לתגובות הקוראות
בעננים
בדרך כלל ילדים חולים ושפעות מסתובבות מגיעות על רקע עננים חורפיים וימים גשומים, אבל אצלי דווקא חגגו הווירוסים בעונת האביב. אולי לזה קוראים פרפרים בבטן?
נשארתי יום ועוד יום, שאליהם הצטרפו שעות חוסר בגלל רצף שמחות משפחתיות, ב"ה, ודו"ח הנוכחות שלי היה מצומק מתמיד. בפעם השלישית שהילד התורן הראה סימני אי כשירות ללכת למוסד הלימודים, כבר ממש הרגשתי החמצה. תמו שמונת ימי מחלת הילדים שהחוק מעמיד לרשותי, והפעם – יום בבית כולו על חשבוני.
לרגע אחד חלפה בי מחשבה: אולי בעלי היה צריך להישאר? אבל מיד סילקתי אותה, כי ידעתי שאין שום מחיר וערך לעוד יום בכולל.
בסוף החודש, כשהבוס הניח על שולחני את דו"ח הנוכחות לבדיקתי, עברתי על כל הנתונים, ומשהו לא הסתדר לי. מספר השעות שחסר לי היה נמוך בחצי ממה שקרה במציאות. ניגשתי לבוס והסבתי את תשומת ליבו לטעות. הייתי בהלם מהתשובה שלו: "זה בסדר, תשאירי ככה". ככה, על מגש של כסף, תרתי משמע.
הודיתי לו מאד ושמחתי על רוחב ליבו. במיוחד התרגשתי לראות איך הקב"ה מסובב הכל, ולא נגרם לנו שום הפסד מכך שזכיתי אני להישאר תמיד עם הילדים, ולא לבטל את בעלי בכלל מהסדרים שלו.
אני יודעת שלא כל הסיפורים נגמרים ככה, לפחות לא בצורה ניסית שכזאת. המאזן החודשי בטח לא נפגע, כי מה שנקצב מגיע – אבל לא תמיד בכזו דרך שמיימית. אבל דווקא חשוב לפרסם את הסיפורים האלו, כך כותב הרמב"ן, כי מהסיפורים הגלויים נלמד להכיר גם בסיפורים הנסתרים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם.
יש מתיקות מיוחדת לראות בעיניים השגחה פרטית, הרגשתי בעננים.
כנראה שגם מחלות באביב יכולות להיות על רקע עננים.
תגובות השמורות לסיפור
שלום וברכה קודם כל התרגשתי מאוד מהסיפור. זה מחזק ומעודד לראות בעיניים איך ה' מסדר את העניינים שנראה בעיניים הארציות שלנו שלא מפסידים מלימוד תורה!
רציתי להוסיף משהו קטן, לאלו מבינינו שכן מרגישות החמצה ולפעמים נאלצות להשאיר את בעליהן בבית שישמור על הילד החולה וילמד לידו ולא בכולל.
לפעמים דווקא זה מה שגורם לבעל, ב364 הימים האחרים בשנה- ללמוד ביתר שאת ובלי דאגה. אז נכון שפעם בשנה הוא נאלץ להישאר בבית עם הילד החולה, אבל בכל שאר הזמן הוא פנוי מטרדות הפרנסה ומעול המשכנתא! וזו הזכות הגדולה שלנו, הנשים, שעובדות כ"כ קשה ונקרעות בין בית-עבודה-בעל אבל זוכות שבזכותנו הבעל יושב ולומד בפניות. ומה יותר גדול מזה?
ברור שאני לא באה להפחית חלילה ביום אחד של לימוד, ועדיף כמה שאפשר להסתדר ולא לגרום לביטול תורה, אבל זה מה שאני שמעתי כשהתייעצתי בקשר לנושא הזה של להשאיר את הילד עם הבעל בבית.
אמנם זה קשה אבל לפעמים ביטולה זהו קיומה, ואנחנו לא צריכות להרגיש גרוע שבגללנו הוא למד בבית- שזה פחות חזק מהכולל יום אחד בשנה. או, לפחות, להרגיש רע- אבל כל שאר 364 ימים בשנה להרגיש מאושרות שב"ה הבעל יושב ולומד בלי טרדה, בזכותנו. "נשים במאי זכיין… ששולחות בעליהן וילדיהן" וזו הזכות שאנחנו, הנשים העובדות שגם סוחבות איתנו את המצפון לכל מקום- צריכות לזכור, ולא רק את הנטל מביטול תורה.
