לתגובות הקוראות

נטיעות שנוטעים ממך

בשונה מכל החגים שיש בהם מאפיינים מיוחדים וחגיגיים, ט"ו בשבט חל ביום של חול. יש בו מנהגים, עניינים וסגולות רבות, אך מבחוץ הוא נראה כיום רגיל.

גם הסיפור שלי מתחיל בסתם יום רגיל בעבודה, עם הודעה על גיבוש "שגרתי". 

אומר לכן את האמת- אני טיפוס חברותי מאד. אני אוהבת את זה, את היציאה מהשגרה, את ההווי והחוויה. כשקיבלתי את ההודעה – הרגשתי שדווקא מתחשק לי מאוד להשתתף בגיבוש…

במקום עבודתי יש אמנם רוב מוחלט של נשים ואחוז נכבד של חרדיות.

אך בכל זאת, הצוות שלי לא כולו חרדי, ויש גם מעט גברים. 

אופי המשתתפות והמשתתפים ביום הגיבוש המיועד, עורר שאלה.

מה עושה יהודייה טובה כשמתעוררת אצלה שאלה? שואלת.

בעלי תיאר לרב את התוכניה ואת אופי הכינוס המיועד, וקיבלתי תשובה חד משמעית: אסור. 

הרב הוסיף כדוגמא, כדי שהדברים יתקבלו על הלב: "הרי לו היתה זו עובדת מוסלמית שאינה יכולה להשתתף בדברים כאלה, על פי דתה, היו מקבלים זאת – נכון?"

ובכל אופן, אני יהודייה. גם העובדות האחרות יהודיות, והן מרגישות שהן יכולות להתערב ב"מצפון היהודי" שלי ובקבלת ההחלטות שבעקבותיו…

 כאן נעוץ ההבדל, ולכן אני צריכה להיות חזקה.

"כדאי לשתף את הבוסית בסיבה האמיתית, אחת ולתמיד" המליץ הרב. אמנם, אם אין שום אפשרות, כך הנחה- אז בלית ברירה יש להתחמק מהאירוע בתירוץ צדדי.

בחרתי באופציה הראשונה. הרגשתי שיש בי כוחות לזה. גם בזכות קולגה במשרד שעודדה אותי, ובעיקר בזכותכן- בזכות כל השמורות, הסיפורים והשיתופים, המצטברים עם הזמן לגב חזק וכוח אדיר!

"תגיעי?" ביררה הבוסית בשיחת טלפון סתמית.

"לא מתאים לי" אמרתי.  הסברתי את עצמי באופן ברור ופשוט, כמו שהרב אמר.

"זה בסדר גמור" היא ענתה, ואני שפשפתי אוזניים. "אם זו 'תורתך אומנותך', תעשי מה שנוח לך!"

הערבוב של המושגים היה חילוני לחלוטין, אבל התוצאה היתה יהודית למהדרין: פטור מלא מיום הגיבוש.

"בדיוק שוחחתי עם יעל (עובדת במחלקה אחרת)" היא ענתה על השאלה שלא נשאלה, 

"ויעל הסבירה לי בדיוק את ההבדלים בין יום עיון מקצועי לבין יום גיבוש. היא אמרה לי מתי מותר לכן להשתתף ומתי אסור… זו היתה שיחה ארוכה, אך מחכימה".

תודה, יעל. לא ידעת ואולי גם לא התכוונת, אבל את הכנת עבורי את הקרקע לתגובה נעימה כל כך ומבינה מהבוסית.

בהזדמנות זו רציתי להודות גם לכולכן, חברות יקרות לדרך. אתן חורשות באדמה לא זרועה, ומכינות בשבילנו פירות מתוקים.

אתן משקות את האווירה הציבורית במים זכים, נוטעות מוסכמות חדשות למנהלים, ומייצרות סטנדרט חדש ומכובד. הסיפור שלי, הבנאלי, משקף מציאות חדשה, מרשימה ומעוררת השתאות.

לעולם לא תדעי מה תהיה ההשפעה שאת מותירה אחרייך.

מה נותר עוד לאחל?

שכל נטיעות שיטעו ממך, יהיו כמותך!

תגובות השמורות לסיפור 

וואו איזה סיפור מרגש ומחזק! ואני ממש מעריכה את זה שעל אף החשק התגברת ושאלת רב! 

