דע, לפני מי

לגבי סיפור הסמארטפון נתחיל שבעבר היה לי ווטס-אפ ובתור בעלת תשובה כשהתחזקתי היה לי ברור שהוא יהיה מוגן ורק עם פנגו ובנק וכו’. מה שקרה לי זה שהייתי מדי מעודכנת, גם נתקלתי בקבוצות עסקיות ומשפחתיות שלא מכבדות את גבולות השבת שלי, לשמחתי הייתי חדה. 

הייתה לנו קבוצת האחים רק לצורך טיפול באבא שלי. אחרי שכתבו שם בשבת ביקשתי שזה לא יחזור חלק מהגורמים ענו תגובה שהבנתי ממנה שזה ימשך ומיד עזבתי את הקבוצה. מה שחייבים קיבלתי במייל. 

אבל כדי לצאת ממש מהווטסאפ הייתי צריכה סייעתא דשמיא אדירה וקיבלתי אותה, פעם סיפרתי פה- אז לא רוצה לחזור על עצמי, בגדול הבנתי שיכולת האיכון והמעקב קיימת גם כשיש סינון ולכאורה אין גוגל ולא גישה לאינטרנט, אבל לאינטרנט יש גישה אלי.. והמבינה מבינה… 

לשמחתי באותה עת הסמארטפון של בעלי נשטף בגשם ומשם הפכנו לבלעדיים עם הכשרים שלנו, מסע לא פשוט. נכנסנו ויצאנו מבתי חולים, ניתוחים, ושיקום וכל הזמן לחצו עלינו מהמשפחה של בעלי שאגב כולם שם בעלי תשובה בעקבות בעלי ש-בדיוק הוא חייב את זה לסידורים הבריאותיים ו-איך אמא שלו לא תראה אותו בוידאו? ולי היה ברור שהמון רחמים וחסדים אופפים אותנו בזכות ההתנתקות הזו. 

בדיעבד אחרי שנתיים, זה מוחש לגמרי. שני אנשים מהמחלקה עברו סבל משמעותי וירידה באיכות החיים שלא כאן המקום לפרטה. ומה שחשוב שזה נחסך מבעלי למרות שבמבט ראשוני לפחות אחד מהם נראה במצב הרבה יותר טוב ממנו… 

היום אני מבינה על בשרנו תרתי משמע, שחיים כשרים, לפחות מצד הנייד חוסכים הרבה התמודדויות, ועושות ניסים. באדר א’ בעלי עבר את הניתוח האחרון וממש ניסי ניסים עם כל מה שקורה. 

במהלך תהליך ההחלמה של בעלי נכנסתי לעבודה במקום חילוני עם קומץ דתיים וחרדים, שגם עליו סיפרתי בהזדמנות אחרת ולכן אקצר. החרדים בתפקיד שלי כבר בעלי נייד עבודה סמארטפון. ולכן מוצאת את עצמי (כבר יותר משנה) זוכה להערות. מצד החילוניות, ברור – ‘את צריכה כזה מכשיר’ ואני עונה – ממש לא!! ושמחה ממש. ואז מקבלת לפעמים תגובה מקנאה: ‘איזה כיף לך’. ומצד החרדיות – ‘כולן אומרות שקשה לתקשר איתך’ ואני עונה – זה המזל שלי:) עבודה בבריאות הנפש זקוקה לגבולות ברורים שהכשר מספק… 

מה עוד? דיווח השעות והעשייה בחברה מחייב קבלת סמס בכניסה למערכת. אחרת לא מקבלים משכורת. מה עשיתי? מצאתי נייד של לפני כעשר שנים. שיחות נכנסות וסמס נכנס בלבד! טוקמן שהתרוקן. על מנת שלא אצטרך ולא אתפתה לשלוח סמס בחזרה!! וגם נלחמת לא לקבל סמסים בנושאים אישיים. 

