לתגובות הקוראות
כולם ברורים
משרד קטן ופרטי העוסק בראיית חשבון הוא מקום העבודה שלי. חגיגות, גיבוש או מסיבות הם לא חלק ממושגי העבודה, וגם הרמת כוסית של פעם בשנה נערכת בצורת כמה עוגות על שולחן המזכירה, שכל אחד נוטל למקומו ואוכל שם.
לפני כחודש אחת העובדות הוותיקות הודיעה על עזיבה. אחרי כל כך הרבה שנים במשרד קטן אי אפשר לקום וללכת סתם כך, והוחלט לארגן לה מסיבת פרידה רצינית. המקום שנבחר היה מסעדה, ולפני שסגרו על תאריך ומיקום באו לברר אצלי אילו כשרויות מקובלות עלי.
האמת שהייתי בהלם, כי יציאה כזאת בכלל לא אופיינית למקום העבודה שלי, והתשובה הספונטנית שלי היתה ממש בהשפעת סיפורי שמורה… אמרתי בעדינות לזאת שפנתה אלי, שאני לא חושבת להשתתף, כי פחות מתאים לי לצאת למסעדה.
לא היה נראה שחוסר ההשתתפות שלי מפריע לה, אבל התלבטתי קצת אם זה באמת כזה נורא להגיע. שאלתי כמה בנות נוספות מה הן מתכוונות לעשות, לא שמעתי תשובה החלטית. נראה… אולי נשב בצד…
אבל מול עיני עמדה הבחורה המתוקה שעלתה על הבמה בכנס וסיפרה על ההתגברות שלה, ועלו בזכרוני עוד המון סיפורי שמורה, חלקם פשוטים, חלקם מפעימים, אבל כולם היו כל כך ברורים ומחזקים.
הרגשתי שממש לא מתאים שאצא עם כולם למסעדה, יציאה שכולה אומרת שחרור, גיבוש וקרוב לבבות. נכון שהיצר דואג לטשטש עם ‘נשב בצד’, אבל כמה בצד אפשר למשוך, כשכולם מתכנסים לאותה מטרה, באותם מטרים רבועים, מזמינים מאותו תפריט, וצוחקים מאותה בדיחה שמישהו הפריח.
היצר הרע דווקא לא ישב בצד, והמשיך לזמזם לי שאולי אני מגזימה, ולא יפה להתעלם, ומה יגידו ויחשבו, ואולי יהיה נחמד קצת להשתחרר, ומה יכול להיות אם נשב עם עצמנו – רק החרדיות…
כדי לפתור את לבטי בעלי התקשר לשאול רב. הרב ענה כי וודאי לא לצאת למסעדה. אולי אם היו נפרדים במסגרת ישיבה משרדית, היה אפשר להשתתף מהצד, בצורה שתכבד אבל לא תתערבב עם כולם. לצאת למסעדה – ברור שלא, כך דבריו.
וזהו, היום יצאו כולם, ואני נשארתי לעבוד מהבית.
ההרגשה שלי? מלאת סיפוק על הצעד הנכון.
תודה לכן, הנשים הגיבורות מהסיפורים של יום שלישי, מהכנסים ומהעלונים.
הבהירות בהחלטה והכח ליישם אותה הם המון בזכותכן!
כשהדברים ברורים, יש כח לעשות אותם.
כולם ברורים, כולם גיבורים.
תגובות השמורות לסיפור
שלום, כל הכבוד!!
מצטרפת למשפטים האחרונים שכתבת, כשהדברים ברורים מקבלים כח, וכשהדברים לא חתוכים, יש ליצה”ר איפה לדחוף רגל בסדק הצר ולהרחיב אותו.
קודם כל כששומעים הרבה על שמירה על עקרונות בתוך סביבת עבודה רחוקה, זה מעלה את המודעות, ומגביר את החיישנים האישיים שלך, איפה יש בעיה אפילו קטנה.
וגם בזמנים שאת לא בטוחה, שמשהו נראה לך בסדר/לא בסדר, ואולי אין בכלל בעיה, מומלץ מאוד לפנות להתייעץ עם רב, אם זה מותר- אז תוכלי להשתתף בלי ייסורי מצפון, ואם זה לא בסדר, תקבלי את הכח, כי תדעי שאת עושה את הדבר הנכון! כי שחור ולבן חזקים מהאפור! כמו שכתבת- כולם ברורים= כולם גיבורים!
