סיפור מדהים שסופו מעיד על עוצמתו. כל הכבוד לך, האומץ והנחישות של אם בישראל נתן לך את הכוחות לשלוח את התגובה.

אני חושבת שחלק מהניסיון שלנו בעבודה בסביבה לא חרדית הוא דוקא העבודה לצד "חרדיות קרירות" או קלות ראש, כאלו שיתירו לעצמן לאכול כשרות ברמה נמוכה ומטה, להקל ראש בשיחה עם גברים, וח"ו להחזיק מכשיר טלפון חכם. בעיה אחת היא ההתמודדות מולן והבעיה השניה היא ההתמודדות מול ה"לא חרדים" שטוענים: אבל מה הבעיה- לאלמונית יש טלפון חכם, או- תתכבדי- פלונית אמרה שזה בסדר.

אני חייבת לשתף בסיפור מדהים שמלווה אותי הרבה, שאימי שמעה מנכדה של גיבורת הסיפור וראוי להעלות אותו על במה מכובדת זו:

אסתר קניג, בחורה מירושלים של פעם, יצאה לעבוד כמתרגמת במלון קינג דיויד לפרנסת משפחתה. אביה נשאר בבית כדי ללמד את ילדיו, והנחה אותה כיצד להישאר שמורה כראוי לבת ישראל. היא עבדה בחברת סביבה מעורבת, יהודים ואנגלים (עזרה הרבה בתרגום בין ירדן לאנגלים כשבין לבין היתה משנה מן הנאמר למען שלום היהודים).

באותה תקופה קנצלר אוסטריה פרנץ יוזף ביקר בארץ ישראל. ירושלים העתיקה לבשה חג- קישטו את הרובע בענפי זית, ור' יוסף חיים זוננפלד ברך שחלק מחכמתו… פרצו בשבילו את שער יפו על מנת שמרכבותיו תוכלנה לעבור בשער… כמובן שהוא התארח במלון קינג דיויד ונערכה עבורו קבלת פנים מפוארת.

הוא דיבר בפני כל הנוכחים ובסיום דבריו הסתובב בין העובדים שישבו סביב, הבנים בצד אחד והבנות בצד השני. הוא הורה לעוזרו להתלוות אליו, הקיסר לוחץ יד והעוזר מחלק מתנה- שעון זהב לכל אחד. בצד של הבנות הוא הסתובב עם עוזרת שחילקה לכל אחת שרשרת זהב עם צלב. כשהגיע תורה של אסתר היא מבחינה בשרשרת הצלב, באצילות מחזירה את הקופסא עם השרשרת ואומרת באנגלית רהוטה: "מי שיצר אותנו בעולם ציווה עלי לעבוד אותו בצורה אחרת, אני יהודיה והדרך שלי לעבוד את ה' היא לא בצורה הזו, לכן אני לא יכולה לקבל את השרשרת" הקיסר שמע, פניו נהיו רציניות, והורה לעוזרת שלו לקחת את השרשרת בחזרה.

כאשר הסתיים הביקור חברותיה היהודיות כעסו עליה: למה עשית את זה לעצמך, יפטרו אותך על שביזית אותו, היית לוקחת ומוכרת בשוק הערבי. זה מה שאנחנו נעשה… ואסתר שתקה ביודעה שזה מה שהיתה צריכה לעשות.

בסוף השבוע לפני שהפליג בחזרה לאוסטריה הגיע שוב לקינג דיויד להיפרד, המעמד היה חגיגי כמו בקבלת הפנים. בסיום דבריו הוא הרים את עיניו וחיפש את אסתר, סימן לעוזרת שלו וניגשו אליה לעיני כולם, העוזרת הגישה לה קופסה פתוחה כדי שתראה את השרשרת- שרשרת זהב כבדה בצורת מגן דוד, והוא הוסיף- רציתי לכבד את הדרך שלך…

לפני שעזב ניגשו חברותיה וניסו לטעון שגם הן יהודיות, אך הוא ענה להן: "נכון, אבל היא היתה יהודיה תמיד"

יה"ר שנזכה להיות יהודיות תמיד, אמן.

ממש כל הכבוד. לדעתי יש כאן שתי נקודות:

נקודה ראשונה לגבי המחאה, ואני חושבת שנקודת הכאב כאן היא שיש דברים שאין עליהם שולחן ערוך מפורש, אין עליהם הלכה מעשית, הם נושאים שכמו שבעלי המוסר קוראים לזה- יש עליהם שולחן ערוך החמישי, כלומר המצפן של כל יהודי שהוא מרגיש מה ראוי ומה לא ראוי.

נוריד את זה למילים יותר פשוטות, ניקח דוגמא שאחת רואה שהתוכנית הבאה היא תוכנית שצוחקים על אבא שלה, נניח בת של פוליטיקאי חרדי, והיא רואה שהנושא של התוכנית הוא לצחוק ולזלזל באביה, כמה שהוא שקרן, נוכל, מפר הבטחות בוחרים ועוד, אין ספק שזה היה מאוד מאוד צורם לה ומכאיב לה, ואפילו היתה מחליטה שלא להעיר לבוס, אבל הכאב הספונטני היה מציף אותה.

