מובילה

לשמורה היקרה!! תגובות על סיפורים קודמים: 

א. לגבי אותה אחת שסיפרה שהיא נאלצת לעבוד במקום פחות טוב רוחנית בגלל הכסף- היה לי הרבה מה לכתוב, וממש הצטערתי שלא הגבתי. היום קראתי את הכמות הרבה של התגובות ששלחו לה, וממש ממש התרגשתי והרגשתי גאה בכל אותן אברכיות מתוקות ובאמונה האמיתית שלהן! תודה לכל מי שהגיבה, גם אני מצטרפת להנ"ל, כתבתן בדיוק מה שרציתי לומר!!! 

רציתי להוסיף בזהירות שאני יודעת מכלי ראשון על מישהי ששאלה רב שממש נחשב מחמיר ובסגנון מאוד שמור, והוא אמר שמותר לה לעבוד במקום חילוני, כמובן שזה תלוי בהרבה דברים וכל מקרה לגופו. 

מה שרציתי לומר- כדאי לשאול, ולהציג את כל הנתונים, סיכון רוחני (לפרט איזה וכמה) מול "הפסד" משכורת וכד'. מאחלת לך המון הצלחה בגשם ובעיקר ברוח!! 

ב. לאותה בחורה שכתבה בצער שהעבודה תופסת חלק משמעותי בחייה, ושאלה מה לעשות: בחורה יקרה, מכתבך נגע מאוד לליבי, ראשית אני מאוד מאוד מעריכה אותך שהעזת להסתכל לאמת בפנים ולהודות בה, למרות שהרבה יותר קל לברוח ולהדחיק!! ידיעת הבעיה היא כבר חצי פתרון! באמת כואב המצב שהקריירה משתלטת לנו על החיים. 

מנסיון שלי- אין דבר שעוזר יותר מתפילה מעומק הלב, ותפילה על רוחניות על אחת כמה וכמה. אני חושבת שכדאי לך לנסות להבין: מה השורש של הרצון להצליח בעבודה? למצוא חן בעיני הבוס/ להיחשב מוצלחת/ להצליח להרוויח הרבה/ לקבל הערכה מהסביבה- חברות, משפחה וכו'/תעסוקה ולאחר מכן לענות לעצמך תשובות, איך להסתכל על זה נכון, כי כמה שזה אנושי וקורה לכולנו, לא אלו הם המניעים הנכונים להשקיע בעבודה. 

יכול להיות שיעזור לך לזכור שה' נותן לנו במתנה חיים כל יום מחדש, כדי שנעבוד אותו ונתקרב אליו גם היום, ההווה חשוב בפני עצמו ולא בא רק כהמתנה לעתיד, למרות שאת בתקופת המתנה. ולכן גם בחורה צריכה להתייחס לעבודה כהשתדלות בלבד, ולחפש סיפוקים רוחניים בחיים שלה. 

רעיונות להמלצה בלבד: עזרה להורים ולמשפחה, ללכת לכותל מדי פעם, אם זה עוזר לך להתפלל בכוונה, או כל דבר אחר שיעזור לך להתפלל מתוך חיבור לה', לימוד עם חברה, התנדבות וכו'. בדרך כלל אדם מכיר את עצמו ויודע מה מתאים לו ויכול למצוא את התשובה מה ה' רוצה ממנו. 

אולי יעזור לך לחשוב על מה תדברי בפגישות חוץ מעל העבודה, כי אכן לא נעים להיווכח שאין לך עוד מה לספר על עצמך חוץ מהעבודה… (שיתכן שהיא- העבודה לא תצליח לעניין אותו כמעט כי ב"ה הוא לא מכיר את השוק הזה) או איזה אמא את רוצה שתהיה לילדים שלך בעז"ה. מאחלת לך מכל הלב הרבה הצלחה וסיעתא דשמיא. 

