הסיפור שלי בזכותכן

לתמי היקרה!! תודה על הסיפור המרגש.

רציתי לומר לך שמאוד כאב לי ענין שאולי קצת שולי בסיפור שלך, שהוא- היחס הלא מכבד ואפילו מזלזל של הסביבה שלך למקצוע גננות!

אני אישית למדתי מסלול שנחשב יוקרתי אבל לא התאים לאופי שלי. ההורים שלי שילמו עשרות אלפים על משהו שלא התאים לי והיום לא נעשה בו שום שימוש.. רק בגלל לחץ חברתי של כבוד, יוקרה וכסף.

הרבה זמן כאבתי על זה שלא ידעתי את דבריו של ה"חובות הלבבות" שההשתדלות של אדם בפרנסה זה רק בתחום שלבו נמשך אליו. היום אני יודעת שגם זה משמים. אבל אחרים יכולים ללמוד מהנסיון שלי- תלמדי ותעבדי במה שאת אוהבת ולא במה שהחברה מעריכה.

זה כ"כ עצוב בעיני הזלזול היום במקצוע גננות, עד כדי שבהרבה סמינרים אף בת לא מעיזה לרצות אותו. מי ששואלת "לומדים היום כזה דבר?" לאן בדיוק היא רוצה לשלוח את הילדות שלה? לא לגן?

לדעתי להיות גננת טובה זאת חכמה גדולה, אמנות, אחריות ושאף אחד לא יגיד שזה מקצוע לבנות פחות מוכשרות! זה כשרון גדול בהחלט שמשום מה לא נוצץ כמו מקצועות משרדיים שונים.

אני באופן אישי מעריכה הרבה הרבה יותר וללא שום השוואה!! גננת עם יראת שמים מידות טובות, סבלנות ואהבה לילדות ממתכנתת / אדריכלית וכד' שמוצלחת בתחומה (את האמת?? מה יש להעריך על כשרונות שהם מתנת שמים ולא עבודה עצמית??) בקיצור עבודה בחינוך זאת עבודה שמגדלת את האדם, וגם עבודה שחוץ מהכסף יש בה שליחות אמיתית.

אני מייעצת לך שאם את מרגישה עמוק בפנים שאת אוהבת גננות אל תוותרי, ואל תתחשבי בתגובות הסביבה. ואם לא- תחשבי מה את באמת אוהבת וטובה בו.

רק תדמייני לעצמך שבעז"ה עוד כמה שנים תגורי בעיר אחרת רחוק מכל הסביבה ה"מצקצקת", את זו שתלכי יום יום לעבודה ותתמודדי איתה. תחשבי על עצמך בלבד. זאת ההשתדלות שה' רוצה מאיתנו בעבודה.

סליחה על התגובה המשתפכת, הנושא הזה של לעבוד ב"מה יגידו" מאוד כואב לי.

מאחלת לך מכל הלב הרבה הצלחות, שה' יתן לך כח לבחור נכון וללכת בדרכיו!!

לתמי היקרה ליבי איתך! אין לך מושג כמה חיזקת אותי פשוט השראה! מעריכה את הנחישות לעשות את הטוב גם כשקשה בהסתר פנים ואת האומץ לחפש את הדרך אל ההשקפה והרגש היהודי האמיתי. ולא לוותר על דרך האמת. 

זה התגלמות של בטל רצונך מפני רצונו, שמעתי פעם שהכוונה לא שמוחקים את הרצון שלי, אלא שהרצון שלי לעשות את הטוב יותר חזק מהרצון הגשמי-ובטל בשישים יחסית אליו… איזו השגחה פרטית שבורא עיניים האיר את עינייך! 

רציתי להוסיף שאם יש לך רצון, זה משמיים, אמנם כמובן חס ושלום בשום אופן -לא לוותר על ערכים, אבל אולי כן יש מקום להקשיב לרצון הזה, כי אם הרצון כל כך חזק, זה כח שה' נתן לך,הכח הרצון, וה' נותן כוחות לפי התפקיד שלנו בבריאה, כדי שנשפיע טוב ונתן אותו הלאה. 

רק שצריך ס"ד שנממש את הכוחות באופן שייטב בעיניו, ואולי אפשר לחשוב על דרך כשרה לממש את הרצון, עם סבלנות ועקביות כשהמטרה היא לעשות את הטוב בעיני ה'. 

לפני יותר מ20 שנה היה לי אח מונשם במשך יותר משנה, בשנים ההם אפשרויות העזרה היו פחות נגישות.. ב"ה כיום אני מורה לתלמידים מונשמים (יש היום כיתות של מונשמים ויש גם מונשמים שמשולבים במסגרות רגילות), זוכה לתת להם הרבה לב והרבה מוטיבציה להילחם על החיים, אוהבת אותם, מעריכה את הגבורה והאומץ שלהם, מתחשבת ומכבדת את הרצונות שלהם, ובאופן אישי מעריכה כל רגע של חיים כזכות לעבוד את ה'. 

התלמידים המתוקים, עם השמחה הילדותית שלהם והמשוב ממלאים אותי בכוח ונותנים לי השראה לעשות גם את שאר תפקידי בשמחה, אני אומרת לעצמי, "אם מוישי יכול להיות מרוצה ושמח, גם אני יכולה ולא קרה כלום אם משהו קטן לא הולך לי לפני התוכנית, העיקר שכולם ב"ה בריאים ביום חדש במתנה! " אחרי העבודה, לחזור הביתה לילדים הבריאים ולהודות. 