ונעתיק את זה לענייננו, בתו של השי"ת, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שתוכנית שכולה זלזול בהשי"ת צריך לצרום לה ולהכאיב לה, ובוא נניח שהחליטה מסיבות נכונות שלא להעיר לבוסים, אבל היכן הרגש, היכן הכאב הספונטני, זה אבא שלך, הוא אוהב אותך יותר משאת אוהבת את עצמך!

לבוא ולצעוק על זו שכן עושה את המעשה הנכון, שכן מרגישה רגשות נכונות של חיבור לאבינו שבשמים וזה כן כואב לה, ולבוא ולצעוק עליה, זה פשוט בושה וחבל.

נקודה נוספת רואים בסיפור הזה שאכן זה קצת חסר סיכוי שהבוסים ישנו את התוכניות, בכל אופן הם חילונים גמורים, אבל כשאדם עושה מה שצריך, הוא זוכה להנהגה של למעלה מדרך הטבע, כאילו מראים לו מהשמים, זה חשוב מה שעשית.

כל כך מזדהה. לפעמים אני מרגישה שאנחנו מקבלים בהסכמה את תווית ה"לא לגיטימי" הציבור החילוני הצמיד לנו. כל מיני התנצלויות בדיבור או בהרגשה, חשש לייצג בגאון את התורה.

ברגעים כאלה אני אומרת לעצמי: הסבא של הבנאדם הזה שמולך- היה נראה בדיוק כמו סבא שלך… אולי אפילו התפללו באותו מניין או באותו שיעור הלכה…. והבהירות מתחדדת לי כל כך- מי שעשה צעד לא לגיטימי- זה הם! ולא אנחנו…

הדבר הכי משונה זה יהודי שמתנהג כגוי! כמו להסתובב בחור ישיבה בתוך המון המון נוער נושר ח"ו… ברור שהוא לא ירגיש התנצלות! זה בדיוק אותו דבר!

שני דברים שמאד מחזקים את זה, לפחות בשבילי:

א: קריאה בנביאים. התיאור של עם שלם שסר מהדרך, מראה לנו בדיוק מה דעת התורה על החילונים. לא מדברת לדון כפרט, הגדרת תינוק שנשבה וכו, אלא כציבור- "חילוני" נשמע משהו מתקדם, המילים של הנביא על עם חוטא, הם ההגדרה היותר מדויקת… לא בשביל להשפיל אותם, אלא בשביל המבט שלנו על עצמינו ביחס לחלק הזה של העם…

ב: לקרוא על ערש החילוניות- ימי ההשכלה, משה מנדלסון שר"י. איפשהו כנראה התרגלנו לצערנו למציאות המחרידה הזאת, וכשקוראים את התיאורים מהתקופה פתאום מתחדדת המציאות האמיתית… לא היו חילונים! לא! כל יהודי היה שומר תורה ומצוות… או ח"ו מומר…

גם היסטוריה מוקדמת יותר מחזקת את ההרגשה הזו– תיאור דבר ימי עם ישראל עד להשכלה- עם שלם שכולם "חרדים"!! שה' יראה את הבלבול הזה וירחם עלינו וישלח משיח, אמן! ‫

תודה! תודה! התרגשתי מאוד! כל כך עוצמתי ומחזק שדעת תורה היא שצריך במקרה כזה למחות!

לפעמים בלי להתכוון אנחנו נכנסים למצב של "דוברי הציבור החרדי", של "התנצלות", של מגננה, של רצון להוכיח שאנחנו יכולים וטובים גם בתחומים הכלליים. הסיפור של שרה יכל להיגמר גם באי נעימות, וסוף כזה לא היה מוריד מהיופי של הסיפור! אבל מה שהיה בסוף מוכיח, שכשאנו מכבדים את הערכים של עצמנו, אנחנו גורמים להערכה כלפינו!

"ונהי בעיננו כחגבים וכן היינו בעיניהם". כשאת מרגישה חגב- ככה מתיחסים אליך. לפני כמה חודשים קיבלתי הזמנה מגוף מסוים לאירוע שהם מפיקים לעובדים בתחום שלי. היתה שם פרסומת מזעזעת שפגעה בכבודם של בני התורה! זה היה נורא! מאז לא פתחתי את ההזמנות שלהם!

אולי היו כאלו שהגיבו במחאה, אבל בדעתי לא עלה הרעיון להגיב. עכשיו אני חושבת על כך שהם לא היו שולחים פרסום שיבייש כל קבוצת השתייכות אחרת, אבל על החרדים זה כבר "מודרני" לדרוך. התכווצתי ו…שתקתי!

בזכותך אני מבינה שהכבוד של בני תורה ושלי, הוא שהם היו מקבלים לפחות עוד תגובה אחת שתגנה את הפרסום שלהם!

תודה, שרה, חיזקת אותי מאוד!!!!