אם לקחת ע"ע את האשמה- תקחי גם את הרווחה והסיפוק מלימוד התורה של בעלך כל הימים האחרים.
שנזכה תמיד לעשות את הנכון והישר והטוב בעיני ה'!
זה באמת סיפור ניסי מעל לדרך הטבע, אני ובעלי שאלנו רב בנושא הזה בדיוק – האם אני צריכה להישאר בבית ולהפסיד יום עבודה או שבעלי יישאר בבית?
הרב ענה כך: בדור שלנו נשים יוצאות ומפרנסות והבעלים יושבים ב"ה ולומדים, יש פעמים של חולי או סיבות אחרות בהם צריך מישהו שישאר לשמור על הילדים בבית ואם האישה תישאר בבית יותר מדי פעמים, ירד לה סכום ניכר במשכורת והבעל יצטרך לנסות להשיג את הכסף החסר וכך הוא יפסיד עוד יותר זמן בכולל, או מטרדות על הסכום החודשי המצומק או מחיפוש הלוואות ומקורות הכנסה לחודש הנוכחי… וכן אברך רציני יכול לשבת בבוקר בבית וללמוד (עם או בלי החברותא…)
מכאן יוצא שיש מקרים בהן נשים צריכות ללכת לעבוד והבעלים יישארו עם הילדים החולים בבית. וצריך לראות כל מקרה לגופו מה נכון לעשות עכשיו.
כמובן שאל לנו הנשים להוסיף ולבקש בקשות נוספות (אם אתה כבר בבית אז רק תכניס מכונה / רק תשטוף תבשל תנקה וכו) עמ"נ שיהיה לו בוקר פנוי ורוגע ללמוד. אפשר להביא הביתה את החברותא, לארגן להם ארוחה / עוגות קפה וכו' ומניסיון בעלי למד ממש כמו בכולל…
בהצלחה רבה לכולן והלוואי שנזכה לשמור לעשות ולקיים,
שלום, אני שמחה שהתחברתי לשמורה, קראתי את הסיפור וכן, יש לי מה להגיב. תמיד חשבתי גם שהאישה צריכה להפסיד ימי עבודה כדי שהבעל יוכל לשבת וללמוד ולכן לצערי אני כבר יושבת שנה בבית ללא עבודה, כי הרבה עבודות זה בשעות שעל חשבון הכולל.
פניתי לרב ושאלתי מה עלי לעשות והוא ענה לי שלא כתוב שאישה צריכה לפרנס, הבעל צריך לפרנס ולכן אם אני מוצאת עבודה שמתאימה לי חוץ מהשעות, במקרה שלי עלי ללכת לעבודה כזאת כי לא כתוב בתורה מהן השעות שהבעל צריך ללמוד ואחרת הוא יצטרך לצאת לעבוד.
גם בסיפור כאן אני לא חושבת שתמיד אישה צריכה להחסיר כ"כ הרבה ימים מהעבודה, נכון שכאן זה נגמר בטוב, אבל יש מקרים שהבוס רוצה לפטר את העובדת כי היא מחסירה. גם הבעל צריך להישאר עם הילדים ואני אומרת את זה אחרי ששאלנו רב כי ככה לימדו אותנו בסמינר שאישה צריכה להישאר וזה ממש לא נכון. בקיצור שכל אחת תשאל את הרב שלה ובנתונים שלה.
תודה על הסיפור "בעננים", מחדד את ההשגחה הפרטית והצורך להודות.
