אני בסך הכל ילדה שסיימה סמינר לפני שלושה חודשים. עוד לא נשואה, עוד לא מטופלת בקטנטנים, אפילו לא מצאתי עבודה כך שאני לא מי יודע מה עסוקה.... 

אבל המילים שלך העלו בי דמעות. והזדהיתי כל כך למרות... למרות שחזרתי עכשיו מבית הכנסת, מסליחות... אולי הסליחות שלי שונות מהסליחות שלך, היומיום שלנו מתנהל בקצב אחר לגמרי, אבל אצלי כמו אצל כל יהודי יש שטן שעובד קשה לגנוב את האלול... 

זאת שנה ראשונה שאני אחראית למלא לי את הלב לפני החגים, ומרגישה כל כך חזק איך הזמן נמס ואין פניות. כמו בעצת פרעה, "תכבד העבודה על האנשים..." בכל זאת אני כן הלכתי לבקש סליחה, ובאיזשהו שלב תוך כדי, כשמשהו מהאטימות נשבר ונפתח הלב, בא לי ציור מטלטל שראינו השנה: חייל מילואים שחוזר הביתה אחרי תקופה ארוכה שלא היה עם האנשים הכי קרובים לו, או אפילו חטוף שחוזר. 

ברגע הזה של החיבוק המרפא אני מסתכלת, הם בוכים מאוד האמא והבן, והם שמחים מאוד מאוד, ומסתכלים אחד על השני בחוסר אמון, לא מצליחים להכיל את הרגע... אבל בדמעות שמחה האלה אני חושבת שיש גם צער תהומי, כשנפגשים פתאום הם מבינים כמה רחוקים הם היו אחד מהשני, כמה פערים יש להם להשלים, כמה סבל יש בריחוק, וכמה טוב ביחד... ואולי הסדר הוא הפוך: דווקא בגלל הצער על הפרידה- האיחוד כל כך משמח...!!! 

בדיוק תהיתי לעצמי מה העניין בהנהגת ה' בעולם בצורה הזאת, של תרי"ג מצוות שאנחנו מצווים, אבל בכל שנה אנחנו באים לבקש סליחה שוב על שלא עמדנו בהתחייבות... מה העניין בפער הזה שתמיד קיים...? 

אני חושבת שכאן נעוץ הכל, ברגע שיש הבנה שהיה ריחוק אבל אפשר להתחיל מחדש - אז אינסוף לאהבה ולשמחה בקשר החדש-ישן! כשמבקשים סליחה זה מביע את הצער והחרטה שלא עמדנו בציפיות, שהצלחנו פחות ממה שרצינו, וזה אומר שיש לנו תקווה להיות במקום גבוה יותר מאיפה שהיינו... 

אז נכון שהחיים הם מלחמה לא פוסקת, אבל רגע אחד של סליחה על שלא ביקשנו סליחה, יכול להיות חיבוק עוטף וחזק ואוהב כל כך... תודה שעוררת אותי למחשבות האלו:) 

(ותודה על המעטפת המהממת הזאת של שמורה! אני די חדשה כאן ובולעת בעיניים רעבות...תודה ממש!) 

שיר כל כך נוגע ואמיתי. ישר כח! 

קוראת בתור בחורה שהרגע סיימה סמינר, ומתחילת אלול מחכה לאווירה הטהורה, ללב ההומה בתפילה. לדמעות. לקבלות. לסליחות. להרצאות. ויום רודף יום, נמשכת בטירוף אחר שגרה עמוסה. ואלול? הוא לא מחכה לאף אחד. הוא רץ, חומק, תכף כבר עובר. 

מרגישה ישנה, אבל הלב שלי ער. מבין ערפילי שנת היומיום תופסת בכח רגעים זעירים. פרורים. מכה על חטא, מתחננת לשנה טובה. וזהו. זה מה שביכולתי. ואולי, אם הקב"ה שם אותי במקום העסוק הזה, כל רגע של בקשה ותחינה שווה בעיניו כמו כמה התחזקויות של שנים שעברו? 

וואו!!! אין לי מילה אחרת כמה שזה נכון וממצה!!! אני עם דמעות מתחילה להאמין שגם בעומס הזה, איך שאני, קוראים לזה אולי סליחות!!! 

