דברים דקים, השפעה גדולה

לבחורה המתקה ששאלה: ואני שואלת גם, האם זה נכון שבית מתנהל כך? שהאישה עושה הכל, מעורבת בהכל, ורק משתדלת לזכור לספר לבעל שהיא קבעה תור לרופא בשביל הילד והיא תלך איתו? ועוד מלא דוגמאות… אשמח לתשובות מבעלות וותק וניסיון!:) תודה רבה! 

אז קודם כל תלוי מאד מי יהיה בעלך ומה יהיה האופי שלו, אי אפשר להקיש ממקרה אחד לשני. יש גברים שאוהבים לנהל ולשלוט על הדברים הטכניים וגם יש נשים שלא מתאימות לקחת על עצמן עול של בירוקרטיה וחשבונות, הן נאבדות שם. 

אם בעלך יהיה אחד כזה שרוצה להתנתק מכל עיסוק טכני ולהיות שקוע בלימוד, ולך יתאים לקחת את העול הזה – אשריכם! זוהי זכות עצומה! שוב, צריך התאמה לסגנון חיים כזה גם מצד האיש וגם מצד האישה. 

דבר נוסף – זה לא חייב להיות או הכל או כלום יכול להיות שלא מתאים לך לקחת את כל העול – קחי חלק, גם שווה המון. 

לעצם השאלה – רוצה לשתף אותך שכך אנו חיים ב"ה שנים ארוכות. אני לא רוצה חלילה לתת תחושה לא טובה לאף אחת, רק לחזק את מי שרלוונטי לה. לבעלי אין מושג איך מתקשרים לבנק, איך קובעים תור לקופת חולים, איך מסדרים תשלומים שונים, ואלו מסמכים צריך להגיש למשכנתא וכו'. ב"ה הכל אני זוכה לעשות, מתוך תחושה של שליחות וזכות עצומה שאני מורידה ממנו כל עול. הוא אומר לי פעמים רבות שהוא מרגיש משוחרר והראש שלו פנוי לשקיעות בלימוד. 

זה לא שהוא מנותק לגמרי, ממש לא. אני מתייעצת, משתפת וכו' אבל עול– אין לו. עוד הוא אומר לי בסיפוק– אין לי מושג מה התאריך הלועזי– תחילת חודש, סוף חודש, כל החשבונות לא בראש שלי. בזמנים שהיה לנו לחץ כלכלי והיינו צריכים להשיג הלוואות – החלוקה היתה כזאת: אני מדווחת לו כמה חסר ולמתי, והוא דואג להשיג כסף. אמנם זו גם דאגה, אבל קודם כל הרבה יותר ממוקדת ופחותה, ומלבד זאת השתדלנו מאד להתחזק בבטחון וראינו ניסים מדהימים איך הכסף מגיע בלי מאמץ וטרדה. 

ציינת דוגמא של קביעת תור לילד. תרשי לו לומר לך שלדעתי קביעת תור לילד זה תפקיד אימהי, בכלל לא רואה פה משהו שקשור לאבא. כל מה שקשור לגידול הילדים זה תחום אימהי לחלוטין. יש מקרים שהאבא עוזר, כשיש צורך, אבל התחום שבעקרון שייך יותר לגבר זה הכלכלי, ממש לא הטיפול השגרתי בילדים, עם כל מה שכרוך סביב זה. 

רוצה לשתף בעוד דוגמא – הילד שלי עבר טיפול רפואי קטן ולא מורכב, אך נעשה בבית חולים מחוץ לעיר. בשום אופן לא רציתי שבעלי יפסיד יום בכולל, אפילו שהיה לי הרבה יותר נחמד ומשחרר לצאת איתו, ולעבור ביחד את ההליך הרפואי שקצת הלחיץ אותי, גם בשעת מעשה לא היה לי קל להמתין לבד בחדר ההמתנה במתח רב, ולהתמודד לבד עם ילד קטן שקשה לו להתאושש, אבל הייתי מאושרת על הזכות! והכל ב"ה עבר בשלום. 