אשמח גם לשתף במשהו שקרה לי שבוע שעבר וחידד לי את זה שהפרנסה רק את ה' ית', ואין קשר בין ההשתדלות לפרנסה, הסיפור שלי אמנם יותר "בקטנה" וגם לא קרה בעבודה אלא בקניות –
הייתי צריכה לקנות תמיסה לעדשות, הלכתי לרשת מסוימת וזה עלה שלוש ב 159 נראה לי, התלבטתי כי זכרתי שתמיד אני קונה שלוש ב99 שח…
הלכתי לחנות אופטיקה בכביש ממול – והיה להם רק ביחידות, הרגשתי שאין לי כח לחזור אז אמרתי לא דחוף, יש לי עוד קצת תמיסה בבית – אני אקנה את השלוש כשאני אעבור שם שוב מחר, אין מה לעשות זה המחיר כרגע –
עברתי שם יום למחרת ואני רואה שיש על זה מדבקה חדשה – "מבצע שלוש ב 99"… ב"ה על העיכוב בקניה ביום אחד! הרגשתי איך שהקב"ה מראה לי ומזכיר לי שהפרנסה רק ורק ממנו, בלי קשר לשום השתדלות!
והעיקר שיהיה ברכה בכסף…
שיהיה ס"ד לכולם ושפע פרנסה קלה וטובה!
מרגישה מחויבות להגיב פעם ראשונה אחרי שנים שאני בשמורה, הסיפור הנוכחי אמנם מחזק מאוד במיוחד עם הסוף הטוב של המשכורת, אבל, ואבל גדול!
צריך לחשוב גם מה קורה עם עצם ההיעדרות בלי קשר למשכורת, כשאת חותמת על חוזה את מחויבת למקום ואני חושבת שיש מה לברר מבחינה הלכתית, במיוחד אם יש עוד שמחות והרבה היעדרויות ברצף.
עובדת לא יכולה להיעדר כל כך גם בלי קשר לתשלום, אני חושבת שזה נקודה מאוד חשובה, צריך לדעת לשלב בין השניים.
אני כותבת בכאב, בתור אחת שעוסקת כל היום בלתווך את האירוע הזה להנהלה, אשמח גם לדעת באמת מה ראי ההלכה בענין. תודה רבה
אני לא נוהגת להגיב לסיפורים, אבל כעת אני מרגישה חובה להגיב.
כמעסיקה וכשכירה לשעבר וכאשת אברך ב"ה, יפה מאד להעדר מהעבודה כדי שהבעל לא יצטרך לבטל את הלימוד. אבל יש גם צד שני. מישהו צריך לעשות את העבודה הזו. ובהרבה מקרים היא נופלת על העבודות האחרות או על המעסיקה (אם מדובר בעסק קטן).
גם להן יכול להיות שיש בעל שלומד, והוא צריך לסייע לאשתו עם העומס שנפל עליה. וגם אם לא, יש להן עוד חיים ועוד דברים לעשות. וימי ההיעדרות שלך מכבידים עליהן מאד. לא חושבת שהוגן ונכון לעשות להן את זה. תבררו בהלכה גם את הצד הזה.
וואו, מדהים מאד מזדהה עם הסיפור. ברוך ד' אני עם שני ילדים ויוצא לי לצערי גם להיעדר לעיתים בגלל שהם לא כל כך מרגישים טוב. ואני ממש מתעקשת שרק אני אשאר איתם ולא בעלי על חשבון הלימוד.
מרגישה את יד ד' שבדרך כלל זה יוצא לי בימים שיותר קל להיעדר מהעבודה- ימים פחות עמוסים בלוז- וזה מדהים!! וכן- את נותנת לי המון כח שאני רואה שיש עוד נשים שזה כל כך חשוב להם. כי לפעמים העולם משדר אחרת… ואני מתכוונת גם לנשים חרדיות חברות לעבודה וכו.
לא דנה אף אחת, אבל את נותנת כח!! הרבה בריאות ונחת
אני לא לגמרי מסכימה עם העניין של להישאר בבית במקום הבעל.
על האדם נגזר "בזעת… תאכל לחם" הוא צריך להביא את הפרנסה, כך היה כל הדורות, נשתנו הדורות (כאן לטובה ב"ה) וקיבלנו על עצמנו את עול הפרנסה וגידול הילדים, כך שכל עבודה שאישה עובדת במקום בעלה זה קודש ואם בגלל זה שהיא לא תבוא, זה יבוא על חשבון הכסף שלא יספיק או הסתכסכות עם ההנהלה או אפילו פיטורין, אז איבדנו את המטרה ועכשיו הבעל יצטרך לצאת לעבוד.
קצת מסובך ושכל אחת תעשה כדעת מורה הוראה תודה!