ואולי הטירוף והריצות הם באמת חלק מהדבר הזה שקוראים לו אלול, ותשובה והכל... כי כל המטרה שלי, בסוף גם ממש בשמיכות היא אחת. וגם אם בסוף לפגוש את אלול רק במיטה, כשכלו הכוחות, ולזכור שיש בית כנסת וריח של קדושה זה המון!! וזה הדרך להמלכה שלו מהמקום שלי!!! חיזקת אותי!! 

מיוחד מיווווווחחחחחדדדדד!

שלחתי לאמא שלי, לאחיות שלי, וכמה שאקרא נראה לי שתמיד אבכה בשורות האחרונות.

תודה לאביגיל, נגעת לעומק. תודה שייקרת (מלש' יוקר) את העבודה שלנו את המצב הממוטט שלנו, ההכרה שבעצם אנחנו עובדות את ה' עד כלות כוחות הגוף והנפש, אני בוכה מזה.

תודה אין לי איך להודות

לבכות. זה הדבר היחיד שיש לי לתת כתגובות.

ממש כל מילה בסלע, שיקף את ההרגשה שלי מר"ח אלול, ראש השנה וכרגע.

תודה לך על אביגיל על המילים. ממש מקל לבכות את המחשבות שלי והרצונות לי באמת. תודה שתמללת לי אותם, ושאני אישה פשוטה שכוספת לסליחה וקרבה כמו כולם

מסכימה עם זה שאמא לקטנטנים שהיא גם עובדת במשרה מלאה לא ממש ריאלי עבורה להתפלל סליחות במניין. אבל לא מסכימה עם הייאוש שנושב ממילות השיר. 

כתוב: "לא בשמיים היא... ולא מעבר לים.. לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא כי קרוב אליך הדבר.. מפיך ובלבבך לעשותו" הפסוק הזה תמיד מביא לי דמעות חמות בעיניים. כי התשובה פשוטה ברמת דף A4 פשוט ועיפרון מחודד וחמש דקות שבטוח יש לכולנו פה ושם. פשוט פשוט פשוט. פשוט זה מה שעשיתי השנה. 

תמיד חשבתי שהתשובה היא מצווה נשגבת ורחוקה שהמורות מדברות עליה גבוהה גבוהה בסמינר. אבל- לא! פשוט - לא! התשובה היא פשוטה וקרובה לכל אחת באשר היא. 

השנה החלטתי שאני רק פותחת פתח כחודו של מחט ממש. פשוט מאוד לקחתי דף A4 רגיל למדי ועיפרון מחודד. כתבתי בראש הדף: "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש.. כקדם" ואז עשיתי רשימה פשוטה של המעשים הלא רצויים שלי, משמע העברות. כל יום מצאתי אפילו פחות מחמש דקות מספיק אפילו שלוש דקות. פשוט מאוד נכנסתי לחדר סגור (מותר גם לאמא. לא?) והתחלתי לקרוא בשקט. והנה כבר הכרת החטא יש לנו ווידוי. 

על החרטה פשוט התפללתי במילים פשוטות. ביקשתי: אבא שבשמים אתה יודע שחטאתי עוויתי ופשעתי לפניך אבל מרוב חטאים הלב אטום וחתום. זכה אותי להגיע לחרטה. ואז זה הגיע לי. 

כן אני פתחתי פתח קטן כחודו של מחט והקב"ה ברחמיו פתח לי פתחו של אולם! פתאום באו ועלו להן הדמעות חמות ומתוקות שכמותן. פתאום קלטתי שחטאתי. והגיעה החרטה על הריחוק והטעות. וקבלה לעתיד גם קיבלתי בלי נדר. קבלה קטנטונת עם המון תפילות להצלחה. 

אז נכון לא זכיתי להגיע לבית הכנסת לסליחות. אבל זכיתי לחוש תשובה מתוקה וקרובה כל כך! אל תתנו לייאוש לחטוף מכן את המתנה העצומה הזאת! 

די אמהות, די עם המצפון הזה. כל הזמן אמהות מרגישות לא בסדר ומבקשות סליחה. 

