לתגובות הקוראות

הרבה הצלחה

אני עובדת בחברה ממשלתית גדולה, בתחום האדריכלות.

האגף בו אני עובדת מורכב מחברה מעורבת מאד: יהודים ושאינם, גברים ונשים, דתיים וחילוניים.

כשבאתי לראשונה לראיון עבודה והתרשמות, ראיתי מסדרון ארוך עם דלתות משני צידיו. היה שקט ורגוע, כל העובדים היו שקועים בעבודתם-בחדריהם. התרשמתי מאוירה עניינית ומקצועית.

ההחלטה היתה קשה וגורלית. מחד-תנאים מעולים, ומאידך-סביבת העבודה הלא מפתה…

לאחר התייעצות עם רב, הוחלט ללכת על ההצעה תוך הסתייגות חברתית ושמירה על דיסטנס, גם מציבור הנשים. איך אמר לנו הרב בשעתו: “זה לא רק ענין של גברים מול נשים, זה כל ההשקפה”. הוא הוסיף והסביר, כי יחסי חברות עם נשים שאינן ברמתנו הרוחנית הוא דבר שצריך להישמר ממנו מאד. שיח וקשר כזה מקררים ומערערים את כל ההשקפה הטהורה והאמיתית.

לא עבר זמן רב, ונוכחתי לראות שהדיבורים הם לא רק מקצועיים ובהחלט לא תמיד בענייני עבודה.

השיח החלול סביב הנאות, בילויים, חיצוניות ועולם הזה, מהדהד באוזניי, לצד התבדחויות וצחוקים משוחררים.

כשאני באה למשרד – מפטירה בוקר טוב מכבד לצוות העובדים, לעומתי באים עמיתי לעבודה תוך אמירת בוקר טוב חגיגי וסמול טוק (או ביג טוק) עם כל אחד ואחת.

בעוד אני מעבירה את זמני בהספק עבודה ועשיה, הם עוסקים בעבודתם, אך עם שמירה על הפוגות נאות לשחרור איברים ומח…

באופיי, אני לא הטיפוס הפטפטן המכור, אך עם כל זה, אוהבת לחלוק מחשבות, דעות וחוויות. מומחית בלהתעניין מכל הלב, לפרגן, לאהוב, להיות שותפה. יש לי לא מעט חברות, אך לא בעבודה.

לא קל לשבת שבע שעות ביום ולא להחליף כמעט מילה. ודאי שלא שיחה קלילה.

עוד יותר לא קל, לראות את כל החברה מתגבשים יחד (בימי גיבוש) ומשתלמים יחד (בימי השתלמות).

והכי לא קל, להיות קרירה, קונקרטית ועניינית. גם לאחר שהממונה חוזר מחודשיים מילואים בדרום.

לאורך כל הדרך מלווה אותי המשפט של הרב: “זה כל ההשקפה”, ונותן לי כח להחזיק בעמדתי. אני יודעת שהחיים הרוחניים שלי תלויים במרחק שאשמור מהם, ואין לי שום אומץ לאבד אותם, גם אם השמירה עליהם היא ברמה יומיומית ומצריכה הרבה כוחות. זה תנאי בסיס לעבוד בכזה מקום.

חשוב לי להדגיש, שלא פשוט לעבוד בכזה מקום. עשינו זאת לאחר שיקול מעמיק לאור הנתונים, ורק לאחר התייעצות עם דעת תורה. וודאי שהדרך הישרה היא לא להיכנס לקושי גדול שכזה, המצריך מאמץ תמידי ובלתי פוסק.

הגיע היום, ואחד הממונים אצלנו עומד לעבור לאגף אחר בחברה, בבנין אחר.

אדם מקצועי מאד, מלא חיים, מפרגן לכולם.

מתוקף תפקידי ותפקידו, יצא לי לעבוד מולו ולהתייעץ מקצועית, אך כמובן תמיד בקונקרטיות.

