לתגובות הקוראות
מסוגלת
אף פעם לא דמיינתי שמתכנת רוסי יהיה מורה שלי למשהו חשוב בחיים, אבל יום אחד זה קרה.
אני עובדת בחברת הייטק קטנה, שמנסה לזרות מעטפת חברתית וחמה בינות לשורות הקוד. כל הזדמנות שהיא הופכת סיבה למסיבה, ותקציב לא מבוטל מושקע בכיבוד המוגש לשולחן הארוך בחדר הישיבות בתדירות גבוהה למדי.
בפעם הראשונה בשבילי, החגיגה נשאה כותרת מוכרת של הרמת כוסית. כל העובדים קמו מכסאותיהם המסתובבים ועשו את דרכם לקצה המסדרון, אל עבר חדר הישיבות. קיוויתי שיש סטטוס קוו מוסכם עם קבוצת החרדיות שעובדות שם, אך לצערי נוכחתי לראות שהן כן משתתפות. כמובן עומדות מהצד, לא טועמות מהכיבוד ולא מתערבבות בין כולם, אבל העדפתי שלא להיות גם בנוכחות כזאת. לא מדובר היה בהתכנסות רשמית של סיכום שנה או משהו כזה, סתם שחרור והווי חברתי.
החלטתי שעדיף לחתוך פעם אחת ולתמיד, מאשר להתגמגם ולהתפתל עם כל זימון מחדש.
כולם יצאו ואני נשארתי.
כל מי שעבר ליד החדר שלי טרח להזמין אותי באופן אישי, אך דחיתי את כולם בנימוס ובעדינות. כשהמחשבים כולם נותרו חסרי מתכנת מתקתק מולם, ישבתי אני והתפללתי בדמעות. לא היה קל בכלל להישאר במקום, והרגשתי שזה זמן גדול לתפילה.
מאוחר יותר שוחחתי עם ראש הצוות, ואמרתי לו שאני מרגישה לא בנח בכינוסים כאלו, והם לא מתאימים לי מבחינה דתית. הוא הבין וקיבל.
בין הרמת כוסית של ראש השנה לזאת של פסח ימים רבים ממלאים את לוח השנה, ואנשי המשרד דאגו למצוא לעיתים תכופות רעיונות מקוריים יותר או פחות כדי להתכנס שוב סביב השולחן הארוך ועמוס הכיבוד.
בכל פעם מחדש הזמינו אותי להשתתף, ובכל פעם מחדש בחרתי שלא לעשות זאת.
להגיד שהייתי שלמה עם עצמי? לא יכולה. בתוך ליבי כרסם הספק כל הזמן: אולי אני סתם מחמירה מידי, למה להיות שונה וחריגה, מה כל כך נורא לעמוד מהצד – העיקר להראות נוכחות?
ואז הגיע היום בו נולד ראש הצוות לפני שלושים ומשהו שנים, ושוב אני מוזמנת לחגיגה. הפעם הספק העמיק לחדור: אולי לא יפה להתעלם מראש הצוות? אחרי הכל אני צריכה לכבד אותו, לא מנומס ממש לא להתיחס. רק אבוא להגיד מזל טוב ואלך.
אז הלכתי, והדרך היתה אל חזור. הגעתי, כשכולם כבר ישבו ומגשי חטיפים ועוגות עברו מיד ליד. ישבו שם במעורב גברים ונשים, אכלו וצחקו, והרגשתי כל כך לא מתאים להיות בכזה מקום. אבל היה מאוחר מידי לסגת אחורה, כי כולם ראו שנכנסתי, ויהיה מאד בולט אם אצא מיד החוצה. בטח אחטוף הערות מכולם.
התישבתי בצד ליד קבוצת הבנות ורציתי לבכות. מה אני עושה כאן? למה הגעתי? למה לא הייתי חזקה מספיק בשביל להישאר במקום? הרי החלטתי לחתוך בהתחלה, מה קרה שנשברתי?