אני מדברת עם בעלי מקצוע בתחומים שונים, תמיד שומרת על שיח ענייני, לא חושבת שזה פוגע בצניעות (המיילים משמורה מאד עוזרים להעלות מודעות ושימת לב!) לא אומרת, לא תמיד זה קל, לפעמים נגמר לי הכח, זה יוצר קצת מתח או שהראש לי מתפוצץ מרוב עומס. אבל אני לא נבהלת, יודעת שזה יחלוף. משתפת את בעלי ויחד אנו מתחזקים כמה זכות גדולה יש בזה. 

ואיך לא מרגישים סוג של התנשאות או עליונות מכזה מצב? זו באמת שאלה טובה, כי מטבע הדברים הניהול הזה משפיע גם על המעמד, אבל אם מסתכלים על זה בתור מנהלת משרד של אישיות חשובה, שרוצים מאד לשמור על הזמן היקר שלה ולעזור לה בכל מה שנדרש – המבט נהיה שונה לגמרי. 

שוב – בכל ענין של החלטה משמעותית כמובן שאני לא עושה על דעת עצמי, מעריכה מאד מאד את הזמן היקר של בעלי מאושרת על כל עול שאני זוכה להוריד ממנו ולא מסתכלת על שנינו כשווים, אלא מסתכלת על בעלי ממקום שהוא מעלי, וזה המבנה הטוב והתקין של הבית. (זה דברים שלא מספיק לדעת, צריך לחיות אותם) 

שילוב של כל הנקודות הנ"ל מונע את תחושת העליונות והשליטה שלפעמים עלולה להגיע. ומעל הכל– תפילות! שנזכה לקיים את תפקידנו על הצד הטוב ביותר. 

מאחלת לך, לי ולכולן הצלחה רבה, ושתזכי למצות את היכולות שלך לעזור לבעלך העתידי, שיבוא בקרוב. 

תגובה לבחורה ששאלה: האם זה נכון שבית מתנהל כך? שהאישה עושה הכל, מעורבת בהכל, ורק משתדלת לזכור לספר לבעל שהיא קבעה תור לרופא בשביל הילד והיא תלך איתו? ועוד מלא דוגמאות… אשמח לתשובות מבעלות וותק וניסיון!:) תודה רבה! 

פעם דיברתי עם תלמידות על השאלה הזאת, והתשובה שחשבתי בסוף היתה: זה לא החלטה שלך, זה החלטה שלכם. יש הרבה סוגי בתים והרבה סוגי אופי, גם לבעל וגם לאישה… יש בעלים שצריכים את הרוגע המוחלט ושלא יהיה עליהם שום עול בשביל לגדול בתורה, וגם יש נשים שזה מתאים להן לעשות את כל הסידורים של הבית. 

מצד שני יש בעלים שדווקא כן טוב להם המעורבות בענייני הבית, וברור שזה צורה יותר נכונה של בית שהאישה נשענת על הבעל גם בעניינים האלו. ולכן אין שום עניין שבחורה תחליט עוד לפני שהיא מתחתנת שהיא בחיים לא תיתן לבעלה להוריד את הפח (לדוגמא) – אולי לבעלה זה כן מתאים? ואולי לה זה כן מתאים? זאת החלטה משותפת של הבעל והאישה, לפי הערכים, האופי והצרכים הספציפיים שלהם. 

את צריכה להכין את עצמך לעניין הזה בכך שתלמדי לייקר את התורה ואת הדרך שהיא מלמדת אותנו, ואת ההגדרות איך בדיוק לעשות את זה תמצאו ביחד תוך כדי הנישואין. רק אל תחליטי מראש שבעלך חייב להיות מתמיד עצום שמסוגל לשבת וללמוד חיים שלמים בלי לעשות שום שום דבר חוץ מזה… זה לא טוב לכל אחד ולא מתאים לכל אחד, והיו הרבה גדולי ישראל שגדלו היטב בלי זה! (דוגמא: הסטייפלר זצ"ל) 

הופתעתי מכמות התגובות הנרתעות מהסיפור של האישה שבחרה להישאר בבית במקום שבעלה יפסיד יום בכולל ציטוט: "לרגע אחד חלפה בי מחשבה: אולי בעלי היה צריך להישאר? אבל מיד סילקתי אותה, כי ידעתי שאין שום מחיר וערך לעוד יום בכולל." 

