לתגובות הקוראות
נחשבת
תמיד חשבתי שאני בסדר, פחות או יותר. לא מושלמת, כי אין מושלם בעולם הזה, אבל טובה. משתדלת להתרכז בתפילה, מתלבשת לפי ההלכה, מתנהגת בנעימות לסביבה, ומתאמצת להיות אישה ואמא הכי טובה שאפשר.
עד שהגיעה מישהי חדשה לעבודה.
אני מנהלת משרד, ומכורח העבודה השוטפת אני מתקשרת הרבה ביום יום מול מנהלי עבודה וטכנאים. לא יודעת איך זה קרה, ממש בלי ששמתי לב, השיח, שאמור להיות טכני וענייני, הפך להיות פתוח יותר וגלש מעבר.
אחד הטכנאים היה מתקשר אלי מידי פעם אחרי שעות העבודה. בכל פעם הייתי בטוחה שמדובר במשהו חשוב, אבל מאד מהר השיחה התגלגלה לנושאים של סתם. טכנאי אחר היה מבוגר ממני בהרבה, והרגשתי לא נעים להתעקש מולו ולהצמיד את השיחה לפסים ענייניים בלבד.
לא יודעת איך נפלתי לזה, כי כשקלטתי את המצב בו אני נמצאת הייתי בהלם מעצמי. כשהגיעה החדשה פתאום בלט לי מאד כמה היא עניינית איתם לעומת סגנון התקשורת שלי…
ממש בזכותה תפסתי את עצמי והתחלתי לשנות את סגנון הדיבור. זה לא היה קל, בפרט שהעומדים מהעבר השני לא הכירו אותי ככה…
אחרי תקופה בשעה טובה יצאתי לחופשת לידה. כמה פעמים הטכנאי ההוא התקשר אלי. עניתי ממש בקרירות, או שלא עניתי בכלל, עד שהוא הבין את הכיוון ולא התקשר יותר. בפסק הזמן שהיה לי להתבונן עם עצמי, הבנתי שמקום העבודה הזה לא מתאים בשבילי. רשמתי לעצמי את הטעויות שעשיתי, ואלו מוקשים היו בסביבת העבודה שם. התחלתי לחפש עבודה אחרת בתחום הזה, עם דגש על אווירה ותנאים שעונים על הדרישות שלי מבחינה רוחנית.
החיפושים הניבו תוצאות, אבל לא כאלו שעמדו בקריטריונים. עוד מקום ירד, ועוד מקום. וכששעון החול של חופשת הלידה הלך ואזל, כולל ההארכה שתכננתי, הבנתי שעלי להתפשר.
לא על תנאי הסף שהצבתי, אלא על תחום העבודה.
עברתי לעבוד, לפחות בינתיים, בעבודה מתגמלת אבל יותר פשוטה.
כשאני מסתכלת על עצמי היום ובודקת את רמת הסיפוק שלי היום ואז,
אני מרגישה עד כמה המקום הלא נכון שהייתי בו – גרם לי לחוסר שביעות רצון פנימי…
וזה שהעבודה לא נחשבת?
טוב… בסופו של יום הדבר הכי חשוב הוא לשמור על עצמי, ולהיות נחשבת באמות מידה של אמת ושל נצח.
תגובות השמורות לסיפור
וואו, מדהימה ומרגשת שאת!!!!! – איו כנות ואמת פנימית, את פשוט מרגשת, זה לא רק להחליט שבסדר-אחזור אשים גדרות ויהיה טוב.. אלא פשוט להיות הכי בסדר כלפי שמיא ופשוט לחתוך ולעזוב, לטובת משהו שגם אם פחות נוצץ ומתגמל אבל הוא הכי "גלאט" מבחינת ההלכה וכלפי שמיא.
ובפן האישי חייבת להוסיף יקרה – שבדיוק אני נמצאת על הדילמה הזו, אולי קצת שונה, כי ביננו כל אחת מקומה וסוג הניסיון איתו היא מתמודדת במקום העבודה… אבל כן, שנתיים עבדתי במקום (דווקא גן, לא משרד ושם יכולות להיות לא פחות בעיות ואולי אף יותר, כי הקשר הרבה יותר רגשי מאשר מתבקש מלקוחות במשרד) בקיצור כל ההווי החילוני, התקשורת מול הצוות מול ההורים והשיח, הביאו אותי להחליט שאני רוצה רק מקום עם עוד חרדיות נוספות והווי של צוות חרדי.