ישבתי שם כמה דקות, וקבס של בחילה עלה לגרוני. לא מסוגלת להישאר בחגיגה מעורבת שכזאת. זה לא מקום לאישה יהודייה. יגיד הנימוס מה שיגיד, התורה חשובה יותר.
קמתי ויצאתי בשקט, בלי להסתכל אחורה. כולם היו שקועים עמוק בצלחת.
פסעתי במסדרון, מגלה להפתעתי באחד החדרים את אלכס, עובד רוסי חרוץ ושתקן. הוא יושב כל היום מול המחשב ולא מתעניין מידי מה קורה סביבו.
כשראיתי אותו זה היה רגע משתק בעבורי.
אלכס נשאר במקומו באדישות כשכולם חוגגים, פשוט כי זה לא מעניין אותו.
ואני – לא מסוגלת – למה??
עם השאלה הזאת הלכתי… שאלה שהתשובה שלה היא עבודה מעשית. עקבית. ובלתי מתפשרת.
כן, אני מסוגלת.
תגובות השמורות לסיפור
וואו איזה סיפור מדהים!
זה מזכיר לי את מה שאחת המגיבות (וואו כמה לומדים ומחכימים מהתגובות שלכן!), שרוב הסיפורים זה פשוט "לא נעים" וכשיודעים את זה מקבלים כח.
אהבתי ממש את זה שאפילו שבסוף הלכת- קמת ויצאת, והנה…המסיבה לא התפרקה… כל אחד בצלחת שלו. זו חכמה מיוחדת לדעת לעצור משהו גם אחרי שמתחילים אותו. יש קטע כזה לפעמים של "אם כבר-אז כבר" היכולת לדעת לעצור, כי כל רגע הוא רגע חדש, ולבחור גם אחרי הבחירה-הוא כח מדהים שלנו כיהודים.
אני חייבת לשתף במשהו דומה: ב"ה בסדר א' בעלי ממש לא זמין בטלפון. היתה לנו רכישה מאוד משמעותית שלא מתרחשת כל יום והיה צריך אישור בנקאי של שנינו. אותי השיגו ברגע, להשיג את בעלי היה סיפור. במשך כמה ימים הבנקאי לא משיג את בעלי ואני במתח, כי אני רוצה כבר שהסכום הזה ירד מהחשבון שלנו. הבנקאי גם כבר איבד סבלנות, ולא מבין למה בעלי לא יכול לענות לטלפון ואז הזדקפתי- (תמיד כשאנחנו מזדקפות עם עצמנו זה עובד בלי להרגיש לצד השני) ואמרתי לבנקאי בקול בטוח שבעלי לא זמין עכשיו, והאם הוא מוכן להתקשר בצהריים ומה הוא עונה? ב1:30 בצהריים אני אוכל.
הבנתן? הוא יכול להיעלם מהעולם כשהוא אוכל, ובעלי לא יכול להיעלם כשהוא לומד? (אני אגב ממש לא מזלזלת בהפסקת צהריים ובצורך לאכול ללא הפרעה, זה רק שתבינו) ופשוט לוקח לנו לפעמים לקלוט שכל אחד מתנהל לפי סדר עדיפויות, וכל אחד קובע מה הדירוג שלו בחיים
אגב, הערה ממש חשובה- זה נשמע מוזר, אבל תדעו שלעולם החילוני קל יותר לקבל חרדית ששונה מהם בהכל, מאשר חרדית שדומה להם במשהו אחד. מבחינתם אנחנו בריה נפרדת וזה בסדר גמור.
מנסיון (מר וכואב שכבר כתבתי עליו בשמורה), היו לי ניסיונות תקשורתיים רבים. שמתי לב שכשאני מתנהלת מול גברים בדיסטנס הכי רחוק שיש-קל להם יותר מאשר שאני "זורמת" "צוחקת" "מדברת".