תגובת המערכת:

מצטרפות להערכה למספרת המדהימה!! יש לשים לב, כרגיל, כי אין לקחת הלכה למעשה מן הסיפורים למציאות. בנושא המחאה, קיבלנו תשובת רב כי יש לעשות בכל מקרה לגופו שאלת רב. כפי שמתואר בסיפור. לפעמים חובה למחות, ויש לדעת איך למחות, ולפעמים כאשר המחאה לא במקומה עלול להיגרם נזק גדול יותר והנכון הוא לנקוט בדרך השתיקה.  וכל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל…

ראשית תודה על כל הסיפורים שבאים בשלישי ומחזקים.

הסיפור של היום בהחלט נותן כח- כי אצלינו בעבודה התחילו לשים פרסומת ממש לא ראויה וסרטונים שהעובדים ממש צריכים לראות, ותהינו כמה חרדיות אם רק לנו זה נורא. כששאלנו עוד כמה, לאף אחת לא מדי בער להגיב להנהלה ואנחנו המעט נשארנו עם טעם רע בפה, כי בינינו אף אחת לא היתה עם כשרון לכתיבה טובה ומתאימה להביע מחאה.

עכשיו הדברים כאן צורבים אותי ואני מקווה שיהיה לנו הכח להביע זאת, כי הפרסום הזה כבר נמשך הרבה יותר חודשים ממה שתיארנו לעצמנו.

תודה על הכוחות! וכן בהזדמנות זו אודה למי שסיפרה בערב ראש השנה/יו"כ על המכתב ששלחה לבוסית על עוון גזל שאולי נכשלה בו בפטפוט ובזבוז הזמן, ואני שלקח לי זמן להתנסח שלחתי מכתב על בסיס מה שהיא כתבה בראש חודש כסלו למנכ"לית שלי ואני מקווה שגם תבוא תגובה חוזרת ותמחל לי.

יישר כח על הכוחות זכויות הרבות תעמודנה לכולכן-הכותבות והעורכות והמנסחות כולן!

יישר כח על הסיפור המיוחד והמחזק!

נושא אחר וחשוב מאד שעולה עכשיו בשמורה. משום מה נתפס היום שצריך להיזהר ולחשוש מהבוסים יותר מעניינים הקשורים ביר"ש ואידישקייט, זו טעות גדולה!!! דווקא מי שאומרת בלי לפחד (כמובן בצורה הנכונה ובמקום הנכון) מעריכים אותה יותר!

גם אצלי בעבודה היו כל מיני דברים שאמרתי ולא תמיד אהבו לשמוע, אבל לאחר מעשה שמעתי לא פעם כמה הם מעריכים זאת (בעל המשרד הוא דתי לאומי). התעקשנו על דברים ממש מורכבים ותמיד בסוף הצלחנו ב"ה. היינו רק 2 נשים חרדיות, כל השאר גברים דתייםחילוניים..

צריך לעמוד על המשמר ולא לחשוש כשמדובר בעיקרי הדת. הם רוצים אותנו יותר ממה שאנחנו חושבות.. החרדיות הן העובדות הכי מוערכות ואיכותיות בשוק (תשאלו מעסיקים, לא אותי..) ומצער ממש לשמוע שבנות אחרות מחלישות ולא מצטרפות.

אכן, איבדנו קצת את הגאווה היהודית, וכאן המקום לזכור ולהזכיר זאת… תודה לך! זכית וזיכית! ‫

אכן, נושא כואב שקורה לכולנו ואת צודקת שתמיד השאלה היא האם למחות/לדבר או לא.

במקרה שלך, ב"ה, עשית שאלת רב והיה ברור מה צריך לעשות, אבל אני מודה שכחרדית יחידה בחברה (הגלובלית) שלנו, אני דווקא מנסה לא להבליט/להידחף כדי שיראו שהחרדים לא מנסים "לכפות" עליהם שום דבר, לא כפייה דתית ולא כלום. (לא ביקשתי מיקרו כשר ולא ביקשתי שיביאו פירות שמיטה דחומרא בקפיטריות השונות וכו')

אני נמצאת הרבה פעמים בסדנאות מנהלים ששם מזמינים אותנו לארוחת צהריים ותמיד שואלים למה אני לא אוכלת. ולמה לא אמרתי כלום- מצד אחד זה נחמד שרוצים שאשתתף, אבל הם לא יוכלו להגיע לרמת הכשרות שאני רוצה כי אין באיזור הזה שום דבר מהדרין.

במקרה שלך, לא יודעת מה היה הנושא שגרם לחלחלה, במקרה שלי, זה פשוט ניסיון שלא להתבלט. בהחלט חומר למחשבה.

תודה על הסיפור! אשרייך הכותבת שלא שתקת. חיזקת אותי מאד! ואת האמת הזדהתי איתך.

אני חושבת שאנחנו צריכות להסתובב עם גאווה אמיתית של "זכיתי להיות יהודיה כשרה", אנחנו במקום אחר, גבוה יותר, ולזכור גם את המילים של "לא לסטייל שלי".