תגובה לתגובה: יוצא לי לחשוב הרבה על העבודה אחרי הצהרים. אני ממש הולכת עם זה כל היום, ישנה עם זה בלילה וקמה עם זה בבוקר… אני בד"כ לא מגיבה, אבל קראתי את התגובה שלך, וזה מאד נגע לי ללב, וביקשת תגובות, אז בבקשה… 

מכירה מאד את המקום הזה, הייתי שם, מצד אחד, את רווקה, והתעסוקה היא הכרחית, וכן הרצון להתקדם ולהצליח. מצד שני העבודה תופסת לך את רוב היום. והראש. את חוששת שאחרי החתונה יהיה לך קשה להפסיק, את צודקת. (מניסיון…) 

תמיד היה לי מוסר עבודה גבוה מאד, וכן גם אחרי צהריים וערב, חשבתי על העבודה. וככה מצאתי את עצמי שבוע אחרי שבע ברכות, חוזרת לתקופה עמוסה בעבודה ואני שתמיד הייתי רגילה לתת מעצמי, שעות נוספות, מחשבה, לא ידעתי לעצור… וככה במקום להיות זוצ"ית, פנויה לבעלי, ולצאת בערב לטייל, או אפילו סתם לשבת ולשוחח מצאתי את עצמי, חוזרת עייפה וגמורה בשעות אחר הצהריים המאוחרות, והראש שלי לא פנוי לבנות את הבית… 

זה לא היה קל, לא אפרט… עד שפגשתי מישהי חכמה (עד היום אני מודה לה..) היא אמרה לי, בואי תעשי סוויץ', אם עד עכשיו העבודה הייתה אצלך במקום ראשון, אולי תשני קצת את הסדר? זוגיות במקום ראשון, עבודה במקום שני. זה הצריך שינוי חשיבה, ושינוי התנהלות מול הבוסים. לדעת לומר להם סטופ למשימות, לא 'להתנדב' לכל פרויקט לדעת לומר לעצמי אחרי צהריים "את לא חושבת עכשיו על העבודה, לא" 

זה לא הלך ביום אחד, ממש לא (וזה לא היה -ועדיין-קל! לעמוד מול הבוס ולשמוע ממנו נזיפונת "למה אין לך שעות נוספות?") אבל זה היה משתלם (והכרחי!) 

כשאני מנסה להיזכר במבט אחורה, בתור רווקה, שכבר אין לה חברות טובות, להיות חסרת תעסוקה, זה… אסור שיקרה… אבל מי אמר שהעבודה היא התעסוקה היחידה? תעשי את הסוויץ' כבר מעכשיו, את במקום ראשון. עבודה במקום שני. אדרבה, זה הזמן שלך עכשיו. 

חפשי תעסוקות אחרות, חפשי לך חברות חדשות, כמוך, תטיילו יחד /תצאו להליכות/ תתנדבו יחד/ תשמרו על האחיינים (תפנקי את האחיות הנשואות, מה יש?;) במקביל, את יכולה ללמוד משהו שאת אוהבת (אפיה, בישול, צילום, עיצוב ברים, תפירה, אומנות, מוזיקה וכו וכו) לא בתור מקצוע, בתור תחביב. 

תמיד חשוב לזכור שהעבודה היא לא מטרה, והמטרה לא מקדשת את האמצעים מבינה אותך מאדדדד!!!! מקווה שעזרתי לך… שיהיה לך בהצלחה בהמשך! וזיווג הגון בקלות! 

הסיפורים שלך ממש יפים! גם כתובים יפה וגם כ"כ מעוררים תודה! 

לרווקה שמרגישה כרגע אין לה במה להשקיע את הראש חוץ מהעבודה: 

גילוי נאות: אני נשואה, אז מקווה שלא תכעסי עלי, אבל דווקא מהמקום שלי שאין לי זמן לכ"כ הרבה דברים שאני רוצה, רציתי פשוט להציע לך עוד דברים על מה לחשוב, להיות עסוקה בהם מלבד העבודה. הרי כתבת שהבעיה שלך שאת לא אוהבת להיות משועממת אז את רק בעבודה. 

ואני שואלת מהמקום המשתוקק שלי: אין לך אחיות נשואות? גיסות? אחיינים? סבתות? תחביבים? כמו לקרוא, אומנות, שירה, טיולים. יש כ"כ הרבה ארגוני חסד שישמחו למתנדבת כמוך בהמון תחומים: שמירה על ילדים, עבודה משרדית, עבודה פיזית וכו'. 