שבי עם עצמך תראי מה את מסוגלת לעשות ומה לא. אם את מגדלת את בניו של הבורא ומפני כך לא מספיקה להגיע לסליחות, תעשי את זה בשמחה ובאהבה ומסירותך לילדים תעלה לרצון ותפעל לסליחתך. אם יש משהו שאת כן יכולה לעשות, כמו לומר מזמור לדוד ד' אורי וישעי תעשי את זה, אבל למה להרגיש כל הזמן לא בסדר? 

כולן רוצות להרגיש אלול להרגיש מחוברות, אלול לא צריך להרגיש אלול צריך לעשות. גם האישה הכי עמוסה יכולה לעשות לעצמה אלול מדהים. תחליטי על פעולה אחת בלבד ביממה שאת עושה נטו לשם שמיים, חיוך אחד לילד כשלא היה לך כח, מילה אחת שעצרת ולא הטחת בבעלך, טלפון פיצי שהרמת לומר לאמא בוקר טוב, שניה שעצרת לסדר את המטפחת שתכסה יותר טוב, זהו. זה אלול. 

אלול זה הרגע הזה שכאן ועכשיו. בואו נפסיק לחכות לאורות ולברקים! משהו קטן שזקוק לחיזוק, נעשה את זה בשמחה! בלי לחוש אשמה, פשוט תעשי משהו עם עצמך. אין מקום ביהדות לרגשי אשמה שלא מביאים להתקדמות. 

סליחה אם כתבתי מדי נוקב - פשוט זה המסר שחשוב לי להעביר לעצמי:)
***

היי לא מגיבה בדכ. אבל חבל על ייסורי המצפון. סליחה בעומק של חביתה, גובהה בלתי יסולא מפז. כל המהות של אמהות זה דבר רוחני וטהור… 

***

השיר יפה מאד אבל חבל קצת שהטון מתנצל. במקום להבין שאת עושה את התפקיד שלך וזהו מקומך הנכון והטוב ביותר לא בבית הכנסת עם שלוש עשרה מידות... 

סליחה שאני ככה מגיבה, אבל התחושה שלי היתה שהקטע משדר ’אני לא בסדר לא בסדר…’

אני מתחברת לתוכן של נשים שעשו איזושהי עבודה ויודעות איך לתווך נכון את אלול ואת החזרה בתשובה, והכי הכי חשוב את הקשר שאנו רוצות עם הקב"ה ועוד יותר שה’ רוצה איתנו. דוגמאות שעולות לי ככה בראש זה אולי חיה הרצברג, והרבנית טיקוצינסקי. ממליצה.

בואו נחפש גישה שבאמת עוזרת לנו לעלות על דרך התשובה, להבין בעומק שלנו מאיפה כל העבירות שלנו נובעות, לא סתם לקבל קבלה שלא מחזיקה מעמד, אלא משהו הרבה יותר יסודי עמוק וארוך בלי כאן ועכשיו.

מקווה שיהיה לתועלת, שנה טובה

מדהים.. אני לא עובדת מחוץ לבית אך בתוך ביתי אני מטפלת בבעלי הנכה ועוד המון דברים. כ"כ ביטא את התחושות את הרצונות, את העומס.. את המחשבות העייפות... את תחושת ההחמצה ואת הרצון הפנימי להיסלח ממנו ית'.. שנה טובה ומתוקה ורק בשורות טובות!

***

אמאלה, לבכות.. אני אף פעם לא מגיבה על סיפורים.. באמת לא בסדר כי הרבה פעמים הם כל כך מחזקים.. אבל לא זוכרת מתי נגעו בי ככה.. מתי קראתי והתחלתי לבכות.. אז רגע לפני פרק נוסף בסליחות של היום, תודה! 

***

ואוווו ווואווו, איזו כתיבה!!, ממש בכיתי-- תמלל אותי ממש.... תודה רבה על העזרה בחזרה בתשובה... תזכו לעוד הרבה מצוות, ושנה טובה, מתוקה ומבורכת, ביאת גואל צדק אמן! תודה תודה 

***

אביגיל, תודה על השיר!! לאה, תודה על מילות הפתיחה! קראתי את המייל פעמיים, ושלוש, וארבע. התחזקתי מאוד!! "מעמקי החביתה" שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה! שנת גאולה וישועה! 