בבוקר הפרידה החגיגי, האווירה במחלקה היתה צוהלת אך מהולה בעצב. צוהלת מאיחולים נרגשים, ומהולה בעצב בשל הפרידה הקשה.

הממונה הצטייד בפתקי ממו וחבילת בונבונים. עבר בין השולחנות וחילק בונבון בצרוף משפט כתוב מותאם לכל עובד.

נכנסתי לחדרי, ועל שולחני אני מגלה פתקית:

מאחל לך הרבה הצלחה ועבודה בנועם ובשמחה.

אפי.

אין לתאר את תחושת האושר שהציפה אותי.

המילים המדודות ונטולות חיבה והערכה אישית, בניגוד לסגנון השופע שלו – היו בשבילי ציון מעולה לסיכום תקופת העבודה המשותפת.

הצלחה, זה גם איחול וגם תזכורת –

העובדת צריכה לשים חומת הגנה.

חומה, ולא מהסוג שבונים פעם אחת. חומה שצריך לתחזק ולשמור עליה כל הזמן.

ואין איחול מתאים מזה לשגרת העבודה שלי: הרבה הצלחה.

תגובות השמורות לסיפור 

מעריכה אותך מאוד מאוד!! כמה נכון מה שאמרת! 

לעבוד במקום חילוני זה לא רק הבעיה של עבודה מול גברים, חלק גדול מהבעייתיות זה ההשקפה השיח, הריקנות (במקרה הטוב) והזבל (במקרה הפחות טוב) וכל מה שאת שומעת, ורואה מסביבך. 

ברור שזה לא מלכתחילה ואולי יגידו אחרים שגם לא בדיעבד, אבל לצערי אני נמצאת שם, זמנית, אבל שם. וזה מה שאני צריכה לעשות כרגע. (נכון אלי, לא מתירה בכלל, שכל אחת תבדוק היטב) האינטראקציה מול הגברים – ב”ה בסדר גמור. אבל באמת מה שמפריע לי וקשה לי כל הזמן זה האווירה. 

אני כל הזמן תוהה לעצמי כמה באמת אני מושפעת וכמה לא, כמה אפשר לשמוע את הקשקושים שלהם (גם כשזה בסדר) בד”כ לא מעלים שם השקפות חיים (ואולי זה טוב) – הכל ברמה רדודה כ”כ, כמה אפשר לשמוע את הבלבול הנוראי שלהם בכ”כ הרבה תחומים, כמה אפשר לראות אנשים שחיים שלא ע”פ התורה ולראות אותם (או לשמוע) עושים מעשים שהם נגד אבא שבשמיים (לא דנה בכלל, יכול להיות שזה לא אשמתם וגם אם כן מי אני שאדון) אבל בסופו של דבר הם בועטים באבא שלי, ואני צריכה לשתוק ולהמשיך הלאה, כשכ”כ כואב לי בלב. 

עם כל זה, מאוד קשה לשים את הגבולות בכל היחס או התקשורת מול הנשים. עם גברים זה יותר ברור- טכנית עניינית וזהו. שם זה כבר סיפור אחר, אז מילה פה מילה שם, בוקר טוב חמים יותר והתענינות קלה אחרי איזה אירוע או חופשה – זה מובן (מי שמצליחה גם את זה לדלל -מעריצה שלה, בדר”כ זה מתבקש) 

אבל לאורך זמן, מאוד קשה לא להיגרר לשיחות ארוכות יותר או דיונים והחלפת דעות כמו שתיארת, במיוחד אם את לא טיפוס שקט, ואוהבת חברה, כ”כ הרבה פעמים צריך את השחרור הזה של להחליף כמה מילים עם מישהי וכמה אפשר להתאפק ולא להשחיל מילה מתאימה במקום… 

אולי למי שלא נמצאת שם זה נשמע ברור מאליו, אבל מי ששם במיוחד עם היא טיפוס חברותי, בטח מבינה אותי… אצלך את אומרת שזה לא קל, אשרייך שאת מצליחה! אני חושבת שיש הרבה כאלה שזה גם כמעט לא מעשי בשבילם, אז איך בכל זאת? איזה עצות או רעיונות יש לך לתת? 