עבודה זה מחויבות, נכון שהיציאה לעבודה זה כורח המציאות, אבל אחרי שהתחייבת? ואם הבוס יותר קשוח שיותר מחסרים?
אם אשה לא תצא לעבודה בעלה יצטרך כל יום לא ללכת לכולל.
(ואם נדבר גלויות… גם סתם לפעמים קשה להישאר עם הילד כל הבוקר, לעיתים עבודה זה בריחה מהבלאגן, שעות איכות לשתות קפה בשקט… צריך לזכור שיש בתוכנו גם את השיקול הזה, ולבדוק איזה קול מדבר בנו ומשפיע :))
רק תגובה קטנה- הסיפור מרגש ובאמת מחזק בהשגחה ושכל שקל שנקצב יגיע ולא משנה כמה נעבוד או לא והתורה היא נשארת לנצח נצחים.
רק לגבי 8 ימי מחלת ילד, הבנתי שלא כולן מודעות לחוק שהשתנה לאחרונה בעניין. שימו לב, לפי החוק היבש כיום, ימי מחלת ילד הם רק להורים ששני בני הזוג עובדים בלבד.
אני מניחה שיש חברות שנותנות בחוזה ימי מחלה לכלל העובדים בלי לבדוק מה בן הזוג עושה. אבל אם לא, מבחינה חוקית- רובינו נשות האברכים לא זכאיות למחלת ילד. וה' יהיה בעזרנו…
מזדהה מאוד הרבה זמן כבר לא קראתי. משמים פתחתי התרגשתי מאוד. מילים כאלו תמיד מחזקות, לאו דווקא על ילדים חולים.
אני אשת אברך חשוב ב"ה. ופשוט זוכה לראות בעיניים את הברכה של ה"מן" בבית יום יום. כן גם אני מרגישה בעננים מרגישה שמשפחות אברכים פשוט זוכות לאכול מהשולחן של הקב"ה. תודה רבה על הכל
מעריכה מאד!! ומאחלת לך תמיד לזכות לבעל שיושב ולומד ללא טרדות!! ולך לעבוד בעבודה מאפשרת שכזו נשמע מקום נדיר ביותר שנותן לך להחסיר כרצונך.. בד"כ הסיבה שהבעל נשאר היא לא כספית, אלא כי יש מחויבות לעבוד ואי אפשר להחסיר כל כך הרבה.
***
האמת שאני תמיד מסתפקת בשאלה הזו, האם יש בעיה שהבעל ישאר עם הילד? או שזה פשוט תלוי בסגנון של הבעל, אם לבעלי אין בעיה מידי פעם לעשות יום חופש ולנוח מהמירוץ כאשר ילד לא מרגיש טוב- אז נראה לי שזה בסדר, מה אתן אומרות?
***
זה נכון, אבל עוד יותר קשה להאמין שאין כמו יום נוסף בכולל גם אם ננזפת על כך או שרואים אותך כחסרת מוסר עבודה… מניסיון כואב שאפילו בהסתרה יש השגחה מיוחדת, ובאמונה מוחלטת שגם כשנראה שלכאורה הפסדתי, באמת הרווחתי. תודה!
***
סיפור מאד יפה, אבל לא תמיד השיקול הוא כספי, יש לא מעט עבודות שלא מאפשרות להחסיר כ"כ הרבה… יש עומס, משימות, בוסים שלא אוהבים שמחסירים, לא תמיד יש את האופציה.
***
וואו, נותן כח במיוחד שהיום יש הרבה דיבורים שבימינו אין מה לעשות והבעל צריך להישאר בכאלה מקרים, טוב לשמוע שיש עדיין כאלה שיודעים ערך של יום בכולל מהו אשרייך!
***
רואים בחוש איך שהקב"ה עוזר לאברכים. כל הקיום של משפחה 'אברכית', זה סיעתא דשמיא לא רגילה. אולי אפילו אפשר לקרוא לזה נס. אשרייך! ואשרי מי שעמלו בתורה.
***
שלום אני חושבת שבמצב שלא יודעים מה לעשות צריך לשאול דעת תורה המושג הזה צריך להיות חדור בעצמות בתפילה שלא נכשל לעולם ועד קוראת נאמנה
***
איזה מדהימה את שלא מבטלת את בעלך מהכולל!!!! לא מובן מאליו! ה' עושה ניסים גלויים לצדיקים (נסתרים) אין בהם טבע ומנהגו של עולם:)
***
וואו וואו חיזקת כ"כ כ"כ אהבתי את החלטה הזאת, ולחשוב איזה חינוך מבורך זה גם מחדיר לילדים אבאלה פשוט צימרר אותי אשרייך!