אשרייך זה לא קל!
אבל חשוב לי להביא רעיון שלי אישית מאד מאד עוזר: כשאני מוותרת על דברים בעבודה, או בכל הזדמנות אחרת בחיים בגלל רצון ה’, אני משתדלת שלא “נפסיד” גם בעולם הזה.
במקרה והעבודה יוצאת ליום גיבוש ומאפשרים לך לא לבא ולא מחייבים אותך לעבוד נראה לי שה’ ממש שמח שאישה תצא למקום אחר במקום, או כשנמנעים בגלל כשרות מאוכל מסויים, אז להחליט שבערב את קונה לעצמך משהו לא פחות שווה.
זה גם נותן כח לפעם הבאה וגם נראה לי שה’ לא מחפש אותנו ממורמרות או מקופחות. בהצלחה!
איזו עוצמה וגבורה, ברור שהדבר הקל והפשוט היה להצטרף וזהו, כדי לא לפגוע בעובדת שעוזבת ועוד כל מיני מילים שאנחנו אוהבות לומר לעצמנו…
אבל שאלת רב, לקחת בחשבון שתקבלי תשובה מורכבת ופחות נוח, ונהגת בחכמה! נשים כמוך ראויות להצדעה, באמת גם עבדת מהבית, כך שאי היציאה שלך לא היתה פרובוקציה או משהו.
לפי הצורה בה נהגת אני בטוחה שידעת להיפרד מאותה עובדת ותיקה ברגישות ובנועם… מעריכה מאוד, אומץ אמיתי…
ברור שאי אפשר לשבת בצד.
אחרי ניסיון דומה אני יכולה לומר שבהתחלה היצר הרע עובד קשה לשכנע שמה הבעיה, והחרדיות ישבו בצד וזה לא מפריע לאף אחד. אבל אחרי מעשה אני מבינה שזה לא היה הגיוני לחשוב כך. כולם אוכלים ביחד ולכן אין שום מעצורים. גדולה אכילה שמקרבת לבבות…. אני הייתי אומרת חבל על אכילה שמקרבת לבבות….
צריך להימנע מדברים כאלה, אמאלה. רק שלפני הניסיון היצה”ר צובע את הדמיון בצבעי ההיגיון, ואת האמת בצבעים של חטא……. גורם לך לחשוש מבן אדם לחברו…. וחילול ה’…. והכל- רק תשבי איתם. מה קרה אתה משכנע אותי לעשות מצוות? עברת צד? הצטרפת לקואליציה?! דווקא לא אשב איתם!
מיוחד ומרגש מאד. וגם מאד מאד מאד נכון. כל הכבוד על הנחישות להקשיב לעצמך. להתייעץ ולפעול!!!
אני בתחילת דרכי לפני 8 שנים עבדתי במשרד חרדי, רק נשים. נשמע חלומי. ולצערי היה שם ראש מאד פתוח, ואפס חסימה. אז עוד לא הכרתי את שמורה ולא הבנתי את גודל הבעיה…. והרב אמר שאלמד כל יום מוסר.
זה הפריע לי מאד בהתחלה ולאט לאט התרגלתי או שלא אבל בטוח פחות מההתחלה. ה’ אהב אותי שעזבתי בהמשך בגלל סיבות אחרות, אבל כללו גם את ההצטרפות לשמורה ולימוד מוסר, הסיפורים של שלישי חלחלו בי חזק את העניינים האלה.
וואו סיפור מחזק ונותן לי ממש כח!! למה???
כי גם אני עובדת בחברה אדריכלית קטנה שמשויכת לחברה גדולה והודיעו לנו על יום כיף שהולך להיות על חשבון כל היום עבודה והשבוע אמרו לנו שכל אחד יאמר אם הוא מצטרף או לא…. (אני התחלתי את העבודה הזו לפני כמה חודשים והגעתי לשם דווקא כי הם יותר מסכימים לתנאים של חרדיות ומה גם יש שם כמה חרדיות) החברות שלי החרדיות הודיעו שהן מצטרפות והן מתכוונות לברוח באמצע.
