לתגובות הקוראות
חודש ניסיון
כשפרסמתם את הקריאה הנרגשת של זאת שעוד לא מצאה עבודה, חשבתי שאני כבר לא שם.
אמנם הזדהיתי מאד, כי גם אני עברתי תקופה לא קלה של חיפושים, אבל הייתי בטוחה שזה שייך להיסטוריה. לא העליתי על דעתי שמאד מהר אמצא את עצמי שוב בסטטוס מחפשת, ומחכה מאד לקרוא את קובץ התגובות ולשאוב כוחות ממנו. (מתי באמת הוא יתפרסם?)
כאמור, מצאתי עבודה לאחר חיפושים מייגעים. חברה פרסמה בקבוצה של המסלול שהתפנה אצלם מקום, ובהשגחה פרטית, מכל עשרות קורות החיים שנשלחו דרכה, הם בחרו לפנות אלי. עברתי ראיון קצר, ומהר מאד קיבלתי תשובה חיובית. איזה יופי!
התנאים היו נשמעים מצויינים: ישיבה בחדר עם 6 נשים חרדיות, ומלבדן עובדות נוספות חרדיות, אמנם יש גם גברים ונשים ממגזרים שונים, אך שיערתי לעצמי שסגנון העבודה יתאים לאורח החיים שלי, והרבה שטחים כבר יהיו כבושים.
סיכמנו על חודש נסיון.
ולא ידעתי שהנסיון יצוץ לו כבר על היום הראשון.
הגעתי, והייתי מופתעת מאד מצורת ההתנהלות. הרגשתי פשוט לא קשורה לסיטואציה. אווירה קלילה, צחוקים בין כולם, קשרי ידידות חבריים… זה נקרא עבודה בסביבה חרדית??
המשכתי להגיע עוד כמה ימים. בינתיים הייתי שקטה גם בגלל סטטוס ה'חדשה' שלי. ואז מגיעים דיבורים על יום גיבוש. כבר לא יודעת אם הופתעתי או לא, אבל אני שומעת שהבנות ממש בענין של ההשתתפות, ואין שום דיבורים על יום נפרד לנשים חרדיות.
סיטואציה נוספת שגרמה לרגליים הקרות שכבר היו לי לקפוא, היתה צורך בשליחת הודעה בווצאפ. כשאמרתי שאין לי, קיבלתי תשובה אדישה של "תסתדרי"…
הרגשתי שהמקום הזה ממש לא בשבילי. כנראה ש"חרדית" זה לא חותמת לשום דבר. יראת שמים יכולה להתקרר אצלם כולם…
התיעצתי עם ההורים שלי והם מיד אמרו שזה לא מקום בשבילי. עם כל הקושי העצום לוותר עם מקום עבודה, בפרט לאחר מסכת חיפושים לא פשוטה, החיים שלי שווים יותר. לא מוכרים רוחניות בעד שום דבר בעולם.
לא רציתי להישאר אפילו עד סוף החודש, קודם כל כי כל יום שם הרגיש לי גרוע, וגם חבל שישקיעו זמן כשהתוצר לא יהיה רלוונטי.
חוץ מההפסד הגדול של מקום עבודה, גם התבישתי מאד והיה לי לא נעים. הרגע קיבלו אותי, מה אני כבר בורחת? אבל עם המון כח שקיבלתי מההורים שלי ומהסיפורים המדהימים של שמורה, הודעתי שאני עוזבת.
ולא, לא הגיעו מיד לתוך ליבי תחושות רוממות. הופתעתי למצוא שם דווקא רגשות של אכזבה, קצת-הרבה חרטה… וגם ספקות: אולי זה לא כזה נורא לעבוד שם. מה עשיתי? אולי הייתי מידי פזיזה…
אבל אז ניגשה אלי מנהלת המשרד, חרדית גם היא, ונתנה לי את החיזוק הכי גדול לנכונות הצעד שלי.
היא שאלה בנחמדות למה אני מעוניינת לעזוב? זו כמובן זכותי, אבל מאד חבל להם, ומענין אותה למה אני לא רוצה להישאר. אף פעם לא קרה להם שעובד עזב כל כך מהר, הם רוצים לשמוע אולי יש משהו לשפר.
אמרתי לה בכמה משפטים שפחות מתאים לי הסגנון המגובש והחברי שיש בין כל העובדים, כולל הנשים החרדיות. התגובה שלה היממה אותי יותר מהכל: אה, עיזבי. גם לנו בתחילה זה היה נשמע לא מתאים, אבל התחברנו לסגנון וראינו שזה לא כזה נורא. ביום הגיבוש, נכון שיוצאים כולם יחד לארוחה בשרית, אבל אנחנו יושבות בשולחן נפרד והכל בסדר.
