ענק עלי? גמד

כיכר היונים

סיפור אישי

ענק עלי? גמד

ראש חודש אדר. מהעשירייה הפותחת של הימים הכי שמחים בשנה, בטח בעולם הילדים.

שלא כבכל יום, החבר'ה שלי מזנקים מהמיטה, ארגז התחפושות נשלף מהמחסן, וכל אחד בוחר פריט פורימי לבוא איתו לכיתה. מהפן הזריז שהם תפסו – חבל שלא כל יום ראש חודש אדר.

חבל? בעצם מזל.

אני נזכרת בראש חודש אדר של שנה שעברה, ורק מקווה שהפעם הכל יעבור חלק.

הגיע אז מייל לייצני, תרתי משמע, ממחלקת משאבי אנוש, המברך את כולם בחודש שמח עם עוד קצת מלל די מטופש על החגיגות והצבעים שמגיעים אלינו בחג פורים.

אחרי כל זה הגיעו ההוראות: משחק הגמד והענק. כל משתתף/ת י/תגריל שם של משתתף/ת אחר/ת וישמח את ליבו/ה עם משלוח מנות מפנק בצרוף פתק איחולים לבבי.

נו, טוב. היה ברור לי שזה לא קשור אלינו. מה לחרדיות במשחק המעורבב הזה? עברתי לטפל במייל הבא.

חוסר ההיענות של הבנות החרדיות למשחק המוצע, גרם לאחראית לברר למה לא נרשמנו. התירוץ הכי פשוט היה לומר לה ש: תודה רבה על היוזמה, אבל לא מתאים לנו להשתתף בהגרלה מעורבת. המענה שלנו התקבל על דעתה, וחשבנו שהיא ירדה מהעניין.

אבל לא. אחרי זמן קצר היא הגיעה עם הצעה מותאמת, כך חשבה. היא תערוך את ההגרלה כמתוכנן, ולבנות החרדיות היא תדאג להגריל רק שם של אישה. עכשיו התפתחו חילוקי דעות ביננו: היו שטענו שלא נעים לסרב אחרי שהיא באה לקראתנו, ועם המתווה הנוכחי אין כל כך בעיה, והיו אחרות שלא רצו להשתתף בכלל במשחק – מה לנו ולהם.

אני הצטרפתי בדעה אחת לקבוצה השניה. אנחנו עובדות בסביבה מעורבת מכורח הנתונים, אבל חשוב כל כך לצמצמם את הקשר עם העולם החילוני למינימום. כן, גם נשים חילוניות עונות על ההגדרה הזו. ואם אני אומרת להן בוקר טוב נחמד במטבחון, זה לא אומר שאני רוצה לשלוח להן מארז מפנק וגם לא לקבל מהן פתק לבבי. לא רוצה קשרים איתם.

אין פה איסור של גברים ונשים, אבל יש פה ערבוב עם עולם שאנחנו רוצים להיות הכי רחוקים ממנו. משלוח מנות נועד לקרב לבבות, ואם אני נכנסת למקום הזה של התקרבות לעולם הכללי – אני יוצאת מופסדת לגמרי מכל היציאה לעבודה.

היו כמה שאמרו – אדרבה, זו הזדמנות לקרב אותם לתורה ומצוות. אולי ככה הם יעריכו, וקצת תתמתן להם התמונה השחורה שהתקשורת מציגה אותנו. אולי יום יבוא והם ירצו להתחזק בזכות היחס החם שניתן להם, ועוד על זו הדרך.

אבל לי היה ברור שזו טעות לחשוב כך. מקום עבודה אינו סמינר ערכים, ולא זו הדרך להחזיר בתשובה. ההפרדה המגדרית אינה מספיקה בשביל שיתאים לנו להשתתף בחגיגה הזאת, גם משתה אחשוורוש התהדר בחותמת כשרות, והוא היה אפילו מופרד, הזכרתי לחברות שלי. לא מספיק הכשר ופתרונות הלכתיים, צריך התבדלות ושמירה על חומות.

היה מאד לא נעים, והדיון הזה גרר הרבה הלוך ושוב עם האחראית, עד שהצלחנו להבהיר לה בצורה יפה שלא מתאים לנו להשתתף במשחקים משותפים לכולם. בסופו של דבר ההגרלה בוצעה בלעדינו.

