לתגובות הקוראות
הפסיעות הראשונות שלי על השטיח המשרדי היו מהוססות וחוששות. פעם ראשונה במשרד כעובדת, ופעם ראשונה כעובדת בכלל. נשאתי איתי בתיק הרבה תקווה להצלחה ופתק חם מאמא עם השוקולד האהוב עלי.
ניגשתי למזכירה, שקיבלה אותי בחביבות רבה, הראתה לי היכן אשב והציעה בנחמדות שאכין לי קודם כוס קפה. זו היתה קבלת פנים מאירה למדי, אך היא היתה הדבר היחיד שהאיר לי בכל התקופה שעבדתי שם.
המשרד היה מקצועי ומעולה, שמחתי מאד שהתקבלתי לשם, כי הנסיון שווה ומשתלם. אני לא יודעת אם תמיד המצב שם לחוץ, או שנכנסתי בדיוק בתקופה עמוסה, בכל אופן המזכירה אמרה לי שאין מישהי פנויה שתשב להנחות אותי, אבל אוכל להיעזר באופן כללי בבנות שיושבות שם.
השתדלתי מאד לא להוות לנטל ומטרד, כי אף אחת לא היתה פנויה לעזור לי, אבל מענה בסיסי הייתי חייבת לקבל, ולא היה לי ממי. ניגשתי בהיסוס לזאת שישבה לצידי, ושאלתי אם תוכל להסביר לי משהו. המהום שחזר אלי מעם הגב שנשאר מופנה, הבהיר לי שלא זו הכתובת.
ניסיתי את מזלי אצל מישהי אחרת, היא דווקא כן הראתה את פניה, אך פטרה אותי שהיא עסוקה עכשיו, אולי בעוד שעתיים.
באמת שלא היה לי נעים, אני לא סובלת לנדנד ולהטריד, אך לא היתה לי ברירה. לא ראיתי שום דרך להתקדם בלי להיעזר בבנות שם. פניתי לעוד כמה, ונדמה היה שנוצרה שם מן תחרות מי הכי פחות תתייחס אלי.
הייתי על סף דמעות ותסכול. שבתי למקומי, מחכה בחוסר מעש שיחלפו השעתיים ואולי ההיא תוכל להעיף מבט על השאלה שלי. מצד אחד הבנתי שהם בעומס, אך יחד עם זאת שמעתי אותן מצחקקות מידי פעם ומפנות כמה דקות לפטפוטים. אם מישהי אחת היתה מקדישה כמה דקות עבורי זו היתה בשבילי הצלה מבחינת התקדמות בעבודה, ואור גדול מבחינת יחס מינימלי שמצפה לו עובדת חדשה.
זה היה סיכומו של היום הראשון, והימים הבאים היו די דומים לו.
הייתי פונה אליהן עם שאלות, והן פשוט 'לא שמעו'. באופי שלי אני טיפוס חברותי וזורם, אף פעם לא הייתי בסיטואציה של מתחננת לקבל יחס… נתנו לי הרגשה שאני חסרת טקט, ואיך העזתי לפנות ל'הוד מעלתן'…
______
לא רוצה להרחיב כמה חבלי הקליטה היו קשים עד בלתי נסבלים, אבל למה לשקוע בזכרונות עכורים? במקום לנצור את התקופה ההיא ככואבת ומרה, החלטתי למנף אותה ואותי ולהיות זאת שאף פעם בקרבתה שום עובדת חדשה לא תעבור את מה שעברתי אני.
במשך השנים הספקתי לעבור כמה מקומות עבודה, ובכולם קיבלו אותי יפה ובנחמדות. כנראה שזה באמת היה מקרה קיצוני ונדיר, ורוב הבנות הן כן טובות ואכפתיות.
השיעור הקשה שחוויתי על בשרי לימד אותי הרבה, והפך אותי ליותר רגישה לשני. כיום אני בתפקיד בכיר במשרד גדול, ושמה למול עיני מטרה חשובה לרפד את ראשית דרכן של עובדות חדשות, בפרט מתחילות. אם יש לי זמנים עמוסים במיוחד, אני מסבירה להן בגובה העיניים שיש לי הרבה עבודה אז נעשה את החפיפה קצרה, אבל תמיד מוציאה אותן בהרגשה טובה ומעודדת.
אין מתאים מהיום, י"א בחשוון, לזכור את האמא הגדולה שלנו, שלימדה אותנו ויתור מהו. בוודאי שיש בכוחה של כל אחת לוותר קצת על הספקים או הישגים בעבודה, להשקיע טרחה או מאמץ, לפזר מילים טובות, ואולי לפעמים לוותר על האגו, בשביל שלעוד מישהי תהיה התחלה קלה יותר ודרך סלולה.