בדיוק מה שאבא שלי אמר בשיחה שדנו על עזיבת העבודה: אם עכשיו זה לא נראה לך טוב, תסמכי על התחושות שלך, כי הכי גרוע זה שעוד חודש כבר לא תביני מה לא נראה טוב…
והנה מגיעה מנהלת המשרד וממחישה לי בדיוק את התהליך שהייתי עלולה חלילה לעבור. בהתחלה נשמע לא מתאים, אחר כך 'מתחברים לסגנון', ופתאום רואים שהכל בסדר…
חודש נסיון? אולי אחרי חודש כבר לא הייתי קוראת לזה נסיון…
כמה צדק אבא שלי, שדחף אותי לשמר את הרגישות ההתחלתית, ולא לתת לשום נסיון לטשטש את הגבולות הנכונים.
תגובות השמורות לסיפור
רק שתדעי שזכית בהורים מיוחדים שהבינו אותך במהלך הזה…!!!!!
אין לך מושג כמה סיפורים יצא לי לשמוע על בנות שנכנסו כמתחילות וכל מיני דברים לא בדיוק היו נראים להם ולא ידעו מה לעשות עם זה ומרוב שההורים רצו לראות את הבת שלהם מסודרת בעבודה, הם העדיפו להתעלם ולהחליק כל מיני סיפורים.
או ששמעתי על סיפורים הפוכים של בנות שלא העיזו לשתף את ההורים כי מי יודע מה הם יגיבו על מקום העבודה הזה ובטוח יגידו לה לעזוב מיד… והמשיכו להתמודד עם כל הבעיות לפי הבנתם…
בבקשה בבקשה אם יש אמהות לבנות שיוצאות לשוק העבודה שקוראות את המילים האלו שנכתבות מדם ליבי (מעדיפה שלא לספר כרגע את הסיפור האישי שלי בנושא שב"ה נגמר בטוב אבל היה עלול להסתיים גם אחרת…) בבקשה תנו לבנות שלכן את כל המקום לשתף ולספר בלי לבקר אותן, תנו להן את המקום המכיל והמכבד שירצו לשתף, ואחרי שמספרות תחשבו טוב טוב מה קודם למה, האם המשכורת או המשרה הנוצצת והנחשקת או שחשוב לכם החינוך שהשקעתם בו כל השנים.
רק תחשבו מה זה אומר חברה מעורבת ותדמיינו טוב טוב איך דבר כזה יכול להיראות, זה לא המקום לאופטימיות ולתמימות… (אך אל תשכחו לתת גם את המקום לצד השני- יציאה לשוק העבודה אף פעם לא תהיה כמו בחירת סמינר…)
אני מזדהה עם כל מילה!!! אני ברוך השם עובדת היום במקום חרדי למהדרין. ודווקא בגלל הפער הגדול לא מאמינה על עצמי כמה דברים התרתי לעצמי בלי לשים לב..
זכורה לי פעם שהגיעה מישהי שהכרתי למקום עבודתי כדי לבדוק אם הוא מתאים לבת שלה. היינו קבוצה של חרדיות איכותיות מבתים מצוינים. הרגשנו שמורות מאד. (עוד לפני עידן השמורה…) אותה אמא ראתה סיטואציה של אחד הגברים מהצוות (חרדי שידע לשמור על עצמו) יושב יחד עם עוד מישהי על המחשב שלה כדי לעזור לה בפיתוח. היא נחרדה!!! ואני כל כך נבהלתי מהחרדה שלה… כי אצלי זה כבר מובן… הרגש התקהה…
עם זאת, נשים שנמצאות שנים בשטח, לא תמיד שמות לב לגסות הלב (מלשון "ליבו גס בה…") ונכון שכדאי לחמם את הקרירות הזאת, וכן כשצריך לעזוב אז עוזבים, אבל אסור לנו לזלזל בהן. הרגשתי בסיפור הזה כאילו הנשים האלה לא משלנו בכלל. זה לא תמיד נכון. אפשר לדון אותן לכף זכות, על חוסר מודעות להלכות וכו'… ואם אפשר ליידע אותן או לחבר אותן לשמורה, מה טוב. סליחה, ותודה על תשומת הלב.
היי חברה, חייבת לציין שעוד לא יצא לי להגיב…. אבל עכשיו אני חייבת!!!
את אלופה!! (חוץ מזה שבעז"ה תמצאי את שלך והכי מהר ובקלות), זה ממש לא פשוט להגיד את הלא הזה במיוחד כשאת כבר בפנים וזה הרגשה לא פשוטה… וזה נותן כ"כ הרבה כח לאחרות, קידוש ה' ענק – ומגלגלין זכות. לא תמיד זוכרים שזה ניסיון והוא קשה ואנחנו צריכים לעמוד בו.