אין לך מושג מה עשית עכשיו בכמה שורות האלו שנכתבו מעומק הלב- פשוט נתת לי את הכוח לעשות מעשה! לדעת שאני במקום נכון, וכמו שאמרת – בעבודה שגורמת לך לתקשורת "זורמת וקלילה" כביכול מול גברים ועוד – אין בה תחושת סיפוק אמיתי, והייתי אומרת שגם ההפך!
אז תודה שהעלית וחשפת את עצמך ע"מ לתת כוחות לעוד שמורות שמנסות לבנות "תיבת נוח" משלהן בתוך כל המבול הזה. והלוואי כבר שבקרוב תגיע היונה ובפיה עלה של זית – ותבשר על סוף המבול- בוא הגאולה. ועד אז – עד אז נתפלל שנצליח להמשיך ולהחזיק בחבל חזק, והרבה בזכות שמורה המיוחדת שהיא היא בעצמה התיבה האמיתית בדור המבול שלנו!!!!!
סיפור מתוק!! אהבתי במיוחד!! הרבה סיפורים אהבתי, אבל את זה הרבה יותר!! אם זה אמיתי- את מדהימה!
דבר ראשון- הענווה והכנות לראות מישהי טובה יותר- ופשוט ללמוד ממנה! ולא לנסות לתרץ את עצמך, להצטדק וכו'.
דבר שני- האומץ לשנות סגנון תקשורת עם אנשים שאת עובדת איתם- באמצע החיים!! זה ניסיון בהחלט, המחשבות האלה של מה יגידו ואיך אני אראה פתאום מגוחכת וכו'…. ממש מרגש!! וההבנה להחליף עבודה, ושה "מה נחשב" זה ענין שולי-
אשרייך שהגעת לתובנות יפות ואמיתיות כאלה!!! בטוח שלא תתחרטי!! ואל תתיחסי לקולות האלה של "מה אני אספר לחברות?" ו "למה אין לי קריירה מכובדת שאפשר להשוויץ בה…" אשרינו שיש לנו עם כזה, עם נשים גיבורות רוח כאלה שרואות ברור מה עיקר ומה טפל!!! שמחה להשתייך לקהילת שמורה!!
את מיוחדת והכי נחשבת בעולם!! כ"כ מעריכה את המהלך שלך, בלי שלכאורה הגעת למצב שנחשב הכי גרוע..
ככה לוותר ולהתעלות מעל מה שנחשב זה כ"כ קשה! ובלי איזה הפי אנד את מרגישה שביעות רצון פנימית. זה מראה כמה הפנימיות שלך בדרגה גבוהה!
הזכרת לי את מה שאומרים נראה לי בשם הח"ח, שיש מקומות בעולם שפה על המפה זה קטן, אבל בשמים זה גדול ומקומות שפה נראים לנו גדולים ושם הם קטנים. באמת את בעבודה הכי נחשבת בשמים! בהצלחה בכל!
וואו! אינני יודעת למה זה דמעות רותחות על לחיי… איזה סיפור!
מה שריגש אותי כאן זה הנקודה שאפשר להשתנות בחיים!! ואם ירדתי והדרדרתי במהלך החיים השוטפים זה לא סוף פסוק!! אפשר לשנות כיוון!
אני עצמי אודה ואתוודה שעשיתי תואר ראשון במכללה אקדמית. וואו כמה שזה היה גרוע! הרגשתי איך מרעילים את נשמתי! הרגשתי איך המטען של האידישקייט שנשאתי מהבית ומבית יעקב כאילו הנחתי אותו בצד והמשכתי הלאה… לא הצלחתי לספר סיפורי צדיקים לילדים!! היה קשה לי להתפלל! לא התחברתי לחגים (ולא הייתה לי את שמורה באותם שנים) בקיצור הרגשתי איך הנשמה שלי מתקלקלת מבפנים. וכשהרב הציע שאקרא ספר מוסר הרגשתי כמו טובל ושרץ בידו…
עברו השנים סיימתי את התואר בהצלחה. והנה הכרתי את שמורה היקרה. הרגשתי איך הלב המטומטם שלי נפתח מחדש להרגיש את הקדושה והחום!