חלילה שלא תחשבו שאני לא נחמדה/אדיבה. זה ממש לא סותר וכשמישהו מחמיא לי ואני כאילו נבוכה/לא עונה/לא מבינה, זה מבחינתם ברור יותר מאשר שאני מעבירה אליהם את המחמאה או עונה בצורה דיפלומטית/מתנחמדת משהו. סיפור מדהים! אשרייך! חיזקת מאוד.
שלום אני ממש לא טיפוס שנוהג להגיב… אבל אחרי כזה סיפור לא יכולה שלא. מעריכה ממש את האומץ להיות במקום שיש בו כבר מוסכמות לגבי קבוצת בנות חרדיות ולחרוג ולהיות שונה. ריגשת אותי מאוד!!!!
זו בדיוק ההיבדלות שלנו שהייתה ועודנה בכל הדורות. כן, אנחנו שונות וחריגות כפי שהגדרת זאת. אנחנו בליגה אחרת, מובחרת. לא מתאים שנשהה בכל מקום.. ובגאווה נחזיק חזק בעקרונות החשובים לנו.
נתת לי ואני בטוחה שלעוד הרבה נשים ובנות כח. החלק החשוב בסיפור לדעתי הוא העניין של הלחתוך כבר בהתחלה.
מניסיון אישי, אני הגעתי למקום העבודה שלי שהוא חילוני לגמרי בצורה הכי קיצונית. אין עוד בנות חרדיות, אני זו שהצבתי את הכללים, חושבת שבעניין הזה יש לי יתרון. הגברים ידעו שאני לא מסתכלת אפילו לכיוונם, ובהרמות כוסית למיניהם ודומיהם כמובן שלא השתתפתי. אגב כשהלכנו לשאול רב על מקום העבודה הדבר שהוא אמר זה לא להשתתף באירועי תרבות ובישיבות מעורבות.
בכל מקרה כזה שאני כביכול "מפסידה" אירוע, אוכל, מסיבה וכו', הגאווה היהודית שלי רק מתחזקת. ותאמינו לי שאני מקבלת רק הערכה. גם אם לא במילים, אפשר להרגיש את הרוח הנושבת.. אחרי שאת נמצאת במקום הקיצוני תמיד אפשר לבדוק בהמשך במה ניתן להתגמש אם בכלל, אבל אם הגעת והשתתפת וכו' הרבה יותר קשה ולפעמים כמעט בלתי אפשרי לשנות…..
שוב, מעריכה מאוד כל אחת שאוזרת אומץ לעשות את רצון ד' באמת!!
תודה על השיתוף, נהניתי במיוחד מדברייך: "התיישבתי בצד ליד קבוצת הבנות ורציתי לבכות. מה אני עושה כאן? למה הגעתי? למה לא הייתי חזקה מספיק בשביל להישאר במקום? הרי החלטתי לחתוך בהתחלה, מה קרה שנשברתי? ישבתי שם כמה דקות, וקבס של בחילה עלה לגרוני. לא מסוגלת להישאר בחגיגה מעורבת שכזאת. זה לא מקום לאישה יהודייה. יגיד הנימוס מה שיגיד, התורה חשובה יותר."
אשרייך ששמעת לקולה של נשמתך, גם כאשר הקול שלה לצערינו ממש קשה לשמיעה, במיוחד במקומות כאלה.
הארה קטנה- למה אלכס לא הרגיש צורך להתנצל ולמה היה שלם עם עצמו? כי הוא לא עסק במעשה גדול ולכן היצר הרע לא עבד קשה להפריע לו!
ישר כח לארגון שמורה המדהים ולסיפור השבועי שנותן כח ומרומם כל שבוע מחדש!!!