***

פשוט מהמם! אביגיל ריגשת מאוד! אני אף פעם לא מגיבה, אבל הפעם זה היה כ"כ מדויק שהייתי חייבת להגיב. תודה רבה!! הלוואי שבאמת הקב"ה ירחם עלינו ויתן לנו שנה טובה ומתוקה 

***

שלום, עוד תגובה על הכנס המדהים שהיה בב"ב: מטלטל, מדוייק, מטען רב עוצמה!!! יישר כוח עצום!!!!!! תזכו למצוות ותמשיכו לעשות חיל שנה טובה ומתוקה:)

***

וואו, השיר הזה נוגע לי, נוגע בי… תודה! מעלה דמעות של געגוע, לימים שקמתי בנץ לתפילות הימים הנוראים... שהיה זמן לחשוב... להתקדם.. והיום? בדיוק מה שאביגיל כתבה..

***

וואוו! התרגשתי עד דמעות! לא כמטאפורה, אני עכשיו באמצע העבודה בוכה (...!) כל מילה כ"כ אמיתית וחזקה - גם מכאיבה, גם מצחיקה וגם מתחננת. תודה. 

***

כתבת ממש מהמיית ליבי.. עלו לי דמעות בעיניים, מהפשטות ומהכנות של המילים. הלוואי שיעלו לרצון כל האנחות והרצונות הכמוסים. כתיבה וחתימה טובה 

***

זה.. בדיוק תיאור המצב שלנו, הסליחה האינסופית הזאת על מי שאני ומי שהייתי רוצה.. מרגש ברמה לא רגילה תודה. פשוט תודה. אתם מדהימים 

***

יפה כל כך! נוגע ועמוק, ועם זאת מלווה בקריצות הומור... לצחוק מבעד לדמעות, ולהתפלל ולבקש ביחד עם המילים של השיר. תודה רבה! 

***

רוצה להתפלל על מי ששלחה את הסיפור בשבוע שעבר שתזכה להיות בבית עם ילד בשנה הבאה בע”ה. אשמח לקבל שם 

***

אמיתי. מדויק!. מרגש. תודה רבה, שנה טובה ומבורכת בכל שנזכה לקרבת אלוקים מודעת וגאולה שלמה במהרה! 

***

וואו. תודה רבה. המילים הכי מדויקות שהייתי צריכה עכשיו. נתת לי כוח לכל התקופה הקרובה. 

***

וואו, כמה חזק ונוגע גרמתן לי לבכות ממש שהשם שרואה ושומע ישלח לנו שנה טובה! 

***

דמעות בעינים. השיר הזה. זה מה שהייתי צריכה עכשיו. בדיוק. שנה טובה! 

***

ואוווו! כתבת את זה עליי!! יישר כח! עזרת לי להרגיש טוב עם עצמי... 

***

תודה תודה תודה! הזדהיתי עם כל מילה! ריגשת אותי מאד מאד. 

***

תודה רבה על השיר סליחות של אביגיל, מקסים נוגע ומרגש! 

***

אין לי מה להגיד. זה מרגש!!! מאד מאד מרגש!

***

נגע בי כל כך פשוט הדמעות נפרצו, זאת בדיוק ההרגשה 

***

מתחברת כל כך לכל מילה!! פשוט מרגש! תודה רבה!!! 

***

וואו איזה שיר תודה למי ששלחה ותודה שפרסמתם! 

***

מרגש! וכ"כ נכון! תודה רבה! שנה טובה ומתוקה!

***

מדי אותנטי שגורם לי לבכות תודה רבה רבה!!!

***

מיוחד ונוגע! תודה רבה! 

***

וואו ריגשתם עד דמעות כל מילה מדויקת! 

***

ריגשת אותי! דיברת בשבילי! 

***

כ"כ נכון, בדיוק מה שאני מרגישה 

***

מיוחד במינו. דמעות

***

ממצה ומחזק! תודה! 

***

ריגשתם תודה! 

***

חמודה. כל מילה.

***

מחזק!!! 

***