לדעתי כל התגובות של החרדיות נגד תגובת המחאה ששלחת, הם נשים שעדיין לא קלטו שהמקום שלהם גבוה, אולי בעיניהם החילוניות ברמה יותר מהם. אני כותבת את זה בכאב על אותם בנות, ומהיכרות קרובה עם הציבור החילוני, נתקלתי גם אני בכל מיני "עיגולי פינות" של חרדים, כי לא נעים… וכו' וכו' אבל אסור לנו לשכוח- אנחנו ברמה גבוהה.

איזה אומץ! הלוואי עליי.

חקוק בי יום אחד שבו דיברו בעבודה בחדר הסמוך (המשרד הכללי לא הצדדי שלי) פשוט דברי כפירה של ממש. בער לי הלב, ובערו לי העיניים, ולא העזתי להוציא מילה. לא יכולתי לומר להם בקושי שלום כשיצאתי הביתה. הייתי פשוט מותשת ומובסת רגשית.

הרגשתי, שקרעו אותי לגזרים. פגעו בי אישית ברמה שאי אפשר לתאר ופשוט בכיתי. היה בא לי לצעוק אאאבאאא! ולא היה לי מה לומר, תמיד כל כך השתדלתי לדון אותם לכף זכות ולראות את הנשמות היהודיות לטובה.

עודדתי את עצמי שלפחות זה אומר שאכפת לי מכבוד שמיים, אבל כל כך צבט אותי בלב- למה לא מחית?! למה לא קמת?! למה לא אמרת כלום?! ובכלל זה נכון שהעובדת ה”דגה” השקטה הזאת תוציא מילה מהפה שלא קשור לעבודה? זה מתאים?

אבל הבטחתי לעצמי 2 דברים. דבר ראשון דייי! זה לא בשבילי ובת של ה’ לא אמורה להיות בסביבה כזאת, יש עוד מקומות. ופרנסה ממנו ולא מהם.

דבר שני- אם תבוא לי הזדמנות של מחאה ודיבור נגד כבוד שמים ורבנים אני מוחה! הבטחתי וקיימתי. ולצערי זה קרה שוב אבל הפעם ממש לידי. זכיתי למחות. לשמור על כבוד שמיים בגבורה ובכבוד. אנחנו הפקידים של הקב"ה בעולם. תפקידנו לשרת אותו באומץ, בגבורה ובנאמנות.

שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד. וכולי תפילה שיום יבוא דווקא בגלל היום הזה שעברתי, וכולם יראו ויכירו בכבוד ה’ בעולם.

גם אני נתקלת בזה הרבה פעמים בעבודה, יש מקרים, אמירות, סיטואציות וכו' שלא מתאימות ולא מכבדות אותנו, כנשים חרדיות, וכשאני מדברת עם חברות לעבודה על זה, גם אם הן מסכימות איתי הן לא מוכנות לעשות משהו בשביל לעצור את זה, כי לא נעים להן.

מה שקורה בסוף-שכמעט תמיד אני צריכה לדבר/לבקש בשם כולן, וכמובן שלא צריך לתאר את אי הנעימות. (הפכתי להיות סוג של האחראית על הוועדה הרוחנית של המשרד:)

אבל-וכאן אני פונה לכל השמורות היקרות שמוצאות את עצמן בכאלו מצבים: תדעו לכן:

1. שתמיד תמיד!! כיבדו את הבקשה שלי.
2. לא רק זה-אלא אני מרגישה שההערכה חוזרת אלי בהרבה מקרים אחרים, כל ההתייחסות אלי מכבדת, מעריכה את העמידה על העקרונות שלי והכי יפה-שזה לא רק בפן הרוחני, אלא זה מורגש גם בפן המקצועי.

באמת אני חושבת שאנחנו צריכות לדעת לבקש את מה שחשוב לנו, ולעמוד על כך בלי להתבייש. אנשים מעריכים אנשים עם עקרונות חזקים.

ואווו, אף אחת לא יכולה לדעת למה הצעד שלה, או החיזוק שלה, יגרום. מחזקת את הכותבת, אסור לנו לשתוק שפוגעים בדברים היקרים לנו, בערכים שלנו. עצם זה שקיבלת את המייל ולא הגבת נותן מין הסכמה שקטה לדברים שנכתבו, ואנחנו חייבות להיות חזקות, ובשופ"א לא להסכים!

כמובן הכל בצורה טובה ונעימה, כי אם לא ההפסד יהיה יותר גדול מהשכר, אבל מחזקת את ידי הכותבת ואת כל הנשים שקוראות את הנ"ל, אנחנו חייבות לעמוד על שלנו, בלי חשבונות של בושה ולא נעים, וכו…

ככל שנהיה יותר חזקות וגאות בדרך שלנו, נדע יותר טוב מה מתאים ומה לא, ולא יפריע לנו מה האלה שמסביבנו חושבים וכו', וכמובן גם נדע מה להגיד ומתי… תודה רבה, זה מאוד מחזק!!!

באופן אישי גם אנשים שצוחקים ונהנים לעקוץ מדי פעם (זאתי.. רק העטיפות של האוכל כשרות לה) ממש שמחים כשאני מסבירה איך ניתן לבוא לקראת.