היא מתוקה מדבש, כי הסיפור הפעם לא היה "הבטחתי ונושעתי", "קיבלתי על עצמי והתפרנסתי" ההתמודדות שלך, חברה יקרה, היא אמיתית וכולנו (רובינו) באותה סירה קמות ונופלות, 7 פעמים וקמות שוב.
עבדתי בחברה שעשו כל סוף שבוע סיכום הספק שבועי כולל כיבוד, והודעתי לר"צ שלי שישיבות עם כיבוד לא מתאימות לי.
למעשה רציתי להוסיף עם כל הכבוד וההזדהות אליך, שגם כשבת נכנסת בטעות או לא בטעות לאירוע לא מתאים, אפשר לומר במשפט אחד "מזל טוב" ולצאת.
מזכיר לי כמו ההיא שכתבה בסיפור לפני תקופה שהלכה לנחם ולא היה לה נעים לצאת כי הטרמפ שלה נשארה בפנים. מה הבעיה להגיד משפט אחד קצר של ניחום ולצאת ולהמתין בחדר המדרגות? (מקס' אם תשתעממי בחוץ תקשיבי לקו "שמועה… ")
הלוואי היה אפשר לצעוק את הסיפור הזה עם רמקולים ברחובות!!! מאז שנכנסתי לשמורה אני מחכה לזה בדיוק…
אני עובדת במשרד עם כמעט 20 חרדיות! והמצב אותו דבר!!!!! פעם אחר פעם אני נשארת לבד וזה קשה! במיוחד שהעובדות האחרות כל הזמן מסבירות שהם הולכות כדי לכבד, ושזה מאד חשוב למנהלים… משום מה ידוע לי על הרבה ראשי צוותות ועובדים חילונים שלא באים, סתם כי לא בא להם….
לדעתי זה מגיע הרבה מאד מנחיתות לצערנו:( כמו שפעם הצהרתי שאני לא משתתפת במשהו אז אחת העובדות (חרדית) ממש כעסה "את עושה לנו בושות, יחשבו שאנחנו פנאטיות.."
אני חושבת שאם אישה תחזק בעצמה את הגאווה על היותה שומרת תורה ומצוות ואת הרחמים על כל אחינו הטועים, הכל יהיה לה ברור ופשוט יותר. תודה רבה רבה!
כמה שהסיפור הזה בא לי בזמן!! בדיוק היום נשארתי בבית כי במשרד חוגגים יומולדת לכל ה"דצמברים"… יכולתי להגיע, ולא להיכנס. ואז הייתי מסתבכת עם כל אחד שעובר ליד חדרי– את באה?? זה כשר… איזה הכשר את אוכלת אולי תמצאי משהו…?
מראש כדי לחסוך כל הזמנה מהסוג הזה לאירוע המיוחד והמעורב בחרתי להישאר בבית. התלבטתי רבות מה ואיך לנסח את ההברזה שלי, לתרץ? לנמק? להתנצל? בסוף כתבתי מייל לבוס, מנומס אבל חד משמעי. אני לא משתתפת (מבחירה, לא כי "אסור" לי או כי "הרבנים שלנו לא מרשים") ואת היום הזה אנצל ממכסת ימי החופשה ש(אין) לי.
התלבטתי רבות אם אני לא מגזימה… והסיפור הזה בדיוק היום זה ד"ש בשבילי שליבי במקום הנכון! תודה, הסיפורים האלה נותנים כח!!
תודה רבה על הסיפור.
בדיוק אתמול (יום שני) היה לנו בעבודה "ערב בידור" גיבוש לצוות. כל היום התלבטתי אם ללכת והצוות הפציר בי מאוד להגיע. התייסרתי עם עצמי בהתלבטויות למה להיות שונה מכולם? זה הזמן להתחבר לצוות ולהכיר, ובכלל היצה"ר שיכנע אותי לכיוון של: למה להיות כ"כ חסרת ביטחון במקום שלך? תגיעי. תכבדי. תתחברי. ותלכי.
