שקט היה בחדר הישיבות וחשוך יחסי. אחרוני המוזמנים לישיבה התמקמו סביב השולחן הארוך עמוס המשתתפים, ואני – אמורה להעביר את תוכן הפגישה – עסקתי בהתחברות

הייתי עמוק בתוך תקופה לא קלה של חיפוש עבודה. ימים משמימים של סף ייאוש, זימונים לראיונות שלא הגיעו לידי גמר, והמון המון תפילות וחיזוק באמונה

יש דברים שהם עניין של גיל. פעם חשבתי שבניה אישית, חינוך וערכים הם מהסוג הזה. קונים אותם בתחילת החיים ואחר כך הם נשארים תמיד. מה

מונולוג כואב. לא נגענו: אני כותבת את המילים האלו עם דמעות בעיניים מקווה שיהיו לתועלת ולעזרה לבנות אחרות כמוני, ששואפות ליותר. אני עובדת במקום עבודתי