זה דורש תעודת הוראה והדרכה קצרה של רופא, יש לזה ביקוש, תוכלי לפנות לארגון נושמים לרווחה abc0527634750@gmail.com יש המון ילדים -גם באזור שלך שישמחו לקבל גננת אמפתית ומסורה כמוך! ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות? 

עשי חיל, תהיי ממוקדת בתפקיד שלך במצב הנוכחי, סבלנות ומקבלת את רצון ה' בהכנעה ואהבה, הכל זה לפי תוכנית אלוקית מושלמת שבורא העולם יתן לך כוח להיות מהנותנים ושתזכי להשפיע הלאה מתוך בריאות נחת ושפע שנה טובה באהבה רבה ב. 

וואו, איזה סיפור מדהים ומיוחד, אני נקשרתי אליו באופן אישי. 

גם אני הייתי שם, רציתי והשתוקקתי להיות פסיכולוגית קלינית ברמה שהייתי ישנה עם זה בלילה וקמה בבוקר עם החלום הזה ואז הבנתי שתואר שני יש רק באוניברסיטאות אז הסטתי את החלום לעבודה סוציאלית, ועם תואר שני אוכל להגיע רחוק. הנשמה שלי לא נתנה לי לוותר על הסמינר-אז דחיתי את החלום לאחרי הסמינר. 

בסמינר למדתי ייעוץ מס-אבל חגגתי במקום ללמוד, כי הראש שלי בפסיכומטרי ובלהתקבל למכללה ללימודי תואר ראשון. תודה לה' שהתחזקתי, וככל שהתחזקתי ברוחניות-גדל הפרדוקס-מה עושים עכשיו? המשכתי לעוד שנה בסמינר, מורה אחת שנתתי בה אמון ושיתפתי אותה, אמרה לי שכדאי לחכות עוד שנה, בינתיים אסיים לימודים, ולפחות יהיה לי מקצוע בשנים שאהיה סטודנטית. 

לאחר שנתיים סמינר הרגשתי שאני לא מסוגלת לעזוב הכול ולעבור לאקדמיה אז החלטתי לדחות בשנה נוספת, ננסה לעבוד, ואולי אתחתן ואז יהיה יותר פשוט ללכת ללימודים גבוהים עבודה-לא מצאתי עבדתי בכל מיני תפקידים זניחים תודה לה' שמצאתי את זיווגי בסוף שנה ג' ו…ישר נרשמתי ללימודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית. 

בראיון הקבוצתי עם סגל האקדמיה הנשמה שלי דגדגה דיברו על דברים שהם בגדר קודשי ישראל ועונשי כרת-כעל איזשהו סטריאוטיפ של החברה החרדית. אני לא אומר דוגמאות של שאלות שנשאלו כדי לא לזעזע אתכן אני בגאווה אמרתי שבמקומות עם כאלו שאלות אני לא אעבוד אז לכן השאלה לא רלוונטית. הבנות שהיו שם נתנו לי מבט של "איזה בושות את עושה" שתי המראיינות החליפו מבטים עם קריצה סמויה אחת לשניה, של סוג "ככה היא עכשיו-עוד 3 שנים יהיה אחרת" 

המשכתי את תהליך הרישום לאחרי החגים, יומיים לפני יום כיפור דיברתי עם בעלי הטרי, והגענו למסקנה שבר"ה כשה' כותב כמה כסף יהיה לכל אחד-הוא לא נותן פחות למי שלא רוצה ללמוד במקומות כאלה ואין לי מה להפסיד. לא הרגשתי הירואית וקדושה, היצר הרע נתן לי להרגיש סתומה… כלה טריה, עם גיסות ושוויגער, שלא יודעת מה היא עושה. 

היו לי כמה שנים כאלה ה' ברחמיו ובחסדיו המרובים פשוט ריחם עלי בגיל 25 עם שני ילדים נתן לי צ'אנס לעבוד בייעוץ מס ו…לא להאמין אבל "התאהבתי" במקצוע הרגשתי שאני נותנת שירות בנושא רגיש (מסתבר שכסף זה נושא רגיש וחייבים בו יכולות אישיות) ובאמת עוזרת לאנשים מצד שני-אין מה לקחת ללב כי זה לא צרות כמו שיש בקליניקה. 

ה' עזר לי שהתקדמתי בצורה מטאורית ואני לא יכולה לחשוב מה הייתי עושה אם הייתי עובדת סוציאלית היום- בטוח הייתי שחוקה מסיפורי זוועות, ובוודאי הייתי מרוויחה הרבה פחות ממה שאני היום;) 

שמורה יקרה, הסיפור שלך מחזק ומפעים אני בטוחה שתמצאי את המקום המקצועי שלך משהו שאותי מאוד חיזק-שהקב"ה ברא אותי-לא יתכן וברא לי יעוד שסותר את התורה שלו רק שהיצר הרע, שהוא הדמיון (לפי הרב דסלר זי"ע) נותן לנו אשליה שאם נלך בדרך הטובה לא יהיה לנו כסף, ולא עבודה מעניינת, אבל אחות-או אה כמה טוב יהיה וכמה לעזור וכו 

אני מזדהה עם הקושי שלך אבל תדעי שעשית את הצעד הנכון, לא בגלל הילדים (לא נעים, אבל כשיש קושי עם הילדים, ויש הרבה, הכי כיף לקום וללכת לעבודה, בואי) בשביל עצמך קשה להיות שמורה בתחום כזה של סיעוד, אנשי הצוות הם ממש כמו משפחה, השעות הלא שגרתיות, והעזרה שנותנים יחד לאנשים-מגבשת מאוד ויוצרת רגשות קרבה בין אם רוצים ובין אם לא. 