לדוגמא- היה ערב עובדים בסגנון מאד צורם עם הופעה וריקודים, והורידו מהתכנית את הסולניות- שלא יהיה שירת נשים. הם לא חשבו על כך שגם לשהות במקום שיש ריקודים מעורבים זו בעיה (שטויות תרקדי רק עם הנשים מה נראה לך מישהו מסתכל עליך?) הסברתי שלא אוכל להיות נוכחת כלל וקבלו את זה יפה מאד.

אולי כשמדברים הרבה על פריפריה ועל מעלותיה, חשוב לדעת שככל שמתרחקים ממרחק תל אביב יש יותר חום ליהדות. אולי לא שומרים מסורת אבל כן מעריכים ומכבדים את מי שאכפת לו. וזו מעלה בכל יישוב מרוחק יותר הן מבחינת שכנים והן מבחינת מקום עבודה.

מחזקת את ידי הכותבת.

זכות הבחירה החופשית היא לא חד צדדית. זכותנו לומר בגלוי מה שפוגע ברגשותינו כיהודים. יהודים. לא חרדים. וכמו פנחס הכהן, כל מה שנעשה בקנאות לשם שמיים אמיתית והמחאה ה"קיצונית" התקבלה ללא פוצה פה ומצפצף.

כשהדבר נעשה מתוך קנאות אמיתית ואהבה לכבוד שמים, "היד שלי רעדה בלי שליטה"… ולא כדי שיגידו שאני, או שיחשבו עלי… הדברים מעוררים ומניעים. כן, גם אוכלוסיות שלא חלמנו שיגע בהם. תזכרו, כשיבוא המשיח, "הם" יקנאו בנו, שידענו את האמת עוד קודם. 

סיפור מיוחד! אשריך!

לדעתי החשש של הבנות האחרות נובע מבלבול רווח היום- כאילו החילונים חיים בצורה ההגיונית והריאלית, ואנחנו צריכות להתנצל על ה"קריזות שלנו".

זה לא נכון! החיים שלנו הם הנכונים, הנורמלים, ההגיוניים. והחיים שלהם- הזויים, משוגעים. הם גם יהודיים! הם היו כמונו במעמד הר סיני! הם חייבים גם בתרי"ג מצוות, ובאמונה בבורא עולם! ולא, זה לא נורמלי שהם חיים ככה. זה עצוב, זה כואב. אז תודה על הסיפור ששלחת- שנותן כוח להרגיש את זה חזק.

מעריכה מאד את האומץ שלך!!! רוצה להוסיף שיש אמרה מהרש"ר הירש:

"ואם אך תהיה שלם עם עצמך באמת ובתמים, לא תשע את הלעג, לא תראה את הבוז, ולא יקשה עליך כל קורבן- את ה' יתברך אתה עובד."

ממליצה לשנן ולחזור ולקרוא, לי אישית זה עזר כמה פעמים, כשהייתי צריכה לאזור אומץ לומר דברים בעבודה, כשהבנתי שזה מה שהקב"ה רוצה ממני, ואותו! ורק אותו! אני עובדת! בהצלחה ושנזכה לעשות רצון ה' ולהגדיל כבוד שמו.

גדולה מהחיים האישה הזאת! מחזקת את פועליה!! ראויה להעלות על נס!

האמת שאני גם לצערי בעבודה קודמת נתקלתי בחרדיות (המודרניות בד"כ, אלו שיש להם מושגים מהעולם הגדול, להראות לכולם שהם בעניינים—-) שמתחנפות לעובדים החילוניים! מתביישות מהצל של עצמן!

מצד שני ראיתי כאלה מתוקות ושמורות עם ביטחון עצמי ועמוד שדרה שעושות מה שחושבות לנכון! (מסמינרים טובים- סגנון שמרני) ולא פחות מעריכים אותם! אגב, אפילו החילונים שמים לב להבדל….. שה' ישמור את כולנו!!!

כל הכבוד על האומץ, הגיע הזמן שנדע להביע דעה ולדרוש שיתחשבו בנו.

כל אחת יודעת שביום הזיכרון לא חוגגים בחוצות כדי לא לפגוע ברגשות הציבור החילוני, ואין סיבה שלהם לא תהיה מודעות לפגיעה ברגשותנו. המודעות בכיוון ההפוך תגיע רק אם אנחנו ניצור אותה ויש דרכים טובות ונכונות לעשות זאת.

אין סיבה להתבייש ולעמוד על העקרונות שלנו. נהניתי מאוד.

תודה על הסיפורים המחזקים ועל המודעות למכשולות שהם מכניסים לי.

שרה היקרה, עשית מעשה ראוי ונכון, בלי שום קשר לזה שהחברה התחשבה ברגשותייך.

בעבר, קיבלתי מייל מהמנהל שלי בשבת, שלחתי לו מייל על כך שלא מתאים לי לקבל מייל בשבת, ואני מבקשת שיכבד אותה, התגובה היתה מוזרה משהו, אבל מבחינתי ידעתי שעשיתי את המעשה הנכון.