בסוף החלטתי להקשיב ללב ולהבין שזה לא יושב על חוסר ביטחון, אלא על האמת הפנימית והנשמה שלא רוצה שאלך- ולא הלכתי. והסיפור הזה שמגיע למחרת זה פשוט מסר משמיים בשבילי שפעלתי נכון-אז תודה רבה!!
וואי! כ"כ מזדהה איתך! הלוואי וכולן היו יר"ש כמוך! זה פשוט נורא המצב הזה שנהיה "נורמלי" שחרדיות משתתפות במסיבות כאלו ואחרות בעבודה.. פשוט עצוב שמשהו בגאוות יחידה שלנו דועך אם לא דואגים לתחזק אותו באופן קבוע.
אשריך!!! כל הכבוד לך! שמעתי פעם מרב חשוב הפוסק בין השאר בענייני עבודה- שהוא לא מכיר אישה שלא ירדה בעבודה מבחינה רוחנית, אלא אם כן היא שואלת באופן קבוע רבנים על כל צעד ושעל – זה התנאי היחידי להחזיק חזק.
שנזכה להיות מאלו שיאמרו עליהן "בזכותן נגאלו".
אין מילים לתאר עד כמה הסיפור הזה חיזק אותי.
הדבר היחיד שמעניין אותה – זה מה רצון ד', לא מתייחסת לדעות הסביבה, למרות שזה קשה, ועושה מה שצריך בגאון. לדעת שהמסיבות האלו בעייתיות – זה קל, אבל מכאן ועד לא להשתתף בהן – זה קושי עצום.
לעמוד יחידה ואיתנה מול הסביבה, כי היא יודעת שזה מה שד' רוצה ממנה, וזה לא מקום של יהודייה… – ופשוט לא ללכת – למרות האי נעימות, כי התורה קודמת! אשרייך!
מה שיכול לעזור לך פה זה אולי צורך בחברה… אם אפשר למצוא חברות מסוגך בעבודה- זה יכול מאד לעזור להרגיש פחות בודדה!
חוץ מזה, את בן אדם, אישה ומאוד חברותית! אפשר להבין שהניסיון קשה. בעיני מחזק לקרוא סיפור שיש בו מימד אנושי. כל הכבוד על ההחלטה הסופית, את באמת ראויה להערכה. בהצלחה!
מעריכה אותך ומזדהה איתך מאד! לפעמים קורה שאנחנו עושות משהו טוב שהוא מאד חריג בנוף, ואחד התסכולים זה שאנחנו לא מעריכות את עצמינו עליו אלא מתביישות, ואנחנו אומרות לעצמנו מה קורה? את עושה משהו טוב, מה את מתביישת, תשמחי!
אבל לא, זאת עבודה בפני עצמה להרגיש חזקה ושווה וצודקת באמת! בהצלחה לכולנו בעבודת ד' ובכללי
סיפור מקסים ומדהים שהרוסי הגיע למשרד בדיוק בשבילך!! כמה אני רואה אישית שהתפילות על זה עוזרות. תחיו את הקב"ה איתכן כל רגע בחיים במיוחד בעבודה "הבא להיטהר מסייעין בידו"
רואה את זה במוחש זכינו שאנחנו בדור הגאולה שכל התגברות קטנה מעלה אותנו לדרגות כאלו גבוהות!! תודה רבה על החיזוק!! איזה בנות יש לך טאטע!!
סיפור מאלף… ויישר כח על הרגישות והעמידה האיתנה! גם אצלי היה מקרה בו היתה הרצאה שאינה קשורה ישירות לעבודה, ולחלק מהחרדיות לא היה נעים שלא להגיע, למרות שהיה מדובר גם בתוכן קשה ובמיוחד קשה לחרדיות עדינות… ולאחר ההרצאה התברר שהרבה עובדים חילוניים לא הגיעו מראש כי התוכן היה קשה להם…
***
כל הכבוד לך! גיבורה! הלוואי שתמיד נהיה ככה חזקות! תודה לשמורה על כל הסיפורים שנותנים כח. ובמיוחד על כך שמעלים למודעות את הנסיונות הלא מוכרזים, אלו שנבלעים בסדר היום שלנו, ובתחומים שהם לא חלק רשמי מהעבודה, ולכן פחות שמים אליהם לב. בתפילה שנצליח לזהות את הנסיונות ולעמוד בהם!