תגובות השמורות לסיפור
ממש אהבתי את המינוף שלך, לא סתם את היום בתפקיד בכיר.
בדיוק כמו שרוב העשירים הגדולים בילדותם סבלו מעוני, יש משהו במי שהיה למטה, עמוק, ובסבל- שמצליח לעלות יותר מהרגיל. מי שסבלה את חבלי ההתחלה בצורה קשה-דווקא תוכל לפרוץ יותר קדימה ולהצליח. אולי באותו הקשר במקום שבעלי תשובה עומדים…
איזה סיפור יפה ומעורר הזדהות-לרגע חשבתי שכתבו עלי בלי ששמתי לב. אני זוכרת את ההתחלה שלי, את חבלי ההתחלה עברתי במקום שהיינו אחד-על אחד, הבוסית ואני ואז אני מגיעה למקום-לא גדול במיוחד, אבל בשבילי להגיע למקום עם בוס ועשר עובדות נוספות וכל כך התרגשתי, סוף סוף יהיו לי חברות ואקשן של עבודה. ואני מגלה שאף אחת לא מחליפה איתי מילה! כאילו אני לא מעניינת אף אחד ותאמינו לי שאני טיפוס חברותי, זורם וחביב וממש לא רע להיות חברה שלי.
חזרתי הביתה בוכה (כן, גם אמא ל2 רוצה חברות בעבודה) למזלי אמא שלי טיפוס “פייטר”, חיזקה אותי שאני אעמיד רף חדש לבנות חדשות. וכך היה קודם כל-הייתי נחמדה לכולן, הצגתי את עצמי, שאלתי כל דבר בלי להתפדח (אוהו זה היה קשה) גם עשיתי את זה חמוד, החלטתי על סבב שכל שאלה אני שואלת מישהי אחרת, וגם אמרתי את זה להן. ואז היתה איזו פעם שמישהי שאלה אותי משהו, וכמובן עזרתי בחיוך ובכיף. וכשהגיעה עובדת חדשה ניגשתי אליה, עשיתי לה סיבוב במשרד (כאן שותים קפה, כאן ציוד משרדי וכו’)
לאחר שלוש שנים שם המקום נהיה כיפי במיוחד-וזה היה בזכותי (סליחה אם זה נשמע גאוותני, אבל העובדות אמרו לי את זה בפרידה ממני) אז יצרתי לעצמי עור של פיל בכל התחלה של עבודה-להציג את עצמי, לא לפחד, גם אם זה מוזר, זו טבילת אש שאחריה כולן נהיות חברות שלי בסופו של דבר.
בנות ותיקות-כל כך מהר שוכחים את הקושי, פליז תיזכרו בימים האלה כשאתן מקבלות עובדות חדשות. אגב, אני כיום מעסיקה בעצמי, וכשהעובדת שלי טועה אני נזכרת בטעויות שלי, ומעירה לה עניינית, בלי דרמות, ומשתדלת לפדבק גם על מה שכן טוב. כמו שאמרנו-מי שהיה למטה יכול לעלות למעלה.
כואב, אין מה לומר. לרגע חשבתי שכתבו את הסיפור שלי שנבע באמת בגלל “פוליטיקה” פנימית והבנות חשו שהתקבלתי כי הולכים להוציא אחת מהן. מצב לא נעים בעליל ולא באמת אישי אליי. ודאי לא בגלל קבוצת הבנות המדהימה איכותית ואכפתית.
היות והן היו כאלו מקסימות, פשוט פתחתי מולן את הקלפים וכך נודע לי מה הסיבה של היחס המוזר. (היו עוד כמה התנהגויות תמוהות שלבסוף התברר ששוב, הבת היתה מתוסכלת ו”העבירה את הסטירה” לא באשמתי בכלל)
טוב שאת יודעת שאת היית בסדר וההתנהגות הלא יפה הזו- שלהן בלבד ורחמנות על מסכנות אלו. צר לי שעברת חוויה כזו ואשרייך שמינפת אותה לטוב. כמוך, לקחתי על עצמי לגשת מיוזמתי לכל חדשה ולהעביר לה את הסיכומים שלי לנסות אפילו לחסוך לה את הקושי בלבקש עזרה.