בפרט, שהרבה פעמים מאוד קשה לעבוד כל הזמן רצוף בלי להחליף כמה מילים עם מישהי בכוס קפה… זה כמו שיגידו לי לעבוד רצוף ומישהו יכין בשבילי את הקפה…:) צריך כ”כ את השחרור הזה, ואם אין לך חברות חרדיות איכותיות עצוב מאוד להסתפק בהיצע שיש… (כי מי בדיוק בוחן את זה ומבקר את השיחות האלה מה נכנס אליך ומה לא?…) גם אם השיחה הכי קצרצרה שיש… 

תודה לך, הארת נקודה מאוד חשובה, יהיה מעניין באמת לשמוע עצות ורעיונות מבנות שנמצאות שם.. 

נהנתי מאוד לקרוא, כי ממש הזדהיתי עם ההתמודדות היומיומית שאצלי מתבטאת בכך שאני יושבת במרחק שמיעה מגברים, שזה אומר למדוד כל מילה, לשתוק הרבה כי לא כל דבר מתאים לומר. 

הרגשתי שסיפור זה נשלח לי משמים, כי ממש עכשיו התלבטתי האם לעזוב למרות שאני נהנית מהרבה בחינות בעבודה, רציתי לעזוב כי הרגשתי קושי יום יומי בכך שאיני יכולה לדבר חופשי-למרות שאני לא טיפוס פטפטן, אך רוצה לחלוק רגשות וכו’. סיפור זה נותן כח שזה אפשרי ואני לא היחידה שמרגישה כך. 

אגב התייעצתי עם דעת תורה לגבי המקום שלי והוא אושר, אך אני צריכה לשמור על החומה -הדיבור שלי יום יום וכו’. אופן הישיבה שלי הוא ב Open space של בנות, לידינו יש open space של גברים עם הפרדה של ארון בגובה כזה שאם יושבים לא רואים אחד את השני, אך אם עומדים ניתן לראות. אך לשמוע -כל אחד יכול לשמוע את השני. 

הזדהיתי גם בעוד דבר, גם אצלינו כעת יש עזיבה של אחד מאנשי החברה שהוא ראש הצוות. כתבתי בצורה מדודה תודה לראש צוות, ובמילים שהוא החזיר לי ראיתי את הכבוד שלו כלפי הגישה שלי: הוא גם כן כתב בצורה עניינית ובכבוד. 

תדעו שלפחות בלב הם מעריכים את אלו שעומדות על עקרונותיהם-על שמירת חומת הקדושה. המון תודה. 

אני מקנאה בך קנאת סופרים של ממש! אין מילים לתאר כמה חיזקת אותי! פשוט וואו אחד גדול. 

את ודאי לא רואה את עצמך מהצד, אבל אני חייבת לומר לך, בלי לראות אותך מהצד-שמהצד את נראית אישה גדולה, דגולה וחכמה. מעולם לא התחרטתי על פעמים ששתקתי, מעולם לא הרווחתי כשדיברתי שלא לצורך. 

אצלי זה ממש ניסיון, בכל פעם שאני קוראת על נשים גדולות כאן ב”שמורה”, אני מתמלאת בהערכה של ממש. באחד ממקומות עבודתי הגיע שלב ש”הרגשתי בנוח”, חלילה לא דיברתי דברים אסורים ולא עברתי על שום הלכה, אבל בואו נגיד שיכולתי להיות שמורה יותר (זה היה לפני ההיכרות עם שמורה) ובדיוק במקום בו הצלחתי שם נפלתי. ולא אפרט. (אולי כשאכתוב את הסיפור שלי;)) אני את המסר שלי הפנמתי, ומשתדלת לעבוד עליו. 