אני בטוחה שיש תחום מקצועי מדהים שמחכה לך, בקדושה ובטהרה 

הסיפור של תמי וואו איזה בחורה עוצמתית עם רגש חזק. טוב שאת מקשיבה גם לרגש שלך כי יש כאלה שמדחיקות אותו וזה מתפרץ להן לאחר הנישואין ואז זה לא נגמר פחות טוב. 

רציתי להגיד לך שלא משנה באיזה עבודה תעבדי, אבל אם חשבת בהתחלה ללמוד גגנות ושמעת כל מיני משפטים מחלישים, לא חושבת שאת צריכה להקשיב להם. 

אני לא גננת, אבל אמא לילדים ורואה כמה שליחות קדושה יש בלהיות גננת שליחה טהורה לילדים טהורים, מה שהם סופגים ומקבלים בהתחלה יכול לעזור להם בעתיד לא פחות מלעזור לאנשים בבתי חולים מסכנים שעוברים דברים לא פשוטים. 

גם ילדים קטנים מתמודדים עם המון דברים שרצים סביבם והגננת המכילה והמקבלת שנותנת תחליף מסויים לאמא שחסרה להם ברגעים אלו – זה שליחות מדהימה וקדושה לא פחות!!! 

תחשבי שאח"כ הם יהיו תלמידי חכמים או נשים לתלמידי חכמים, כמה הכח והחום שתעניקי להם בתור גננת יעזור להם בעתיד. 

בכל עבודה יש שליחות וזה מה שאני באה להגיד: לא משנה מה תבחרי, כל אחד שעובד במשהו תורם לשני. 

אני פעם בלית ברירה יצאתי לעבוד כמוכרת בחנות, כי לא היה לי שום מקור אחר למרות שלמדתי מקצוע מאוד נחשב, אמרתי לעצמי מה יש במוכרת בחנות מה היא עושה בדיוק חוץ מלתקתק בקופה ולסדר מדפים? וגילית להפתעתי כמה שאנשים מגיעים לחנות עם איזה דילמה שהם צריכים למצוא איזה סט או להרים איזה אירוע וצריכים אוזן קשבת ותמיכה ועצה וגם במקום כזה אפשר לעזור לאנשים. 

אבל הערכים שלנו הכי חשובים אם זה מתנגש עם הערכים זה לא שווה זה לא זה, לא יהיה מזה שום ברכה רק צער תסכול וכאב של התנגשויות עם מצפון גדול. מאחלת לך רק הצלחה וסיעתא לעבוד במקום עם השליחות המיוחדת רק לך 

דבר ראשון את מדהימה ואת משקפת את המציאות של כולנו את הרצון להתחבר לתת לעולם ולהיות חלק לתת ולעזור. 

בדומה אלייך הרגשתי את הרצון לתרום מתחום בו נעזרתי שפחות מתאים לתלמידת סמינר וכולל בתוכו הרבה מאוד ניסיון מבחינת התוכן, אך למרות זאת לאחר שאלת רב התחלתי ללמוד תחום נושק בחינוך מיוחד במטרה להתחיל ולראות מה הלאה.

היום כשחלק מנשות הצוות איתי בעבודה למדו את המקצוע אותו רציתי ללמוד, אני רואה כמה האושר שלהם בכלל לא קשור לעבודה ואני לעצמי ראיתי מקרוב את הקשיים שלהם ושמעתי מהם גם על חלקים פחות נוצצים וחלומיים בעבודה ועל כך שהאושר שלהם הוא מחיי המשפחה והילדים שלהן ואני גיליתי שיש עוד הרבה דרכים לעזור ולתרום לעולם. 

אני מאחלת לך שתהיי מאושרת עם המקצוע שלך ותצליחי בכל מה שאת עושה ויש סיכוי שעוד תגיעי למשרה שאפילו לא חלמת עליה… 

כי מה בסך הכל רצינו?! לפרנס בית של תורה?! להנות מהעבודה ולא לשרוד את העבודה?! אבל ההבנה שזה סותר ההבנה שזה לא זה..

תמי, מסתבר שאני ישבתי איתך, באותו אולם, באותו סמינר באותו יום.. ואצלי התחולל משהו אחר, אבל פתאום אחרי שקראתי את הסיפור שלך, אני מבינה כמה אנחנו חזקות! יכולות! ורק רוצות ברצון כנה ואמיתי קרבת ד'… 

כי מה בסך הכל רצינו?! לפרנס בית של תורה?! להנות מהעבודה ולא לשרוד את העבודה?! אבל ההבנה שזה סותר ההבנה שזה לא זה… ההבנה שאחרי הפעולות (העבודה) נמשכים הלבבות! הרגש שמגיע בעקבות זה דווקא ההבנה הזאת היא זו שמשאירה אותנו לידו! שגורמת לנו לא להקריב! אלא להיות שלמה! גאווה! 

ממקום כזה אני בטוחה שלא נתאכזב… בטוח מחכה משהו טוב כי הוא רוצה אותנו איתו! רוצה אותנו חזקות! גאות! יכולות! תודה לך, חברתך מהשנתון:)) 

גבורה אדירה זה לחתוך בבשר החי. מכירה מצוין את הרצון החזק הבוער הזה, אני כבר שברתי אותו גם ושמחה לשמוע שהתהליך הזה הוא תהליך אמיתי. 