אני אישית גם אישה שמאוד צריכה את כל המסיבות והיציאות מהשגרה. ואני חושבת שחשוב לארגן אותם לעצמנו באופן המותר. ולכן משתדלת לארגן לי סיבות כשרות למסיבות. (זה חשוב!) 

דוגמא לכך: בחורף שעבר ארגנתי ערב גיבוש לאחיותיי. התכנסנו בבית אמא לערב מוסיקלי וחוויתי. היה מחמם ומרומם! (אחותי החמיאה לי שאני מזכירה לה את לאה ראם בהפקה ובהרמה של האירוע המרומם) 

אני גם משתתפת בערבי שירה מטעם העירייה. היציאות הקטנות האלו אכן מאווררות, צובעות את השגרה האפרורית ושוזרות מתיקות בחיי היומיום. פשוט תחשבו לעצמכן איך אני יכולה לאוורר את עצמי בצורה כשרה וראוייה. אל תדחיקו את הצורך הזה. הוא קיים! (כמובן לא להגזים מדי. הכל באיזון ובהתאמה לצרכי הבית) 

מדהים ומרגש לראות כמה לכל אחת יש כח! הסבר של אישה אחת בנושא חשוב-מרים את המודעות ויכול לעזור שנים קדימה/למאות עובדות קדימה. כל אחת שמצליחה להעלות את הרף במקום עבודתה-זה זיכוי הרבים לדורות, מפעים לחשוב על זה! יישר כח אדיר לך, ולחברתך יעל. 

לאישה שסיפרה על היותה רווקה במשרד וכל ההתנהלות המאופקת-וואו את פשוט גיבורה! מעריצה ממש! בכלל, כל המגיבות, אחת אחת מביאות את המשיח בקרוב בעז"ה. 

נעמי-כנראה התפספס לי ברדאר-מזל טוב ענק להולדת הבת! תזכו לגדלה לתורה, לחופה ולמעשים טובים מתוך סיעתא דשמיא ברוחניות ובגשמיות!! 

בום, צלפתם בול בנקודה. 

אני ג'וניורית. ובניגוד להרבה מובטלות אחרות התחלתי עבודה בחסדי שמים בסיום הלימודים. בשבוע השני לעבודתי, כשלא היה לי מה לעשות עדיין. וכמעט ולא היו לי תקשורת עם חברי הצוות הודיעו על project day -שם חגיגי ומרשים ליום גיבוש. והראש צוות מתחיל לעבור על כולנו ולעשות רשימה של באים או לא באים. 

ואני… אפילו לא רועדת, לא ממצמצת. בעיקר סקרנית איך זה יעבור. והוא מתחיל ממני ושואל "XXX, את מגיעה?" ואני בשלווה מוחלטת: "לא" והוא מתגמגם: "למה… מסיבה דתית?" הוא מצא בסוף את המילה "כן" וזהו והיה יום כיף ועבדתי בזמן הזה ודי. 

אחרי הסיפור הזה התחלתי לנסח לכן מייל (הוא לא נשלח בסוף, חבל…) -רציתי להודות לכן, לומר תודה לכל הבנות שסללו לי דרך. שעשו חריש עמוק, כואב וקשה. ושילמו מחירים. בואו תסתכלו על הדור הבא ותראו אותנו, הצעירות כמה גב חזק וקשוח ובטחון נתתן לנו. גאווה יהודית ועוצמה אמיתית ואושר על הזכות הנדירה שיש לנו, בנות דור אחרון. 

ואם עדיין יש קושי, ועדיין יש משהו שלא מספיק מבין. וצריך להסביר ולדברר וללכת על ביצים בלי שישברו. ואתן תעשו את זה. סיפור כמו שהיה לי יהיה שכרכן. 

גם לי נתנה האווירה המון כוח. 

לא שאלנו רב לגבי יום גיבוש מרתק שהמשרד תכנן לצאת אליו, כי היה לי ברור שלא. וכמעט כל הצוות שלנו חרדיות מקסימות וטובות. וכולן באו ליום הגיבוש. אבל הרגשתי שהבוס נחמד, ויהיה פתיחות, ושיח, והווי. וגם ככה אני מרגישה שאני לא שמורה כמו פעם. 