מה עם זמן ללמוד משהו אבל לא למקצוע אלא לנשמה? שיעור תורה, השקפה, מוסר, חסידות- יש היום מגוון עצום ואין סיבה שלא תמצאי משהו שאת מרגישה שהלב שלך מתחבר אליו. מה עם ללמוד עוד משהו מהצד לכל מקרה בעתיד כמו תפירה- תיקונים קלים, כלכלה נבונה, להבין בפנסיה וכו' מה עם שחיה? חדר כושר? 

בקיצור כתבתי לך את כל החלומות שלי שכרגע לא מצליחה להגשים… 

לחברה היקרה ששאלה איך לא להיגרר לעבודה בתור רווקה: דבר ראשון – המודעות היא חצי הדרך לפתרון מעריכה אותך מאד! ולעצות פרקטיות מהשטח – (אני לא מציעה מהאוויר, זה מה שאני בעצמי עשיתי בשנות הרווקות) 

להשקיע במשפחה (לשמור על האחיינים \ לעזור לאחיות) כשהייתי שנה אחרי הסמינר, פניתי לארגון החסד של הסמינר להתנדב, דבר שגרם לי סיפוק אדיר, וכמובן יש אפיקים רבים מאד של התנדבות. 

עבודה שהיא נוספת לא בעבודה שלך לשקוע 24 שעות אלא ללמד וכדו' (למשל ללמד בהתמחות קורס מהתחום שאת עוסקת בו) אפילו אם יוצא פחות רווחי מהעבודה העיקרית, לא בגלל הכסף אלא להכניס עוד גיוון לשיגרה ואם מתאים לך אז ללמוד איזה תחום מעניין, תחביב (שפת גוף \ סידור פירות \ מחול \ תפירה ועוד) אפילו ספר תורני או מוסר תפילת שחרית בבית כנסת ביום חול – מרגש מאד! 

הסיפוק ששואבים בס"ד מהשקעה באפיקים נוספים היא הרבה יותר עצומה מהשקעה של כל או מירב המשאבים במקום העבודה ועל הדרך כמובן זכויות מי לא צריך…? המון המון הצלחה! סיעתא דשמיא!!

בחורה רווקה רשמה שאלה בתגובה שלה לאחד הסיפורים מה היא יכולה לעשות כדי שלא לחשוב רב הזמן על העבודה. כמישהי שהתחתנה בגיל מאוחר הייתי ממליצה לה: 

1. ללכת לשיעור תורני קבוע (פעם בשבוע) זה נותן חיזוק רוחני, וגם נותן אפשרות להתייעץ עם רב/רבנית כשיש צורך וגם לעיתים חברה 
2. לעשות חסד – יש משפחות שצריכות עזרה עם ילדים/כלים וכד'. זקנים בבית אבות שיקריאו להם סיפורים או שידברו איתם. זה גם נותן סיפוק 
3. להשקיע בסדנאות/חוגים כו' בתחומים שמענינים אותך – כגון בישול/אומנות וכו' 

בהצלחה! 

רציתי להגיב על התגובה הראשונה לסיפור "עבדים היינו" אנחנו ב"ה חרדיות וב"ה זוכות ללדת ילדים "בלי חשבון" של נוחות, כסף, זמן, ואיך נסתדר…. אבל לא תמיד זה קל – וכאן אני מתחברת לתגובה ומבקשת כח. 

אני עומדת לקראת שנה הבאה כעובדת הוראה על תקן מחפשת עבודה שבעז"ה "צריכה לצאת"… וזה לא קל, המניות יורדות ב90 אחוז לפחות. המנהלות, גם אם זה לא חוקי מבררות את הענין – ואפשר להבין אותן. במקום לחפש 2 מורות לשנה הבאה הן מעדיפות לקחת אחת מראש לכל השנה. מה גם שמורה שיוצאת מפרקת בהרבה מהמקרים את הכיתה / המקצוע. 