עצוב על אותן בנות שאין להן מספיק גאווה לערכים היקרים שלנו, את יכולה להתפלל עליהן שה' יאיר את עיניהן בכוון הנכון. בהערכה

דילמה מוכרת וכאובה, קיים חוסר בהירות בכל הנושא של קידוש השם וחילול השם (משפטים כמו- זה חילול השם שחרדיות לא מנומסות וככה מגיבות וכדומה) האמת היא שקידוש השם נעשה רק ע"י מעשים שהם רצון השם וכל מה שנגד רצון השם מחלל את שמו. 

מעריכה מאד שפנית לשאול את הרב, (כמה פעמים אנחנו מתלבטות עם עצמנו ושוכחות לשאול…!) וטרחת וניסחת ושלחת וזכית!

אחחח מתוק וכ"כ נכון! לא להתבייש להגיב! לגבי החברות שחששו.. צריך לדון אותם לכף זכות אולי הן לא מנויות לשמורה!!:)

ולחזק כאן את הנשים החרדיות העובדות, אנחנו כח חזק ב"ה בעולם התעסוקה ובהייטק, המעסיקים רוצים אותנו. לא לפחד להביע דעה ולבקש מה שצריך ע"מ שהעבודה תתאים לאורך החיים שלנו! תודה על כל החיזוקים…

האמת, מצדיעה לך ברמות!! אם הייתי במצב שלך לא יודעת אם הייתי מסוגלת עד כדי כך לפעול. מאמינה, שבתוך תוכי לא הייתי מעכלת את המקרה אבל להצליח להתגבר על מכשול ככה ולהגיב חזרה…. כל הכבוד!!

מעריכה ומחזקת את ידייך. נתת לי כוח להאמין שגם אני יכולה (בתקווה שלא יהיה שום מצב כזה או אחר שאפגש בו) תודה!!

וואו איזה סיפור אמיץ… כל כך מבינה אותך, אבל כל כך מבינה לצערי גם את הבנות שפחדו ולא אמרו כלום. אני גם מרגישה אצלי בעבודה (חרדית יחידה) שהגאווה היהודית שלי קצת בשפל… ולא מצליחה לעשות עם זה כלום! ואני מנסה… הסיפור שלך מחזק מאד!!

נ.ב אשמח אם יתנו על הנושא הזה דגש, זה נושא מאד חשוב!

ישר כח! במקום שאין אנשים השתדל להיות איש, ועשית את המעשה הנכון במקום הנכון! ככל שיש חומה בצורה וחזקה שהאדם יוצר סביבו, כך פחות ופחות אנשים מעיזים לפגוע בה.

אותה חומה בודאי אמורה להיות עשויה מגאוה יהודית אמיתית בנועם ובאהבה. שנזכה תמיד לקרב ולהתקרב לה' ולתורתו מאהבה!

וואי כל הכבוד לך!!! אני גם מרגישה שקשה לי לעמוד מול חברות שלנו, חרדיות, שמתרפסות מול ההנהלה החילונית, לפעמים יותר מאשר מול ההנהלה בעצמה. יש משהו נחיתי בזה, שקשה לי לקבל.

כי כל חילוניה שאיזשהו מסר היה מפריע לה, לא משנה מאיזו בחינה- היתה יודעת יפה מאד להתלונן ולפתוח את הפה. ורק אנחנו מתרגלות לבלוע ולבלוע, גם דברים שקשורים בקידוש ש"ש… עלי והצליחי!

כל הכבוד שלא התבלבלת ושלחת תגובה. אנחנו לא יכולים לתקן את העולם, אבל אפשר לעשות השתדלות קטנה. אני עובדת בחברה חרדית ויום אחד ראיתי שבאתר של החברה מופיעה תמונה של אישה. לי יש חסימה טובה ולכן התמונה הייתה חסומה אצלי, אבל השם של האישה היה כתוב מתחת.

אמרתי את זה לבוסית שלי שהיא דמות בכירה בחברה, היא מאוד התעצבנה עלי (היא חרדית כמובן). הסברתי לה שזה לא מתאים שחברה שקוראת לעצמה חרדית שמים תמונת אישה. לא חשבתי שמישהו ייקח את זה רציני אבל אחרי שבוע הורידו את התמונה.

לפי דעתי זה לא היה בגלל המילים שאני אמרתי אלא בגלל סיבה אחרת. אבל אני עשיתי מה שהייתי צריכה לעשות והשם עשה את השאר.