בקיצור, לא נסעתי, הייתי צריכה לקחת חופש על חשבוני, וכל החברות שלי כל כך שכנעו אותי להצטרף, והתארגנו והכינו תוכניות, והייתה אווירה של התכוננות ואני הייתי בחוץ. אבל הייתי עקשנית, ולא נסעתי. (בסוף גם לא פיציתי את עצמי על זה.. חבל) 

שבוע אחר כך, כששתי חברות, כל אחת בנפרד, אמרה לי בשקט שחבל שלא עשו כמוני – ידעתי שעשיתי נכון. אבל את הכוח לעשות את זה לא קיבלתי מהן. זה היה כבר אחרי מעשה. את הכוח אתן נתתן לי. תודה!!! 

שלום ברצוני להגיב לסיפור נטיעות שנוטעים ממך: 

הסיפור בהחלט מחזק ומרגש ובודאי שכח הציבור זה משהו עצום ואין ספק ש"שמורה" אחראית להרבה מזה. אני רוצה להאיר נקודה שלא תמיד ההשתמטות מאירועים כאלו מתקבלת בהבנה. אני עובדת במקום עם הרבה מאד חרדיות והבוסית שלי חרדית! (לפעמים יותר קשה איתן כי באות מהמגזר והם לא מבינות לצערנו) ממש לא רואה בעין יפה היעדרויות כאלו. 

היא גם העירה לי פעם וגם כשהיא לא מעירה אני רואה את השדר שלה. היה לי גם סיטואציה לא נעימה שבאחד האירועים היא דאגה לי לכיבוד אחר מפאת רגישות שלי למזון מסוים והיא כעסה מאד שנשארתי במקום. 

בקיצור – צריך לדעת שלא תמיד זה מתקבל בהבנה וזה כמובן לא סיבה לסגת 

וואו, קודם כל אני מאוד מעריכה את האומץ שלך. ובטוחה שההרגשה היא עילאית. וגם חייבת לך תודה ענקית שחיזקת אותי כי גם לי היה אותו סיפור שבוע שעבר. 

העבודה שלי יוצאת ל3 ימי גיבוש ובמשרד שלי גם יש חלק נכבד של חרדיות שאף אחת לא פוצה פה. רב אמר לי בשום אופן! וההשפעה שלך תהיה לטובה. אזרתי אומץ ואמרתי את הסיבה האמיתית וקיבלו אותה בהבנה. נשארתי היחידה שלא יוצאת לנופש. 

אבל בטוחה שההשפעה שלי נשארה בהערכה עצומה בלבבות הבנות. וההרגשה שלי להקרבה הזאת היא כ"כ עילאית – אין יותר אושר מזה. תודה רבה! 

מרגשת את!!! לא יודעת למה אבל היו לי דמעות בעיניים… אולי כי אני בשמורה משנת ההקמה שלה ורואה את ההתפתחות וההתקדמות שלנו ביחד ואולי כי באמת בדור אחרון אילו סיפורי מופת של גבורה יהודית! 

אנצל את ההזדמנות להודות ללאה שעומדת בראש הארגון, מנחה, מכוונת ומקדמת אותנו לשאוף תמיד ליותר, מוסרת את כל כולה למען הארגון ולמען עמ"י. אין מילים להודות!!! 

וואו, בא לי בדיוק במקום!! גם אצלי במשרד מתוכנן בקרוב ערב גיבוש, אנחנו צוות שכמעט כולו נשים ורובו חרדיות. כשהתלבטתי האם ללכת, עלה לי משפט שפעם כתבו בשמורה- לזכור מה המטרה. יצאנו כדי לפרנס בית של תורה, אנחנו באות לעבוד. החברה, הגיבוש והמשפחתיות- זה לא המקום. 

תמיד מכוון אותי ועוזר לי לשים את הגבולות הכל כך חשובים. תודה! 

וואו!! עוצמות, מרגישה את הלב שלך פועם לפני שיחת הטלפון, את הרצון החזק להצטרף ואת העוצמות לקבל בפשטות את פסק ההלכה ולומר בביטחון לא!, אשרינו! ועוד שהקב"ה חסך ממך את ההסברים המפורטים- מתנה, מגיע לך! 