ב”ה אני היום במקום אחר (יש לשמורה הרבה זכויות בזה) ופשוט תענוג צרוף לקרוא אילו בנות יש לה’ כאן בעולם. חשוב לי להדגיש לך, שדווקא כשאת לא מתחברת ולא מתערבבת-את יוצרת לעצמך שם של אחת חכמה במיוחד, זה בדוק ומנוסה! וגם של אחת שאפשר לסמוך עליה כי היא לא תדליף שום מידע. 

ברור לי שכל מי שעובד איתך מעריך אותך, גם אם בעינים שלך את לא רואה את זה גאה בך, מעריכה אותך, ומתחזקת ממך! וכמו שאמרת-הרבה הצלחה!

תגובות לסיפור אף פעם אני לא מגיבה, אבל הפעם הייתי חייבת. 

קודם כל את מדהימה וחזקה ואני עובדת עם חברה בדיוק כמוך ומבינה ממש מה שאת אומרת….. אבל רציתי להאיר לך מבט שונה, אני מרצון לא מדברת ושמחה ברמות מכך. עבדתי לפני גם בחברה עממית וחמה, וממש סבלתי מהשיתוף!!! חשבתי להיות נחמדה וזה גמר עלי פשוט כך. הן היו מתלוצצות מציקות כל מה שאפשר להעלות על הדעת כדי לגרום למישהי לא לסבול לבוא לעבודה….. ובטח ובטח על חרדיותי ובעלי שבכולל וכו’, לכן אני חושבת עדיף רחוק מתוק. 

האמיני לי עדיף שכך בד”כ שמתחברים עם אנשים שלצערי לעולם לא יבינו אותך רק רע יוצא, אז תעריכי ותשמחי…..!!!

זה קשה!!! אוהו קשה!!! להיות במאמץ מתמיד, גם אני במצב שלך ב-ד-י-ו-ק!! ממש קשה!!! אבל אם קשה סימן שאנחנו בעליה!! או לפחות לא בירידה, לשמור על הגחלת של הרגישות, של השמירה מכניסה לאתרים!! וכו’… 

יש בנות איתי שאני רואה שלא קשה להן בכלל, נהנות “מבסוטיות מכל הקשר בין העובדים” מהקניות המוזלות….. בהתחלה היה קשה ואח”כ כבר לא קשה,פשוט התרגלו ו….כבר לא מתאמצות על דיסטנס וכו’… ממש כואב…. כשקשה סימן שאנחנו עדיין במקום טוב ואיכותי! עדיין חיות! מעריצה! מעריכה! אני איתך! לאורך כל הדרך! מבינה! ומאחלת שתמצאי (שנמצא) בעז”ה מקום איכותי יותר ושמור עם חברה טובה ויר”ש עם לא פחות משכורת! 

וואו! הסיפור שלך בא לי ממש במקום.. מבינה אותך לגמרי.. אני עובדת במשרד מעורב גברים ונשים. אני מאד מאד מקפידה על דיסטנס מהגברים, לא פונה בשמות פרטיים (וזה קשה!!), ומשתדלת לדבר רק בענייני עבודה.. 

גם אני נהנית לדבר, לספר, לשתף ולשמוע חוויות.. צריך כ”כ לשמור ולהיזהר בזה, כי ברגע נופלים. לאחרונה ראיתי שאפשר בקלות לראות אם גלשתי, ברגע שעובד מרגיש בנוח לספר לי על חוויה אישית כמו טיול לחו”ל וכו’-סימן שנתתי לו תחושה חברית כך שנעים לו לספר לי… 

מחזקת את ידיהן של כל מי שבאותה סירה-זה קשה אך אפשרי! בהצלחה! 

אני כל כך מזדהה עם הסיפור. גם אני עובדת בעבודה מעורבת והחל מהיום הראשון לעבודה כבר שמרתי על דיסטנס. היו כאלו שניסו להיות נחמדים פה ושם, אבל תמיד נשבה ממני רוח עניינית וטכנית והם הבינו שאין להם פרטנרית לשיחה. 