בהתחלה הרגשתי שמשהו מת בי לגמרי, משהו שתפס אותי כ"כ חזק חשבתי, דמיינתי, ב-ע-ר בי ובסוף ההחלטה החותכת הזו, השוברת הזו. 

אבל היום, כמה חודשים אחרי אני מרגישה פנויה מזה לגמרי ד' נותן את הכח והמח להתנתק מזה ולמצוא את המסלול הנכון בחיים עם המון ס"ד מאחלת לך את כל הטוב שבעולם שיהיה לך עבודה (כולל לימודים) במקום הכי כשר וטוב, שיהיה לך גם פרנסה ברווח, גם בית של תורה וגם המון סיפוק ושמחה מהכל יחד 

מיוחד!! קודם כל – אני ממש מבקשת ממך – אחת כמוך עם כ"כ הרבה רגש אחריות מוסר פנימי ואמת – צריכה להיות גננת, אנחנו חייבים גננות איכותיות! 

התחברתי מאוד למשפט "רוצה לומר לכן שהעברתן אותי ממצב של הקרבת קרבן, שאני לא יודעת כמה זמן אפשר להחזיק בו מעמד, למצב של השלמה. וגאווה. "

הייתי אפשר לומר שהוא משפט מפתח לחיים באופן כללי – שוב מעלה את השאלה – מה ניתן לעשות כדי לעזור לאחיותינו האחיות שכן הלכו לשם… איך לפתוח להם שמורה בפני עצמן? אני רואה אותם מתמודדות עם הנסיונות וליבי נחמץ.. מי יוכל לעזור להן? 

תגובת מערכת

אכן… גם אותי המשפט הזה ממש 'תפס'… אני מרגישה שזאת היא 'משימתינו הלאומית המשותפת' כאן בשמורה – לעבור ממצב של 'הקרבת קרבן' למצב של קרבה, שמחה וגאוה:)

לאה

תגובה לסיפור של תמי תודה, חיזקת אותי מאוד. גם אני ממש ממש רוצה להיות אחות ומבינה שזה עבודה שמהרבה סיבות לא מתאימה וכנראה שלא אזכה לממש את הרצון הזה, לפחות לא בשנים הקרובות. 

תמיד חשבתי על מקום הלימודים, שעות העבודה הפחות מתאימות לאם בישראל, עבודה עם רופאים וגברים ועוד כל הבעיות הכרוכות בעבודה הזאת, אבל עכשיו נתת לי כיוון חשיבה אחר ומאוד מחזק. 

אני אישה ואמא וזה המהות שלי ולא צריכה לחפש משהו אחר שיתפוס אותי ויחבר אותי רגשית, זה תפקידי וייעודי תודה ממש! 

מה שסיפורי 'שמורה' מחדירים בי בין היתר, כמו הסיפור ה'פשוט' שלך, וכנראה לא רק לי, אלא לכל מי שעוקבת, זה לפחות שני דברים משמעותיים: 

האחד – אני לא לבד בניסיון. כולנו במלחמת הישרדות. והשני – הרבה כוח לגדול. כן, אפשר לנצח! אפשר להישאר שמורה! 

פשטותה של ההחלטה להיעדר גדולה כל כך, פשוט מעוררת קנאה!! קנאת סופרים להיות גם במקום המנצח הזה!!! העוז להפיץ את הסיפור על במת 'שמורה' עוד יוסיף לך סנגורים ליום הדין… 

אף פעם לא הגבתי, אבל הסיפור העוצמתי שלך מרגש ברמות, דווקא בגלל שאת עדיין בחורה והרצון שלך 'לכבוש את העולם' ולמלא את יעודך הרבה יותר סוער מאמא לילדים. 

רוצה לאחל לילדים שלי שהלוואי ויקבלו כזו גננת שכל מהותה ורצונה בעולם הוא לעזור לאנשים. רק תחשבי כמה אור ונתינה יש בגננת. היא אמנם לא לבושה בלבן, אבל היא בהחלט יכולה להיות מלאכית עבור מאות ילדים והורים… 

אז ככה, הסיפור של תמי הרגיש לי, כאמור, מאד מתאים לנושא הכנס – בגלל העובדה שהיא היתה שבויה ברצון עז, והשתחררה ממנו.

אחרי הכנס, היו שטענו שעצם ההעלאת הנקודה הזאת, מבלי לדבר על הבעיות האמיתיות שבלימודי אקדמיה והאתגרים המיוחדים של אחיות – יש בה כדי עיוות של הנושא.

ייתכן שטעיתי בשיקול דעת, אבל חשוב לי להבהיר את העקרונות שעל פיהם בדרך כלל אנחנו נוהגות בשמורה:

ראשית, שמורה מעלה נושאים רק מתחומים הנלמדים בבתי יעקב.

תאמרו, יש הרבה בעיות שלא נפתרו… הרבה תחומים שחבל שאינם בבתי יעקב וכו'

אולי. אבל שמורה היא לא מקום להתוות דרך, אלא רק לחזק דרכים שהתוו לנו על ידי גדולי ישראל.

