זה קרה ממש בדקות האחרונות. אנחנו עדיין נתונות תחת הרושם המצמרר
והכי מתבקש היה לשלוח לכאן את הסיפור הזה.
אנחנו כמה עובדות חרדיות במשרד. ותודה לד' וכמה לא מובן מאליו – יש לנו סינון משותף על המחשבים.
עד כאן הכל מצויין. ליתר דיוק כמעט הכל.
כי את הסיסמה של הסינון אנחנו יודעות כולן, כך שבהקשת מקלדת קצרה אנחנו יכולות לפתוח כל אתר שנראה לנכון.
אמנם המצפון הושתק בתירוץ שכיון שהסינון משותף כולן רואות מה פתחת, ובכלל זה לא שאנחנו פותחות אתרים לא בסדר.
אבל עמוק בפנים ידענו שזה לא כ"כ בסדר…
עד להבוקר. אחת מאיתנו החליטה שחייב לעשות סוף למשחק הזה.
היא ניגשה למזכירה וביקשה ממנה שתשנה סיסמא ותשמור אותה רק אצלה, כדי שלא נדע את הסיסמא ולא תהיה לנו אפשרות לפתוח אותה יותר. היום קוראים לזה "הגנה עצמית"…
המזכירה נאותה, וקמה לאחד המחשבים המסוננים כדי לשנות את הסיסמא.
ואז שמענו 'בום' ונפץ זכוכית עז. הסתובבנו למקום ממנו נשמע הרעש – המקום בו ישבה המזכירה שניות בודדות קודם לכן, ולא האמנו למה שאנחנו רואות.
מקומה של המזכירה היה זרוע שברי זכוכיות,
זכר למה שהיה עד לפני דקה הלוגו הענק של המשרד שהיה תלוי מעל מקומה,
הלוגו יש לציין הוא לא טפט עלוב הוא עשוי ממתכת וזכוכית- כבד וענק!!!!
ואם הוא נופל על ראש של בן אדם כבר ספק אם יפול עליו משהו יותר אי פעם…
לא רוצות לחשוב מה היה קורה אם לא היינו מבקשות ממנה לקום.
חשבנו שאנחנו שומרות על עצמינו, אבל השמירה שמרה עלינו.
רצינו להגן על עצמינו, ומצאנו את עצמנו מוגנות מראש!
