עזרה ראשונה

היה מרגש ממש לקרוא את התגובות על הסיפור זכות הבחירה, לפעמים כבר נהיה מצב שכאילו “כולם” כבר עם זה ואי אפשר בלי ומה אתם סתם מתעקשים… 

איך אמרה לי חברה, שהתחילה “רק בשביל העבודה” ואיכשהו הוא נהיה הפלאפון שלה כל היממה: “בבית הספר של הילדים שלי ההורים מתקשרים ביניהם בקבוצת ווצאפ” – כואב הלב…

אחרי השיחה איתה יצאתי בהרגשה רעה שזה מה שבאמת הולך להיות, והאמת שכל פעם שאני רואה עוד חברה ועוד אישה טובה משלנו שמחזיקה סמארטפון – אני מרגישה שאני קצת מתקררת בנושא… 

ברוך ה’ שאני לא צריכה את זה לעבודה (כלומר, ברור שיש את הלקוחות שמבקשים שאשלח להם בוואצאפ וכדומה – אני עצמאית, אבל בסוג העבודה שלי בדרך כלל מסתדרים מצוין דרך המייל) אבל עצם ה”לא” הברור מתקרר… 

אבל כשקוראים את התגובות של השמורות המדהימות שלנו, איך כולן כל כך מפדבקות, מתרגשות, מזדהות – זה מדהים! אין על עם ישראל! איפה רואים עוד נשים כאלו, תגידו לי? פתאום אני אומרת לעצמי: כן, זה הציבור שלנו! האחרות – הן השוליים, הן אלו שאיבדו קצת את הקו, השמורות שלנו – הן החרדיות האמיתיות! 

גם זו שכתבה שהיא נאלצת להשתמש בזה לעבודה, וכל כך נלחמת לשמור את זה נטו לעבודה בלי להוציא אפילו מהחדר – כל הכבוד לך, מעריצה! כל כך קל להגיד: טוב, כבר בין כה יש לי, לפחות שיעשה את החיים קלים…

יש הבדל ענק ענק בין להשתמש נטו לעבודה בלי להוציא אותו משם ובלי להיות מחוברת לכלום מעבר לעבודה, ובין להסתובב איתו כל היום. אשרייך! 

תגובה לתגובות ‘זכות הבחירה’ היתה מישהי שכתבה על כך שמבקשת שיעזרו לה למצוא מצלמה ‘בנראות חדשנית’. 

אני עובדת בסביבה כל כך חילונית שלדעתי גם עם סמארטפון אני מיושנת בעיניהם.. פשוט כל כך לא חברה של האנשים שם שדעתם עלי לא מהווה שיקול אבל, את בתור מישהי שבוחרת(!) לא להיות עם סמארטפון- בשביל מה את בוחרת בזה? את יודעת, יש חסימות מעולות. זה יכול להיות בתיק של העבודה. את יכולה גם לקנות מכשיר בלי סים ואז זה פשוט מאד מצלמה בהסוואה של סמארטפון אבל למה, אם את עוד אחת מהנשים שיש להן את היכולת בחירה הזו?? 

כשהיינו בסמינר מורה חכמה אמרה לנו ‘אולי יהיה לכן אינטרנט בבית. אולי לילדים שלכן.. העולם מתקדם טכנולוגית ויום אחד לא נוכל בלי (פעם פלאפון היה בל יראה אצל נערות והיום..) אבל, תזכרו שכל יום בלי- זה רווח. ויש כאן הסתכלות מאד בריאה. לזכור שכל יום את בוחרת להיות בלי. כי זה עדיף. 

אשתף אותך שבתור מישהי שכן יש לה.. והוא לא במשרד כי אני עובדת מהבית.. אחד התנאים שלנו כששקלנו את הענין אני ובעלי היה ‘מצלמה דפוקה’. ההגיון שלו אמר כך- המכשיר הוא לצורך עבודה, לא תשושי להוציא אותו בבית ליד הילדים- כי אין עליו כלום חוץ מדברים של העבודה. מה יגרום לו לצאת החוצה? המצלמה! באמת יותר קל לצלם, מהירות הצילום טובה יותר (מאד משמעותי כשמצלמים ילדים ותינוקות ב’מחטף’ מתוק, אני רואה אצל אנשים במשפחה שיש להם..) אם המצלמה תהיה באיכות גרועה (חשבנו מלכתחילה לשבור את העינית אבל היא נחוצה לצורך העבודה לסריקת קוד QR) המכשיר יישאר בתיק. 