עברתי נסיון דומה לשלך וממש כמעט ולא היו אנשים מסביב שנתנו לי גיבוי וכח (לא שצריך גיבוי בשביל ההחלטה, כי שאלתי את אבא שלי מה לעשות וזה ה"דעת תורה" מבחינתי, אבל ההרגשה שאולי פספסתי משהו…) כן בסוף מצאתי וזה היה יותר טוב ממה שיכולתי לחשוב.
אבל לא תמיד זה הולך ככה ולא תמיד רואים את הסוף מה שהחזיק אותי ועדיין לאורך כל הדרך בכאלו נסיונות זה – שיותר ממה שאנחנו שומרים על ההלכה היא שומרת עלינו תמשיכי להצליח בכל (זה כבר חלק מההצלחה…:) מעריכה
וואו אני ממש בדמעות בעיניים מהסיפור שלך!
את גיבורה ברמה שלא מצויה היום! במיוחד שנשמע שיצאת רק עכשיו לשוק והעבודה שאת חולמת עליה היתה בהישג ידיך!
רק רוצה לחזק אותך שגם אני בזמנו עברתי משהו דומה, התקבלתי בלי ניסיון בכלל לחברה מאד מאד נחשבת, בסוף החלטתי שאני לא הולכת אליה. זאת היתה החלטה מאד קשה, אבל עין בעין ראיתי שקיבלתי חיבוק מהקב"ה, משרה שלא חלמתי שאוכל להכנס אליה בתחום שמאד נחשב, שדרשה ניסיון רב ולקחו אותי למשרה אפילו שלא עניתי על שום קריטריון בדרישות שלהם, ומשם נכנסתי לתחום והכל היסטוריה…
אבל אני רוצה לחזק אותך שבטוחה שהשכר הרב שתקבלי יהיה שווה את זה, וברגע של ויתור שקשה מאד מאד מאד! את מתווה לך את הדרך שלך ושל כל צאצאיך בעז"ה.
מאחלת לך שתבוא ישועה מתוקה שתכסה את האכזבה, וגם אם לא תראי מיד את הישועה תזכי להמשיך להרגיש את רגש מתיקות הויתור והטוהר הזה הצלחה בכל!
ממש מזדהה… אני גם הייתי צריכה להתחיל עבודה, אמרו לי לפני שיש כמה וכמה חרדיות והכל בסדר.
יום לפני שהתחלתי שם התקשרה אלי מגייסת מחברה אחרת ושאלה אם אני פנויה מחר לראיון, התלבטתי, והחלטתי (שאלתי רב אם מותר), להתחיל מחר, ואם אני רואה שלא מתאים לי מבחינה חרדית, לצאת מוקדם וללכת לראיון בחברה השניה (שהיתה ממש קרובה- 10 דק' הליכה!),
ממש ביום הראשון ראיתי שלא מתאים לי- היתה שם אחת שהוגדרה כחרדית- לא הצלחתי להבין במה זה מתבטא… כל השאר היו חילוניות, החלטתי לצאת מוקדם, וללכת לראיון, ב"ה היה ממש בסדר, תנאים פי כמה יותר טובים מהחברה הקודמת, ויש בצוות חרדיות ממש. ב"ה הודיעו לי שהתקבלתי.
ובאמת- מעמידה על עקרונות לא מפסידים! כלום! בהצלחה לכולן
וואו הזדהיתי ממש, אבל לצערי מהצד השני, של המנהלת…:(
אני גם עובדת בחברה מעורבת, ובהתחלה הזדעזעתי ושקלתי לעזוב אבל עד שמצאתי את העבודה, והתנאים בסדר… אז נשארתי וסחבתי וכן, אני כן מנסה ושומרת על גבולות ברורים אדומים, אבל לצערי יש גם הרבה קווים מטושטשים. וזה היה לי כ"כ עצוב לקרוא מהצד את המצב, אבל זה סוג של אילוץ שקורה להרבה… ולכן אני כותבת את התגובה שלי:
אני פונה אל המעסיקים החרדיים, או המעסיקים שמעסיקים חרדיות בלבד באווירה שמורה ונפרדת. משום מה, וזה לא משום מה יש לזה גם סיבה, מעסיקים חרדיים נוטים לשלם פחות, ולהזניח את כל עניין התנאים לעובדת החרדית. והסיבה היא שלעובדת החרדית אין ברירה אחרת, אז היא נשארת למרות הכל. אני מאוד רוצה לעבוד בעבודה חרדית גלאט, במקום הכי שמור ונפרד שיש, אבל השכר שם יהיה כנראה חצי (..) מהשכר המגיע לי בשוק– והתנאים לא יהיו תנאים. (ומהצד- בטח שלא יהיה כרטיס סיבוס או תן ביס לארוחות, ולא השקעה ברווחה…) עצוב שנותנים שכר נמוך ותת תנאים כי היא חרדית ואין לה ברירה אחרת….