סימן ההצלחה שלי היה כשחזרתי מחופשת לידה ארוכה של כמה חודשים. אף אחד מהגברים לא ניגש אלי להתעניין ולשאול מה שלומי ושלום התינוק וזה דבר חריג אצלנו במשרד… 

מחזקת את ידייך וידי כל המתמודדות בעבודתן, ושוב מדגישה כמה חשוב לשמור על דיסטנס עוד מהמפגש הראשון, כי אין הזדמנות שניה לרושם ראשוני. אם כי תמיד אפשר להחליט “להתחיל מהתחלה”:)

מדהים מדהים!! מסכימה איתך שההתמודדות היא יומיומית במיוחד למי שהיא טיפוס חברותי. זה לא דבר שכ”כ מתרגלים אליו. זה להציב את החומה כל הזמן. 

אהבתי ממש את מה שכתבת. זה כ”כ נכון שלא מספיק לבנות רק פעם אחת, צריכים לעמוד על המשמר בכל יום מחדש ובכל רגע! ממש מחזק!! שיהיה לך באמת המון כוח וכתוצאה מזה המון הצלחה!! 

תודה. זה מה שיש לי להגיד:) שמרתי לי בצד את המשפט הזה: הצלחה, זה גם איחול וגם תזכורת – העובדת צריכה לשים חומת הגנה. 

אני מזדהה לחלוטין עם כל מילה, עובדת בעצמי בכזה מקום מעורב, מבולבל, ורחוק עד דמעות. עצה קטנה – תתפללי שלא להינזק. ולא להתבלבל. זה מה ששומר. הרבה מאד הצלחה, במה שהגדרת כהצלחה, ותודה על החיזוק 

גם אצלינו בחברה יש כמה שחזרו ממילואים והצורך לשמור על דיסטנס גובר גם פה. 

יש אצלינו הרבה פעמים שבו אדם כותב לי משפטים כמו: עוברים עלי ימים קשים ואני למדתי לענות בענייניות שיהיה בהצלחה, כי זה חשוב לי יותר מהכול, לשמור על עצמי וגם חשוב לדעת שגם עבודה מרחוק יש בה הרבה אופציות לקשר וגם שם צריך לפקוח עיניים… 

וואו את מדהימה!! לא יוצא לי כ”כ להגיב על כל הסיפורים פה, אבל פה ממש התחברתי לסיפור. גם אני כמוך, חברותית וחמה ואוהבת להגיב להיות נחמדה, ואחד הדברים הקשים ביותר – זה להיות קרה ועניינית. אני ממש מצדיעה לך! 

מאחלת לך המון המון הצלחה, סיפוק, שמחה וסיעתא דשמיא בהמשך, חיזקת (והזכרת שצריך להתחזק) – תודה!! 

מדהים!!! איזה עוצמות של אישה יהודיה, ממש מחזק ומרומם, זה ציון דרך שפשוט נותן כח. המילים הכביכול “פשוטות” את מתארת את העובדות כמובן מאליו. תדעי שלא!!! 

זה לא מובן מאליו… העבודה היומיומית, היכולת להיות קונקרטית ומקצועית כל יום, כל יום שעות, ימים, חודשים פשוט מחזק. אשרייך… ובאמת מאחלת הרבה הצלחה. 

מדהימה מדהימה איזה כושר איפוק!!! אני ממש נדהמת מכוחות הנפש!!! אני יודעת כמה זה לא פשוט!!! מהיכרות שלי עם הנפש שלי, עבדתי תקופה קצרה בעבודה מעורבת וברחתי מהר מהר לפני שיקרה משהו לנשמה שבי, ידעתי שאני לא טיפוס שיודע לשמור על קרירות וקונקרטיות, זה כ”כ קשה!! 

את פשוט מדהימה, כל הכבוד! 

