אף פעם לא נכון לחיות בסרט, אבל אני כמפיקת מדיה ועורכת סרטים כן עושה את זה בשעות העבודה. אני אוהבת את המקצוע, שכל הזמן הולך ומשתכלל בקצב מסחרר.
לכן ממש דיבר אלי יומיים של נופש מקצועי עם הטובים בתחום. השמות הגדולים והמוכרים מרוחים על דף הפרסומת ומבטיחים הרצאות מרתקות ומקצועיות. יש הרבה מה להשתלם בענף המדיה, והנה לי הזדמנות לקבל את כל הידע העדכני והחם.
חותמת כשרות מצוינת על ארוחות המלון היוקרתי התנוססה בתחתית המודעה, והקריאה להירשם מיועדת לנשים בלבד, כך כתוב.
עניין אותי מאד להירשם, אבל ידעתי שמאחורי ההפקה הזאת עומדות נשים שאמנם יש להן כמה סממנים בהם מתבטאת ההשתייכות המגזרית שלהן, אבל חוץ מזה הקשר שלהן לעולם החרדי הולך ופוחת…
מבחינת מושגים, חוויות והווי חיים.
זה לא רק המרצים החילוניים, אלא איך ולאן נושבת הרוח שלהם… המשתתפות רובן בסגנון שרחוק ממני, והאווירה- כנראה תהיה בהתאם.
היה ברור לי שמקומי לא שם, למרות התוכן המקצועי הקורץ, אבל אז אמרו לי כמה חברות שהן מתארגנות להירשם, והן יהיו קבוצה שמורה ואיכותית בפני עצמה.
עכשיו משהו התערער בברור שהיה לי קודם. אולי כן? המשוואה החד משמעית החלה לאבד איזון לטובת האמצע, וההחלטה מתנדנדת.
התייעצתי עם גורמים מבחוץ, עשיתי לעצמי סדר בדברים. הבנתי בבהירות כמה השפעה שלילית אני עלולה לקבל מכנס כזה.
יחד עם התוכן הלימודי המקצוע הופך לערך נעלה הרבה מעבר לאמצעי פרנסה. נשזרת פה אווירה, הווי וחברה עם אנשים שאני הכי לא רוצה להשתייך לתרבות שלהם. השיחה נתנה לי הרבה חיזוק וכח להיות ברורה עם עצמי ולהחליט בוודאות שעם כל הרצון להתמקצע ולקבל תוכן עדכני, מקומי לא שם.
לא כל החברות הבינו אותי, אבל כן היו חלק שהחליטו בעקבותיי לחזור בהן מהתכנון להירשם.
אז אני לא אדע היום מה הולך להיות מחר, אמצא דרכים אחרות וכשרות לקבל העשרה מקצועית.
אבל עוד משהו לא ידעתי לגבי מחר –
למחרת התקשרה מזכירה נחמדה מטעם עמותה מסוימת להודיע לי שזכינו בהגרלה!
נופש זוגי במלון חרדי למהדרין!!
לא זוכרת אי פעם שהגרלתי משהו, אני לא מאלו שנולדו במזל הזכיות…
והנה – כאן ועכשיו, תחליף מפנק על הנופש שבחרתי לא להצטרף אליו.
הזכייה האמתית היא להישאר שמורה ועקרונית, אבל היה לי מתוק החיוך שגלי הים שלחו אלי, והזכירו לי כמה אני מאושרת, כמה עשירה.
כל כך בקלות אפשר לאבד אותם, אבל ערכים והשקפה הם נכסים שלא מיועדים למכירה.
הלב שלי לא מחר, ולא מכר.