שנית, אין ספק שמקצוע האחיות הוא מקצוע מאד מאתגר רוחנית! אני לא נכנסת להחלטות אישיות. לא לכללים, ולא ליוצאים מהכלל… אבל רק כקוריוז, בשבת שאחרי הכנס נכנסתי לבקש בקשה כלשהיא מאחות במחלקת יולדות שזכיתי לבקר בה…
האחות, אישה במראה עדין, כשר וצנוע לגמרי הגישה לי, יחד עם הדבר שביקשתי, גם חיוך ומשפט: "תודה על הכנס, היה מקסים"… חייכתי בחזרה והיא אמרה לי: רציתי לדבר איתך על … ואני, מיד השלמתי 'להגנתי': "זה לא היה בסדר שדיברנו על התחום הזה?…"
היא ענתה לי: לא! גם אני לא ממליצה ללמוד אותו… רציתי להגיד לך על כל מיני בעיות אחרות שפוגשות אותנו… 

אז כן הבאנו קולות המבקרים את העלאת הנושא  – כי אולי לא היינו צריכות בכלל להיכנס אליו,
אבל שמנה לב לתגובות שכן צידדו ב'תמי', ובכל מקרה – הנושא הזה לא עומד לדיון כלל – משום שהוא מסור בידיהם של גדולי ישראל.
כן חשוב לי לומר – שבפרהסיה הציבורית של שמורה אין עיסוק במקצועות שאינם מקצועות הנלמדים בבתי יעקב.

לאה

אף פעם לא הגבתי כאן, אבל כאחת שעזבה עבודה באחד מהמקצועות היותר נחשבים שנלמדים בסמינרים ועברה לעבוד במערכת הבריאות (לא כאחות, כי כשעשיתי את השינוי הזה כבר היו לי ילדים ב"ה ולא הייתה לי אפשרות מעשית ללמוד), הסיפור הזה וצורת הכתיבה והמבט מאד צורמת לי. 

לא שאני רוצה "לקרר" אותך ח"ו אבל יש המון אחיות חרדיות, צדיקות, יראות שמיים, אמהות למופת שזוכות להיות עסוקות בחסד בגופן במשך היום. ועבודה במשמרות לאו דווקא סותרת גידול ילדים, רוב האמהות מצליחות להסתדר עם משמרות בוקר או לילה, או עבודה במרפאות, קופ"ח או מכונים שזו עבודה ללא משמרות. 

דווקא בגלל ש"הלב נמצא בעבודה" ועוד לא הרגשת את הקושי של לשבת ולעבוד במשך 8 שעות או יותר במקום שהלב שלך לא מחובר אליו (ולצערנו בדור בו הסמינרים נותנים מענה בעיקר לבנות טכנולוגיות ופחות לבנות שמתאימות לתחומים שירותים או הומניים ישנן המון בנות שלא מחוברות לעבודה שלהן), כשהלב נמצא במקום שלא טוב לו, בסביבה הלא טבעית שלו- הוא מתייבש, מצטמק, קופא, ומאבד תכונות כ"כ יהודיות ונשיות שטבעות בו מלכתחילה כמו חמלה, רגישות, מחשבה, נתינה… 

אני אומרת את זה כאחת שהייתה במקום הזה, עזבתי עבודה מצוינת ונחשקת במשרד מוביל ומקצועי, קרוב לבית עם משכורת גבוהה ותנאים מעולים ועברתי לתפקיד מקסים באחד מבתי החולים (הפחות חרדיים, אגב) במשכורת נמוכה יותר, עם נסיעות ויותר שעות עבודה. 

לפני שקיבלתי את ההחלטה הזו כמובן נועצנו ברב, אדם גדול עם מחשבה מעמיקה שלא פסק עבורנו אבל כיוון אותנו בהחלט לשיקולים הנכונים, וכששאלתי איך אמא יכולה לבחור בחירה כזו שעל פניו תפגע בילדים שלה, במהות שלה כאישה שיוצאת לעבוד כדי לפרנס בית של תורה ולא כדי לעשות קריירה (ירדתי בשכר!) הוא השיב לי שכאשר לאמא טוב- לילדים טוב, אמא טובה זה לא דווקא עניין של כמות אלא יותר של איכות. כשאישה חוזרת מלאת סיפוק מהעבודה ויודעת שהיא עזרה היום לכ"כ הרבה אנשים והשתמשה בתכונות היותר חיוביות שלה, היא הרבה יותר סבלנית ונינוחה עם ילדיה (ואגב, גם יודעת להעריך את קיומם ואת בריאותם, ב"ה אלף פעמים…). 

אין ספק שלפחות עליי התאוריה הזו מצדיקה את עצמה, במקום לחזור מהעבודה מיובשת ומשועממת ולהמשיך את היובש והשיעמום הלאה לבית, אני חוזרת מלאת רוח עשייה וחמלה ומרעיפה את זה על הילדים והבעל, אני מרגישה שמאז השינוי שעשיתי נהייתי מחוברת יותר לעצמי, לתפילות, לשבתות, לתפקיד שלי שאשה וכאמא, עבורי זה היה צעד נכון ואף הכרחי למרות ה"מחירים" שלו לכאורה… 

אגב, סיפרה לי מישהי שרצתה ללמוד אחיות בתור בחורה שהלכה לשאול רב שדווקא עודד אותה לעשות זאת, 