וואו וואו וואו את פשוט צדיקה אמיתית!!!! הפרס שקיבלת משמיים זה הפתק מהמנהל שלך שמראה עד כמה הם מרגישים איתך עניינית. ממש אות הצלחה לכל העשייה היומיומית והרגעית שלך. אני גם עבדתי תקופה ארוכה בסביבה כזו וזה ממש לא קל, זה כמו תענית דיבור ועוד עם אנשים שפוגשים כל יום…

***

אלופה ברמות על! זה באמת לא מובן מאליו לעבוד ככה בצורה מנותקת רגשית כשכולם סביבך עושים את מה שכל בנ”א היה עושה— ואהבתי מאאאד את האיחול והתזכורת שהמילה הצלחה טומנת בחובה! זה הולך להיות המוטו מעכשיו שיעמדו לך הזכויות! 

***

איזה יופי!!! מזדהה עם כל מילה. אני גם אדריכלית עובדת ממשלתית. חשוב לי לציין שהחומה המדוברת הזו דווקא במקומות אלו, זה משהו שחייב תחזוקה אינסופית. כי ככל שעובר יותר שנים המושג של “ליבו גס בה” גם כשזה רק ענייני עבוד-ה נעשה יותר ויותר

***

וואו חיזקתם אותי ממש! אני עומדת להיכנס לעבודה שאני החרדית היחידה. כמובן שעשיתי שאלת רב וקיבלתי את ברכתו ולמרות הכל עדיין מלאת פחדים וחששות…. זה נתן לי המון כח!! מקווה שגם אני אצליח לשמור על דיסטנט ומרחק… תודה רבה!!!! 

***

אהבתי את הראשי תיבות “הצלחה” – העובדת צריכה לשים חומת הגנה, אני מתחילה עכשיו עבודה חדשה שכוללת אינטראקציה עם גברים, רוצה להצליח – ורוצה ליצור חומת הגנה…. הר”ת יזכירו לי שכדי להצליח אני צריכה לשים חומת הגנה. יישר כח! 

***

הפחד שלי תמיד היה לשכוח שהעבודה היא התחום הטפל ביותר מתוך שאר התחומים, וזה קשה במיוחד לאור העובדה שאני נמצאת בעבודה 8 שעות ביום חמישה ימים בשבוע. קשה אבל הכרחי. עניין של חיים או חיים לא חיים. 

***

וואו, מיוחד! פשוט מיוחד! וזו באמת ההצלחה האמיתית! לוקחת איתי את המשפט הכ”כ נכון: “זה לא רק עניין של גברים מול נשים, זה כל ההשקפה” מסדר את הראש ואת הדרך הברורה. תודה, חיזקת אותי מאד! 

***

אשרייך שאת מצליחה ככה להישמר. לא כל אחת מסוגלת לשבת כ”כ הרבה שעות בלי שום שיחה אישית, אישית- הייתי יוצאת מדעתי…. 

***

אני עובדת במקום כזה 9 שעות ואפילו שיש עוד 5 חרדיות זה לא עוזר. משתדלת לשים כל הזמן אוזניות עם שירים באוזניים כדי לא לשמוע שטויות. מרגישה בגוב האריות 

***

וואו, הרבה זמן לא היה סיפור שכ”כ חיזק אותי. אני עובדת גם כן באדריכלות ומתעסקת בעיקר עם נשים לא משלנו… מעריכה מאוד!!! 

***

התרגשי! תודה שאת חלק מחומת המגן על העם שלנו בתקופה כ”כ לא פשוטה!! מעריכה את העוז והעמידה האיתנה בניסיון כ”כ לא פשוט. 

***

אני קוראת וכל כולי צמרמורות. ככ ככ חשוב לזכור את זה כל בוקר כפשוטו, וכן גם בימים שעובדים מהבית אשרייך! 

***

כל הכבוד לך, באמת מרגש לשמוע על מישהי שעומדת כך על הגבולות שלה, למרות שהאופי שלך שונה. 

***

איזה חזקה שאת!! חיזקת אותי ממש- הארת לי נקודה חשובה!- בעניין ההשקפה! יישר כח! 

***

משפט מחזק -הצלחה =*ה*עובדת *צ*ריכה *ל*שים *ח*ומת *ה*גנה 

***

וואו את גיבורה. יום יום שעה שעה. בזכות נשים… 

***

ריגשת. העוצמה שלך צעקה מהמשפטים……. 