אז הכל משמים ואני ממש ממש לא מצטערת, ומי שמביא את הילדים מביא את הפרנסה. ואני מאמינה בזה באמונה שלמה. אבל זה קל? לא. ואין כמו שמורה כדי לתת כח. ואולי אם את מנהלת שקוראת את הדברים, אולי זו נקודה למחשבה גם בשבילך.. שירבו שמחות בישראל – בלב שמח. 

מגיבה לגבי אחד הסיפורים הקודמים, למי ששאלה איך חיים עם שכר נמוך, אשת אברך וכ', אז נכון זה שונה ואחרת אבל רק ורק כלפי חוץ, לדוג', סוף חודש לא בטוח שאת במצב גרוע יותר, יש המון ברכה (מניסיון אישי ועוד רבים כמוני) כבעל יושב ולומד על אף הקושי הכלכלי, או שכשאישה מרוויחה מינימום, את הברכה לא תמיד רואים מיד, לפעמים בסוף חודש, לפעמים בסוף שנה ולפעמים יותר. 

במה הברכה?? ואיך רואים? אז ככה, אתן לך דוגמאות ממני אישית, בזמנו עבדתי מינימום ולפעמים גם ללא עבודה כלל…. וכמובן בעלי אברך עם ב"ה ילדים בלה"ר, ולא יודעת איך אבל שיפצנו דירה בשווי 60 א"ש בלי כמעט משכורת, מפה ומשם כמו מס הכנסה שלילי, הלוואה קטנה ללא ריבית, מתנות לידה, כל מיני דברים פיצפונים, ולא נשארנו במינוס, שום חודש! 

עוד דוגמא מאלפת – לקחנו משכנתא ממש גבוהה עם ריביות שלא ידענו עד כמה הם מצויינות שאח"כ כבר לא נתנו אותם יותר, ולא הבנו כלום מהנושא, ממש ס"ד! שומר פתאים ה', וחברה טובה שהרוויחה אז 10.000! ספרה לי שגילתה שהמשכנתא לא ירדה במשך כמה שנים טובות, וחסכה כל השנים באזור 100,000, מיחזרה את המשכנתא והעבירה את החיסכון למשכנתא, ואז בדקתי את המצב של המשכנתא וגיליתי שירד לנו 90,000! ירידה ממש גדולה בתקופה כזו קצרה לעומת אנשים אחרים!, (לקחנו משכנתא באותה תקופה), אני לא הייתי צריכה את החיסכון, ה' חסך לנו לבד!! 

יש דוג ' בלי סוף כמו מכשירי חשמל ששורדים הרבה מעבר למשוער, שילדים פחות דורשים מההורים, יותר שמחה!! יותר רוגע, פחות רדיפה אחרי קניות ועדכונים, יותר שיח עם הילדים, (קניות סוחטות זמן ומחשבה, ויש מחשבה שזה יפצה את הילד על כל דבר, במקום שיח, מעלים כך את הרף של הילדים ושל עצמנו, זה רק עולה ועולה עם השכר שעולה!!!) כל הזמן קורים ניסים. 

החכמה היא לעצור ולהתבונן! וחוץ מזה זה מדהים פשוט לראות איך מי שמקבל יותר תמיד מתבונן במי שיש לו יותר, התורה היא אמיתית: מי שיש לו מנה רוצה מאתיים, מרגישה את זה ורואה בלי סוף, (גם אני באותה סירה)

לפעמים אם זה לא עצוב זה היה מצחיק, אישה מקנאה במי שיש לה יותר ולא יודעת שאותה אחת גם היא באותו מצב- מקנאה – במי שיש לה עוד יותר ולא מרוצה….. וזה ממשיך…. אז ההרגשה תלויה בנו! וכמובן כל אחת צריכה אמונה, אין הבדל, אם את מרויחה פחות או יותר בשמיים נמדדים לפי עבודת האמונה והבטחון…

מרגישה שאני חייבת להגיב… זכיתי להיות אשת אברך, עדיין מתחילה שמקבלת מינימום, לא יודעת איך אנחנו חיים! אין לי הסבר, אבל ב״ה חסד ה׳ עלינו מסיימים את החודש בפלוס. (לא גדול, אבל גם לא מינוס!!) ויש לנו כל מה שאנחנו צריכים (מדגישה צריכים, משתדלים לא להיגרר למותרות) אפילו בגדים חדשים לפסח:) ושלא להתבלבל אנחנו משלמים שכירות, והפרשי משכנתא וטיטולים וסימילאק….ב״ה!!! ה׳ עוזר, ויש ניסים, אנחנו עושים השתדלות שמתאימה לנו ומתפללים 