כך שאי אפשר לומר שרבנים אסרו זאת לחלוטין וצריך לשאול באופן פרטני… ציינת שאת מרגישה שאת מקריבה קורבן גדול ונקרעת מבפנים ועוד תיאורים רבים שמראים כמה הכמיהה והמשיכה שלך לתחום עזה (ונכון שכעת את מרגישה שינוי בגלל העוצמה של המילים ששמעת מהשמורות, אך כשתתחילי לחוות תסכולים בעבודה מן הסתם די מהר תחזרי להרגיש קורבן, במחילה על הריאליות:), מציעה לך בחום לשאול אדם גדול באופן פרטני כדי שהקורבן שלך לא יהיה קורבן שווא, אישה שמרגישה קורבן זה ודאי לא דבר חיובי… 

הדברים צרמו לי בכנס ועוד יותר צרמו לי כסיפור כתוב (כתוב הרבה יותר קיצוני) ודי מפתיע אותי ששמורה נותנת במה לסיפור ש"פוגע" ומוציא לא טוב ציבור כ"כ גדול של אחיות יראות שמיים שבטוחני שהלכו לתפקיד הזה בעצת רבותיהן ורק עם כוונות טובות, וכשתפגושנה אותן בבית חולים (רק בשמחות בעז"ה!!) אתן תודינה לה' ששלח אותן למקום הזה… ניתן היה לשכתב אותו באופן שיהיה פחות מכליל וקיצוני ויתן מקום לתחושות ולשאיפות האישיות של המספרת ולא למקצוע הסיעוד באופן כללי. 

אני רוצה להגיב לתמי, כי בתור אחות בבית חולים שמאד אוהבת את ארגון שמורה ומתחזקת ממנו, אני לא מצליחה להבין מאיפה המסקנות המוטעות שלך על המקצוע וכואב לי שעוד בנות יחשבו כמוך. 

אני בת 26, שנתיים אחות ברוך ה׳ גם אני כמוך הייתי בחורת סמינר שכל חלומה לזכות בתלמיד חכם ולהיות אמא! רציתי מאד מקצוע עם נתינה, עם סיפוק עם פעילות שלא יושבים כל היום ושתמיד יהיה בו עבודה ולא יווצר מצב מלחיץ שאין לך עבודה המטרות שלי היו 2 שבעלי יוכל לשבת ללמוד בשלווה ושאני יוכל לגדל את ילדי ולהיות נוכחת ולחוות את הגידול ילדים ולא לעבור ליד… 

לא היה מקצוע יותר מוצלח שמצאתי לי ללמוד יותר מאחיות מקצוע עם נשמה וסיפוק והרבה מקומות עבודה (יש כמה בעיות בדרך שאפשר לדבר איתי על פתרונות שמצאתי) הלכתי לרב שנתן לי את ברכתו ולמדתי את המקצוע. 

היום אני עובדת בבית חולים 3 ימים בשבוע (2 בקרים ולילה) מצאתי מחלקה שבה יש אפשרות לא לעשות ערבים וכך להיות בצהריים עם הילדים, כשאני עושה לילה אני משכיבה את הילדים לישון ומ19:00 עד 22:00 הולכת לישון איתם ואז יוצאת למשמרת, אני חוזרת ממש כשהם קמים מוציאה אותם ללילמודים והולכת לישון עד 13:00, קמה, מכינה ארוחת צהריים וזהו אין מושלם מזה! 

כשיוצא לי פעם או פעמיים לעבוד בשבת (במחלקה שלי לפעמים גם זה לא) אני מחסירה רק בסעודה שלישית ובעלי ו2 ילדיי צועדים בשמחה להורים שלי שגרים כמה רחובות מאיתנו וסועדים איתם את הסעודה ולכולם וגם לי טוב ויפה. 

נכון שלא תמיד כיף לצאת למשמרת בשבת, אבל כשאת מגיעה למחלקה ומבינה את המשמעות שלך במקום הזה את שוכחת באותו רגע את העצב של לצאת בשבת ומתמלאת בשמחה של עשייה. 

אני יכולה לשתף שכשאני עושה משמרות עם לילות ושבתות המשכורת יכולה להגיע ל10,000 ש"ח (אחרי הקיצוצים ביטוח לאומי פנסיה וגמל) וזה רק עם 3 משמרות בשבוע. אני לא מבינה איך את חושבת שאישה שעובדת במחשבים כל השבוע ובשביל להתקדם ולהרוויח יותר לפעמים היא צריכה להוסיף שעות ביום ולהיות זמינה בשעות הערב, איך זה מקצוע שיותר מתאים לאמא ממקצוע האחות???? (ואני יודעת שמבחינת משכורת הן יכולות להגיע למשכורות הרבה יותר גדולות) 

אני תמיד יכולה לסדר את המשמרות כך שאני לא אפסיד שום מסיבה או אירוע חשוב! נכון שפיזית זה יותר מעייף, אבל לשבת 8 שעות על כיסא מעייף נפשית (לא את כולם סליחה על ההכללה) 

אני מאד אוהבת את המקצוע שלי וחולמת להתקבל ללימודי מיילדות ולהיות מיילדת יום אחד. אני לא מנסה לשכנע אף אחד לבוא ללמוד את המקצוע אבל לשבת בכנס בבנייני האומה ולשמוע אותך אומרת (מרמזת בין המילים) לכולם שזה לא מקצוע שמתאים זה ממש היה גם משפיל וכואב ובעיקר לא נכון וחבל. 

בהצלחה בכל אשר תפני!