חיזקת אותי מאד! אומנם אצלנו בכלל אין ימי גיבוש:( כך שזה ספציפי לא רלוונטי לי, אבל נותן כח ומחזק!!! תודה 

וואו.. אני רוצה לציין שזה לא רק "תודה ליעל" שגרמה לבוסית לענות תשובה נעימה, אלא הכותבת הצילה את עצמה מחילול ה', הרי הבוסית ציפתה לזה שלא תוכל להשתתף, ואם כן היתה משתתפת מאי נעימות, או מחוסר הקפדה- הבוסית היתה לומדת שזה לא כזה ברור, ושאולי *אפשר* לחייב אותן לבוא ליום גיבוש. 

***

ריגשת, ממש ירדו לי דמעות! אם כל אחת תחשוב עוד שניה אחת לפני התגובה על הגלים שהתגובה שלה יכולה ליצור…. ממש מזכיר לי את הסיפור עם האוניה שאחד הנוסעים שישב בתחתית התחיל לעשות חור וחשב שזה ישפיע רק על התא שלו…. ככה אנו, רק מידה טובה יתרה פי עשרת מונים…..

***

מרגשות אתן כולכן! אני עובדת במקום שכולו חרדי ומבינה את ההפסד וגם לי הדברים האלו כ"כ מוסיפים כייף והנאה. מעריכה מאוד את צורת ההתגברות שלכן!!! 

***

נפלא! באמת מעורר אותנו לכך, שכל התחזקות שלנו , נותנת כח ומכשירה את הקרקע גם לאחרות , ולהיפך ח"ו. .. שנזכה להתחזק ולחזק! 

***

הסיפורים מחזקים, מרגשים והכל… זו מטרת העלילה הרי. אבל הכתיבה, הכתיבה היא משהו מיוחד. תודה! 

***

מרגש ומחזק גם אני מרגישה כל כך הרבה פעמים את "השמורות" עומדות מאחורי ונותנות לי כח! 

***

מדהים ומרגש כמה כח והשפעה יש לכל התגברות אישית מחזק ומחייב תודה 

***

חיזקתתת תודה רבה 

***

תודה! מחזק! 

***

תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח 

רוצה להגיב לזו שבקשה כח לשמור על הגדר של לא לקנות באינטרנט. 

הנקודה העיקרית מבחינתי, שהיא החסם המרכזי לקניות באינטרנט, היא ההיתר להשתמש באינטרנט לצרכי עבודה בלבד. אם זה לא מותר – אז מה פתאום לעשות את זה?! גם אני מרגישה שהנושא הזה כ"כ נשחק ולא נלחמים עליו. 

לאחרונה שמעתי על סמינר איכותי ועקרוני מאד שהזמין אביזרים למחנה דרך אתר כלשהו. מאמינה שהוא לא היחיד. זה כ"כ כאב לי – איך אפשר לחנך את הבנות כמו שצריך אם הסמינר לא עומד בכזה ניסיון? ההרגשה היא שהמאבק כבר ממש לא ציבורי (בשונה למשל מהמאבק בסמארטפונים) כל אחד צריך להילחם על זה לבד וזה כמעט לא לגיטימי. 

נראה לי על זה כבר אמרו גדו"י בדור האחרון (נראה לי שמעתי מכמה – הרב שך / הגר"ח קרייזווירטה) שבדור הזה כל אחד צריך לתלות שלט על הבית שלו: "אני וביתי נעבוד את ה'". אין ברירה אחרת… 

חייבת להגיד שזה באמת נסיון קשה מאד מאד, כי מעבר לכל המעלות – זה שרואים שהמון נשים צדיקות ואיכותיות (מאד! כאלה שיש לי הרבה מה ללמוד מהן) קונות באינטרנט בלי לחשוב פעמיים, זה כ"כ מחליש… 

אבל תדעי שיש גם הרבה מאד נשים שנמנעות! וגם כאלה שלא משתמשות באינטרנט שלא לצרכי עבודה (ולא רק קניות), ואפילו כאלה שמקפידות להשתמש גם במייל רק לצרכי עבודה! ויש גם כאלו בלי אינטרנט בכלל… 

כל פעם שאני פוגשת אחת כזו, זה מחזק אותי אישית, כ"כ כיף לדעת שיש עוד אנשים חזקים… זה לבד שיקול להיות מאלו שמחזקים, ולא מאלו שמחלישים חלילה. ברור שאלה שחיזקו אותי – תקבלנה שכר גם על הכח שהן נתנו לי. 