במאמר מוסגר, בשום אופן לא מצדיק את ההתנהגות שלהן אבל אולי יתכן ובעדינותך לא ניסית לפנות ולברר את פשר ההתנהגות? ואולי היתה מתיחות במשרד והצחוקים שהחליפו תו”כ משימות היתה ניסיון להקליל? יתכן שבאמת ללמד מישהי חדשה ולענות לשאלות הן דבר שלוקח יותר זמן מאשר לפלוט פה ושם בדיחות?
לצערי מכירה את התחושה הזו, אבל החלטתי לראות מה אפשר לעשות. לפעמים לכתב ר”צ לבקשת העזרה, או לקבוע פגישות מסודרות ביומן יכול לעזור. נוסף לתקשורת ישירה שבהרבה מקרים יכולה לעזור על אף חוסר הנעימות- לנסות להבהיר מה צורת ההתנהלות במשרד וכו.
מקווה שתגובה זו תהיה לתועלות לאחרות שמתמודדות לא פעם בתקופות עומס במשרדים, לאו דווקא כחדשות, אבל כמובן גם לירוקות מהניילונים. בהצלחה רבה לכולנו ושנזכה לעבור את העולם הזה בלי לפגוע בבנ”א לחברו.
שלום רב סיפור חשוב, אבל אשמח אם תוכלו בבקשה להעלות עוד נקודה שלצערי אני רואה שהרבה ג’וניוריות לא מודעות אליה….
בעולמות ההייטק יש ציפייה מעובדים חדשים להתנסות לבד, לנסות לחפש מידע לבד, או, איך אמרה לי מנהלת טובה- אם את רוצה לתת לעובד חדש ללמוד לשחות, את חייבת גם לזרוק אותו למים (עם מצופים… אבל עדיין…)
יש, ולצערי אני רואה את התופעה בצורה רחבה בבנות סמינרים, מן הרגשה כזאת של – אני עובדת חדשה, אני בטוח לא יודעת כלום ובשביל מה משלמים לעובדות מנוסות אם לא בשביל לגלות לי מה ואיך לעשות?!?! ואז אכן לעיתים קורה שעובדת מגיעה לעבודה בדיוק בשעת עומס, הוצאת גרסה וכו’ שכולן רוצות להספיק כמה שיותר בכמה שפחות זמן ומגיעה העובדת החדשה ובמקום לנסות להתמודד לבד, יושבת לחכות שיבואו לגלות לה תשובות…. ומאוד מאוכזבת/ כועסת / מתמרמרת כשזה לא קורה…
דוגמא נוספת, אצל הרבה עובדות, ההסתכלות על ההגעה לעבודה היא – להביא פרנסה, לגמור הכל כמה שיותר מוקדם ו….ללכת הביתה. ממה שיצא לי לראות, יש כאלו שבאות לעבודה גם בשביל פרנסה וגם בשביל חיי חברה, כמובן רק לנשים משלנו שמורות וכשרות וכו’ – אבל בשביל חיי חברה ואז מה קורה- הן מגיעות למשרד ומצפות מעובדות אחרות לשבת ולנהל איתן שיחות אורכות על כל מיני נושאים וכו’…. ואז הן רואות שאלו שבאו נטו לפרנסה לא משתפות פעולה ונפגעות… אשמח אם תוכלו להעלות 2 נקודות אלו
איזו נקודה חשובה!!! האמת שכמעט עלו לי דמעות לשמוע את התיאור שאת מתארת…
וואוווווווו!!!!!!!! תודה על הסיפור!! איזו נקודה חשובה!!! האמת שכמעט עלו לי דמעות לשמוע את התיאור שאת מתארת, ולחשוב שבגלל חוסר שימת לב לפעמים אנחנו יכולים לגרום ככה לאחרים זה נוראי, פשוט נוראי!! תודה לך על ההארה!
אני חושבת שזה נושא של בין אדם לחברו, שכמה שמשתדלים – צריך להיזהר יותר, כל אחת חייבת לדמיין את עצמה כאילו היא נמצאת במקום הזה – ודאי שלא היתה רוצה כזה יחס. ולפעמים זה לא רק החלק המקצועי, אפילו אם כן היו מדריכים אותה מקצועית, לפעמים גם בקטע החברתי, נדרש ממנו ואהבת לרעך כמוך וגם אם לא הכי מתחשק לך לצרף מישהי חדשה לסביבת העבודה שהתרגלת אליה ושהיא לא תבין את הניואנסים שלכם, כאן ממש נדרשת עבודת מידות אמיתית להתייחס יפה בלי שהיא תרגיש ש”מתייחסים אליה יפה…” וד”ל
נקודה נוספת, אם מדברים על עומס בעבודה שבאמת הרבה פעמים אין מה לעשות ואת חייבת לעמוד בלוחות זמנים עמוסים ומטורפים רק רוצה להאיר שאומרים לנו שתלמידי רבי עקיבא שהיו ת”ח עצומים ודאי שכל שניה שלהם הייתה מנוצלת ללימוד התורה, – נענשו על שלא נהגו כבוד זה בזה, אז אנחנו על אחת כמה וכמה!