לי זה ממש לא התאים ואמרתי שאני לא מצטרפת ושאני אשאל את בעלי, אבל בעיקרון אני לא אהיה בתוך כל הדבר הזה. הרגשתי שזה נוגד לי את כל הערכים שלי ובאמת התייעצתי עם בעלי וגם לו זה לא היה נשמע מתאים ללכת, אז התשובה שלי היא החלטית שלא…
שבוע הבא זה אמור להיות, אבל אני ב”ה ממש גאה על ההחלטה ובאמת לא הבנתי מאיפה הכח שיש לי לומר בכזו החלטיות לא ועכשיו אני מבינה זה בזכותכן!!!!! תמשיכו כך הלאה!!!!!!!! תודה ענקית
התרגשתי מאד, את חזקה כל הכבוד!
אני אישית עוד בלבטים על כך. אני עובדת במקום עבודה דתי לאומי (מהסוג החזק יותר מבחינה רוחנית) ואני החרדית היחידה וגם אצלנו יצאו מידי פעם למסעדה, לא ידעתי מה הדבר הנכון לעשות האם להגיד שזה לא מתאים לי וכו’ (ואז הם יכולים אולי להיפגע כי הם גם דתיים- “מה הם לא בסדר?…”) או להתחמק באמתלות שונות.
נכון לעכשיו ב”ה עד היום כל פעם מצאתי סיבה אחרת שלא הסתדר, השאלה כמה כבר פעמים אצליח להתחמק, אני לא יודעת מה נכון לעשות, אשמח לעצות. יישר כוח על כל חיזוק שאתם שולחים!
לעמוד בלחצים זו אכן גבורה!
אך אני רוצה להעלות נקודה שחשובה: אם יש מישהי מהצוות שעוזבת, ניתן לא לבוא למסיבה, אך כן ראוי להתייחס. לדוגמא: להתקשר אליה, ולהחמיא לה על עבודתה ושאת זוכרת אותה לטוב. וכן להשתתף במתנה, או לתת מתנה מעצמך. (כמובן הכל לפי העניין, ולא באופן חברי / מקרב מדי).
ניתן למצוא דרכים כשרות ומהודרות להשתתף באופן נימוסי בשמחה או חלילה בצער של מישהי מהצוות. (אני מדגישה מישהי ולא מישהו)
מחזק. אני עובדת במקום חרדי לגמרי, יש גם קצת גברים, אחת העובדות השיגה או קנתה חיזוק יומי של הלכות וחיזוקים לעבודה של נשים וגברים, ותלתה במקום מרכזי. אני משתדלת להחליף את הכרטיסים, לקרוא ולהתחזק. מקווה שגם חברות שלי קוראות.
אולי בזכותכן נחזק את הלימוד, ונתזכר את כולן. [לגברים אני לא אומרת מה שאני לא חייבת לומר] תזכו למצוות! זכות החיזוקים תעמוד לעם ישראל לקירוב הגאולה בב”א!
רציתי לחזק את ידייך ולומר שאני מעריכה מאוד את הצעד שלך, זה בכלל לא קל לעזוב מקום עבודה מכניס, נחמד ולכאורה בסדר גמור— אבל לפעמים צריך לחתוך ולעזוב בשביל לשמור על עצמנו טובות יותר, שמורות יותר. בטוחה שעם הניסיון הגיע לך גם הכוח!!! תמשיכי להתחזק, מייחלת להצלחתך!
***
כמה שזה נכון! כמו שכתבת: לשמר את הרגישות ההתחלתית… מניסיון, אם לא מקשיבים ללב מיד כשהוא מספר על משהו שהוא לא מתאים, אח”כ הוא כבר לא מספר, וחבל…
***
רציתי להודות לכם שאתם שולחים את התגובות במייל בנוסף לקישורים. אני עובדת במקום שבו הסינון מאד בעייתי ולכן אני לא פותחת שום אתר או קישור בעבודה שלא קשור ישירות לעבודה. וזה כל כך יפה ומתחשב מצידכן לשלוח גם קובץ למייל – כך אני יכולה להתחזק בצורה הכשרה ביותר.