על ההתמודדות עם ה"הפסדים" עצמם מההמנעות בקניה באינטרנט – אפשר להתווכח על כמה זה חוסך כסף וזמן. אבל בהנחה שזה כן הרבה יותר נח לפעמים וא"א להתכחש לזה, אני יכולה להגיד שמה שמחזק אותי זה לדעת שלכל אחד נקצבה עגמת נפש, מאמץ וטרטורים, וגם כמה כסף הוא יוציא על כל דבר ובאיזו רווחה כלכלית הוא יחיה. ואם את בוחרת להסתובב עשר שעות במכירות סופעונה במקום לקנות מהבית בזמן שנח ומתאים לך (ואז להתעסק עם החזרות, ומוצרים שלא מגיעים, ומידות שלא מתאימות…), אז כנראה ש"בזבזת" את הטרחה שנגזרה עלייך בגיזרה הזאת ולא במקום אחר. חשבון פשוט של "אין שומע לי ומפסיד". 

לי זה מזכיר מה ששמעתי לפני הרבה שנים (בשם הרב ארנברג) על הפסוק – "אשרי האיש אשר תיסרנו קה, ומתורתך תלמדנו", על כל אחד נגזרים ייסורים, אשרי מי שהייסורים שלו הם להתייגע בתורה ולא חלילה דברים אחרים… (נראה לי שזו גם הכוונה במאמר חז"ל "אשרי מי… ועמלו בתורה") אז זו אכן לא תורה, אבל בטוחה שזה מתאים על כל קיום רצון ה'. המון כח להמשיך בקבלה הזאת! ותדעי שטוב לשמוע על נשים כמוך! 

הזדהיתי כ"כ עם כל מילה שלך, הרגשתי שכתבת ממש את מילותי שלי. אכן זה הגיע למצב שהאחות, והגיסה… גם המשפחות שנקראות צדיקות ושמורות, ואת פתאום מרגישה שאת היחידה בדור שלא, ואולי אין בכלל בעיה ואת סתם מגזימה… 

נכון, הניסיון קשה מאוד! במיוחד כשרואים שרבים וטובים נופלים בזה. רוצה לחזק את ידייך. סיפורי הגבורה-הרוחנית הכי עוצמתיים ששמעת על דורות קודמים, היו על עניינים 'אפורים', שהיו הרבה מ'בתים טובים' שכן עשו אותם, וכן הלכו ל… וכן השתתפו ב… וכן למדו ב… 

ברור שקל הרבה יותר להיזהר בדבר שכולם נזהרים בו והוא במודעות הציבורית, וקשה מאוד לשמור על עצמך ממשהו שברור שהוא אסור – אבל יש כל מיני שמוצאים לעצמם היתרים… הסיבה היחידה שאת – ואני – ומקווה שעדיין יש רבות כמונו – אינן מזמינות באתרים, היא נטו 'למען שמו באהבה'. אנחנו מפסידות מזה המון. כסף! קלות! נוחות! מבחר! להיות 'בעניינים' ועוד ועוד. לא מרוויחות מזה כלום באופן גשמי. וזה בעצם מה שנקרא 'מסירות נפש' עבור הקב"ה! לפחות תדעי כמה ענק הדבר שאת עושה! 

אין כ"כ הרבה תחומים שבהם את עושה נטו למען הקב"ה, בלי פרסום, בלי רווח מהצד, עם המון ויתורים ותחושת הפסד. וזה לא נגמר רק בויתור על רגע הקניה, את כל הזמן לא באמת בעניינים, ולא מהמוצלחות והחברה'מניות שמצליחות לאבזר את הבית והילדים מושלם כמעט בלי כסף… 

[מי שעוזר לה כיוון המחשבה הזה – על מסירות נפש אמיתית למען כבוד שמו יתברך בוודאי ובוודאי שמקבלים שכר עצום – כמובן שכאן בעולם זה לא בדיוק נראה ואנחנו אלה ש'למטה'…, אבל תדמייני לך שבעוה"ב – 'עליונים למטה ותחתונים למעלה'.] 

ובנוסף – בודאי שזה משפיע על איכות הצאצאים שלך בעז"ה. אמא שמוסרת נפשה למען הרוחניות שלה ושל ביתה, בהכרח שזה ישפיע על צאצאיה. 

מחזקת את ידיך שוב. את גיבורה ענקית, וכנראה זהו אחד הדברים שעליהם כתוב איך הקב"ה ינענע את החבל חזק חזק וישארו רק אלו שתופסים בכל הכח. לפעמים מה שמעצים את הקושי בנסיון הוא האווירה החברתית מסביב. תמשיכי להחזיק חזק! 