נפלתי פעמיים עם סמס מבית החולים וסמס של קופון, בשני המקרים היה נראה שיהיה קיצור דרך ובפועל לא עזר לי כלל!! ואז הבנתי – אין מלחמה, אין צורך, זה במילא לא יעזור. זה רק נראה קל, פותר, ומנצח. אם את עדיין בטוחה שהסמארטפון יספק לך פתרונות שיחסרו לך, כדאי להמשיך לפסקה הבאה שלימדה אותי בבירור. 

אז איך מתקשרים? באמצעות המייל המסונן. גם במייל עברתי בירורים לא פשוטים. זה התחיל עם לקוחה. הצעתי לה לשלוח לי עדכון במוצ”ש וגיליתי מייל שנכתב ב-ש ב ת… פה היה קל לשים גבול והעניין לא נשנה. אחרי שבוע, היה פרויקט משפחתי של האחים, אותם אחים מהקבוצה הקדומה בווטס-אפ. הבהרתי מאיזה שעה יכולים לשלוח לי מייל במוצאי שבת והם עמדו בזה!! 

אחרי שבוע נוסף, מנהלת שלי בעבודה שלחה לי מייל. בגלל שאני לא במייל עבודה בשישי, רגילה שבמוצ”ש יכולה לגלות מייל חדש ולכן קראתי את המייל זה היה שם וטלפון של אשת צוות, לה חיכיתי חודשיים ואז… גיליתי את יום ושעת כתיבת המייל ב-ש ב ת. מיד שינסתי מותניים והוספתי למייל את מה שחשבתי בתחילה למיותר שורת בקשה: לענות לי רק בימי החול שלא בשבת או בחגי ישראל. 

התגובות היו מצוינות ורק את אותה אחת לא פגשתי וחששתי מאד בפגישה אחרי חודש סיימתי במחמאה אמיתית ובבקשה: ‘אני לא יכולה להתייחס למייל שנשלח בשבת’ והיא מיד ענתה שהיא מכבדת.. לשמחתי השבוע גיליתי שהצלחנו ממש. 

למרות שיש כזה דבר מייל שנשלח דחוי, כלומר אפשר לכתוב אותו בשעה מסוימת והוא יופיע אצלי בתיבת המייל בשעה שמגדירים ואז חלילה אני יכולה לקבל ביום ראשון משהו שנכתב בשבת ואפילו לא לדעת. למרות כל זאת, כששאלתי על טלפון של אשת צוות חדשה, ענתה שלא יכלה לשלוח לי כי עברה על המיילים שלה בשבת. מרגש כמה היא מכבדת. וגם אם אמרה מה שאמרה עם טרוניה מסוימת אני עניתי בשמחה: ‘אז עכשיו אני אקבל את המספר’ 

מיותר להגיד שאותו מייל שכבר קראתי אותו בשוגג והכיל מספר טלפון שנראה כהצלה בסוף הביא מישהי שהתחרטה, בצורה ממש מפתיעה ואף מזיקה. אותי זה לא הפתיע: ‘איך חשבתי שיכול בכלל לעזור?’ 

ואז עמדתי בעוד ניסיון: המנהלת הציעה גבר שיהיה איש צוות מחליף, איזה פתרון מעולה, עד שיש אישה הוא ימלא חללים חשובים. היות שעשה את זה טוב ואישה לא נמצאה חודשיים, פתאום מצאתי שכל הצדדים רוצים שהוא יישאר. הקבוע ביותר הוא הזמני… ואני.. כבר התחלתי לעשות עם עצמי משא ומתן איך אני אתקשר איתו בעבודה שיהיה צנוע ונכון. 

ואז, נזכרתי, איך הייתי נחושה בכניסתי לעבודה לא לעבוד עם גברים ומי שניהל אותי זמנית? השגתי אישור לא לשבת ביחד אלא לשוחח בזום ולמרות חסרון אשת הצוות התעקשתי שזה לא נכון לשים שם גבר. מספר הטלפון שהמנהלת לא שלחה בשבת כי כיבדה את בקשתי היה המספר של אשת הצוות החדשה שכבר ניכר שהיא מתאימה הרבה יותר מהאופציות שהיו שם קודם… 

שיתפתי אתכן איך המהות משתנה כשאת בוחרת לא להיסחף… בריאות שמשתפרת, עובדת שבאמת מתאימה, ולכן, כל התירוצים של: ‘זה רק לצרכי עבודה’ מקבלים תפנית שבה מבינים שהעבודה עצמה ניזוקה מהמכשירים המחללים וחילולי השבת.