ובאמת, אף אחד לא מכיר את המספר, גם אני לא. בכוונה. ואני רואה ערך מאד חשוב בכך שאני לעולם לא יראה עם זה בחוץ/ליד אנשים שמשתייכים למגזר שלנו. כי בסוף, כנראה, לכולם יהיה, אבל כל אחד שמוציא את המכשיר מזרז את התהליך, וכל יום בלי- זה רווח נקי. (אגב שמעתי שבאחת הקהילות החסידיות ההיתר של האדמו”ר הוא למכשיר ללא קו שיחות מהסיבה הזו, שאנשים לא יסתובבו איתו בהליכה בחוצות) 

בקשר לתגובה: מה שנאמר לגבי מכשירי סמארטפון יפה בהחלט, אך לצערי כיום ישנם תחומים רבים בהם לא ניתן ללא מכשיר עם הודעות וכד. לדג’ בעבודה בביטוח יש סיסמאות וקודי אבטחה בלי סוף וחייבים מכשיר מסוג זה. 

רציתי לומר שלחלק גדול מהמקרים של קבלת סיסמאות אבטחה, אימות דו שלבי וכו יש פתרון ע”י התקנת אפליקציה בwin11, שמחזירה סיסמאות והיא מאובטחת בדיוק כמו בסמארטפון, ויש עוד פתרונות שגם מאושרים בהרבה מקומות כמו תוכנת AUTHY,, תוסף authenicator בכרום רק שהמקומות עבודה בהרבה מאד מקרים לא מודעים לעניין, או יותר גרוע לא רוצים לחפש פתרונות כאלה, אך כשמוצבת דרישה עקשת מצד העובדת/ות נמצא פתרון פשוט וללא סמארטפון. 

יש גם אופציה לרכישת מכשיר עם sms בלבד שהוא עדיין שלב לפני סמארטפון. מוכנה לעזור במציאת פתרון (ניתן לפנות באישי) . כמו כן אפשר לפנות למוקד הייעוץ של שמורה: shoalot@shmura.org בתפילה שנזכה להבא ליטהר מסייעין לו 

תגובה לתגובת המשך לסיפור זכות בחירה: מה שנאמר לגבי מכשירי סמארטפון יפה בהחלט, אך לצערי כיום ישנם תחומים רבים בהם לא ניתן ללא מכשיר עם הודעות וכד. לדג’ בעבודה בביטוח יש סיסמאות וקודי אבטחה בלי סוף וחייבים מכשיר מסוג זה. 

רציתי להסב את תשומת הלב שיש פתרונות – אני סוכנת ביטוח שצריכה לקבל סיסמאות מחברות ביטוח וחברות אבטחה. התעקשתי שאני עובדת רק דרך מייל. הפתרון היה מספר נייד וירטואלי שמקבל SMS וההודעות מגיעות למייל. כך אני מקבלת את הקודים ישירות למייל ללא צורך במכשיר לא כשר. 

ב”ה – אני הצלחתי להסתדר ככה והשם יעזור גם הלאה אשמח לעזור למי שמתעניינת איך לרכוש מספר וירטואלי מחזקת את כולם במלחמה הזו 

תגובה לאחת התגובות על הסיפור זכות הבחירה: הייתה אחת שכתבה שבתה מארגנת מסיבה יחד עם חמש חברות שלכולן יש סמארטפון ולילדה זה מאד מפריע, עד כדי כך שאמרה שהיא סובלת בגלל שאין אייפון ולה כן יהיה כדי שילדיה לא יסבלו. 

המשפט הזה כ”כ כאב לי אני כ”כ מעריכה את האם שמצליחה לעמוד על שלה ועל עקרונותיה מול סביבה מתירנית ושונה. אבל הסיפור הזה ממש הזכיר לי את הסיפור על 2 משפחות באמריקה של פעם שהתמודדו עם ניסיון בשמירת שבת. 

לאחר שנים ראו שהילדים של משפחה אחת נשארו חרדים והילדים של משפחה אחרת התדרדרו. וההבדל היה, כי במשפחה אחת האבא חזר מעוד עבודה שהתפטר ואמר: אוף מה יהיה שוב התפטרתי בגלל השבת. ואז הילדים קלטו שהשבת מקשה. ובמשפחה אחרת האב חזר ואמר: זכיתי להקריב עוד עבודה בשביל השבת והילדים קלטו שהשבת שווה יותר מהכל. 

הייתי מציעה לך לבדוק מה השדר בתת מודע שאת מעבירה לילדייך בעניין הסמארטפון ואם תגלי שאת אכן לא רק חזקה בעניין אלא גם שמחה בעניין- אולי שווה לך לחשוב על מעבר למוסד לימודים אחר, כי משפט כזה צריך להפעיל את כל הנורות האדומות! 