שלום, רוצה להגיב לזו שלא קונה באינטרנט. וואו אני פשוט מזדהה עם כל כל מילה!!!! קודם כל תודה לך שהצפת את הנושא, ובכלל לשמוע שאני לא היחידה בעולם עם הקבלה הזו… גם אני קיבלתי על עצמי לפני שנים (יותר נכון קיבלנו על עצמנו בעלי ואני) שלא קונים באינטרנט. ואני רואה ושומעת סביבי שהיום כולםםםם אבל פשוט כולם קונים ברשת! גם אנשים ממש טובים. פשוט כולם. 

כשמתחילים לדבר על תחפושות התגובה הטבעית של אמהות זה כן צריך להזדרז להזמין מאלי-אקספרס, או כמו שתיארת על נקסט וכדו'. בול!!! יוצא לי גם לראות בגדים שאחותי מלבישה לילדיה (היא דווקא לא קונה אבל מקבלת מבנות מגיסותיה שקונות) , לפעמים ממש יוצא לא העיניים!! גם אני מאד אוהבת ילדים שלבושים יפה וכו'. 

יותר מזה- לפני תקופה עברתי מעיר חרדית מרכזית לפריפריה, ונושא הקניות פה הרבה הרבה יותר קשה. אין בעיר מגוריי שום רשת חרדית, אפילו נעליים בסגנון חרדי קשה למצוא פה.. לכל דבר קטן צריך לנסוע, ואני תוהה- אולי במצב הזה הקבלה שלי לא רלוונטית? אולי המצב כיום הוא כזה שלקנות באינטרנט כבר "לא נחשב" לבעיה? (בדומה לכך שפעם לא היה לאף אחד מייל והיום זה דבר נורמלי?) ואם קניות גוזלות ממני זמן רב כ"כ- מה עדיף? 

ממש ממש גאה בך שאת שומרת חזק על הקבלה שלך!!!! גם אני כמוך מנסה להחזיק חזק, ולענות לעיתים על תמיהות – אבל למה את לא מזמינה???? ובמקביל לעיתים תוהה מה נכון עבורי? אשמח מאד לשמוע עוד על הנושא. תודה!! 

תגובה לתגובה האחרונה שהופיעה שם, לגבי הקניות באינטרנט אני הכי מבינה ומשתתפת שיש! 

רוצה לשתף במידע שחשוב לדעת, לתועלת כל מי שנמנעת מקניות באינטרנט. אני אמא לחבורת בנים ב"ה, וכמעט כל יום חוזר הביתה עוד זוג מכנסיים עם חור בברך… לאחר בירור מהן המכנסים הכי טובות, עבות וחזקות, לא מדי צרות שלא ייקרעו, ולא מדי רחבות שעדיין ייראו יפה, המסקנות הובילו למכנסי חברת נקסט. 

מה שהתחדש לי זה שיש להם שירות טלפוני ואפשר פשוט להתקשר אליהם ולבקש "מכנסי בית ספר" ושם בשיחה טלפונית עם נציג נקסט (כנראה גוי שיושב איפשהו בחו"ל) הוא שואל איזו גזרה ואיזה צבע ומידה ומבצע עבורך את הקניה. 

נכון שעדיף להימנע לגמרי (היה לא נעים ללכת לקחת את החבילה שהגיעה.. לעמוד בתור עם אלו שמזמינים..) אבל אם אפשר לעקוף את זה בצורה כשרה ובטוחה-אז אולי זה שווה. בהצלחה 

שלום, אני רוצה להגיב לזו מהתגובות שלא קונה באינטרנט, שרוצה חיזוקים.. 

אני גם אחת כמוך שמשתדלת להימנע מקניות באינטרנט בעז"ה ואני חושבת שמה שיכול לעזור לעמוד בזה חזק זה שתגדירי לעצמך למה את עושה את זה. 

אז אני ניסיתי להגדיר לעצמי למה כדאי להימנע, כי השם לא אוהב אינטרנט ולכן אני גם לא רוצה להשתמש באינטרנט, אלא רק למה שחייבים… וזהו.. חוץ מזה שזה גדר ענק לכל נושא האינטרנט, במיוחד אם יש לך בבית. ולמול הנסיונות שעולים בחברה אולי הכי קל לאמר פשוט – אני לא רוצה לקנות באינטרנט. זו בחירה שלי, שאני רוצה לשמור עליה בגאון. ושמחה בבחירה הזאת. 