כ”כ התחברתי לסיפור! זה בדיוק מה שאני עברתי במקום העבודה הראשון שלי, תוסיפו לזה את העובדה שלא הייתי כ”כ חברותית וכל בקשת עזרה…. היה לי כ”כ קשה!
חודש הלכתי לעבודה עם פחד כל בוקר וכולן היו בנות חרדיות משלנו…. יצאתי בדיוק עם אותה תחושה, הייתי צריכה לאזור אומץ רב! ובאמת ראיתי את הבנות יושבות ומפטפטות ולא עובדות כל הזמן, קיבלתי על עצמי מאד להנעים את הדרך לכל חדשה שנכנסת וזאת גם ממרומי גילי ומעמדי במשרדים השונים בהם עבדתי ועובדת.
חשוב מאד לחזק את התודעה אצל הבנות… תעזרו לאחיות שלכן לפחות כמו שהייתן רוצות שיעזרו לכן!! זאת הזדמנות כ”כ יפה לאסוף זכויות במקום העבודה וגם אם מרגישים שזה על חשבון הזמן… מחסד לעולם לא מפסידים!!
אבל אני רוצה לחדד עוד עניין לחדשות שמתחילות- הביאו אותך לעבודה, מי הראש צוות?
כל הכבוד לך, ממש כל הכבוד. אני יודעת מה זה עומס במשרדים וכמה קשה לפעמים, אבל אני רוצה לחדד עוד עניין לחדשות שמתחילות- הביאו אותך לעבודה, מי הראש צוות? מישהו אמור להיות אחראי עליך ועל התפוקה, לפעמים המנהלים מפילים את החפיפה על הצוות אך הוא לא פנוי לסייע עקב עומס.
אל תסכימי להיות במצב הזה, במידה ואת לא מקבלת עזרה, תציפי זאת מול האחראי הישיר עליך, ולא כ”הלשנה” אלא לשקף את המצב שאת מבינה שיש עומס, אך את לא מצליחה לקבל את העזרה לה את זקוקה ולבצע את הנדרש. זו לא בושה להיות בעמדת נעזרת.
הזדהיתי מאד עם הכותבת, אכן קשה מאד בתור עובדת מתחילה להרגיש שאת נטל על הקולגות שלך…
אבל בעצם גם הן היו מסתמא במקום הזה של ההתחלה וחבל שלא השכילו להאיר פנים ולו בצורה הכי עניינית לעובדת החדשה. יפה מאד שמינפת את העניין ובמקום לשקוע ברחמים עצמיים, להחליט שלא תחזרי על הטעות הזאת שוב.
לדעתי זה ממש הונאה לא לעזור (לא אומרת שצריך לחייך ולהאיר פנים בצורה קיצונית) כי עם קצת עזרה של הצוות מסביבך יכלת להתקדם הרבה יותר בתפקידך. מקווה מאד שזהו רק סיפור קצה שאין אותו גם במקומות עבודה אחרים.
התחלתי לעבוד בחברת ביטוח גדולה ויש שם הרבה מידע שצריך לזכור וליישם ולענות ללקוחות והרוב שם אמהות…
זה מדהים איך כל פעם כל סיפור מתחבר אלי… התחלתי לעבוד בחברת ביטוח גדולה ויש שם הרבה מידע שצריך לזכור וליישם ולענות ללקוחות והרוב שם אמהות. חלק ענו לי וחלק עקמו פנים למה אני שואלת שוב, למרות שהשתדלתי לשאול כל פעם מישהי אחרת כדי לא לגרום לנטל.
הכי כואב בסיפור שהמנהלת הישירה שלי דיברה בזלזול וכשהסברתי את עצמי ענתה לי: לא רלוונטי ואם זה ימשיך אני לא אוכל להמשיך איתם. והיום אני מחפשת עבודה לא רוצה לחזור לשם, תודה על הסיפור, מחזק בעיקר הסוף שלמדה להתייחס יפה לעובדות חדשות
מאד נכון שחשוב להאיר פנים לכל חברה בפרט למי שמגיעה טריה, אבל סתם רציתי להוסיף שגם מי ששואלת צריכה לבדוק עם מי שמעליה מי אמור להנחות אותה.