***

מדהים ומחזק, ממש קיבלתי השראה ממך 

***

מרגשת…!! פשוט עלו לי דמעות.. 

***

ממש לקנא בה! הלוואי ונזכה! 

***

כל הכבוד!!!!!!!!! ‪

***

חיזקת אותי מאוד! 

***

חזק ומחזק!!! 

***

איזה יופי 

***

מותק! 

***

תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח 

לא הכרתי אותך חגית, כן הכרתי מקרוב כמה מבנות המשפחה החשובה…. התחברתי לדמותך, אולי כי לעולם- מורות ילחצו ידיים למורות, מתכנתות- ישלחו מיילים למתכנתות, ועצמאיות – יתנו יד וימצאו כתף אצל עצמאיות…. 

לא הרגשתי מספיק קרובה בשביל לבוא לנחם, אבל כשישבו בבית האבלים על כסאות פלסטיק קצוצי רגליים התיישבתי אני על כיסא השחור אצלי בסלון ומבלי משים נפלט לו שמך – אל המקשים במקלדת, פתאום ראיתי את אתר העבודה שלך. אותיות זהובות, לוגו מנצח, קופי מדויק, אתר מושלם! כאחת שקצת מבינה ונמצאת בתחום, אין לי ספק שהנחת עליו לפחות 30 אלף אם לא יותר… 

חשבתי על השעות של המחשבה ברור על אנשי מקצוע פיצוח והאסטרטגיה…. על הסקיצות הרבות שבטח היו לו- ללוגו המדהים הזה – ששילב את שמך בצורה מדויקת עם הערכים והשירות שנתן המשרד שלך. הסתכלתי בהם- ושתקתי. שתקתי- כי חשבתי על 200 תיקי לקוחות פתוחים שנותרו במשרד, שתקתי- כי מישהו סטר לי על הלחי בחוזקה ואמר לי פתאום- לאן את רצה? למה כל זה? שתקתי- כי ידעתי שעל המודעות עם האותיות השחורות ברחוב- אף אחד לא כתב שהיה לך לוגו מנצח… 

דיברו על דמותך- על הוויתורים שויתרת, על ערכי הנצח שקנית איתם עלית למעלה והם אלו שעמדו לך- וליוו אותך לשמים המשכתי לשתוק- כי חשבתי על 200 לידים רותחים שילכו אולי לחפש אדריכלית אחרת- ולך חגית, זה כבר לא ישנה יותר לעולם…. 

אני עצמאית, מחפשת להביא את העסק שלי תמיד- למצב טוב יותר, רווחי יותר, שווה יותר. האם חשבתי פעם- בדרך לאסטרטגיה – על הדרך, על המטרה, על השמים. אותם אלו שפתאום קדרו על משפחתך, ולקחו אותך אליהם בלי שום הודעה מראש…. 

היד שלי המשיכה-לגלול מבלי משים הגעתי לשלב היצירת קשר- הקופירייטרית המוצלחת שלך כתבה שם- ‘לשאלות, ייעוץ וכל ענין צרו עימנו קשר’ רציתי לצרוח- לכתוב לך שתחזרי ומהר, שתהיי כאן שוב לתת דוגמא לעוד מיליון עצמאיות, לספר לי איך עושים את כל זה – ולא שוכחים לרגע את הדרך ואת המטרה איך מקימים מפעל כזה- בלי לשכוח לרגע את השמים ואת כל מה שמעבר להם… 

אבל לא כתבתי כי ידעתי שמחר אף אחד לא יחזור לעשות פולו אפ- ולשמר לידים גם אם הם רותחים כמוני…. אז אני כותבת לך פה- ואם שמה למעלה רואים שומעים הכל- אז האתר באמת מיותר. תתפללי עלי חגית עלי ועל כל החברות המדהימות שלי-, שלא ישנו בלילה- בשביל לפצח קופי ואסטרטגיה מדויקת, שקמו מוקדם בשביל לשלוח עוד מסר שיווקי לרשימת התפוצה, תקרעי לנו את השמים שלא נשכח לעולם ושנזכה לזכור כמוך- שכל זה רק הדרך, ויש מטרה שהלידים, המשפך השיווקי, האסטרטגיה המתחרים וכל זה זורים לנו לפעמים חול בעניים, החול הזה זוהר כ”כ ומסנוור- עד שהשמים מטשטשים לנו לפעמים… 