***
וואו וואו וואו אתן ממש גיבורות! אני מעריצה כל אחת ואחת על הסיפור שהיא מעלה איזו התגברויות וכמה שאני מתפעלת, על אחת כמה וכמה היושב למעלה!!! אני לא יודעת מה הייתי עושה במקומכן ד’ ישלם שכרכן בכפל כפליים ובכללי לשמורה שבכלל הקים את הארגון המיוחד הזה
***
וואו ריגשת אותי ממש!!!! במיוחד איך שהעברת את זה בפשטות(ואני יודעת שזה לא פשוט בכלל!!)- ציטוט: “וזהו, היום יצאו כולם, ואני נשארתי לעבוד מהבית” נתת לי הרבה כוחות במיוחד שאני נמצאת גם בהתמודדות דומה. מעריכה אותך מאוד…
***
מחזיקה לך אצבעות תמשיכי לשמור עליך ועל כל עם ישראל!!!!!!! העולם עומד על נשים ואנשים ששומרים את עצמם בעצמם על העולם במעשים הענקיים שלהם!
***
משהו שעזר לי לפעמים במקרה כזה- לדאוג לעצמי לפינוק קטן שהיצה”ר לא יוכל לשכנע שאני מפסידה.. נניח במצב כזה- לקנות לעצמי אוכל מוכן ומפנק..
***
אלופה!!!! מהממת!!!!!! מקדשת שם שמים!!!! מחזקת!!!! שנזכה כולנו להמשיך להרבות כבוד שמיים!!!!!!
***
הסיפורים נותנים המון המון כח!!! תמשיכו ואל תפסיקו.. בזכות נשים צדקניות נגאל במהרה מעריכה מאוד מאוד
***
את מדהימה!!! זאת התגברות שנראית לכאורה “קטנה” אבל היא ממש לא! ברור שישלמו על זה משמים בכפל כפליים
***
את אלופה! כ”כ מרגש אלו בחירות ”קטנות” של החיים שיוצרות סיפור גדול וענק של החיים, הרבה נחת!
***
“גדולה מהחיים “- מחזק ומרגש במיוחד על העוצמה ונחישות מעריכה מאד!!!!!!!!!!!!!!!
***
מרגש, העובדה שהמפגש לא בוטל אלא התקיים ורק את לא השתתפת, ריגשה וחיקה אותי
***
וואו. כ”כ מחזק! ממש הרגשתי איתך בסיפוק של הצעד הנכון כשהכל כ”כ ברור לך!
***
מושלמת שכמוך!!!! אשרייך! פשוט מעריצה אותך… אין מילים!
***
פשוט עלו לי דמעות בעיניים! תודה רבה מחזק ומעצים מאוד!
***
חיזקת אותי מאוד!! אשריךך כל הברכות!!
***
נפלא ומחזק מאוד! אשרייך!
***
ישר כח!!! מעריכה מאד!!!
***
תודה על החיזוקים!
***
מתוקה!
***
כל הכבוד!
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
לזאת שהעבודה סוחפת אותה:
תדעי לך שגם אני הייתי ככה, ממש הטיפוס המרצה שרוצה למצוא חן. ככה הייתי עד לפני חודשיים, פשוט החלטתי שדיי מספיקקק גם לי יש חיים חוץ מהעבודה ואני לא פראיירית של אף אחד! אם אף אחד בעבודה לא עובד בשעות כאלו או שיכול לעשות את זה, אני גם לא.
פשוט הודעתי בעבודה בצורה הכי ברורה שמגיעה השעה שבה אני הולכת זהוווו אני הלכתי. הכנסתי את כל העבודה לרשימה השחורה, אין מה לנסות להשיג אותי בבית. בהתחלה התעצבנו זה ברור, אבל זהו מאז יש לי שקט ושלווה.
תגובה לתגובה של זו ששיתפה בהתמודדות הנחושה שלה לא להחזיק סמארטפון וואצאפ בכלל, ולעמוד על כך שלא ישלחו לה מיילים בשבת וכו’…:
רציתי להגיד לך שאת פשוט גיבורה! את מספרת הכל בפשטות, כאילו זה מובן מאליו, כאילו אין הרבה שהתמודדו עם סיטואציות דומות ומצאו אלף היתרים באישור רב… ואת עומדת על שלך בלי לפחד, את ממש מעוררת השראה! חיזקת אותי באופן אישי…
תגובה ל”חודש ניסיון”: ריגשת אותי!!!!!!!!!!! ואחרי שאת הנסיון וקידוש ה’ שלך עשית!!! שה’ ישלח לך את העבודה הנכונה שלך במהרה בקלות ובנחת ותזכי להקים בית כזה נאמן בישראל!!!! אשריך!!!