זו לצערי הסיבה שבחרתי לעבוד במקום שאני עובדת, בלית ברירה, כי אם אין קמח אין תורה ואני רוצה שבעלי ישב כמה שאפשר ללמוד תורה. אני באמת שואלת את זה ואשמח לקבל תשובה- משפחת אברך, חוץ מכל הניסים שקורים להם כל הזמן, שאני זוכה ב"ה לראות בעיניים! איך היא חיה עם משכורת מינימום? 4 אלף הולך לשכירות או למשכנתא במקרה הטוב, עוד אלף לכל המסביב בבית- ארנונה וחשמל וגז ומים וועד בית, עוד אלפיים קנייה חודשית למשל כל חודש נכנסים למינוס קבוע? וזה בלי הוצאות נוספות, של נסיעות, הוצאות פתאומיות, או הוצאות חגים שברוך השם זה סביב השנה…
אז מה נכון – שהאישה תעבוד בחברה החרדית עם מינימום משכורת, אבל בשביל לחיות ולפרנס את המשפחה – הבעל יצא גם הוא לעבוד כי צריך שתי משכורות להחזיק את הבית…?! זה מורכב בדור שלנו, אני יודעת.. אם יש למישהי תשובה או חיזוק אשמח לשמוע
כמה נכון. מנסיון לפעמים יותר קשה במקום שהוא חלקו חברה חרדית כשיש כבר נורמות שנכנסו ע"י עובדות חרדיות ותיקות יותר.
נכנסתי כעת למקום חילוני עם עובדת נוספת חרדית. שתינו חדשות ואני ממש שמחה שסיבת היותי חרדית ושונה מתקבלת בהבנה בכל המקרים, דווקא כי אין דעות קדומות בעניין.
לא מתאים לי יום גיבוש מעורב – לא מתאים לאורח חיי – מתקבל בהבנה (כמובן שהיו תגובות למה את לא מגיעה? וחבל שלא הגעת וכו', אבל יש לי את הביטחון להצהיר שלא מתאים לי, כי אף אחד לא הכניס נורמה אחרת לפני) חוגגים אצלנו פורים יומיים (נוסעים גם לירושלים) – בסדר… וכן הלאה והלאה.
אני הקובעת מה מתאים לעובדת חרדית, מציאות טובה וגם אחריות גדולה… אני מקבלת המון כח מהסיפורים של שמורה!
הערצה. זו ההרגשה שאני חשה לאחר קריאת הסיפור הזה. בתחילה חשבתי שאת קולגה שלי… יותר מדי תיאורים מהסיפור שלך היו דומים לסיטואציה שלי…
גם אני נכנסתי לעבודה בהרגשה של – פה אני מסודרת, יש כאן מספיק נשים שעשו את העבודה במקומי. ולצערי – לא. מהר מאד הבנתי שאם אני לא אשמור על עצמי, אף אחד אחר לא ישמור עלי. וברגע שהורדתי מעצמי את האשליה שאני עובדת בסביבה חרדית, אז מיד כל החושים התעוררו שוב להיזהר ולשקול כל צעד.
בינתיים אני עוד פה, על תקן תנאי שלי עם עצמי ובורא עולם שביום שבו אני אעבור גבול כלשהו מהגבולות שהצבתי לעצמי, אז אני אעזוב את העבודה ואחפש עבודה אחרת… (והאמת שהחשש מפני הצעד הזה עוזר לי לשמור על עצמי מאד)
אני לא יודעת למה, אבל הסיפור הזה ממש ריגש אותי, יותר מסיפורים אחרים!
רציתי לחזק אותך שהצעד שעשית אמנם במבט מבחוץ לא נראה מדי משמעותי, אבל הוא מעשה ענק, בעל משמעות מרחיקת לכת! לא מדובר רק באיך יראו הימים הבאים בתקופה הקרובה שלך, אלא הרבה יותר מזה, כנראה שהצלת את כל העתיד הרוחני שלך, ומי יודע- כנראה גם של הדורות הבאים אחריך!
כי כמו שאמרת- אם נשארים מתרגלים, ואחר כך כבר כמעט אין את מי להציל, ד' ירחם! אשריך שזכית לעמוד בנסיון הלא- קל הזה, ולהראות לעולם מה זה כח של יהודי, איך יש לו ערכים נצחיים, נעלים יותר מכסף, קרירה וכבוד!!