ואם זה נושא של כסף. בואו נחזק את האמונה שמי שנתן לך כסף לקנות בזול, אין לו שום בעיה לתת לך עוד בשביל לקנות במקום כשר. ואם הוא נתן את הכסף אז בואו נעשה איתו דברים שישמחו אותו… חזקי ואמצי. אני איתך:) 

רוצה להגיב שמי שכתבה שיש לה עיקרון לא לקנות באינטרנט, וקשה לה…. ב"ה אני באותו מקום בדיוק, מעריכה אותך!! נותן לי כח לדעת שאני לא היחידה… 

לאחרונה קיבלתי קצת חיזוק לעניין שיצא לי לדבר עם איזה אישה שמורה מאד, שכן משתמשת בזה, שמעתי שהיא לא שלמה עם זה, מתחרטת אחרי כל פעם, שורפת על זה שעות, וכו.. זה נתן לי גיבוי מאד חזק להחלטה שלי. יודעת שחסכתי לעצמי הרבה נסיונות שהיו צצים אם כן הייתי משתמשת… 

חושבת שהניסיון שלי קל יותר מאשר נסיון של מישהי שכן בפנים ורוצה להגביל את עצמה. מוצאת את עצמי מודה לה' כל פעם מחדש על השכל שהיה לי לא להתחיל עם זה, לשים קו אדום זורח, מספיק התמודדויות יש לי גם בלי זה…. מאחלת לך שתמיד תרגישי חזקה ושמחה עם זה!

***

התגובה המתוקה של יש לי בקשה: יש לי גדר ועיקרון ב"ה לא לקנות באינטרנט. אני איתך!!!! גם אני כמה שאני שומרת על עצמי בזה ממש אשמח לחיזוקים בנושא!!! כמה שברור לי שה' רוצה ממני את זה ולא קניה באתרים זו "השתדלות לפרנסה" עדיין זה מפתה כי זה באמת דברים זולים! (ברוב המקרים

***

בקשר לבקשה להימנעות מקניות ברשת מזדהה מאד מצטרפת לבקשה!!! גם אני מרגישה שהנסיון הולך וגדל ועוד עכשיו לפני פורים כשמפרסמים קישורים לאביזרים ותחפושות ואין זמן לצאת לקניות והרבה יותר קל טכנית וגם יותר איכותי וגם יותר זול לקנות ברשת אנא תעזרו בבקשה 

***

אני ג"כ אשמח מאד שיעלו את נושא הקניות באינטרנט במיוחד לפני פורים שהתחפושות באמת מחיר משמעותי וזה ניסיון קשה לעמוד מול כל השכנועים וההטבות שמדברים כולם מסביב תודה על סיפורים חזקים ומעודדים שנותנים כח לעמוד בנסיונות 

***

תגובה לתגובה למי שכתבה שיש לה גדר לא לקנות באינטרנט. לא פתרון מלא, אבל אני יודעת שיש אפשרות לעשות הזמנה טלפונית מנקסט. אני חושבת שצריך לדעת את קודי הפריטים שרוצים להזמין 

***

נורא התרגשתי בתגובות ממה שחברה כתבה: אבל עובדת איתי אחת מודרנית שהיא כן מדברת איתו יותר, ויום אחד היא סיפרה לי שהשומר שאל אותה: למה רות לא מדברת איתי כמו שאת? אז היא ענתה לו: כי היא מחונכת, אצלנו מחנכים שאישה לא מדברת עם גבר זר, רק עם בעלה וקרובי משפחה, גם בוקר טוב היא לא צריכה לומר לך. אז הוא אמר לה ואת מה? אז לא הבנתי ממנה בדיוק מה היא ענתה לו, רק תפסתי שאולי ההימנעות שלי מלדבר עם גברים בעבודה תשמור עליה גם… תרתי משמע הלוואי שנזכה תמיד להרבות בקדושה בעם ישראל!