וזה כואב כ”כ כי גם אני וחברותי- יצאנו לדרך הזו- כי רצינו לעשות רק טוב כי רצינו להיות יותר- ורק השגרה הזו העומס, המשכנתא וה10 לחודש- הסתירו לנו את העננים… תודה שעוררת אותי מבלי להכיר אותך גרמת לי טלטלה…. האתר שלך כאן והלוגו- נמצא לי כרקע לשולחן עבודה להזכיר וללוות שיש תכלית ומטרה ושאפשר כמוך- גם על האדמה הבלתי יציבה הזו – להיות עצמאית- ולזכור את השמים. חותמת בדמעות- ומנסה לגעת בשולי הסולם 

רציתי להגיב על חגית וקסלר ע”ה אני לא הכרתי אותה ממש, אבל היא היתה מגיעה לשיעור התעמלות במנהל והיינו עומדות אחת ליד השנייה, לאחרונה לא הבנתי בדיוק מה קרה שהיא לא מגיעה הייתי בטוחה שפשוט היא ילדה וצריכה להתאושש, 

אבל בסוף השיעור בשבוע האחרון נודע לי דבר פטירתה ולקחתי את זה כ”כ קשה, כי האשה הזו שבתה אותי בלי מילים החלפנו רק מידי פעם פה ושם כמה מילים ותו לא, אבל היא היתה נראית לי משכמה ומעלה, אישה לא מובנת לא משלנו משהו יותר מזה. 

הלב שלי שבור אני ממש מרגישה כמו אחרי הפטירה של סבא שלי ז”ל, לא יודעת למה כ”כ נקשרתי אליה?! ואחרי כל הדברים שנרשמו כאן עליה הבנתי עד כמה צדקתי זה פשוט צעק למרחוק האישיות שלה. קשה ומצער לשמוע אבל ב”ה שזכינו שהיתה ביננו והיינו בצילה, שלא נדע עוד צער ודמעה, אבל נתחזק כולנו ונלמד ממנה הרבה ונזכה בעז”ה להקים עוד דורות ישרים ומבורכים בבריאות איתנה. 

***

שכחתי להוסיף שאני לא ידעתי מה המקצוע שלה ובמה היא עובדת ואחרי הדברים שקראתי נדהמתי להבין עד כמה אישה במשרה כזו חשובה נראית כזו פשוטה צנועה ואמיתית עם יראת שמיים…

מה שאותי הכי חיזק, זהו השלב שבו היא ויתרה על תוספת הכנסה משמעותית בגלל שעלול להפריע לבית של תורה, כי לפעמים יש תירוצים למכביר שזה יעזור לחתן את הילדים ללא דאגות ויהיה לי אפשרות להכניס עוזרת הביתה לדברים הטכניים, וזה שווה, ויעזור אפילו לבית של תורה כזו הכנסה משמעותית…. 

אבל כששומעים את סוף הסיפור שכבר נגמר…. מבינים שכל מה שהיה כאן זה בסך הכל נסיון משמים לנסות אותה, (וכך גם כולנו, כל שלב כזה או אחר שעמדנו בגבורה, גם אם לא ראינו בזה סיעתא דשמיא מיוחדת כתוצאה והארה מההתגברות וכו’ זה פשוט נשלח נטו לנסותינו האם נהיה דבקים במטרה או שקצת ליבנו נוטה…..) כי הרי אם היתה כן הולכת על זה וגם לבסוף לא היתה מיישמת כי לא הספיקה…. בניסיון לא עמדה! והשכר הפסידה, שיהיה החיזוקים לעילוי כל הנשמות….