(לא באתי להביע דעה על נשים שעובדות במקומות חילוניים, מכירה בהכרות אישית נשים מדהימות ומקסימות בשיעור קומה רוחני גבוהה שעובדות במקומות כאלה, ומעריכה אותן מאד! התשתדלות זה משהו אישי שמתאים לכל אחת משהו אחר, רק להגיב למי ששאלה איך משפחות אברכים מסתדרות) 

תגובה לתגובה של נותנת שירות לתיקוני פאות:

אמנם התגובה שלך התפרסמה בסוף-אבל תפסה אותי כל כך. קודם כל-ריגשת, כזו יראת שמים טהורה ויושר אמיתי! מדהימה שכמוך! 

המשפחה של בעלי ברוכת ילדים בלי עין הרע, מגוונת ומלכודת מאוד! ומהכלות הצעירות אני ה"יכנע" זו שעם פאה קצרה, טלפון קטן, וסקין ולא לייס. כמובן מעבר לפן ההלכתי, אני תקופה חושבת על העוול הכלכלי שבפאות לייס, אני רואה את הגיסות שלי חצי שנה ראשונה נראות מיליון דולר (כלומר-נראות רווקות בשנות ה 30, לחייהן אם זה מחמיא לדעתכן) אחרי חצי שנה העסק מתחיל לחרוק. ראיתי לא מזמן את גיסתי, זו שבחגי תשרי כיכבה בפאה החדשה שלה, לא נעים לומר-הלייס זז, היה נראה משהו קצת מעוות שם למעלה, טוב, מה אפשר לצפות מפאה שמבוססת על גרביון? 

אני שומעת חברות מהעבודה וכזה, מרגישות שהם מקריבות את החיים בזה שהולכות בלי לייס, ואני חושבת לעצמי כמה חבל, אנחנו צריכות להרגיש מיליון דולר, שלא מקריבות את הערכים וההלכה בשביל להיראות טוב, ועוד לתקופה מוגבלת מאוד. כשאני עשיתי תיקון לפאה, הפאנית אמרה לי שכל פאת לייס שהיא עושה-מלווה באזהרה שאין על הלייס אחריות. מבחינה כלכלית זה ממש לא כדאי. 

מתחשק לי להיות כנה ולומר שאני אוהבת טיפוח, הייתי מוכנה לתחזק פאה כל חודש כמו שאני מתעמלת ועושה ספורט קבוע כדי להישאר רזה ולהיכנס לכל בגד, לא מפריע לי להקציב X שקלים מהתקציב המשפחתי לאיך שאני נראית ו לגמרי לא היה מפריע לי להיראות זוצה גם אחרי 11 שנות נישואין. 

אני עושה את זה לשם שמים כן כי פאה צריכה לכסות את השיער, ובנוסף להוות קיר מול מי שעומד מולי, קיר מבטון לא קיר שקוף… ואני לא מדברת "רגשי", אלא הלכתית, כמו שלא הולכים עם כל אורך חצאית, לא הולכים עם כל סוג של פאה. 

מתחשק לי בבמה זו להאדיר את מי שזוכה להקפיד על גדרי הצניעות בלבוש איך אמרתי פעם לחברה? לעבודה מתלבשים כמו שמתלבשים כשהולכים לחיידר של הילד… והמבין יבין…. 

השבוע פרסמתן בקצה התגובות תגובה ממישהי שציינה כי היא מתקנת פאות לייס וממליצה לעבור ל'סקין'. אינני מתמצאת בהגדרות עד לדקויות, אבל אולי יש מקום לתגובת השמורה בהסתייגות כל שהיא, כדי שלא יווצר "מתן הכשר" לסוגים שונים של פאות… 

(הרי הנושא לא פשוט ורבו בו הפרטים כדי להכשיר פאה, מבחינת סוג השיער, אורך, צורת התסרוקת וצבע הבסיס (סקין?) שלא יראה כעור הקרקפת). 