די ברור ומובן מהתוכן שקדם לכך שהשיקול היה כספי נטו, לא דרישות עבודה, לא אי שביעות רצון מהמעסיק/ קולגות ולא יעדים להשגה. כנראה שיש לה אפשרות לקחת ימי מחלה/ חופשה והשיקול הוא כספי. 

התגובות שיקפו את מציאות העבודה האינטנסיבית שרווחת אצל רוב הנשים וממילא מביאה שיקולים נוספים (ונכונים) בנוגע לימי מחלת ילד מרובים. 

אבל אם נעשה הפרדה- אז לשמורה מהסיפור לא היו שיקולים נוספים כנ"ל והיא פשוט גיבורה, ערכית ובעלת סדרי עדיפויות ראויים להערצה אשריך!!! שתזכי כמה שיותר הלאה…. מתוך בריאות איתנה ורק בשמחות:)

רציתי להעיר לזו שהעירה לסיפור "בעננים": אמנם זה קשה אבל לפעמים ביטולה זהו קיומה, ואנחנו לא צריכות להרגיש גרוע שבגללנו הוא למד בבית- שזה פחות חזק מהכולל יום אחד בשנה. או, לפחות, להרגיש רע- אבל כל שאר 364 ימים בשנה להרגיש מאושרות שב"ה הבעל יושב ולומד בלי טרדה, בזכותנו.

יפה מאוד כשזה קורה פעם ב… הנקיפות מצפון לא מתחילות אפילו להתעורר מיום אחד בשנה ואפילו לא 5 ימים בשנה, התחושה הקשה שמתלווה היא כשזה קורה הרבה ומתגבר עם מס' הילדים שמצטרפים, (ב"ה) לא מדברת על המון סידורים שאת לא יכולה להחסיר מהעבודה בשבילם ואת צריכה לשלוח את הבעל, לא תמיד אפשר לסדר הכל מהבית, לא מדברת על מי שעובדת משרד כגון אני הנה"ח וסוף שנה או סוף חודש אני צריכה להוסיף שעות נוספות על חשבון כולל צהרים וערב, לא כולן אפופות במשפחה שיכולה לעזור ואפילו לא בייביסיטר צמוד, גם במחיר מופקע, לא מדברת על משרה מלאה (8.5 שעות +חצי שעה נסיעה כל צד שמשפיע ישירות על חש' כולל צהרים שמתכווץ…) 

כל אחת כמובן עם השיקולים שלהם, אבל כל פעם שאני נשארת בבית ויודעת שאני אקבל על הראש (מהמנהלת… למה בעלך לא יכול לשמור..) כי הילד חולה והבעל יכול ללמוד בשקט, זה גבורה של ממש! חוץ מהשכר שלפעמים יורד בגין כך – כל מקום עבודה ותנאיו… או שאח"כ אצטרך בכל מקרה להשלים את השעות כדי להספיק להשלים את המשימות, אז לא כ"כ היה שווה להחסיר…. 

בקיצור מה אומר לך, ביטולה זה קיומה? זה לא קל להחליט… לפעמים אני מתלבטת אם במקום שאנחנו עוזרות לבעלים להוריד את עול הפרנסה – הוא יותר עוזר לנו לעזור לו..: ( 

היום בדור שלנו זה ה-נ-י-ס-י-ו-ן!!!!! 

תודה שקראת את רחשי ליבי וכאבי, בתקוה לגאולה שלימה!! אוהבת ומעריכה כל אחת משמורה! בזכותכן נקרב את הגאולה! מאמינה! 

תגובה על תגובות סיפור "בעננים" לאור התגובות שנכתבו על כך שביטולה זהו קיומה, ברצוני להעיר הערה בנושא: 

נכון מאד שיש מקרים שביטולה זהו קיומה ואני לא באה לשלול או לבטל את זה, אבל צריך שיהיה ברור לנו שהתורה היא מעל הכל. משום מה נתקלתי בחוסר הבנה בעניין זה גם אצל בנות חרדיות ואני לא באה ח"ו לקטרג על מישהו, רק לחדד. 