אני מגיעה מתחום ההוראה ואף פעם לא הגבתי, אבל עכשיו אני עם דמעות בעיניים וחושבת עליך גיבורת הסיפור- וחושבת איזו גבורה ותעצומות נפש נדרשים לעשות מעשים שבדרך השכל נראים לא הגיוניים, אבל בדרך האמת הם עצומים ובלתי נתפסים, ונאמן הוא הקב"ה שישלם שכרו…
אני מאמינה באנשים "רגילים" כמוך (לכאורה) שבבחירות המיוחדות שלהם מרוממים את החיים למקום גבוה יותר.
נ.ב. רק אוסיף לך שאחי התארס עכשיו עם בחורה גיבורה ומוכשרת. לכאורה בלי עבודה, בלי משכורת, אבל אנחנו יודעים שהיא ויתרה בגדול על שם/כבוד/משרה וכסף בשביל יראת שמים. וקרנה רק עלה בעינינו…
אמאלה!! אני לא מהמגיבים בדר"כ אבל את השארת אותי עם צמרמורות!
את פשוט בנא"ד ע נ ק! בכנות אני אגיד שהשארת אותי עם פה פעור והמון חומר למחשבה. לקום ולעזוב בלי לחשוב פעמיים, אלא רק מהידיעה שהחיים הרוחניים שלך שווים הרבה הרבה יותר. וואו זה ענק!!!!
אני בטוחה שהקב"ה ישלח לך משהו הרבה הרבה יותר טוב ולא רק בתחומי העבודה… מקנאה בזכויות שלך ובקידוש ה' העצום שזכית לעשות א ש ר י י ך
אלופה! כל הכבוד! שה' יפנק אותך בעבודה שווה מהר. כל כך מגיע לך.
את כל כך צודקת לגבי רגישות, היא כל כך מהר נשחקת, שכל כך מהר לא מבינים מה הבעיה. כל הכבוד שעמדת בניסיון ממקום כל כך מבין ושלם. כל אלו ששילמו את המחיר הזה, יודעות כמה הוא כבד. רואים אותו רק לאחר תקופה, כשדברים שהיו לך חמים וקרובים, מתרחקים. והלב הופך אפטי וקר לדברים שבקדושה.
עשית מעשה גדול. לימדת אותנו שיעור חשוב. תודה.
איזה סיפור מיוחד, עם מסר אדיר!! כל כך נכון שלא רק בסביבה חילונית צריך לפקוח עיניים ולשים לב שהתחושות של ההתחלה לא יעלמו בהמשך. הסיפור שלי הוא אולי ליום שלישי אחר 😉 והקשר שלך עם ההורים הוא מדהים, הלוואי על כל בחורה שסיימה סמינר ועדיין לא נשואה…
מאחלת לך שכל החיים החיישנים שלך יהיו כל כך חדים ומדויקים! בהצלחה במציאת עבודה חדשה וכשרה!!
מדהים! מאחלת לך שתמצאי עבודה חדשה וכשרה בקרוב ממש!
מרגיש לי שזה הניסיון של הדור שלנו בעניין פרנסה, ממש כמו שהיה עם שמירת השבת באמריקה.. כשמסתכלים על זה בימינו זה נשמע תלוש מהמציאות- לחלל שבת בשביל עבודה? איך אפשר?
אז אצלנו הניסיון הוא בגרסה של עבודה בסביבה חילונית, עם טכנולוגיה פסולה וכו'. מעניין איך הנכדים שלנו יסתכלו על זה עוד שנים..
אני פשוט נפעמת ונרגשת מהסיפור, אני מכירה את השוק מקרוב ומצליחה לשער היטב באיזה עוצמה של ניסיון מדובר. אשריך ואשרינו ששיתפת אותנו.
ראיתי לצערי לא אחת ולא שתיים שהשפעת מקום העבודה נכרת עליהן היטב. יש קונה עולמו בשעה אחת, ואין לי ספק שבצעד הזה – קנית גם את עולמך.
מאחלת לך שתזכי להמון ס"ד ושתמצאי עבודה ראויה ומתאימה לך מכל הבחינות, ובקרוב!
אשריך מה טוב חלקך שהיית ערנית וזריזה לצאת מהניסיון הנורא הזה! ואשריך שבזכות קשר טוב עם ההורים הפתיחות בינכם והכבוד לדעתם ניצלת ממקום נורא שכזה.
נכון שלהיות ללא עבודה והחיפוש המחודש קשה ומיגע, עצה טובה – נצלי את הזמן הפנוי שלך לדברים טובים, מאחלת לך שבעז"ה בקרוב תעברי לשלב העמוס יותר בחיים שזמן פנוי נהיה יקר וממש לא בנמצא. חזקי ואמצי!!