וואו איזה מדהימה שאת!!! אני בטוחה שבאותם רגעים ששלחת את המייל הקב"ה אמר לפמליא של מעלה: "בואו וראו בריה שבראתי בעולמי…" יישר כוחך! תחזקנה ידייך,

אהבתי מאוד שלמרות הדחף להגיב שקלת את הנתונים, התייעצת עם דעת תורה ופעלת נכון. יעמוד לך ולחברותיך לזכות, ואל תתרגשי מאותן אלו שנשארו מאחור לצערנו לא כולן אמיתיות עם עצמן… וגאות בזה

איך את יודעת שבודאות עשית נכון? כי שאלתם דעת תורה. לעניות דעתי, לא בכל מצב ובכל מקרה נכון להגיב. אבל אחרי שרב הורה שזו חובה- זו חובה, ואשרייך! לגבי החברות שלא הגיבו- הן פחדו מזעם ההנהלה, מתדמית… זה כואב. אבל האם הן היו מודעות שזה מה שהרב הורה?
***
וואו כל הכבוד על האומץ. לא מובן מאליו בכלל. בתור אחת שעבדה במקום תקשורת בתקופת הקורונה כשההסתה הייתה בשמים (בהוראת רב), אני יכולה לומר לה כמה זה קשה לומר האמת, שכולם סביבך בזים לך, אפילו אלה שבאותה משבצת שלך… מעריכה ומצדיעה…
***
אנ י4קצת מבינה את השאר.. הרי הכותבת בעצמה פחדה למחות, ואחרי ששאלה רב הבינה שכך נכון. אפשר להבין את אלו ששאלו למה היא פותחת חזית מיותרת ולהסביר להן שגם היא חששה אבל שאלה רב והבינה שכאן זה כבר קו אדום. וכל הכבוד לה באמת!! לא באתי להוריד מערך המעשה כמובן!!
***
כל הכבוד! מעריכה מאוד! רוצה גם להזכיר את העניין שמחמיאים לחילוניות נשואות על תספורת או בגד לא צנוע וכדומה, שזאת בעיה להיות מכת חנפים. יודעת שזה לא בדיוק אותו הדבר אבל זה הזכיר לי, האומץ להיות גאה במה שאני!!! מדהים שהיית שליחה להימנע מדבר עבירה.
***
אני חושבת שיסוד ההבדל הוא בזה ששאלת רב. מי שטוענת שזה פתיחת חזית מיותרת צודקת בטענה שלה. גם את חשבת ככה בהתחלה. אבל כיון שהיה אכפת לך הלכת לשאול דעת תורה וקבלת תשובה. יש מקום לציין שכמובן שדעת תורה משתנה בהתאם לאדם למקום ולזמן…
***
ממש נהניתי מהסיפור! כל הכבוד! אשרייך איזה צדיקה שהיה לך אומץ להגיד את זה בסופו של דבר. אם נושא היה מפריע למישהו מסיבות פוליטיות נגיד, הוא לא היה מעיר? למה רק אנחנו צריכות לפחד להגיד דברים על מה שנוגד את העקרונות שלנו? כל הכבוד!!!!
***
אני ממש בעד שרה, היא עשתה את המעשה הנכון! אנחנו חייבות שתהיה לנו את הגאווה הזאת שאנחנו משהו אחר וכן מציק לנו לראות שמזלזלים בנו! וכאשר אנשים רואים שאנחנו עומדים על עקרונותינו הם מעריכים את זה ומתחשבים בזה.
***
מעריכה כל כך!!!! שלא התבלבלת עם כל הבלבול שיש היום כמו שתיארת עם חברותייך לעבודה, שנזעקו על הערה ששלחת, באמת צריך לזכור שבסופו של דבר- אנחנו הנורמלים!! ואנחנו לא צריכות להתבייש בזה!! התרגשתי מאוד מהבהירות ומהאומץ!!
***
כל הכבוד!! אשרייך!! יש דברים שהם עושים בתום כי פשוט הם לא מבינים, אבל יש דברים שגם הם מבינים שזה לא לעניין ובטח לא להעביר לחרדיות, אבל אם כולם ישתקו, למה שיפסיקו? תמשיכו לשמור על כולנו! אשריכם ואשרי חלקנו עמכם!!
***
וואו פשוט מזדהה עם כל מילה אני גם נמצאת בחברה מהסוג הזה וזה ממש כואב שבנות לא גאות בחרדיותן וחוששות להיות יהודיות גאות. אשרייך אני ממש מעריכה אותך על האומץ שעמדת על עקרונותייך ולא ויתרת! חיזקת אותי ביותר!
***
באמת אלופה! יחד איתך- עזות דקדושה לא לראות בעיניים- רק את האמת הטהורה. אומרים בשם הרב דן סגל שהוא אמר: "אדם צריך לצפצף שלושה צפצופים: אחד על העולם השני על המשפחה והשלישי על עצמו"
***
כל הכבוד לך!!! מחזק מאוד לקרוא סיפור כזה, לא חלמתי שיש בנות המתמודדות עם כאלה דברים, אצלנו בחברה למרות שזו חברה חילונית כבר למדו לא לשלוח לנו שום דבר, רק מיילים עניינים של עבודה.