כותבת מתוך הערכה גדולה למקום שבו את נמצאת ומחזיקה את עצמך. 

חייבת להגיב על התגובה הזו: מה שנאמר לגבי מכשירי סמארטפון יפה בהחלט, אך לצערי כיום ישנם תחומים רבים בהם לא ניתן ללא מכשיר עם הודעות וכד. לדג’ בעבודה בביטוח יש סיסמאות וקודי אבטחה בלי סוף וחייבים מכשיר מסוג זה. 

ברור שכל אחת צריכה לשאול רב על המקרה הספציפי שלה, אבל חשוב לדעת שברוב גורף ממש של המקרים, עם קצת רצון של המעסיק והרבה עקשנות של העובדת יש פתרונות טכניים לכל דבר כמעט, גם לקודים וסיסמאות. 

יש אפליקציות להתקנה על המחשב שמקבלות כמו בטלפון, יש תוכנות שממירות להודעה קולית. אז פשוט מומלץ לבדוק את הקטע הטכני, כי לפעמים במקום לחפש היתר למקרה בעייתי, אפשר פשוט לפתור אותו. 

לגבי חיפוש עבודה – אולי אפשר למצוא עבודה עד שתגיע העבודה המקווה. 

מצד שני – כאחת שעבדה במה שהגיע – בחנ”מ, במעון, בגני ילדים, בשמירה על ילדים בבית, בעימוד ובקלדנות- אני מרגישה שיש ניצול גדול בעיקר בתפקידים הפשוטים, החל מפקידות וכלה בסייעת בגנים מכל הסוגים. ככל שהאדם משלם יותר הוא מעז פחות לדרוש ועושה זאת בדרך כלל יותר בדרך ארץ. ולהפך… 

אז אולי הפתרון הוא – להעלות את המחיר?… כי אם את מעריכה את עבודתך, ולא מתנדבת בתחום התמחותך – הלקוח חש בזאת, [בדרך כלל] 

במקום עבודתי אני נפגשת עם הורים. הרבה פעמים זה רק מול האבות. 

יש אבא מסוים בקבוצה שהאינטרקציה איתו מאד בעייתית וד”ל… ניסיתי לחפש מוצא, וכל פעם דאגתי להעסיק את עצמי בדברים אחרים תוך כדי שהאבא ממתין שאתייחס לביתו ואני קוראת לה בשמה ומשכנעת אותה {ואותו} לבוא אלי.

כשראיתי שכך המצב, האבא לא יוצא והוא גם לא מרוצה. בצר לי עזבתי את הגן אחרי ששלחתי הודעה לחלל שאני כבר חוזרת, ניגשתי למנהלת ובעדינות ביקשתי ממנה “לגרש” את המתנחל… ואכן כך היה… היא נכנסה ושאלה אותו איפה הגננת והוא, מבולבל כולו, השיב לה שאמרתי שאני כבר חוזרת והוא נתקע כאן עם הילדים, ואז היא בחכמתה אמרה לו, אתה יכול ללכת… זה בסדר… אני כאן… ומאז הכל בא על מקומו לשלום… 

שלום שמורה שלי.

ביום שישי עבר האוטו של שבת מתחת לבית והשמיע מש מש נכנס אדר. היה זה ר’ אלתר.

פתאום התמלאתי בדמעות על האיש היקר הזה שאיננו איתנו היום. מיד הלכתי לחדר עם עיפרון מחודד וערמה של דפים לבנים ויצא לו השיר הזה. שיהיה לעילוי נשמתו!

ר’ אלתר

שהגננת משמיעה בגן

ר’ אלתר

שמתנגן מהטייפ הקטן

הקול המתוק הזה והחם

שתופס אותי פעם פה ופעם שם

לא אחת בשעת משבר לרגעים

מפיח שוב זיק של חיות ותום של אמונה

לא אחת בצמתים החשובים בחיים

עזר לי לבחור את הבחירה הנכונה

ר’ אלתר

הקול המתוק הזה והחם

שנותר לו מיותם

תהי נשמתו צרורה בצרור החיים

רציתי להודות… לפני שנה קראתי את הסיפור של פורים והתרגשתי מאוד! שיתפתי את בעלי והחלטנו שהשנה הפורים יראה אחרת פורים ככיפורים, ממש כך… והלא יאומן קרה- בכסלו(…) נולד לנו תינוק מתוק!!!!!! תודה לה’ ותודה לכם על החיזוק!