***
היה לנו פועל בניה ערבי שרצה להראות לנו תמונות של עבודות קודמות שעה כדי שנתרשם. הוא פתח את מכשירו הטמא והתחיל לדפדף למקום, ואז אמר לבעלי בהתעוררות פתאומית כזו: רגע, אסור לך להסתכל, נכון???…. לא יודעת אם זה מתאים כתגובה לסיפור הזה (זה פשוט הזכיר לי….) או למשהו אחר, תחליטו…
***
מחזק מאוד כמו תמיד. רציתי לשאול בעז"ה אני מתחילה עבודה חדשה ויש שם טרנד שנכנס למשרדים happy hour אני כמובן לא רוצה להשתתף, אך מה לעשות במצב הזה אשמח לתשובה (ויש שם גם ערבי גיבוש שכמובן אני לא רוצה להשתתף) אשמח אם תעלו את הנושא תזכו למצוות
***
כל הכבוד לך על ההיעדרות מהכינוסים האלו, זה באמת קשה ובמיוחד שהחרדיות באחרות כן משתתפות. נכון שלא היית בהלם לראות את ה'רוסי החרוץ' יושב ועובד? גם כך את יכולה להיות 'אסתי\שושי\שרי החרוצה'. כל הסיפור פה זה ביטחון עצמי. תודה על החיזוק
***
יאוווו מדהימה אחת!!! כל הכבוד לך, באמת זה קשוח פי כמה כשהבנות החרדיות סביבך כן משתתפות ואת בכל זאת אומרת את הלא שלך. זה בכל מקרה לא קל להיות חריגה ולקבל הערות מכל עובר ושב הסיטואציה הזאת
***
לגבי העניין של עובדות חדשות: אותי חפפה מישהי לעבודה על כלי שלא נלמד בסמינרים, משהו מאוד ספציפי. זה היה מדהים. מי יודע כמה מכל העתיד המקצועי שלי לאחר מכן אני חייבת לה. תודה, אביגיל!
***
פשוט וואו, חיזק אותי מאד מאד. מתמודדת בדיוק עם אותה בעיה ברמה יומיומית, כל חיזוק תורם שוב ושוב להבנה כמה חשוב לעמוד איתן וכמה זה שווה! תודה על הכל.
***
חזק ביותר! איזה אומץ יש לך, מעריכה ומצדיעה! ובאותה הזדמנות, תודה לנעמי (למיטב זכרוני) שכותבת כל סיפור בצורה כ"כ משובחת ומעניינת תענוג ממש
***
וואו, מעריכה ממש. כל כך קשה לשמור על ענייניות כשהכל מסביב מנסה ליצור גיבוש והווי. לוקחת איתי את המשפט: יגיד הנימוס מה שיגיד, התורה חשובה יותר.
***
מחזק ממש!!! קשה להרגיש זו שלא זורמת ומכבידה, במיוחד בדברים כאלו שיש בהם ספק אם כ"כ חשוב לעמוד מנגד! שנזכה לעמוד חזק על המשמר…
***
תודה על החיזוק, גם אני (כמעט) היחידה בין העובדות החרדיות במקום העבודה שלי שלא משתתפת בחגיגות כאלה ולא תמיד זה קל
***
תודה רבה על השיתוף. הטענת אותי בכוח! לא לחשוש מלומר לא. להתמיד בעיקר. תמשיכו לשתף. אתן מחזקות!