שנה שעברה זה היה הר ענק הסירוב הזה. עכשיו, במבט לאחור, זה די התגמד – הרבה יותר בהיר לי שכך היה נכון לעשות, אפילו לא רואה צד שני.

גמד וענק, זה שם המשחק.

הקדמה חשובה משמורה:

בעקבות הסיפור התקבלו תגובות מכל קצווי הקשת, ובין כל מילות העידוד והחיזוק הגיעו גם מספר לא מבוטל של תגובות שערערו על הצדק בגישה המובאת בסיפור. חיוו דעה שהוא לוקה בקיצוניות יתר, וביקשו לשמוע דעת תורה ברורה בנושא.

בעקבות הפולמוס שהתפתח (מדגם מייצג מתגובות הנגד הבאנו כאן למטה), החלטנו לברר שוב את העניין אצל גדו"י. ניגשנו לשאול דעת תורה את הגאון הגדול הרב דוד כהן שליט"א, ראש ישיבת חברון. שטחנו בפניו את פרטי הסיפור, תיארנו את הסיטואציה ואת העמדה שנקטה גיבורת הסיפור. הוספנו כי התקבלו כך וכך תגובות נגד, ולסיום הצגנו את השאלה העיקרית- מהי דעת תורה לגבי הגישה הראויה להנהגה במקרים מסוג זה, ובכלל, האם כעובדות בצוות מעורב (בין נשים שאינם שומרות תומ"צ) עלינו לשמור על קשרים חברותיים או לנהוג בשמירה על נפרדות.

תשובת הגאון רבי דוד כהן שליט"א היתה כזו:

"זה פשוט,

וכך אני מורה לכל מי ששואל אותי-

בעבודה צריך ליצור אך ורק קשרי עבודה,

לא שום קשרים אחרים.

לא קשרי ידידות,

רק קשרי עבודה"

הוספנו לשאול: ומה לגבי קירוב? מה עם הערך הגדול של קירוב רחוקים?

והרב השיב:

"כאמור יש ליצור רק קשרי עבודה ולא קשרים אחרים. אמנם, אפשר לסייג, שאם יש מישהי מיוחדת שהיא בגדר "מבקש" מאד מאד גדול, ורואים שהיא ממש צמאה להתקרב ומחפשת מאד חזק דוקא אצלך – לא לדחות אותה. אך בשום אופן לא לנסות לעשות קירוב, וזה מזיק יותר מאשר מועיל".

הדברים הברורים ומאירי העיניים מדברים בעד עצמם..

ובכל זאת כדי לתת מענה נוסף למגיבות נביא כאן בקצרה תשובות לכמה מהשאלות הנפוצות. חלק מהן נידונו בהרחבה בעבר בשמורה, ואף נקבצו לאוסף תובנות בחוברת "זהירות בדרכים" ועוד.

בתפילה שנזכה לבינה היתרה ולסיעתא דשמיא להביא אותם לידי מעשה:

– כמובן שיש לנו אכפתיות עמוקה, קשר נצחי של ערבות, וכאב גדול על כל יהודיה שלא זכתה להאיר את חייה באור של תורה ומצוות. המחשבה כיצד נכון להתייחס אליה, לא סותרת את אהבת ישראל שצריך לחוש אליה, ומי שזוכה- מוסיפה גם תפילה לה' שיקרב אותה יחד עם כל ילדיו הרחוקים..

– אין ספק, שכאשר מדובר בגברים- הדברים קלים יותר להגדרה ולהפרדה ברורה: מה שנצרך לענייני עבודה- אפשר (באופן הענייני והנכון). כל השאר- מחוץ לתחום. ואילו לגבי נשים המצב שונה. מותר בהחלט לומר להן שלום, להאיר פנים בחיוך, להחמיא מדי פעם, להיות חביבות ומכבדות ולשמור על תקשורת נעימה במקום העבודה. אבל להיות חברות? זה כבר לא…

אי אפשר להמעיט בהשפעה העצומה שיש לחברות עלינו. כולן מכירות את דברי הרמב"ם המפורסמים "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד, כדי שילמוד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך כדי שלא ילמוד ממעשיהם"

אין לנו בחירה בזה… זה טבע האדם!