הן יכולות לא להבין מישהי שנשארת הרבה עם ילד חולה, איך היא מחסירה על חשבון העבודה למרות שהיא כמעט לא לוקחת ימי חופשה. לפעמים לוקחים חופשה אחרת של מספר ימים כמה פעמים בשנה. אני לא שופטת, חיוני לפעמים גם להתאוורר. כל אחת עושה איך שנכון לה כדי להמשיך ולהחזיק מעמד במלאכת הקודש. אבל סדר העדיפויות הפנימי צריך להיות ברור, ואם מישהי אחרת כן יכולה להישאר, כולנו יכולות להעריך זאת כי ברור לכולנו שהתורה היא מעל הכל. 

הערה נוספת שמתי לב שכאשר אנו נצרכים לבעלי מלאכה בביתינו, התקנות של רהיטים תיקונים וכדו, רבים מהם מבקשים לבוא בשעות הבוקר ותמיד אני מסרבת ומבקשת לבוא אחר השעה אחת כדי שבעלי לא יצטרך לצאת מן הכולל (אני עובדת מחוץ לבית) ואף פעם לא סורבתי כשהודעתי שאין אפשרות אחרת. 

מעריכה מאד מסירות של כל אחת ואחת לתורה הקדושה "כי הם חיינו ואורך ימינו"

בקשר לתגובות על הבעל שנשאר לשמור על ילדים חולים, אצלנו בבית אין כזאת אופציה וב"ה בתנאים שלי אני מסתדרת מצוין. הרבה ציינו שאפשר להשאיר את הבעל וביטולה זה קיומה, וכנראה זה נכון בהרבה מקרים, ועם זאת אני חושבת שמי שיכולה להסתדר בלי- שלא תתקרר מהתגובות הנ"ל. חשוב שנזכור שכמה שאפשר יותר, זה הכי חשוב בעולם! אשרינו!! 

תודה על כל החיזוקים המדהימים שלכם!! אתם משאירים אותנו גבוה מעל פני הים!!! 

תגובה לזו שהעירה: מאוד חשוב לי למצוא חן בעיני החברה, ואני חייבת משוב, ולמדו אותנו בסמינר שאסור לקבל מחמאות מגבר על העבודה, אלא רק ביקורת עניינית. ואני מאוד מעריכה את היחסים הטובים שלה עם בעלה, כך שהיא לא פחדה לספר לו את האמת ולהתייעץ איתו, אפילו שזה מעיד על חולשתה.

לדעתי קשר עם בעל חייב להיות פתוח בקטע הזה של העבודה, במיוחד כדי להישאר שמורה, ובאמת הבעל רואה את הדברים הרבה יותר בצורה מפוקחת יותר ענייני וישר וזה הכי מעולה שיש, כי הרגש שלנו מאוד מטעה הרבה פעמים לפעול בצורה לא נכונה. 

דבר נוסף – זה ממש ממש לא מעיד על חולשתה! אולי על חוזקה! כי מי מאיתנו לא מתמודדת במקומות כאלו?? זה טבעי שנתקלים בבעיות עם חברה מעורבת, להפך – היא סופר חזקה – כי זה מפריע לה והיא מתמודדת, מי שלא מתמודד הוא החלש, מי שאין לו שאלות ולבטים וזורם עם הזרם הוא החלש!! 

וזה ששאלה את בעלה מראה על חוזק אמיתי שבוער בה! הכוח שלא לתת למקרים כאלו לזרום ולהיבלע. אל תפחדו להתייעץ, זה רק מראה על חוזק… בהצלחה רבה!

תגובה למישהי שכתבה: "במשך השנים כן קבעתי לעצמי כמה כללים, כמו שאם טכנאי צריך להגיע לתוך הבית זה יהיה רק כשבעלי נמצא (אנחנו החלטנו שגם על חשבון הזמן של הלימוד, לא יודעת מה נכון לכל אחד)" רציתי להוסיף שצריך לבדוק את הענין גם מהפן של הלכות ייחוד- אם זו בעיה הלכתית בתנאים מסוימים, ודאי שאין שאלה. 

למי שכתבה שלא לשמור על קשר עין נראה לה מנותק מדי ולא מראה הקשבה וריכוז, רציתי לומר שלדעתי מספיק אם יש צורך מבט חטוף מדי פעם או רק בסוף עם תגובה קצרה שמראה שהבנת, כמו "בסדר" או סיכום קצרצר של מה שנאמר וכו'. 