תגובה לתגובה שבה נכתב: “ואני רואה ערך מאד חשוב בכך שאני לעולם לא יראה עם זה בחוץ/ליד אנשים שמשתייכים למגזר שלנו. כי בסוף, כנראה, לכולם יהיה, אבל כל אחד שמוציא את המכשיר מזרז את התהליך, וכל יום בלי- זה רווח נקי.” 

מעריכה מאוד את מי שלמרות האילוץ (וכמובן בהיתר רב) מחזיק מכשיר, לא נסחף ונמנע מלהראותו בציבור!! ממש לא מובן מאליו והחשיבות של זה היא עצומה, כי הכי מקרר זה לראות עוד ועוד אנשים… 

אבל בקשר ל”כנראה לכולם יהיה” אני ממש חולקת… ההסתכלות שלנו צריכה להיות שבכל מצב נתון- ב”ה אנחנו לא לבד!!! דעת תורה היתה וגם תהיה והיא זו שתכוון אותנו ולאורה נלך גם אם זה יהיה קשה!! אנחנו לא מחליטים האם יהיה ומתי, איננו חוזים עתידות, ולא מורים הלכה לעצמינו, פשוט – כמה טוב לנו! – הולכים בעיניים עצומות אחר גדולי הדור והכרעותיהם בכל עת ועת. יש על מי לסמוך ב”ה! 

רק מלקרוא את התגובות המחזקות נראה שכשרוצים ומתאמצים – יש פתרונות להרבה מאוד מצבים, אז באופן אישי רוצה לקוות ולהאמין שלעולם לא יגיע היום הזה, שבו “לכולם יהיה”… 

דבר ראשון חייבת להודות לכם על תוכן שבועי המחזק אותי מאד מדי שבוע! 

פעם ראשונה שאני מגיבה.. זה בעצם תגובה לסיפור עזרה ראשונה – אחת כתבה שהיא רואה הרבה בנות בקופת חולים שיורדות מבחינה רוחנית: 

אני אחות, עובדת בקופ”ח ויש לי חברות גם בקופ”ח וגם בבי”ח, אמנם בודדות אבל יש אותם שאין לנו סמארטפון ולא טאבלט ואני רואה גם סטודנטיות כאלה. אמנם זה מאד קשה (גם מבחינה מקצועית) אבל אנחנו לא מוותרות. 

אני לא חושבת שהאווירה במערכת הבריאות יותר קשה מכל עבודה אחרת למרות שאנחנו נחשפות להרבה, מטפלים בכל המגזרים… זה עניין אישי של ניסיון בעבודה ובחיים בכלל- בכל עבודה בכל מקום. הרבה הצלחה!

שלום וברכה, כבר שנה שאני מתכננת את המכתב הזה… מתרגשת ממש לשלוח… 

בשנים האחרונות שלחתם את המכתב מירושלים, ממודיעין וכו’ וכמובן שהמכתבים הללו עשו עלי רושם גדול. היינו בתקופה של המתנה לילדים מלאה במהמורות, תקופה לא קלה בכלל. 

פורים היה תאריך משמעותי בתהליך. כמובן שהיינו מלאי תקווה וציפיה, וחשבנו המון איך לנצל את היום הגדול. מבחינה טכנית, בהתארגנות לפורים, זה היה המוטיב, לחשוב על משלוחי מנות שאפשר להכין מראש (שלא יגזול זמן יקר כ”כ) ממש התאמצתי כדי שהיום יהיה פנוי ככל האפשר. 

למעשה, הלכנו לחגוג עם ההורים מחוץ לעיר, חזרנו עייפים, אפילו ספר תהילים לא פתחתי, בעלי התקשה ללמוד בשל העייפות הגדולה – הלכו התכנונים לליל פורים. 