אני עובדת במשרד חרדי קטן ונחמד, שנוהג לשלם רק את מה שהוא חייב…. (מחלה רק 50% מהיום השני וכו'…) 

בתמוז שעבר אושר במשרד התחבורה הנחה בקניית חופשי- חודשי לצעירים עד גיל 26. הייתי אז בחופשת לידה, וראיתי ברפרוף את המייל שהבוס שלח שהוא מוריד את גובה התשלום על הנסיעות לעובדות הצעירות (שאני בינהם) בגלל ירידת מחיר החופשי חודשי. 

כאמור, הייתי בחופשת לידה וזה לא שינה לי לכלום. חזרתי, כדי לגלות ששכחו לעדכן בתלוש שלי שאני מהצעירות, ומשלמים לי תעריף נסיעות מלא (גבוה בכ-100 ש"ח). עשיתי בירור קטן אצל חברות במקומות אחרים, והתברר שרק המעסיק שלי החליט להוריד את גובה תשלום הנסיעות לעובדות, רוב המעסיקים ממשיכים לשלם על חופשי חודשי בלי קשר לכמה הוא עולה לעובדת. 

בימים הראשונים לא אמרתי לחשבת כלום, ביקשתי מבעלי לברר האם אני צריכה להגיד, או שאם זה טעות של הבוס במשהו שמקובל לשלם עליו יותר, ובכלל – לא הייתי חייבת לדעת על משהו שקרה כשהייתי בחל"ד, אולי זה מגיע לי. עוד לפני שהוא בירר, עשינו חושבים ביחד, והחלטנו שאין לנו מה לעשות עם כסף שהוא לא לכתחילה שלנו. 

את הדוח נוכחות של חודש הבא הגשתי עם הערה – צריך להוריד לי בתשלום נסיעות, וגם לקזז את ההפרש מחודש קודם. עבר שבוע, הגיע תלוש שכר למייל. היתה בו שורה של נסיעות, עם סכום מזערי אחרי שקיזזו גם את החודש הקודם.

ולגודל ההפתעה – שכר הבסיס, עלה ב300 ש"ח לחודש!!! למה? לא ברור. לא ביקשתי, לא חלמתי אפילו, עברו על העבודה שלי מאז שחזרתי והחליטו שמגיע לי…. האמת היא שמשמים כנראה החליטו שמגיע…. וזה כסף שהוא לכתחילה שלי

פגישת אסטרטגיה לתכנון פרסום

מתנת: מרקר

עיצוב פרסומת מדויקת

מתנת: טליה טל

שדרוג של דף נחיתה, ניסוח מייל שיווקי או קופי למודעה

מתנת: d.front

הנפשת לוגו

מתנת: שירה נחמה כהן

סדר וארגון אחת ולתמיד בתיבת המייל של העסק- פגישה של שעה וחצי

מתנת: ציפורה סובל

כתיבת תוכן שיווקי לדף נחיתה בשווי 1000 ש"ח.

מתנת: אוריגמי

הדס קורלנסקי

שיחת ייעוץ עיסקי או דוח שנתי בשווי של 1500 + מעמ

מתנת: הדס קורלנסקי

סדר וארגון אחת ולתמיד בתיבת המייל של העסק- פגישה של שעה וחצי

מתנת: ציפורה סובל

מודעת פרסום קופי + עיצוב

מתנת: נחמה שוכמן

הנפשת לוגו

מתנת: שירה נחמה כהן

בוט לאתר בשווי 5000 שח

מתנת: פייגי פיוטרקובסקי-

סדר וארגון אחת ולתמיד בתיבת המייל של העסק- פגישה של שעה וחצי

מתנת: ציפורה סובל

בניית תהליך אוטומטי מותאם אישית לייעול וקידום העסק- בשווי עד 3,000 ש"ח

מתנת: ציפורה סובל

רחל קירשבוים
יועצת מס

הגשת דוח שנתי

מתנת: רחל קירשבוים יועצת מס 0534166459

נתינת שם, סלוגן וקופי למודעה

מתנת: מירי ריזל. קופירייטרית לפרסום שמכיר לקהל היעד שלכם את העסק שלכם בגירסא הטובה ביותר מייל: m0548474619@gmail.com פל': 0548474619

יצירת קונספט, בניית לוגו, ושפה עיצובית, עיצוב ניירת וכרטיס ביקור. וחתימת מייל

מתנת: אילה כחלון

עיצוב פרסומת מדוייקת

מתנת: טליה טל

הנפשת לוגו

מתנת: שירה נחמה כהן

הוראות הפעלה

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה. 

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. 

לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.