וכן כדאי לך להתאמץ בזה- להימנע כמה שאפשר כי זה הבדל שמים וארץ. ויתכן שמפריע לך גם להיראות קצת מוזרה ולא נחמדה ואני מסכימה איתך שבדר"כ זאת ההרגשה, אבל אי הנעימות עוברת, והעיקר המטרה נשארת- לשמור על ריחוק ולא להיות נחמדה רק עניינית ונימוסית ותו לא. 

החוברת המדהימה חיזקה אותי ממש!!! לראות ולהבין שכולן מתמודדות עם אותו קושי שלי, שזאת מציאות החיים שלנו והגבורה היא להמשיך להלחם ולא להרפות גם אם נכשלים… ובכלל, להבין שעצם זה שמבינים שאני חרדית, שכבר לא מחפשים לנסות לדבר איתי בעניינים אישיים כביכול שמתי שלט מהבהב: אני לא בעניין… ושזה כבר מקום טוב, כבר חיזק אותי. 

אמנם "פטפוטים/בדיחות בענייני עבודה" כמו שחברה הגדירה לי את זה, עדיין יוצא לי לשמוע לצערי וזו אכן התמודדות… במיוחד התרגשתי מהמכתב של ר' יצחק הוטנר. אמנם יצא לי לקרוא אותו בעבר, אבל כיום אני מסתכלת עליו בעיניים חדשות… כביכול נכתב במיוחד בשבילי, במקום בו אני עכשיו. הדפסתי לי אותו, שיהיה לי, ויחזק אותי. 

יישר כוח! תזכו למצוות, יש לכן המון זכויות וחיזוקים על שמכן! 

1) תשובה על קשר עין – איך אפשר להימנע. אני לא יודעת אם זה יעיל לכל מקרה, אבל יש לי שני רעיונות:

א. לומר "כן," באופן רציף, בקול לא מדי מתנגן אבל מספיק בקול רם, שיישמע, בנימה ערנית, (ללא קשר עין.) (זו גם עצה לענות לטלפון עם גברים, 'שלום' היא מילה מחברת ופותחת יותר, לטעמי.)

ב. להסתכל בלי מיקוד המבט, פעם ראיתי אדם חשוב וצדיק שנראה שמסתכל לכיוון של בנות ולא הבנתי איך זה קורה, עד ששמתי לב שגם את הבת שלו!!! הבחורה הצעירה שעמדה ממש סמוך אליו [וחייכה אליו], והוא כביכול לכאורה 'ראה' אותה, ולא זיהה. אולי זו יכולה להיות עצה נוספת. [הוא כנראה לימד את עצמו להסתכל במבט כללי, ללא מיקוד אמיתי, וללא חיבור וקשר עין,

[כנראה כדי לא לפגוע (שמעתי שנשים מהדור הקודם התרגלו אחרת, ונפגעות מהתעלמות הפגנתית, בעוד אנו רואות בזה קדושה ומעריכות.)

אך מאידך גיסא, אני מרגישה חייבת לאזן את השורה הקודמת שלי:

ה"מתעלמים ההפגנתיים" האלו ששקועים עמוק בספרם, הם הראשונים שיפנו מקום לאישה באוטובוס, או יציעו עזרה לאשה שזקוקה לכך… 

2) תגובה לבחורה לגבי התנהלות בית בישראל:

כפי שאני למדתי בחיים מפי סופרים ולא מפי ספרים. [בעיקר משאלות שאנו שואלים מדי פעם רבנים שליט"א המכירים אותנו ועוזרים לנו להבדיל בין תכלת לקלא אילן, ובין מקובלות חברתית ו'סטנדרטים לחרדיות' למה שהקב"ה שמח בו], 

בתחומים אלו יש צורך בדעת תורה ולא רק ב"השקפה תורנית" שלאחת היא בנין ולשניה היא חורבן רוחני וגשמי. א"א לקבוע כללים ומסמרות בענין זה.

בגדול, ניהול הבית באופן תקין ובריא כך שבאופן תמידי מתקיימות 7 ברכות בבית – זה העול והמצווה של כל אחד מבני הזוג.