יישר כח על פעולתכן הנשגבה בכל מפעל 'שמורה' הנשגב והקדוש ב'מבול' השוטף את דורנו! 

רציתי להמשיך את הנושא הבוער שהעלתה הכותבת החשובה מ"אין מילים". הנושא הוא "שימת לב" רואים אותנו! שומעים אותנו! 

גם במקום עבודתי אני נתקלת לא מעט בחוסר מודעות, כשחברותי לעבודה שהן שמורות ומסמינרים מצוינים, לא מבחינות, מדברות, צוחקות מתבדחות, והדבר מפריע לי מאוד, וגם לי לא נעים להיות "המשגיחה" ולכן כמעט ולא יוצא לי לומר להן את דעתי על הענין…

באנה נזכור מהי המשמעות של ההצנעה שלנו, האם זה תקנון יבש וחסר פשר שלא רוצים שנראה יפה מדי כדי שלא נתגאה? תפקידנו לא למשוך תשומת לב יתרה של גברים ולא להכשילם. וע"י דיבור קולני, הומור ונחמדות או חלילה ע"י לבוש לא ראוי, אנו משיגות תוצאות הפוכות לחלוטין! 

וודאי בדיבור שעלול חלילה לגרום לקרוב דעת שהוא עוון חמור. הטהרה והקדושה עומדות על כתפינו הצרות- אבל הן רחבות מספיק כדי לשמור על עצמינו!! שנזכה להרבות כבוד שמים בהליכותינו ויוכלו לומר עלינו: ראו כמה יפים דרכיה וכמה מתוקנים מעשיה! 

שלום וברכה, יישר כוח גדול על הסיפורים המרתקים והמעוררים, שבכל פעם מעלים נקודה למחשבה וכתובים בחן ובשפה קולחת ורבת גוונים, מבית היוצר המשובח של נעמי המוכשרת. 

תגובה לסיפור "אין מילים", בנושא השאיבה- מזדהה לגבי כל מה שהובא בנושא תשומת הלב להצנעת הנושא, האביזרים וכל המסתעף (לא צריך לפרט). כמו כן לשים לב, אם גבר נניח רוצה לקבוע איתך ישיבה, לא לומר "אני יוצאת עכשיו לשאוב" אלא "אני לא פנויה כרגע" וכדומה. (אם חושבים על זה זה ברור, אבל אם לא חושבים על זה זה נפלט אוטומטית..) 

נקודה נוספת: לפעמים תוך כדי מנהלים שיחות טלפון- אם זה עם לקוחות, קביעת תורים, הזמנת בעלי מקצוע וכו' וכו', והרבה פעמים הם שואלים מה זה הרעש ברקע… (הטרטור של המשאבה.) נתקלתי כבר במישהי שדיברה עם לקוח תוך כדי והוא שאל לפשר הרעש, והיא התחילה לגמגם ולומר לו "אתה יודע שחזרתי לא מזמן מחופשת לידה.. " וכו' 

בהחלט לא אמורים לומר דבר כזה לגבר, רק הוא שאל והיא לא הייתה מוכנה לשאלה, אז היא פשוט הסבירה לו בטבעיות את הסיטואציה.. אני למדתי לענות בנעימות: "יש כאן מכשיר חשמלי שפועל ברקע, אם זה מפריע נדבר בפעם אחרת." מומלץ… שיהיה לכולן בשעה טובה:)! 

לא רק בעבודה, גם בדרך לעבודה, וגם בחזור ממנה, למה הנהג או האברכים באוטובוס צריכים לשמוע באיזה חודש את, ואיך את מרגישה? למה לעיתים אני עולה עם בנותי ואנו בהלם כאשר אנו שומעות את נושאי השיחה של אלו שחזרו מעבודה? 

מילא אנו נשים, אבל בחורות / אברכים ועוד — חוסר צניעות מוחלט. גם בדרך הלוך וגם בדרך חזור צריך לשמור על הפה והצניעות. וכן למה ביום עבודה ארוך כפול שישה ימים צריכים לדעת בדיוק מי השוויגער שלך, ואיך היא מתנהלת מולך, ואיזה מתנה קנה לך בעלך? האם זה לא חוסר צניעות ופרטיות? 

