"טוב לי", אני עונה כששואלים אותי איך בעבודה. באמת טוב לי, התנאים נוחים, צוות מקסים שכולו חרדיות, ובראש – תרתי משמע – מנהלת מדהימה.
שעליה נסוב סיפורי.
כמה מילים לדמותה: אישה אנושית, חמה ונעימה. מנווטת במומחיות גדולה צוות שלם לשביעות רצון ההנהלה והעובדות, יודעת לתמרן בין המצוי לרצוי, מצליחה להמריץ ולעמוד ביעדי פרויקטים, מתחשבת תמיד, ומפזרת מילים טובות לכולן.
קיבוץ תכונות ששם אותה תחת הכותרת 'מנהלת חלומית'.
יום אחד, אחרי פרויקט גדול ומוצלח שעלה לאוויר, בסייעתא דשמיא, ואחרי הרבה מחמאות שהיא נתנה לי בעדו, חשבתי לעצמי: ומה איתה? מי הוא זה שאומר לה מילים טובות, שמגיעות לה ביושר רב? כשיוצא לי להתנהל מול גברים אני שוקלת כל מילה בזהירות, ומחפשת תמיד את המינימום האפשרי, אך זכיתי, ברוך ה', במנהלת, ויש לי את האפשרות לפרגן לה מכל הלב ובלי חשבונות. כאן הנכון הוא לתת ולא לחסוך…
פתחתי מייל חדש הממוען עבורה, כתבתי כמה משפטים חמים שמודים לה על ניהול מסור ומקצועי, ברוח טובה ובאווירה נעימה. ושלחתי לה.
התעבורה ברשת הפנימית לא ידעה איזה חומר חשוב היא נושאת בתוכה עכשיו: המנהלת שלי כל כך התרגשה! "תודה רבה חני", היא כתבה, "זה מים קרים על נפש עייפה!" היא הוסיפה ושיתפה שלא יוצא לה לשמוע מידי הרבה מילים טובות, והרבה פעמים היא סופגת אש… – יש מעליה בוס שהיא מתנהלת מולו, ובמקביל היא מייצגת אותנו, העובדות תחתיה. לא אחת הדרישות והיכולות לא עולות בקנה אחד, והיא זאת שצריכה לתמרן בין כולם – עבודה שלעיתים מטחי ביקורת הם שכרה.
שמחתי כל כך על המחמאות שכתבתי לה, והתפלאתי על עצמי איך לא השתמשתי במוצר הזה עד היום, בכל אופן לא במינון מספיק. קודם כל כהכרת הטוב מינימלית, וחוץ מזה – צאו וראו כמה גדול כוחן של מילים טובות. כמה קל לתת אותן, וכמה אור הן מפיצות בעולם.
כמה טוב שאפשר בקלות לגרום טוב.
רק צריך לפתוח את הלב, ולשים אותו.