דרך אגב: זכיתי ברוך ה' לבעל (מישיבה טובה! למרות כל מה שהפחידו אותי) שיושב ולומד 3 סדרים, שיראת ה' לנגדו ומידותיו זהב 

היי אני רוצה להגיב על הסיפור של תמי דווקא מצד אחר… קודם כל ברור שאני מעריכה ברמות ואין לי ספק שזה אחת ההחלטות הקשות וכל הכבוד לה על זה. אבל השאלה היא עד כמה זה נכון ואני אסביר: 

ב"ה יצא לי להיות בבית חולים מסיבות משמחות בלבד, ופעמיים יצא לי להיות בשבת. ולצערי הרב (למרות שאני מבינה את האחיות שבחרו ככה) – הייתי עם צוות רפואי ברובו – "בני דודים" וזה היה לא נעים בכלל וקשוח. אין מה להשוות את הטיפול והמסירות של אחות חרדית \ דתיה לבין אחות…. 

בדיוק יצא לי לקרוא שבוע שעבר בעיתון זעקה על הנושא הזה – שבמחלקה גריאטרית טיפלו בזלזול בחולה גלמוד… כיוון שלא היה שם צוות משלנו. 

אז אני חושבת שאדרבה – אם יש מישהי שרוצה ומוכנה לעשות את התפקיד הזה- זה מסירות נפש למען עם ישראל. זה מקום שאנחנו יכולות לתרום ולתת! ולדעתי חובה פה שאלת רב מאד קריטית ואני כלל לא בטוחה שהתשובה תהיה שלילית. 

נ.ב. יש לי גיסה שהיא אחות בשערי צדק, והיא גם מבכה על הנושא שאין מספיק צוות יהודי ודתי. אז חבל.

אני ממש מוחה על האמירה: "אחות זה לא משרה לאמא" אני עכשיו מתחילה ללמוד סיעוד, עדיין לא נשואה. עשיתי שאלת רב אם ללמוד סיעוד, וקיבלתי ברכה. 

אני מכירה כמה וכמה!! אחיות שמורות וצדיקות שמגדלות את ילדיהן באהבה!!! ומתמרנות עם המשמרות שלהן בצורה שבאף עבודה אחרת לא היתה מתאפשרת!! נשים שעובדות בכל מיני עבודות משרדיות כגון: תכנות, יעוץ מס וכו'…. יוצאות על הבוקר, הן אינן מוציאות את הילדים בבוקר וחוזרות בסביבות 5 עייפות וסחוטות בלי טיפת סבלנות. עבודות כגון אלו זה לפעמים לא משרה לאמא!! 

אני מסכימה שסיעוד מלכתחילה יש בזה מימד של בעייתיות וא"א להסכים ללמוד את זה קולקטיבי. אבל כל מקרה לגופו! ומי שעושה שאלת רב – בודאי שלא תיכשל. וכל עוד היא זוכרת שהמקצוע הזה הוא רק אמצעי לפרנס את הבית שהיא רוצה לבנות -שהוא המטרה!!!

אז אם היא מרגישה שזה המקצוע שהיא מתחברת ולא מתחברת לשום דבר אחר (כמוני) אז בעז"ה יהיה לה סיעתא דשמיא!!! אמן!!!

שלום, המחשבה שהתעוררה לי בעקבות הסיפור הזה היא – שבסופו של דבר שאנחנו בחדר לידה, אצל הרופאה מחפשים פסיכולוגית לילד או עו"ס אנחנו מרגישים הרבה יותר בטוחים בידיים חרדיות! 

הרי לא נרצה שהילד שלנו שזקוק לקלינאית תקשורת יישב שעות רבות עם אישה שלא מבינה אותנו, את החינוך שלנו.. 

מפריע לי בסיפור הזה שלא נעשתה שאלת רב.. כי אני באופן אישי מכירה רבות שקיבלו אישור פרטני לאור הסיבה שכתבתי למעלה. כי אנחנו – ציבור של מיליון איש- זקוקים לבעלי מקצוע האלו!!! כמובן שאם שואלים רב ומקבלים תשובה שלא ללכת על זה – אז חד משמעית צריך לגנוז את החלום!! 

אז נכון שזה לא מתאים לבחורה לא נשואה, אבל ההחלטיות הזאת של לגנוז את החלום בלי לברר היא גם בעייתית… למשל בלניאדו אפשר ללמוד אחיות במסגרת שמורה ובלי תואר. 

זה קצת מפריע לי בעוד סיפורים שסופרו במדור הזה – נערות צעירות שמחליטות לבד בלי שאלת רב. לא רק בשביל להישאר צריך לשאול. גם לעזוב זה צריך שאלה!! 

אני כותבת ‘רציתי’ כי אז אתן הגעתן. ובכזו פשטות, ובכזו בהירות בטחון אמרתן שחלק גדול מהבעייתיות זה כשהלב נמצא בעבודה. כשמתחברים אליה רגשית או כשהיא דורסת ערכים אמיתיים. פתאום אמרתי לעצמי- אם היא אמרה שבעבודה שעובדים על פרויקטים, מעצבים או מתכנתים, אפשר להתקשר לעבודה וזה בעייתי, אז מה עם עבודה שעצם מהותה סותר את צורת החיים הערכית שלי? 

קשה לי לקרוא את המילים האלו. למה? אנחנו לא רובוטים עובדות 8-9 שעות ביום, נשים רבות (כמוני) מפרנסות יחידות, עובדות קשה, העבודה ממלאת שליש מהיום שלי, יש אחר כך ילדים ובעל, זה לא המקום היחיד שממלא אותי זאת לא מצווה מהתורה, זה עיוות חמור… 

אשמח שתציפו את הנושא וכן, אפשר בהחלט להיות מחוברת לעבודה בעצמך ולעצמך בלי להתערבב עם החברה החילונית.