אני זוכרת ששמעתי רבות על שוויגר אחת שפעם אחת ראיתי אותה הכל צף עולה מדוע, בגלל שכלתה לא שמרה על פיה חוסר צניעות, פנימית, איכותית, בשביל מה יש קירות לבית, יש דברים שהם רק בפנים לך ולו ולילדים ולא צריכים להוציא אותם החוצה גם לילדים שלי אני אומרת לא כל דבר השכנים צריכים לדעת מה קורה, זה סמל של בית יעקב שכל פתח ופתח פונה לצד אחר.

אני קוראת בשקיקה את הסיפורים הם תורמים לי המון!! 

אני כותבת תגובה על הסיפור הקודם, הוא היה מדהים ונוגע ללב. ישבתי בסמינר ואני שומעת שיחה בין 2 תלמידות. לאחת התלמידות נולד אחיין לאחר כמה שנות נישואין והתלמידה מספרת לחברה איזה טיפולים אחותה עשתה ואיך בסוף ב"ה היא ילדה באופן טבעי…. 

אני רוצה לזעוק לאחים הנשואים שימו לב יש עוד ילדים קטנים בבית!! כשאתם מגיעים להורים ורוצים כ"כ לשתף את ההורים, שימו לב הילדים הקטנים (וגם הבחורים והבחורות…) לא צריכים לשמוע את כל הנייעס סביב הריונות ולידות, ונושאים זוגיים… הם מסתכלים עלינו מלמטה ואין להם את היכולת לסנן ולהרגיע את עצמם, אנחנו הדוגמא האישית שלהם הם לא יכולים ולא צריכים לדעת נושאים כאלו… 

תודה רבה ושפע הצלחה בכל מעשי ידיכם!

כשקראתי את הסיפור אין מילים ממש הסכמתי עם כל מילה, עבדתי בעבר עם צוות רק של נשים חרדיות ושמורות, ועדיין הפריע לי הצורה שהן דיברו, לא כל מה שבעלך אמר לך כולן צריכות לשמוע ולא כל נושא נשי ואישי ראוי להעלות לדיון פומבי וציבורי. 

כמו שהרבה כתבו: חשבתי שזו רגישות שלי בתור בחורה וזוצית אבל גם היום כשאני ברוך ה' אמא, עדיין חושבת שזה לא ראוי ולא מתאים. 

כיום אני עובדת מהבית וחשבתי שכל הנושא לא קשור אלי… עד שקראתי את התגובות של אלו שכתבו על הנושא של משפחה שולחן שבת גיסים… זה היכה לי בפרצוף: הנה נקודה שלא חשבתי עליה! כלומר, חשבתי אבל הדחקתי… 

ממש עוררתם אותי לשים לב, תודה גדולה לכל המגיבות! 

קראתי רק עכשיו את הסיפור, תגובה מאוחרת, מתנצלת. אמיתי ומעורר, תודה! 

רק היה לי חשוב לציין שצניעות בדיבור היא לגמרי לגמרי גם לאוזני נשים. יש נושאים שהצניעות יפה להם ולא מדברים עליהם בפורום ציבורי/ חברתי, גם אם כל קהל המאזינות הוא כולל רק קהל מאזינות, או אפילו רק מאזינה בודדת. 

יש תמונות שלא מראים, יש דיווחים שלא מעבירים הלאה ויש נושאים שלא נותנים להם במה ומפני הצניעות די לחכימא 

מסכימה עם כל מילה וגם מזדהה.. ומסכימה גם שזה ממש לא רק בתחומי העבודה, אלא בכל מקום ובכל זמן לא נעים לשמוע את כולם מדברות (על הכל כולל הכל) ולא להשתתף. 

אבל מהצד אני לפעמים מתפדחת בשביל אחרות, למה לספר ולפרט דברים אישיים ופרטיים? דברים לא נשארים רק אצל השומע הראשון, זה מתגלגל ומסתובב וכל העולם בסוף יודע. 

