נעים להכיר, אני ג'וניורית בשוק. המקצוע שלי הוא: מחפשת עבודה כבר כמה וכמה חודשים…
למי שמכירה, זה מקום מאד לא קל להיות בו. בפרט לבחורה שמוצאת את עצמה מחוץ לסמינר, בפרט כשהסטטוס התעסוקתי משרת עוד כמה מטרות חשובות, ובפרט בתקופה הנוכחית, כשהמצב בשוק לא מזהיר ואין הרבה משרות פתוחות.
אני שולחת עשרות או מאות קורות חיים, בודקת המוני הצעות ונודדת בין ראיונות עבודה ומבחנים מפרכים, אך משום מה כל המאמץ הזה עדיין לא מניב שום פירות.
יש משהו אחד שלא ניסיתי. כי עם כל יועצת השמה שהתייעצתי, ובכל לקט עצות למחפש המתחיל, ההמלצה הראשונה היא כמובן: לתחזק פרופיל מושקע ב"לינקדאין". שם, אומרים יודעי דבר, נמצא האקשן האמיתי, שם "הכל קורה". שם נוצרים קשרים, נטוורקינג בלע"ז, שם רואים שאני קיימת (עם תמונה??), שם אפשר לשתף בידע מקצועי ובסתם הגיגי תוכן שירכזו אלי תשומת לב, שם, כך אומרים- יש גם שפע של משרות קורצות… אלא מה? לינקדאין היא רשת חברתית.
הסינון המהודר שיש לי כמובן לא מאפשר פתיחה של רשת חברתית מכל הסיבות המובנות, כך שהנושא היה עד עתה מחוץ לתחום.
אודה על האמת, ככל הזמן עבר, ואף שמעתי מפה ומשם על חברות נוספות- ממש בסגנון שלי- שפתחו פרופיל כזה כי "אין מה לעשות וזו ההשתדלות", הרגשתי שהעמדה הראשונה שלי מתרופפת, ואני נוטה יותר ויותר להחליף חסימה ולהתחיל לחפש בעזרת לינקדאין.
נקודת המשבר העיקרית היתה לא מזמן, כאשר קיבלתי פרסומות חמות על "מנטור על" בתחומו המעביר קורס מיוחד בזום. מדובר בקורס מתקדם ביותר המעניק ידע על טכנולוגיות חמות בשוק, שיכולות לקדם אותי בחיפוש עבודה. הבונוס הכי משתלם שהוצע שם, מבחינתי, היה עזרה בהשמה בעבודה למסיימי הקורס, כאשר שיטת ההשמה של המנטור הגדול כולה מתבססת על לינקדאין.
מה לעשות?
חשתי פיתוי עצום לתפוס את ההזדמנות הזו שאולי תכלול בתוכה גם השמה, כזו שתחלץ אותי סוף סוף מהמעגל המייגע וחסר התוחלת שאני מצויה בו כבר תקופה. ומצד שני, האם באמת זה צעד ראוי וכדאי?
ההתלבטות בתוכי הוכרעה בנקודה מסוימת. הפרסומת על הקורס היתה משכנעת וקורצת, והחלטתי להירשם לקורס ולשמוע פרטים. מקסימום, סיכמתי עם עצמי במחשבה מהירה, אחרי שאתחיל את הקורס אמצא כבר פתרון טכני כלשהו, כמו להחליף סינון או לקנות סטיק נוסף וכו'….
נכנסתי ללוח הפגישות של המכון, וקבעתי פגישת זום לעוד מס' ימים, בשעה היחידה שהייתה פנויה (18:40 אם נדייק).
היום הגיע, ובזמן שנקבע ניסיתי להיכנס ללינק של הזום. אך משום מה, במשך עשר דקות הניסיונות לא צלחו.
טוב, חשבתי, כנראה יש תקלה, אקבע פגישה ליום אחר.
בינתיים, אחת מאחיותי בבית השתעממה והחליטה ללכת לאסוף את הדואר שלנו, אחרי שלמעלה מחודש (!) לא הביאו אותו. אנו גרים באיזור בו אין תיבות דואר מתחת לבית….
בדיוק כשסגרתי את המחשב היא חזרה, והתחלתי לחפש בערמה הענקית של הדואר משהו מעניין לקרוא.
מגזין 'דף הבית' של שמורה ששכב שם בתוך הערימה, היה נראה כמו אופציה טובה.
פתחתי בעמוד 'אקראי' אליו כיוונו ידי מלמעלה- היה זה מדור 'אשמורת'. תמר, כותבת המדור, סיפרה שם על חוויות ומסקנות אישיות שלה בעקבות תהליך חיפוש עבודה שעברה ללא לינקדאין, ואף השאירה הפניה בתחתית העמוד לקבלת טיפים ומידע שאספה בנושא.
צמרמורת אחזה בי. הרגשתי את יד ה' , לא פחות מזה…
זה היה כל כך לא מקרי, כאילו התשובה לדילמה שלי כתובה לפני שחור על גבי לבן.
בו ברגע גמלה בליבי החלטה להשעות את כל נושא הקורס מעל הפרק, וכמובן, בתור השתדלות חילופית לבקש מכן ב'שמורה' את החומר ולבדוק מה כן אפשר לעשות בצורה כשרה.
זהו.
אני עדיין אחוזת צמרמורת…
מרגישה בחוויה עזה שה' איתי, ומלווה אותי בהשגחה פרטית ומדויקת.
במצב בו אני נמצאת, בתקופה מאתגרת של חיפוש עבודה ושידוכים במקביל, כאשר הכל נראה יבש ואין כלום באופק… לפעמים הכאב הקשה ביותר הוא התחושה המנותקת הזו, התהייה המנקרת בסתר לב- האם מישהו שומע אותי, מישהו רואה ומקשיב..? האם ההתגברויות שלי משמעותיות או שאני 'מדברת לקירות'…?
עכשיו ב"ה התאפסתי בחזרה, אני מרגישה ש"סוללת האמונה והבטחון" שלי התמלאה שוב.
עזרתם לי להתחבר חזרה ל'לינק' החשוב ביותר- הקשר הישיר ביני לבין בורא עולם, ולהרגיש אותו עד מקום פנימי בתוכי.
אין לי ספק שזהו הקשר היחיד שיכול לעזור לי!