לאחרונה הציעו לי מימון כמעט מלא ללימודים במכללה שיכולים לקדם אותי מקצועית מאוד מאוד! לא נעים לספר, שוב נפלתי והתחלתי בתהליכי הרישום. לא סיפרתי למשפחה כי לא רציתי שיעצרו אותי. כל כך היה חשוב לי להתקדם מקצועית! אציין שהצלחה מקצועית מאוד מדברת אליי….
ואז הבן שלי אמר: "יש הכנסת ספר תורה מהבניין שלנו" התארגנתי עם הילדים לצאת ואז התחילו השירים "שאו שערים ראשיכם…" "אחת שאלתי…" ראיתי את האנשים רוקדים לכבוד התורה וחשבתי על בעלי שכבר לא אברך… הדמעות באו ועלו עמוק מתוכי התחננתי לה' "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם" פתאום החלטתי שאני לא נופלת שוב! אוותר על הלימודים הקורצים כל כך!!
פתאום נזכרתי בשמורה שהפכה להיות חלק כל כך עמוק מחיי. פתאום אמרתי לעצמי שמה שהיה לא חייב לחזור על עצמו. אפשר להשתנות בחיים! והנה זה צעד שאני עושה לכבודך בורא עולם! ותן חלקנו בתורתך!!!
אני אוהבת לקרוא את המיילים של שמורה, הם עוזרים לי להתכוונן לכיוון הנכון בעבודה.
חשוב לי להדגיש שלפעמים קשה לי עם הסיפורים ההירואים על נשים שעוזבות את מקומות העבודה.
אכן, האישה בסיפור כאן בסוף נאלצה לעזוב כי באמת מאוד קשה לתקן אחרי שנכנסים לבוץ של הנחמדות יתירה הזאת ואני מבינה אותה וכל הכבוד לה! באמת!
אבל, אני רוצה לקרוא גם סיפור על נשים שמצליחות להישאר, ליצור ולתחזק לאורך זמן מערכת קשרים עניינית, איך הן עושות את זה??? על מה הן שמות דגש? איך הן מצליחות??? בבקשה תכתבו כמה שיותר דוגמאות איך עושים את זה?
אפשר לעזוב אלף עבודות, אפשר לא לצאת לעבוד בכלל, אבל הבעיה נשארת! בעיה של קשרים לא נכונים, יש הרי משפחה: גיסים, גיסות קרובים למיניהם שהם לא מדרגה ראשונה מה איתם?
קורה בחיים שאמא צריכה להיות בקשר תדיר עם רב'ה בחדר של הבן המתקשה, (מכירה אישית כמה אמהות כאלו, זו לא אני ברוך ה') אבל גם שם צריך לדעת איך מתקשרים בצורה עניינית, כשזה לאורך זמן ובתדירות – נוצרת אחווה מקצועית כזאת, כשמצליחים לעצב התנהגות, לתת לילד תחושת הצלחה בלימודים/חברה, עוברים יחד עם רב'ה/מפקח בחיידר תהליך מאתגר ויש הרבה הערכה והכרת הטוב כלפי איש חינוך שהצליח לעזור לילד שלך וצריך להמשיך להיות עניינית וא"א לעזוב חיידר…
אני בטוחה שיש עוד הרבה מקומות להתמודדות מלבד העבודה, וחשוב ללמוד איך להתמודד נכון. לכן, אני מבקשת, מי שיודעת לעשות את זה, תשתפנה גם סיפורים עם כלים מעשיים ודוגמאות איך להיות עניינים ונחמדים ולהישאר בגבולות שה' ישמח בנו.
וואו סיפור מדהים מדהים מדהים ומעורר השראה! אני לא מבינה מאיפה הכוחות והיכולות לעשות כזה צעד לא פשוט כמה אומץ, ונחישות צריך בשביל זה ועוד אח"כ להישאר שלמה עם ההחלטה ולא לבכות כל יום מחדש מהעבודה הלא מתאימה… תמשיכו להביא כאלו סיפורים גדולים, זה מחייב את כולנו!