לא מאוד קשור לעבודה אבל נשים תשמרו על עצמכם, על הכבוד שלכם וכמובן גם שלי… 

למערכת שמורה- שאין קץ לזכויותיה! התחברתי מאד לסיפור כי תמיד הרגשתי שהמודעות לצניעות בדיבור ולתוכן המדובר נמוכה. נתקלתי לא פעם בנשים בלבוש צנוע מאד (!) שנתנו ללשון שלהן דרור כשיש גברים ברקע והן אפילו לא העלו על דעתן שזה חלק מרכזי מאד בצניעות…. 

הסיפור כל כך מחזק ומרגש, בגלל שהוא מוכיח שאפשר לקנות רגישות. תזכו להגדיל שם שמים בעולם! 

מה שנשים מדברות… יש לציין שזה לא רק בעייתי אם יש שומעים גברים או לחילופין בחורות צעירות וכדו', אלא הנושאים האלו בעצמם הם לפעמים נוגדים את ערך הצניעות. לדבר על הריון ולידות, לדוג', זה בסדר באופן כללי, אבל כשקבוצת נשים מדברות על זה באווירה קלילה, זה יכול בקלות לגלוש לכל מיני פרטים שהצניעות יפה להם, עד כדי ניבול פה ח"ו.

כך גם כשנשים מדברות על בעליהן – כמה הם עוזרים, כמה הם לומדים וכו'… הזהרו בזה! מילה אחת יכולה לגרום נזק עצום לחברה ולעולם לא תדעי מזה.. 

לזו שכתבה את התגובה הזו: "מה האלטרנטיבה? לדבר רק בבית? הרי בכל מקום מסתובבים אנשים נוספים ויכולים לשמוע"

ברור מאליו- כן! האלטרנטיבה היא לדבר רק בבית. כמו שלא תגידי – אין לי איפה להתלבש, מקסימום אתלבש ברחוב.

אם אין מקום פנוי לדבר, לא מדברים על נושאים שלא מיועדים לגברים. תמצאי את המקומות שבהם זה כן אפשרי.

(כמובן שהכול מדובר בנושאים שהצניעות יפה להם. אף אחד לא ביקש ממך לשתוק כדג, אלא לבחור על מה את מדברת ומתי)

עוד משהו לא ממש בענין הדיבור ליד גברים, אלא בצורת ההתנהגות. 

כעובדת בבניין משרדים יצא לי לא פעם להיות במעלית יחד עם מספר נשים ומספר גברים (ללא בעיית ייחוד) קורה לפעמים שאישה נכנסת למעלית, ובמעלית יש מראה- באופן טבעי היא מתחילה לסדר לעצמה את הבגדים והפאה מול המראה. 

ואני שואלת- אולי כדאי לפני כן לשים לב מי עוד נמצא איתך במעלית? האם מתאים להתחיל להתארגן מול גברים?? מבינה שזה מחוסר תשומת לב ותגובה אוטומטית לכך שראתה את עצמה במראה אבל אולי כדאי להעלות את המודעות

רציתי להוסיף שהזהירות נדרשת לא רק במקומות עבודה, אלא גם בבית. יושבות בשולחן שבת כמה גיסות ואחת שואלת ליד הגברים, את עוד שואבת? או אפילו מחמיאה על בגד חדש ליד גברים… מרגיש לא מתאים ואשרי מי שרגישה לכך… תודה על כל החיזוקים! 

***

תודה רבה על החיזוק הנחוץ מאוד! אני עובדת במקום עבודה חילוני בקבוצה של נשים חרדיות, אבל מסתובבים בשטח גם גברים. ממש עוררת אותי להשתדל יותר לדבר על נושאים נשיים רק בשקט ובלי שום גבר בסביבה. 

***

תגובה לסיפור עבדים היינו: וואו… סיפור מדהים ומטלטל!!! קצת מתסכל לחשוב על העוגמת נפש והכפיות טובה שהיא חוותה מהעבודה, אבל בעז"ה נראה שהיא קבלה משמיים את הכוחות לעמוד בזה, וגם שהכל לטובה, גם אם זה קשה… 

יה"ר שנזכה כולנו ללמוד רק בדרכים טובות ולא לחוות עוגמות נפש….