פחד אלוקים!!! זה הדבר הכי מפחיד שקורה היום בעולם העבודה, ולצערינו זה קורה הרבה… ולא צריך להגיע רחוק, מספיק גרוע שהערכים קצת מתערפלים ( ולרוב זה לא נשאר בזה…)
אשריך, את חזקה, את גיבורה, אמיצה ואת האמת שגם כ"כ חכמה כי מי שהחיים הרוחניים חשובים לה עושה את המעשה האדיר שעשית… תודה!!! חיזקת!!
אני מורה. וב"ה לא שייכת לנסיונות המתוארים כאן. אך הסיפור הזה ריגש אותי במיוחד, הנערה הזו פשוט מיוחדת! איזה עוצמות זה לוותר ככה על עבודה בדיוק בתקופה כזו של שוק רווי—
אני פשוט מייחלת להצלחתה ורוצה לחזק אותה כי "אין שומע לי ומפסיד". לא תמיד רואים את השכר מיד. אבל זה יגיע! מתרגשת ממש!
קודם כל כל הכבוד לך! על העוצמה שקמת ועזבת אשרייך!
דבר שני את מעלה כאן נקודה מאד כואבת. במשך השנים עברתי כבר מספר מקומות עבודה וראיתי דברים דומים למה שאת מספרת- בשני מקומות יצא לי להיות החרדית הראשונה שמתעקשת ומכניסה את הסינון – ומדובר במקומות שהיו שם עובדות חרדיות וותיקות.
כרגע אני עובדת במקום שסגנון החרדיות מתחלק לקבוצות שונות. יש את הרוב לצערי שלא מקפידות ומשתתפות בדברים לא מתאימים, ולפני ימי גיבוש מעורבים עסוקות בהכשרים… ויש אותנו קבוצה קטנה שכמעט ולא נשמעת שלא קשורה בכלל לכל זה. אנחנו נפרדות ולא משתתפות, אני באופי שלי רציתי ממש להעיר לאחרות – ולשאול אותן מה עובר עליהן?? ובסוף בהתייעצות עם האחרות פעלתי בחכמה והחלטתי לשתוק.
ריגשת אותי, לא קל לעזוב עבודה טובה כשהשוק לא משהו… דוקא כמי שעובדת הרבה שנים במקומות בלי סביבה חרדית כמעט בכלל, אני מבינה אותך כ"כ ומעריכה אותך עוד יותר. רגישות רוחנית- זו נקודה שמצריכה טיפוח תמידי! הקב"ה ינתב אותך למקום העבודה הנכון ביותר בשבילך ותצליחי בכל
***
נהנתי מהראיה הנכונה של האבא, ומהנכונות להתייעץ ולשמוע עם הורים – אשרייך!!! הנוטל עצה מן הזקנים – לא נכשל! אני לא יודעת, אם זה נקרא "הפי אנד" אצל אנשים. בעיני זה כבר "הפי אנד ", והעבודה החדשה שבעז"ה תקבלי – זה כבר בונוס!!! מעריכה מאוד
***
רק רציתי להגיד לבעלת הסיפור "חודש ניסיון" שהיא ראויה להערצה ולהערכה גדולה. הצעד שעשתה לא פשוט כלל וכלל.. כאחת שגם בתהליך חיפוש עבודה ורואה הרבה את חשיבותסביבת עבודה חרדית זה חיזק בי את החשיבות לשים יותר דגש על זה. תודה רבה!
***
אשרייך! גיבורה. כמה טוב לך שדרכך ברורה ויש מי שמגונן עליך באהבה, שמרי על המתנות האלה. בדורנו הן חובה כדי לשרוד את המבול להינצל מהבלבול להישאר מוגנת מרוממת אל אבא שבשמיים – מחוברת וקרובה רגועה וגם שלווה.
***
סיפור קלאסי של גבורה יהודית!!! איזו צדיקה! שומרת על החום ולא נותנת לשום דבר נוצץ לבלבל אותך!!! סיפור מדהים על גבורת נפש של בחורה צעירה! תמשיכי להצליח בעז"ה תמצאי בקרוב מקום עבודה שמתאים לנשמה המאירה שלך!
***
תגובה לסיפור: מדהימה מדהימה מדהימה אין כמוך! והלוואי שיהיו עוד הרבה אמיצות כמוך כ"כ שמחתי והתרגשתי לקרוא את הסיפור המתוק הזה עשית את הצעד הנכון חזקת אותי מאוד!! וגם על זה תקבלי שכר!
***
אף פעם לא הגבתי… אבל עכשיו אני לא מתאפקת! את צדיקה!!!!! איזה זכויות!!!!! איזה גבורה יהודית!!!! ממש מסירות נפש! מעריכה מאד!! בעז"ה תמצאי עבודה בקרוב בעז"ה שמתאימה לך מכל הבחינות!
***
השם יעזור איזה קשה הדור הזה.. כל הכבוד לך שנתת לזה תשומת לב ורגישות זה שווה כ"כ הרבה בימינו, כל אחת שמצליחה להתגבר על כזה דבר זה ממש כמו נחשון בן עמינדב ולא פחות! יישר כח!