***
כמה מרגש ויפה לראות את איך שהקב"ה מאיר את העיניים של מי שרוצה באמת. אילולא החדשה היתה מגיעה אחרי החל"ד או יותר מדי מוקדם שכבר העניינים כבר היו צוננים יותר…. אשרייך ואיזה כיף שיש תגמול בצד של עבודה נחמדה ומספקת יותר, כי לא תמיד זה כך אשרייך ואשרי סביבתך
***
כל הכבוד שפוצצת את בועת הקריירה!!!! מרגשת. מישהי שעושה פוס למרוץ המבלבל שנשאבנו אליו. וזוכרת שהפרנסה היא פרנסה ולא תכלית. מעריכה. ותודה על הסיפור ששם דגש על הנושא הזה שנפרץ ולא כל כך שמים לב, איך הערכים שלנו מתעוותים אל מול משרה "נחשבת"
***
וואו סיפור מהמם ובדיוק נוגע אלי. השבוע ג"כ עשיתי חושבים עם עצמי. אני עובדת בעבודה שיש בה גם גברים ועם השנים התחלתי להרגיש קצת ירידה, עד שתפסתי את עצמי ועשיתי עם המנהלת שיחה, שתינו התחזקנו יחד וזה היה מדהים! בתקווה להמשך התעלות
***
אני קוראת שוב ושוב את המילים האחרונות וזה שהעבודה לא נחשבת? טוב… בסופו של יום הדבר הכי חשוב הוא לשמור על עצמי, ולהיות נחשבת באמות מידה של אמת ושל נצח. אשרייך! מתפעלת ממך! חיזקת אותי!!
***
זה ממש יפה שהיית כנה עם עצמך, לדעתי זה דבר לא פשוט לראות אחת חדשה וצעירה וללמוד ממנה זה מראה על אופי חזק מאוד. תודה על השיתוף.
***
וואוווו!!!!!! מעריכה מממש!!!!!! ממש להעמיד סולם ערכים נכון. אהבתי את המשפט שהעיקר לשמור על עצמי ולא שהעבודה תהיה נחשבת
***
וואו!!!! חשוב מאוד, בלתי אפשרי להתפשר על סביבה מתאימה. אבל, קשה כ"כ לעשות שינוי שכזה. אשרייך!!!!!
***
סיפור מרגש במיוחד! כנה, נוגע ללב ומחזק מאוד! במקום שבעלי תשובה עומדים… את הכי נחשבת בעולם בעיניי!
***
אהבתי את המשפט בסוף – להיות נחשבת אצל בורא עולם! את פשוט אישה גדולה!!!
***
מיוחד ממש!! אישה אמיצה ובנויה, בטח תגיעי רחוק!!
***
זה וואו!! נדיר ככה לרדת כביכול בדרגה כדי לעלות…
***
את מדהימה! אין כמוך! חיזקת אותי מאד! תודה
***
גיבורה! שהקב"ה ישלם לך ברכה ברוחניות ובגשמיות
***
וואו מדהימה! את כל כך נחשבת וחשובה!
***
חיזקת אותי תודה!! אשרייך!
***
כזה מחזק!! אשרייך!!
***
חיזקת אותי תודה!
***
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
תגובה על התגובות, אחת כתבה: ההבדל מה שאני חושבת ורואה במי ששם לב למי שלא שמה לב לפרטים הדקים, או בין מי שמרגיששיש בעיה לבין מי שלא- זה היראת שמים של הבנ"א, וכמובן זה בד"כ רואים בין אישה עובדת במקומות… לבעלה האברך שיש לו בראש תורה וגמרא ב"ה,
חלילה וחס לצאת בלעז על בנות ישראל כשרות ולהגיד שאין להם יראת שמים, או יראתם פחותה. אני חושבת שמה שנכון הוא ההבדל במי ששם לב למי שלא שמה לב לפרטים הדקים, או בין מי שמרגיש שיש בעיה לבין מי שלא- זה החשיפה של הבנ"א, וכמובן זה בד"כ רואים בין אישה עובדת במקומות… לבעלה האברך שלא פוגש מושגים וניסוחים גויים וחילוניים.
כשהייתי ילדה אבא שלי אסר עלי לקרוא ספרים של סופרת חרדית מסוימת, הוא טען שהם לא חינוכיים, ובאמת לא קראתי אותם ולא הכרתי את ספריה בכלל. כשהילדים שלי התחילו להביא ספרים מהגן הזדעזעתי! זה היה פעם ראשונה שנחשפתי לספרים שלה, הם היו מלאים בחוצפה, זלזול והשפלה של קטנים, חומר רדוד מאוד… כשניסיתי להסב את תשומת ליבה של הגננת היה קשה לה לקלוט על מה אני מדברת, כי היא רגילה לספרים האלו מקטנות.