***
אשרייך!!! מעריכה את האומץ והכנות. כמה שיותר ברור לנו מי נותן את הפרנסה, מי מנהל את העולם ואצל איזה בוס ואדון אנחנו עובדות באמת. ככה יקל עלינו לעמוד על העקרונות ולא לפחד.
***
אכן יש פעמים רבות שהשתיקה יפה להם, כי אנו אומרת משהו, והאחרים מפרשים לפי רצונם. אך כשיש דעת תורה, זה כבר לא שאלה ולא פלא שזו התוצאה. יישר כח על הכל ושפע סיעתא דשמיא
***
ממש התרגשתי לקרוא את הסיפור, נהנתי לראות שאת שואלת רב ולא פועלת מהבטן, והתרגשתי מהסוף המיוחד, כמה זכויות!! כפול כל האנשים שיראו תוכן סביר יותר. אשריך!!!
***
ברור שטוב להגיב! ולהביע את עמדתנו וגאוותנו.. וגם מי שאין לה אומץ לפחות תגבה את זו שאכפת לה… וכולנו רק נרויח מלעמוד על עקרונותינו… חזקו ואמצו!
***
ווואווו גדולה מהחיים. זה החכמה להוביל את עצמינו עפ"י ההשקפה שלנו ולא לפחד מה"מה יגיבו"/ "יגידו". אנשים כמוך מגיעים רחוק!!!! עלי והצליחי….
***
איזה מצמרר ומרגש כאחד! הלוואי ונהיה כולנו בעלות גאווה יהודית ולא נפחד להביע את האמת ונלחם על קידוש ה'. ממי צריך לפחד ולחשוש?! כל הכבוד לך על האומץ!!!
***
וואו מדהים. באמת אנחנו צריכות להמשיך להיות גאות כל הזמן ולא להתבייש. לא לתת לעבודה או לחיים הכלליים להקהות את חושינו. כל הכבוד על האומץ.
***
כמה כח צריך לכזה דבר…. אנשים מעריכים אנשים עם כח, אז לא צריך לפחד לעמוד ולהחזיק בעקרונות שלך. פשוט להמשיך את זה הלאה, תודה שחיזקת!
***
מדהימה שכמותך!!!!!! שמעתי מישהי שאמרה "מצטערת, לא אוכל ללחוץ יד" אמרה לה מישהי- את מצטערת?? שהם יצטערו!! מי פה בדרך הנכונה?!
***
ואוו חזק ממש! כל הכבוד!!! והלוואי שלכולנו יהיה את האומץ להגיב ככה!!!! זה פשוט מדהים ומחזק!!!
***
איזה יופי החיזוקים האלו! שמזכירים לנו שלעשות מה שה' רוצה זה לא בושה, ונותנים כוח לעשות את הדבר הנכון. תודה! ‫
***
מדהימה, את פשוט בן אדם אמיץ, שבוחר לעשות במקום שכולם מעדיפים להתעלם. כל הכבוד לך, את נותנת המון כוח
***
צודקת בכל מילה!!!!! אמונתינו היא גאוותינו. לא צריך לחשוש, כי רק אם נכבד את עצמינו יכבדו גם אותנו
***
אשרייך!!! פשוט מדהים לראות שוב ושוב איך חשוב לשאול רב… תודה על החידוד והשיתוף.
***
סיפור כל כך יפה ועוצמתי! מחזק את הביטחון, לא להיות "נמושה" ולעמוד על מה שחשוב לנו. תודה.
***
כל הכבוד על האומץ, וחבל שיש בנות שכעסו עלייך על כך שמחית על ביזוי הקודש.
***
אחרי ששינו ועדכנו את הנושא חשוב להגיב שוב ולהביע הערכה על ההתחשבות.
***
נכון נכון נכון נכון ושוב פעם נכון את כ"כ צודקת! הלוואי שירבו כמותך!!!
***
עבר לי רטט של התרגשות!! פעם ראשונה שאני מגיבה.. כל הכבוד לך!!!!
***
כל הכבוד אמיתי ונכון כל מה שהיא עשתה מעריכה אותה מאד!!!!!!
***
וואו וואו וואו!!!! סיפור מטלטל!!! ומרגש! מדהים! תודה!
***
מרגש מחזק ומחבר, ועל זו גאוותינו שיש להקב"ה שגרירות כאלו בעולם!
***
וואו אמיצה, כל הכבוד לך- אשרייך!! הלוואי כולן תלמדנה ממך…
***
אמת ויציב! אמן ונזכה תמיד לזכור את זה. תודה, מחזק מאוד!!!
***
באמת כל הכבוד לך שהתאמצת ושאלת רב ולא המשכת הלאה ‫
***
ב"ה אל יבוש מפני המלעיגים, כל הכבוד על האומץ!!
***
ממש סיפור מעולה בשבילי! מעמיד אותי שוב במקום!
***
אהבתי את משפט הסיכום. הוא חזק. כל הכבוד!!!
***
תראי כמה נשים הסיפור הזה הועיל להם… ‫
***
וואו! המשפט האחרון- חזות הכל!! ‫
***
ממש נכון! ותודה שאת מחזקת את כולנו!
***
וואו! איזה סיפור! ריגשת אותנו!!
***
כל הכבוד לך!!! אשרייך שזכית.
***
יפה מאד! גבורה יהודית ‫
***
מיוחד נותן כח לכולנו
***
חיזקת אותי! תודה! ‫
***
וואו כל הכבוד!
***
יישר כח! ‫