***
אשריך!!!!! גאה בך מאד!!! זה כל כך נכון שהגבולות יכולים להטשטש מהר, אלופה שעשית את הצעד הנכון בזמן הנכון! מעריכה, וגם מחכה לקובץ… בתור אחת שעדיין מחפשת עבודה, תודה רבה
***
מדהים! חזק מאד!! כמה טוב לשמוע לאבא – לעצת גדולים! וכמה עצוב כששומעים לעצות היצר ושליחיו.. הרבה הצלחה! את לא תתחרטי על הבחירה! זו בחירה לדורות!
***
אשרייך בת ישראל כשרה המקדשת שם שמים ברבים! בזכות נשים צדקניות עתידין להיגאל! ימלא ד' כל משאלות ליבך לטובה וגם תהיה פרנסתך מצויה בשפע ממרומים תמיד בהיתר, בנקל ובלי צער!
***
אבאלה צמרמורות!!!!! מסכימה לגמרי עם המשפט כי הכי גרוע זה שעוד חודש כבר לא תביני מה לא נראה טוב… וזה קששששה לעמוד מול האמת ולעצור לפני שלא נבין…. נתת לי כוחות
***
מעריכה מאד!!!!!! לא יאמן שבדור שלנו הקליל והזורם יש בת כמוך מיוחדת. אני חושבת שהפואנטה בסיפור זה השיתוף של ההורים, אין כמו גב חזק מהבית. מאחלת לך הרבה סיעתא דשמיא בהמשך!
***
איזו כתיבה יפה ונוגעת אני מתמוגגת כל שבוע מחדש על הסיפור של יום שלישי. יישר כוח לזו שכותבת ומסגננת ויוצקת אוירה כל כך מיוחדת לסיפורים, עם אמנות אמיתית! תודה!
***
מעריכה מאד! הרגישות הזו כל כך מיוחדת וכל כך קל לאבד אותה הפיתרון היחיד זה לא להתעלם מדברים קטנים שמפריעים אחרת זה יגיע לדברים הרבה יותר גדולים בלי שנשים לב…
***
אני אף פעם לא מגיבה אבל כל כך התרגשתי מדהימה שאת! כל הכבוד לך שעמדת בניסיון הזה. זה כל כך לא קל לחתוך! שד' ישלם לך ושיהיה לך המון כח להחזיק באמונה ובתפילה
***
וואו, מפחיד נורא! איך היצר הרע עובד ביעילות וכל כך מהר הקווים האדומים מיטשטשים. את גיבורה, ד' יעזור שתמצאי בקרוב עבודה מצויינת.
***
היא מהממת! וכל הכבוד לה זאת חתיכת עבודה עצמית ומשמעת חזקה ובאמת מנסיון. לא כל מי שנקראת חרדית היא באמת חרדה לדבר השם. וזה ממש מבלבל. מצדיעה לה!
***
ממש עצוב…… שנזכה כולנו לחזור בתשובה שלמה.…… כל הכבוד לך!!!! צדיקה!:)
***
ממש התרגשתי!!!!! באמת לדעת לא להתכחש לתחושות הפנימיות שיש לנו בפנים, כי באת שבד"כ הם נכונות, ומאוד!!!!!!! התחזקתי מאוד תודה,
***
מדהים ומרגש לשמוע אילו בנות יש לקב"ה!!!! איזה גבורה!!!! מברכת אותך שתמצאי מהר ובקלות עבודה כשרה ומוצלחת מכל הבחינות!! חיזקת מאוד!
***
מרגשת ממש!!! מחזקת את ידיך!!! קנית את העוה"ז שלך וזו לא הגזמה בכלל!!! ה' לא נשאר חייב, בטוחה שתראי שהמסירות נפש שלך היתה משתלמת!!!
***
וואו מדהים!! כל הכבוד לך על שהקשבת לאבא שלך- חוצמזה שמכיבוד הורים לא מפסידים- אני בטוחה שגם שתמצאי עבודה טובה יותר בע"ה!
***
וואו, חזקה!! כל הכבוד! באמת לא קל ככה לעזוב… אבל התגובה שלה היא ההוכחה הגדולה ביותר לנכונות הצעד הגדול שלך! חזקי ואמצי!
***
אביך צודק ב 100%! זה נקרא, (בראשית פרק ד ז) "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ". זה דרכו של יצר הרע, למצוא סדק קטן להיכנס. והיתר היסטוריה.