בנוסף, מוטל על כל אחד מהם עול קיום מצוות התורה, מה שנקרא "עול תורה ומצוות", וכ"א מחויב לעולם הבא של עצמו, ולדרישות התורה ממנו עצמו. אחת ממצוות התורה היא אכן לימוד התורה, שמשמעותה של מצווה זו היא שבכל זמן פנוי שאפשרי,

על כל אחד מבני הזוג מוטל להשקיע בלימוד התורה [בדרך כלל של הבעל/הילדים], באופן שלא סותר את קיומה, וכמובן בתנאי שאין איזו מצווה חיובית=חיונית שאינה יכולה להיעשות ע"י אחרים שנזנחת בשל כך.

לסיכום – השקעה בלימוד התורה היא נועדה על מנת להחזיק את העולם ובשום אופן לא בסתירה לקיום שאר מצוות התורה [כולל האחריות לאוירה הטובה בבית ובלבו של כל אחד מבני הזוג], כפי שמורים לנו תופשי התורה שחיים עמנו היום [וכמובן שפעמים רבות לא מספיקה הוראה ציבורית] 

וכפי שאנו רואים אותם חיים בפני עצמם. ודבר זה נתפס מאד בהגיון.

סיפור קצר: בעלי שליט"א היה נוהג ללכת לועדים של ר' דב יפה בברכפלד, כשהיינו זוכים שיגיע לעיר. פעם אחת שמע שאברכים שבאו לוועד מתפארים לפני הרב: "הרב יודע, בעיר מודיעין עילית כולם אברכים!! לומדים כל היום!!"

הרב הגיב: "לא מספיק ללמוד את התורה, צריך גם לקיים..!" משפט קצר אבל כל כך מחייב.

רציתי להגיב לתגובה-מישהי צדיקה שכתבה שהיא עובדת עם מייל בלבד והכי קשה לה מול 'שמורות' שמזלזלות במקום ה'פנאטי' שלה. 

מאד הזדהיתי בתור אחת שבעבודה פותחת כמעט מייל בלבד, בלי שום קפיצות וגיחות לכל מיני אתרים… ב"ה לי אישית מהרגע שקבעתי את הגדר הזה, כמעט ולא קשה לי. אבל כ"כ מחזק כשאני שומעת מחברה שכן פותחת, שהיא אומרת לי כל הכבוד אני ממש מעריכה אותך-זה ממש חשוב התגובות האלו! כי יש כאלה שלהפך לא מבינים מה הסיפור שלי… 

כל אחת, גם אם היא חושבת שזה מוגזם כשהיא שומעת על מישהי שמתנזרת ממשהו טכנולוגי, תזהרו לא לזלזל אלא לומר וואו איך אני מעריכה! חבל שתגרמו למישהו לרדת ברמה הרוחנית שלו… 

ועוד דבר-השלוש נקודות שמישהי כאן כתבה להשמיט ממיילים לגברים-מאד נכון, ניסיתי…. זה עובד! 

קיבלתי היום את המייל עם הכללים שאספתם. רוצה לומר שבאופן כללי התחום עיסוק שלי לא קשור לAI, לכן מבחירה אני לא משתמשת בצ'טים או כל אופציה ש AI מציע. אף פעם לא נכנסתי לעובי הקורה להבין מה חומרת הסכנה הרוחנית בכך, אבל דווקא בתחום העיסוק שלי, טיפול רגשי, היה נראה לי שיש לנפש הרבה מה להפסיד בשימוש יום יומי ב AI. 

בכל אופן כן חשבתי על נשים רבות שתחומי העיסוק שלהם קרובים איך הן תסתדרנה בלי- היה נראה שהאיסור הוא גורף…… 

כל כך ריגש אותי לראות שיש גדולים בדור שלנו, שלוקחים על עצמם לברר את הדברים ברצינות ועד תום, נראה לי שדווקא היכולת כן להתיר באופן חלקי אבל מדויק, גורם לכך שאלו שבקצה שפחות חמים לנושא יכולים ומסוגלים להשתמש בצורה מבוקרת ומותרת ולכן שמורה, מאמינה שהזכות שמורה, מחכים לכן שם למעלה, קרונות קרונות של שכר שלכן ושל כל אלו שבזכותן נשמרות ושמורות