***
מרגש במיוחד! ולצערי רלוונטי לי בדיוק החודש עם כמויות של ימי מחלה של האמא והילדים… בול בזמן! תבורכו!
***
וואו!! התרגשתי נורא מהסיפור כמה כח זה נותן, אין מילים!! כ"כ מוכר…
***
מהמם… אבל באמת ניסי כגודל הביטחון גודל ההשגחה הניסית תודה
***
עזרת לי באופן מוחשי להעביר את מה שיודעים בשכל אל הלב, יותר.
***
מה קורה שאת מחסירה כועסים עליך ומאיימים בפיטורין?
***
וואו איזה סיפור מחזק!! תודה עליו! נותנת כח..
***
אלופה!!!!! ממש נשיקה מה'
***
מאוד מחזק, אשרייך
***
מחזק!!!! יישר כח
***
מדהים ומרגש!!
***
סיפור מתוק!
***
מחזק ביותר
***
מדהים!!!
***
חיזקת!!
***
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
ראיתי את הדיון כאן על נושא הבינה, ונראה לי שחשוב מאד להדגיש כאן משהו, אז אני מגיב למרות שהבמה בעקרון מיועדת לנשים בלבד..
ראש הישיבה הגרמ"ה הירש שליט"א מצד אחד הורה שהדרך להתמודד בזה זה להתנתק מזה לגמרי, מצד שני כמו שרמזתם כמה פעמים הוא הורה לשמורה שחשוב לעשות את הסמינר.
צריך להבין שזה לא הוראות סותרות בכלל. ר' משה הלל שמע את המציאות שיש מאות שעובדות עם זה, והורה שברור שטוב ללמד אותם ולדייק אותם מה כן ומה לא וכו'. וזה חשוב מאד. אבל כל מי שיש לה כח פנימי, שיש לה הבנה ישרה – שתבין שדרך המלך זה להתנתק מזה! שלא לדבר על זה שהרבה לא משתמשות רק רק לצרכי העבודה, זה להתעסק עם מפלצת עם כח משיכה והשפעה לא טבעי, זה פשוט לא להיכנס לשדה מוקשים!
ושוב – מי שכן משתמשת חשוב וחשוב מאד שתדע לשים גבולות נכונים וטובים, אבל מי שלא- שתדע שבזה היא רוכשת כרטיס כניסה יוקרתי למקומות שכולם חולמים להגיע לשם! כן.. אנחנו בשלושת השבועות, אנחנו קרובים מתמיד לרגע המרטיט של הגאולה, כולן רוצות להיות מוזמנות, להיות שותפות, לקחת חלק. דעי לך שכרטיס כניסה לשם רוכשים כאן… אז שווה להתרחק לגמרי??
בעל של אחת השמורות, שעוסק גם בנושא סכנות הטכנולוגיה
באחת הפעמים שביקשו ממני בעבודה את הוואטסאפ שלי, אמרתי שאין לי מכשיר. שאלו אותי: מה, אין לך טלפון חכם. התשובה שלי היתה: הטלפון שלי טיפש, אבל אני חכמה.
עם המוטו הזה אני חוזרת לכל אחד שפונה בנושא הזה ואני חושבת שזו יכולה להיות חשיבה ותשובה טובה לכל המשתמשים בבינה המלאכותית שהיא הטיפשה אבל אני הנבונה.
לזאת שרשמה כל השנים בבית יעקב רק שמענו תכנים על "להוריד עול מהבעל הלומד" אבל מה יהא על צניעותי וקדושתי? שואפת להצליח לשלב בין השניים.
בזמנים שאני מרגישה שזה דורש ממני מאמץ נפשי שלא ירגיש לי טוב איתו לדבר במקום בעלי- אני חושבת על 'ביטולה זהו קיומה' ועדיף שאבקש מבעלי לדבר עם המתווך/הרבה וכו' עכשיו ואח"כ יוכל להמשיך ללמוד ברוגע וחשק.