***
וואו מחזק מאוד ומחדד את העניין הרגישות כמו שפעם מורה שלנו אמרה לנו: בהתחלה זה נראה נורא אבל אח"כ העין מתחספסת וזה בסדר
***
את ענקית- לא קל בכלל!! ד' יעזור לך ולכל המחפשות, למצוא עבודה שמתאימה לאישה/ אמא יהודיה או למי שרוצה להיות כזאת בקרוב ממש….
***
אין לי הרבה מה לומר חוץ מזה שאת פשוט צדיקה!! לעזוב עבודה חדשה ולחזור לקושי הגדול של להיות בלי עבודה.. מעריכה מאוד!
***
עצווווווווב!!!!!!!!!!!!! מרגש שידעת לעצור בזמן, אבל כל כך כל כך כל כך עצוב על כל הנשים שמתקררות………….
***
וואו את גיבורה אמיתית נראה לי שאת מאלו שאנחנו עתידים להיגאל אני ממש מקנאה בך ריגשת מאוד!!!
***
וואו!! איזה סיפור מחזק את מדהימה וחזקה, תהיי בטוחה כי הקב"ה לא יקפח שכרך, מעריכה אותך מאד!!
***
את גדולה מהחיים!! זה ניסיון ממש ממש קשה, אבל עשית את הצעד הכי חכם ונכון. המון הצלחה וס"ד!
***
וואוו, גיבורה!!!! אין מילים!!!! ישר כח ענק!!!!!
***
אשריך, כל הכבוד! הלוואי על כולן כזו רגישות.
***
מזעזע… על כל דבר הרגל שלטון – לטוב ולמוטב… והלוואי שנזכור לתחומים נוספים בחיים…
***
כמה נכון וכואב! הרגישות שלנו כל כך רגישה והזכות שלנו זה לשמור עליה בציפורניים.
***
אכן ההרגל זה הכי גרוע!!! להיות אדישים ולהמשיך בשגרה הלא טובה זה הכי לא טוב!
***
ריגשת אותי! את נותנת כוח לא לשכוח מי אנחנו, ולא להתבלבל. אשרייך!!
***
וואו!!! איזו צדיקה, אשרייך! נסיון קשה שלא הרבה היו עומדות בו ככה….
***
צדיקה שאת! ה' נתן לך כח! שנשאב אנחנו כוח ממך למה שצריך – – –
***
ואווו, לא קל בכלל, אשרייך!
***
אשריך! מדהימה שאת, חזקי ואמצי
***
מדהיםםםםם!!! מחזק מאודד!!
***
חזק!
***
חזקתי אותי, אשריך!!
***
ואווו מחזק אשריךך
***
את מדהימה ומיוחדת!!!!
***
חזק!!!! ונכון!!!!!
***
וואו, מחזק!!!
***
אלופה!
***
מזעזע ומעורר
***
תודה!
***
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
שלום ל"אישי בשלישי" וסיפורי השמורה המחזקים, אני רוצה לשתף מחוויות הפורים שעברתי במשרד בקצרה. אני עובדת במשרד חילוני צעיר ונחמד, עם עוד 3 חרדיות אבל אני מגדירה את עצמי "שמורה" לעומתן, כי הן זורמות יותר עם כולם ואני תמיד נבדלת ושונה.
לקראת פורים, הודיעו שיש מסיבת פורים במשרד, יום שלם, מגיעים מחופשים עם משלוח מנות שמכינים ע"פ הגרלה, ויהיה משחקים, שתיה, מוזיקה וכו' אני ידעתי מיד שביום הזה אני לא מגיעה למשרד ויהי מה, לא אישרו לי חופש והוחלט שאעבוד מהבית. קצת דגדג לי שכולם יחגגו באותו יום ואני יעבוד, אבל היה לי ברור שבמקום של שחוק וקלות ראש ושכרות ופריצות אני לא נמצאת.
חברותי הבינו את עמדתי, אבל לא היו מסוגלות ליצור לעצמן יום עבודה, כשאפשר בלי… באותו יום, לא הצלחתי להתחבר למשרד, לא היה מי שיעזור לי מאנשי המשרד כי כולם היו בחגיגות, אז לא הצלחתי לעבוד נורמלי עדכנתי את הממונים עלי שלא עבדתי את השעות כי לא הצלחתי, והם לא סלחו על כך, אלא השעות ירדו לי מהשכר. היה לי ברור שכסף שמגיע באופן שלא ע"פ ההלכה- אין לו מקום אצלי ובעלי הגדיר זאת בפשטות: לא מוכרים את הרוחניות שלנו בעד שום הון שבעולם (אגב, הוא לא הצליח להבין איך בנות חרדיות משתתפות ביום כזה, הסתכלות של בן תורה)
אני משתפת, כי אני בטוחה שהכח להיות כ"כ נחרצת ושונה – זה בזכות השמורה שמלווה אותי כבר הרבה שנים. יישר כח ותזכו למצוות