לפעמים קורה למשל שיש מישהי שאמורה להפנות את השאלות לאחד מהעובדים הכללים בחברה ומעדיפה מטעמי צניעות ונוחות לשאול את חברתה החרדית, גם כשזה חורג מגבולות התפקיד שלה. כלומר אני בשמחה עוזרת כשאפשר אבל כשיש לי משימות, ויש מי שיעזור לה זה לא נכון מצידי להקדיש זמן שהוא שייך לעבודה (זה לא זמן שלי) לעזור למי ששואלת את הבן אדם הלא נכון.
מסכימה עם כל מילה שלך! אין דבר יותר מספק מלענות לחברות במשרד על שאלות שאני יכולה לענות להן ולעזור להן! כל כך חשוב לתת יחס טוב לעובדת חדשה, וגם אם עונים לה על שאלות, לא לתת לה הרגשה שהיא טיפשה!
באחד ממקומות העבודה, חוויתי המון פעמים יחס משפיל מהעובדות שלצידי, ופשוט הייתי נועלת את הפה ולא מדברת מרוב לחץ וחשש… אח”כ כשעברתי למקום אחר, קראו לי פעמים רבות לעזרה, הרגשתי מאוד שווה ומוערכת! אפילו הבוס הפנה אלי עובדות עם שאלות, ואין לי תפקיד בכיר.
שמחה שמעלים את הנושא. שכואב שבעתיים כשזה בא מנשים ובנות חרדיות. אמנם אני עובדת ותיקה ומנוסה, אך דווקא “ממרומי הגיל שלי” אני רואה שיש לחזק את הצעירות שבינינו ואת כולנו בבין אדם לחברו בתוך נסיונות בעבודה.
הן בהתייחסות ל”עולות חדשות”, והן בתחרותיות שבין העובדות ( שהרבה פעמים זו מגמה שמתחילה מהבוסים) אז לפעמים המרוץ הטכנולוגי והקידומי משכיח ממנו עקרונות חשובים, שהם באמת מביאים לפתחנו את ההצלחה תרתי משמע. בהצלחה לכולנו!
תודה!! אני מקווה לזכור את המסר הלאה:) אני היום צלמת מקצועית עם שם טוב ורמה גבוהה ולא מספיקה לנשום מעומס, הטלפון לא גומר לצלצל ב”ה וחלק נכבד מהשיחות והמיילים הם של צלמות מתחילות עם כל מיני שאלות שאני לא משתלטת.
צריכה להזכיר לעצמי אותי בפסיעות הראשונות שלי על הפעמים שהעזתי להתקשר לגדולות וכמה היה לי חשוב לשמוע מהם, ולהבין כמה זה נותן לאלה שמתקשרות, ובכל אופן לתת להם כמה דקות מהמירוץ שלי. תודה שעזרת לי להכניס משמעות!!
כל כך מחזק ונותן כוח לדעת שאני לא היחידה מצד אחד ומצד שני – הרעיון של למנף את זה…
כל כך מחזק ונותן כוח לדעת שאני לא היחידה מצד אחד ומצד שני – הרעיון של למנף את זה… אני עברתי סיפור דומה רק שבנוסף להכול אני טיפוס מעט ביישן כך שהקושי היה עוד יותר חזק, בכל פעם שהתגברתי על הבושה וביקשתי עזרה כי הייתי חייבת – היה חוסר יחס או המהומים שונים…
אני חושבת שחשוב גם להעלות את הנושא כי לפעמים באמת יש ימים עמוסים מאוד שדורשים מאיתנו קצת יותר כדי לעזור לחדשות…
דווקא אני כשנכנסתי לעבודה הראשונה שלי, בחורה שישבה לידי עזרה לי מכל הלב…
דווקא אני כשנכנסתי לעבודה הראשונה שלי, בחורה שישבה לידי עזרה לי מכל הלב, אני כ”כ זוכרת את היחס שלה, איך היא לימדה אותי להתנהל מול הבוס, מה נכון לעשות ומה יהרוס, איך לחזק את הביטחון העצמי שלי בעבודה, ובכללי איך להתייחס לאנשים התובעניים בעבודה.
אני רוצה להגיד שכל מי שמקבלת יפה עובדת, עוזרת לה, יכולה לשנות לה לתמיד את עולם התעסוקה לטובה, התחלה טובה משפיעה.