***
יפה מאד! שתדעי לך, מניסיון שכשאת בטוחה במשהו האחרים מקבלים את זה כמו שצריך ואפילו בלי הרהוריםֱֱֱ
***
היי, המשפט הזה לא במקום- אף פעם לא דמיינתי שמתכנת רוסי יהיה מורה שלי למשהו חשוב בחיים,
***
כל הכבוד לך. אלופה. אמאלה. ריגשת. מדהימה. תמשיכי כך.
***
מחזק מאוד מאוד תודה רבה מאחת שמתמודדת בעניין גם…
***
אמאלה איזה צמרמורת עשית לי… חיזקת!
***
שאלה חזקה ומעוררת. תודה. חיזקת אותי.
***
חזק ברמות!!!! את תותחית על…
***
סיפור מהמם! כ"כ אמיתי ונכון!
***
איזהו חכם הלומד מכל אדם!
***
חיזקת אותי מאד!!!
***
מחזקקקק תודה
***
תודה רבה
***
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
בקשר לסיפור רצון אישי מאד התחברתי לאישה היקרה הזו שיודעת לתת לבעלה את הכבוד וההבנה שהיא כפופה לדעתו ולנושא שהעליתם שהוא כל כך חשוב ולא מספיק מדברים עליו.
בורא עולם טבע בבריאה שאישה מקומה להיות עזר לבעלה, שיש הבדלי מעמדות. העולם היום מאד מנסה לטשטש זאת עם שוויון זכויות והאדרת האישה -יום האישה וכו' גם במקומות עבודה מנסים להכניס יותר את עם הנשים שלא יהיה אפליות.
אבל העצוב שבדבר שגם אצלינו בציבור החרדי ואפילו במקומות הכי טובים נכנסה התופעה הזו והחומות האלו נפרצו. אישה חייבת לדעת את מקומה, את התפקיד שבורא עולם ייעד לנו להיות כפופה לדעתו, להיות כנועה אליו ולכבד אותו (כמובן כשיש קשר בריא והיא יודעת איך להביע את הרצונות שלה).
אישה שחייה על פי התורה וההשקפה הזו זה החיים הכי יפים שיכולים להיות. זה צורך בסיסי של הבעל וכך הוא יכול לגדול ולהוציא את המקסימום הכוחות והכלים שיש לו בעבודת השם ודווקא זה העוצמות שטמונים באישה שהיא כפופה לדעתו, לא משנה שהוא פחות חכם ממנה או יותר עדין באופיו.
אישה שחיה הפוך לצערי אני רואה את זה בעיניים, זה ממש לקצץ לו את הכנפיים. ממליצה מאד לשמוע את הרבנית רות ולדמן או לקרוא את הספר שלה
רוצה להגיב על תגובה על הסיפור לעבוד בלי לעבוד– מצטטת: קשה לי עם סיפורי הבטחתי ונושעתי, יש לי סיפור דומה, אבל עם סוף לא מרנין עדיין. לא הייתי מרוצה בעבודה, לא היה לי שם טוב. בעצת רב, עזבתי בלי עבודה אחרת. מיד אח"כ התבשרתי בשורה טובה ב"ה
אולי זה ה"הבטחתי ונושעתי "? אולי בגלל שעזבה עבודה אפילו שאין לה משהו במקום, שמרה על הרוחניות שלה ו/או על הבית שלה וזכתה במתנה יקרה מכל? זה בכלל לא אוטומטי….
בקשר להערה לגבי אתר "עבודה מהבית"/ "עובדים עכשיו" (השמות משתנים מפעם לפעם) שמפילים בפח את הנכנסים לאתר ומסמנים וי ב"קראתי את התקנון"-
אני הגשתי תלונה למועצה לצרכנות והם ראו זאת בחומרה רבה ופנו אליהם, ומאז הם הפסיקו להטריד אותי עם דרישות תשלום הזויות. לידיעה