תגובה:

אכן – יש המון מה לשוחח על הנושא הזה

נשמח לשמוע מכן רעיונות לפיתוח נושא עומק שעולה בסיפורים!!

אני מגיבה על הסיפור של תמי, חשוב להדגיש שיש הרבה נשים חרדיות וטובות שעובדות כאחיות, זו אכן משרה שלא מתאימה לכל אישה חרדית קלאסית, אבל יש נשים ובתים שזה מתאים להם, כן! 

הלימודים הם לא תמיד לימודי אקדמיה, העבודה היא לגמרי לא קרייריסטית… בפירוש יש בלימוד אחיות בעייתיות, ולכן שכל אחת תשאל את רבותיה, אבל באופן גורף, לאסור לימוד אחיות? זה קצת מוזר… 

גם אם יש רבנים שאוסרים את זה באופן גורף, יש עוד הרבה רבנים וגדולים, שלא אוסרים את זה לכולם… 

יואוווו מדהימה!!!!! כבר בכנס (המדהים!) התחברתי מאד לסיפור שלך, והאמת, אפשר לומר – התחברתי יותר מכל הסיפורים. ועכשיו כשקראתי— וואו. משהו ברצון שלך, שהוא אפור יותר, לא עניין של מותר ואסור, כיוונון הלב הזה – מרגש ממש. הזדהיתי והתחזקתי מאד מאד. תודה שסיפרת. 

***

מחזק מאוד גם אותי בתור אמא ל3 ועובדת בתחום המחשוב. תמי מעריכה אותך מאוד ומתחזקת ממך הרבה! כל מילה שאת אומרת יש לה אכן משמעות קודם הערכים העיקריים שלנו ואחר כך הקריירה. בתור אמא אני חווה את ההתמודדות של בין השקעה בעבודה יותר להשקעה בילדים, ואין ספק שהבית מעל הכל! 

***

וואו תמי את גדולה מהחיים!! ממש התחזקתי מהסיפור שלך, מרגש ונותן הרבה כח וכיוון מחשבה חיובי, הזכרת לי את המילים "ולקרבן אקריב לו את נפשי היחידה".. איזו עוצמה של בחורה לעשות כזה סוויצ' בראש!! אשרי מי שיזכה בך, תהיי בריאה תמיד ותצליחי באשר תפני!!! 

***

יהו, גם הסיפור רוממות וגם הסיפור של תמי!! זהו, החלטתי – – – יש לנו יום לפני ר"ה הרמת כוסית בעבודה התלבטתי הרבה אם רק להצטנף בצד ולברוח כשאפשר או לסרב בעקשנות. תודה על הכח להכריע!! מקווה שאשאר חזקה תמיד!! בעז"ה שיעבור בשלום עם ההנהלה… 

***

כתבת שאחות עוזרת למטופלים 8 שעות במשמרת בטח שזה נכון! אין ספק אבל גם גננת \ מורה\ מוכרת בחנות \ וכל מקצוע עם אינטראקציה מול אנשים גומלת חסד כל רגע ברגע שהיא מנסה לעזור ולעשות את הטוב ביותר ברגע הזה בשביל מי שמולה – – –

***

יש לי סיפור בהתהוות לא יודעת מה יצא פה. מקווה שרק קידוש השם מכל הכיוונים. (כן, קשור להרמת כוסית. אבל לא מהצד המוזמן. אלא מצד אספקת האוכל הכשר….) ותודה על הכח שעובר פה על אף שבאמת אני לא מצליחה לדעת מה נכון. 

***

מרגש ממש!! לא יאומן… אולי תעלו את ההקלטות של הרבנים לקו של שמועה? אני ממש רוצה לשמוע את זה שוב ושוב ושוב! אפשרי? אם לא, האם אפשרי באישי? אשמח מאאד!! תודה רבה נהניתי בכנס בצורה יוצאת דופן! אין מילים 

***

אני עובדת בבית חולים(לא כאחות) הרבה מהצוות חרדי ועדיין, את לא יודעת כמה בעיות יכול להיות וכמה בנות ראיתי בעצמי שהן רחוקות מאד רוחנית ממה שהן היו כשהתחילו את העבודה. ניצלת 

***

בס"ד יישר כח עצום על התכנים\הסיפורים המחזקים מידי שבוע. אין מושג\ערך להצלת החיים שאתם עושים. ייתן ד' משאלות לבכם לטובה ולברכה. שבוע טוב ושנה טובה ומבורכת. 

***

וואו, ריגשתך אשרייך שאת לוקחת בפן מעשי את החיזוקים שאת שומעת. אהבתי את ההשוואה בין הרמת כוסים להרמת בני אדם-או שזו הברקה של העורכת;) 

***

תודה!!! הדפסתי שני הסיפורים, להראותם לבנות המשפחה שוב תודה! 

***

וואו אני אחות של תמי במקרה… וזה פשוט מדהים מה הצלחתם לעשות.. 

***

אואיי כמה נכון ומרגששש הרבה הצלחה וס”ד בדרך העולה בית קל. 

***

מדהים!!!!!!!!!! מחזק ומרגש!!!!!! 

***

וואו!!! התרגשתי מאוד!!! תודה. 

***

– – – – אין לי מילים—– 

***

מחזק מאד!!!!! נותן כח… 

***