בבוקר היה מגילה, היתה ההתעסקות עם המשלוחי מנות, תכננו מיד אחרי להתיישב עם תהילים, ובעלי יוכל ללמוד, אבל אז נחתו אורחים בלתי צפויים לאירוח של ממש. הרגשתי מועקה מתחילה לטפס, אולי זה מעשה שטן שלא נוכל לנצל את הפורים?? מה זה אומר??? ה’ לא רוצה שננצל את היום? די כבר שילכו, אוף למה צריך ללכת עד לפלוני לתת לו משלוחי מנות, איזה הרגשה נוראית… 

עד שבעלי קרקע אותי, והזכיר חגיגית כי מצוות היום הם מגילה, משלוחי מנות, משתה ושמחה ומתנות לאביונים, והמצווה היא לקיים אותם ב-ש-מ-ח-ה. החידוש של ניצול הזמן לתפילה ולימוד זה דבר מיוחד אבל לא מצוות היום. 

תפסתי את עצמי והתחלתי לזרום עם היום השמח, לשמוח ולשמח כמה שאפשר וב”ה גם מצאתי רגעים קצרים לתפילות רותחות— 

ב”ה, אנחנו כאן היום עם תינוקת יקרה {שצריך לשבור את הראש למה לחפש אותה, ואיך צולחים את פורים -פסח איתה על הידיים:) } עד כמה שזה נשמע מהסיפורים, היא נולדה בדיוק תשעה חודשים אחרי פורים!! חסדי ה’ תודה על המכתבים מעוררי ההשראה, במכתב שלי, מעבר להודיה בשער בת רבים, רציתי לדייק את ההשקפה הנכונה למהות ומצוות היום. שנשמע ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות!! 

שלום, התגובה שלי לא קשורה לסיפור של היום, היא קשורה לסיפורים שפרסמתם בשנים האחרונות לפני פורים. 

שנה שעברה בעקבות סיפורי הניסים שפרסמתם, החלטתי לנצל את פורים, להתפלל 3 תפילות בכוונה ולסיים ספר תהילים ולבקש מהקב”ה שאזכה לזרע של קיימא. היינו נשואים כבר תקופה לא קצרה וכבר מאוד רציתי וחיכיתי לזה. ובאמת פורים של שנה שעברה עבר עלי בצורה אחרת, מלא בתפילות, בשמחה ובסיפוק שלא הרגשתי באף שנה. אני אקצר, מיד אחרי פורים נושענו ב”ה, והיום ברוך השם אני אמא לתינוק מתוק בן 3 וחצי חודשים. 

שמעתי שיש מושג כזה שאדם מתפלל ומרגיש שהוא נענה, ככה בדיוק הרגשתי, הרגשתי שהתפילות של פורים זיכו אותי לילד. פורים של שנה שעברה עשה אצלי מהפך- גם כי זכיתי למתנה הכי גדולה שיש והפכתי לאמא, וגם מהפך במשמעות ובעוצמה של פורים. 

בעז”ה גם השנה אתפלל לישועה של מישהי ממשפחתי, מאמינה שנזכה שוב לראות ישועות. אני מודה לכם על פרסום הסיפורים שגרמו לי להתפלל ולזכות לישועה. פורים שמח! 

שלום, אם אתן זוכרות את הסיפורים שהיו כאן בעבר “המכתב ממודיעין עילית” או “המכתב מירושלים ” וכדו’ על מעלת הפורים ותפילה ביום הפורים שפועלת ישועות. 

אני חברותא מטעם “לב לאחים” של אישה מתוקה שמתחפשת להתחזק וסיפרתי לה על הסיפורים האלה… היא התרגשה מאד, אמנם אין לי איזה סיפור ישועה עסיסי לשתף איתכן (ואני שולחת את המייל עוד לפני פורים) אבל בכל זאת משתפת – בזכותכן אולי עוד יהודיה שעדיין רחוקה תזכה להתקרב ולהתפלל ביום הפורים.