היה מאד כואב לקרוא את הסיפור, מקווה שלא היה יותר ולא יהיה יותר כאלו…
היה מאד כואב לקרוא את הסיפור, מקווה שלא היה יותר ולא יהיה יותר כאלו…
גם אני היום ותיקה מאד וזוכרת שקשה מאד להתחיל כחדשה, גם אם יש יחס יפה, ההרגשה לשאול ולשאול לא נעימה ואני משתדלת לענות ולעזור עם כל הלב ולעודד ולהגיד שברור שחייבים לשאול ולא הבישן למד ולא הקפדן מלמד…
כן, גם לי יש זכרונות על השאלות כמתחילה, דווקא החברות התייחסו אלי די יפה, אבל מצד הבוס לא היה יחס יפה, הוא טען (חילוני) שאלו שאלות של מה נשתנה… וסתם מבחינה אישית, לא נעים לשאול בלי סוף, לא הייתי רגילה לגשת לעבודה בלי לדעת איך להתחיל, אז מכורח המציאות חייבים לשאול אם לא רוצים לעשות אלף טעויות…
וואי קלעת בול למצב שלי! דווקא לא מתחילה, אבל במשרד חדש.. יש הרבה שאלות ודברים חדשים ללמוד.. ואני נפעמת לטובה מהיחס של העובדות במשרד!! כולן עם רצון לעזור לעודד לפרגן.. יש הרבה בנות טובות!!! שחושבות ועוזרות מאד לחדשות!! כנראה שליחות שלך..
כ”כ חשוב הנושא הזה!! תמשיכי להאיר לאחרים את הדרך!! מדהים הלימוד מהניסיון שלך על הדרך ההפוכה! אלופה אמיתית!!
גם אני חוויתי משהו כזה במקום העבודה הראשון שלי ומאז שמתי לי למטרה בחיים לעזור למתחילות…
אני כל כך מסכימה איתך, גם אני חוויתי משהו כזה במקום העבודה הראשון שלי ומאז שמתי לי למטרה בחיים לעזור למתחילות ואני יכולה להגיד שרק מרוויחים מזה מבחינה מקצועית ומבחינה אישית.
מי שלוקחת על עצמה את המשימה של להסביר למתחילות- באופן אוטומטי מקבלת שם של מישהי מקצועית שיודעת אפילו להסביר ויש לה הרבה יותר סיכוי להתקדם ככה.
כיום התברגתי היטב במקום עבודתי ומשם אני דואגת שאף אחת לא תעבור מסכת ייסורים כזאת…
מזדהה עם כל מילה!!! גם אני עברתי חוויה כזאת השפלה והרגשת אפס יומיומית, זלזול וחוסר יחס וחוסר הסברה בסיסית לדעת מה לעשות ועד היום קשה לי לעבור מקום עבודה מפחד לייחס דומה.
כיום התברגתי היטב במקום עבודתי ומשם אני דואגת שאף אחת לא תעבור מסכת ייסורים כזאת ומתפללת שבכל מקום יקבלו יפה ויתיחסו בסלחנות לעובדות חדשות
כאחת שקיבלה יחס כזה, אני מאוד מזדהה אבל לצערי גם אני מכה על חטא שיכולתי להיות יותר נחמדה…
תודה רבה על הסיפורים הם מרגשים כל כך וחשובים עוד יותר.
כאחת שקיבלה יחס כזה, אני מאוד מזדהה אבל לצערי גם אני מכה על חטא שיכולתי להיות יותר נחמדה, יותר זמינה, כשאני עשיתי חפיפה.
שוב ממש נושא חשוב להעלות את המודעות, כי אני בטוחה שכולן טובות, אבל כולנו רוצים להיות יותר טובים. תזכו למצות!
וואי כמה נכון וחשוב!!!! אני דווקא מתוך שהתייחסו אלי יפה במקום העבודה הראשון, השתדלתי להנעים מאוד לחדשות. ולצערי ראיתי כאלה שהסתכלו עליהן כנודניקיות…. נכון זה לא קל, צריך סבלנות, אבל בואו נזכור שכולנו היינו חדשות פעם, ואם לא נעזור להן כעת הן לא תוכלנה ללמוד ולהתקדם…
***
וואו! חשוב ומעורר כל כך! רוב הבנות הן טובות ורוצות לעשות טוב, לפעמים זו אווירה שמקום נקלע אליה.. וכך כולן מתנהגות ללא מחשבה אלא על אוטומט… אשריך שאת מצליחה לזכור את המתחילות גם כשאת כבר בעמדה טובה וחזקה ומכניסה חדשות תחתיך.
***
בדיוק בשביל זה הקב”ה שם אותך במקום ההוא הראשון הבלתי נסבל – כדי שתזכי לעזור לכל העובדות החדשות ובזה את: גם עושה חסד עם החדשות; גם מהווה דוגמה אישית לכל הסביבה ולא רק לחדשות וגם מרוממת את עצמך שזוהי תכלית הבריאה.
***
כמה נכון וכואבבבבב אני גם עברתי כמה מקומות עבודה אחד מתוכם היה כזה, היטבת לתאר את זה כל מילה נכונה ומדויקת. שיבינו כל הוותיקות במקומותיהן כמה קטלני ומצד שני בונה יכול להיות היחס שלהן!!!
***
לצערינו, הרבה פעמים הדבר נובע מכך שהמנהל/ת לא רק שלא מעריכים חפיפה לבנות חדשות, אלא גם משדרים ההפך, גם בתת מודע שלהם. זה “רוח המפקד” במשרד
***
וואו! תודה שהעלית את הנושא. 2 בנותי פוסעות את צעדיהן הראשונים בעולם התעסוקה וחוות גם כן חוסר מעש וכו… וזה מתסכל ולא קל בכלל!! יישר כח
***
סיפור יפה, אני כעובדת חדשה ממש מזדהה, כ”כ לא נעים לשגע בנות בשאלות אבל אין ברירה לפעמים… “לא הביישן למד” תודה שהצפת את הנושא!!
***
מרגש כל כך! מעריכה את ההצמדות לערכים ואת החשיבה הבהירה על “מה זה יעשה לי?” שלפעמים בורחים ממנה….
***
מרגישה אותך הכי בעולם- רק שאותי קיבלו יפה מאוד אבל הבוסית שלי קשה תחזקו אותי!
***
כיף לראות שלא רק אני עברתי את הדרך המזעזעת הזאת בהתחלה, ואצלי זה היה גרוע ממה שמתואר פה…
***
שיתוף כ”כ מרגש ונוגע! תודה ויישר כח!
***
וואו כמה נכון אשריךךך
***
תודה מחזק ממש
***
חיזקת אותי מאוד!!!
***
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
התגובה שלי באה לענות לזאת שהשוותה את מקצועות ההייטק לאקדמיה:
אני רוצה לומר לך שאת טועה, אולי מחוסר ידיעה והיכרות עם השטח. דבר ראשון אתייחס להשוואה שלך, באקדמיה אין איך לברוח מדעות זרות, מניסיונות ופריצות, מגיעים לשם כדי להיות מושפעים (ללמוד..) כך שקשה עד בלתי אפשרי להפריד בין התכנים שנכנסים לראש ומשפיעים על הנשמה (במיוחד שהתכנים הלא ראויים הם חלק מחומר הלימודים ולא סתם משהו מהצד..)
הנושא של התכנים הוא רק חלק קטן מאד מההתמודדות.. במקצועות ההייטק אישה שבוחרת להישאר שמורה, יכולה שלא להיכנס בכלל למקומות עבודה בעייתיים, ואולי באמת הגיע הזמן להעלות על נס את כל אותן נשים שאף אחת לא שומעת מהן- לא כי הן נפלו אלא כי הן לא הגיעו למקום שאפשר ליפול ממנו, יש מאות ואולי אף אלפי נשים שעובדות בהייטק במקומות עבודה חרדיים ושמורים לחלוטין, נשים שמוותרות על גובה ההכנסה שמקובל בשוק, מקבלות פחות (במשכורת) ויותר (בתנאים הרוחניים) ובלבד שלא להכניס את עצמן לידי ניסיון.
זכיתי להיות אחת מאותן נשים, ואומר לך את האמת, לפעמים כשאני משוחחת עם חברות שעובדות בחנ”מ, בהוראה ובחינוך לגיל הרך ושומעת את הסיפורים שלהן על הניסיונות שהן נתקלות בהם, אני שואלת את עצמי איזה עבודה יותר בטוחה רוחנית הייטק או מקצועות החינוך למיניהם.
בכל מקצוע (כמובן מהמקצועות שאושרו ע”י גדולי ישראל) יש לאישה את האפשרות לעמוד עמוק בתוך המחנה, על הגדר או מעבר לה, ולכל אחת יש את האפשרות לבחור באיזה רמת סיכון היא נמצאת (כמובן עם הרבה תפילות וס”ד).
רוצה להגיב למי שרשמה כך בעיני, ממש כמו שאקדמיה מיועדת למי ששאלה רב, ובאין ברירה אחרת כך גם מקצועות ההייטק, ולרוב הייטק הוא בעייתי יותר!
כעובדת הייטק אני מסכימה ב100% שהייטק בעייתי וברור שצריך שאלת רב, אבל יש לי כמה הסתייגויות מהמשפט הזה:
דבר ראשון אין שום מקום להשוואה בין אקדמיה שנאסרה חד משמעית ע״י גדו״י לבין ההייטק – שהוכנס בהוראה ברורה שלהם לסמינרים של בית יעקב.
דבר שני אני מסתכלת סביבי רואה אחיות, גיסות, שכנות וחברות מכל התחומים ראיית חשבון, ייעוץ מס, אדריכלות, גרפיקה וכו׳ וכולן מתמודדות עם בעיות במקומות העבודה שלהן, חלק עובדות כחרדית יחידה במשרד חילוני – וזה שקוראים לזה הנה״ח ולא תכנות – לא נותנת לזה הכשר. חלק בעייתית להן החסימה – להייטק יש פתרונות מעולים, לגרפיקה פחות…
ההגדרה הנכונה לדעתי היא שמקצועות משרדיים הם בעייתים בגדול, ובכל מקצוע שלא תבחרי יש מקומות כשרים ויש שלא וצריך פשוט (כמה לא פשוט בעצם…) להיות עם יד על הדופק להתעקש על מקום טוב ולהתפלל על סייעתא דשמיא!
ניכר כאב מדבריך, אינני יודעת על מה ולמה לגבי הטענה עצמה – גדו"י התירו ללמוד תכנות ומקצועות הנלווים…
לחברה היקרה שכתבה שהייטק הוא מקצוע בעייתי ולא מתאים לאישה חרדית:
ניכר כאב מדבריך, אינני יודעת על מה ולמה לגבי הטענה עצמה – גדו”י התירו ללמוד תכנות ומקצועות הנלווים (בדיקות) כך שא”א לומר שהמקצוע בעייתי יותר מאשר מקצועות אחרים משרד הנה”ח ראיית חשבון מוכרת בחנות גננת שמדברת עם אבות מורה ב”קירוב” שהילדים מדברים בסגנון… אדריכלית מדברת עם לקוח אפילו מורה בבית יעקב – יכול להיות לה אינטראקציה עם שרת או עם נהג הסעה.
איזה מקצוע צח ונקי חוץ מעקרת הבית??? בדור שלנו הקב”ה נתן לרוב הנשים את התפקיד הזה של להיות אשה כשרה וצנועה עם זאת שיוצאת לפרנס את הבית ולעשות בצורה הכי כשרה וצנועה ששייך.
אחותי ממש לא צולית, והיא הרגישה שלא שווה הכסף בשביל לקרר את הרמה של הבית שלה
רציתי להגיב לזו שהגיבה על הסיפור של הנכדה של הרב זילבר זצ”ל, מסכימה לגבי זה שבמקצוע ההייטק יש הרבה בעיות. בתור אחת שאחותי ברחה משם ולאחר שסיימה לימודים היא התחילה לחפש עבודה והרגישה שדרישות המעסיקים (בין אם כבר בראיון בזום או שלא בזום אם בקורס לפני וכו’…) היו פשוט לא לעניין בשבילה כאמא יהודיה.
אחותי ממש לא צולית, והיא הרגישה שלא שווה הכסף בשביל לקרר את הרמה של הבית שלה, (היא הרגישה שההשקעה האדירה שביקשו ממנה תגרום למוח לא פנוי לבית ולילדים בצורה נורמלית) וכל אחת שתתיעץ לעצמה.
לא באה ח”ו לקטרג אבל מי שביתה חשובה ויקרה לה שתחשוב טוב! יש עוד שיקולים, שהכסף לא יסנוור אף אחת!! ברור שיש מקומות איכותיים ושמורים, אבל יש גם שלא… ובכל מקצוע צריך לבדוק..
***
וואו מרגש ממש ממש!!! רואים בחוש בסיפור סיעתא דשמיא. חיזק אותי באופן אישי, גם אני עכשיו בתהליך של חיפוש עבודה בהייטק, בתחום שהוא די חדש לחרדיות. ואני רואה עד כמה זה לא פשוט להישאר חזקה ולעמוד על העקרונות של ישיבה נפרדת וסביבה נשית. חזקת אותי
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח.
לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.