בניגוד לנתונים אחרים (או לאנשים במשפחה) אותם לא בחרנו ועימם עלינו להתמודד, חברות- זהו נכס אותו יש לנו פריבילגיה לבחור. וחובה לבחור נכון! מיהם האנשים בהם נרצה להקיף את עצמנו? איזה שיח וחוויות נשמע ביום יום? אילו דעות וערכים יטופטפו לנו לאט לאט מהדלת האחורית? מה יעבור בגשר הדו סיטרי של חיבה והערכה שנבנה בינינו לאנשים אחרים?

איך כתב דוד המלך בתהילים- "חבר אני לכל אשר יראוך"! זהו הקריטריון הראשון לבחירת חברות, ועוד יותר בעבודה בה נמצאים שעות רבות מדי יום ביומו. מי תהיה חברה שלי? מי שיש לה יראת שמים!

* העבודה היא מסגרת שונה ממסגרות אחרות בהן לא נדון כאן, עקב השהות הרבה, הרצופה והיומיומית שלנו בה, העמדה השיוויונית שלנו מולם כקולגות, והצורך שלנו להשתלב ולהשביע רצון. לא מדובר כאן כרגע על שום מסגרת אחרת של קשרים, כי אם על קשרי ידידות במסגרת העבודה והשתתפות באירועים חברתיים מעורבים המתקיימים בה. זהו המקום של כולנו כ'שמורות' לשים לעצמנו גבולות נכונים ומבוררים כפי שמורים אותנו גדולי הדור שליט"א, על מנת שנוכל להמשיך ולעסוק בהשתדלות לפרנסה במקומות כאלו בנקיות, ובלי להגיע לקירור או למכשול.

* לגבי קירוב: קירוב הוא מצוה גדולה ויש ארגונים ייעודיים (המשוועים למתנדבות! אגב), בהם השליחות היא להשפיע ולקרב. מי שמסוגלת ויכולה לפעול במסגרות אלו, אשריה! ואדרבה. אך כפי שקיבלנו מרבותינו- לא נכון לפעול בקירוב במסגרת מקומות העבודה! זהו גבול מאד מסוכן… עבודה הוא מקום בעייתי, דורש מאיתנו קשרים רבים ויומיומיים ומשפיע עלינו השפעה סמויה ובלתי פוסקת. זה לא המקום להחזיר בתשובה, ויש למעוניינות גושפנקא רבנית מהודרת לכך- אל לך לחשוש שהחמצת הזדמנות רוחנית, אלא להיפך- שמרת על עצמך כפי שצריך. הדרך העקיפה והנכונה להשפיע היא רק להתנהג בדרך הטובה והיפה, ולקדש שם שמים בהליכות של בין אדם לחברו. בנעימות, אבל לא… ממש לא בחברות!

(ורק נקודה למחשבה על קצה המזלג.. האם סיימנו לעבוד על כל ה"פינות" בהליכות בין אדם לחברו? אולי קל יותר לשלוח משלוח מנות לגמד ולהיות נחמדה, מאשר להיות 100% כלפי שמיא וכלפי אדם בכל הסעיפים, גם כאשר הדבר נוגע לתחרות מקצועית / קידום / שמיה"ל וכו'…)

כשרואים בת חרדית שנוהגת בצניעות ובהגינות, וכל הליכותיה על פי התורה- האור הפנימי שלה מקרין סביבה וגורם קידוש ה' אמיתי, מפחית התנגדויות וסטיגמות וגורם רצון גם לרחוקות להתקרב.

שנזכה… בהצלחה רבה!

תגובות השמורות לסיפור

הקדמה חשובה משמורה:

תשובת הגאון רבי דוד כהן שליט"א היתה כזו:

"זה פשוט,

וכך אני מורה לכל מי ששואל אותי-

בעבודה צריך ליצור אך ורק קשרי עבודה,

לא שום קשרים אחרים.

לא קשרי ידידות,

רק קשרי עבודה"

הוספנו לשאול: ומה לגבי קירוב? מה עם הערך הגדול של קירוב רחוקים?

והרב השיב:

הדברים הברורים ומאירי העיניים מדברים בעד עצמם..

בתפילה שנזכה לבינה היתרה ולסיעתא דשמיא להביא אותם לידי מעשה:

אין לנו בחירה בזה… זה טבע האדם!

שנזכה… בהצלחה רבה!

איזה זכות יש לשמורה בכח והגב שיש לנו לחמוק מהמהמורות האלה…

איזה זכות יש לשמורה בכח והגב שיש לנו לחמוק מהמהמורות האלה.

אני אחות בבית חולים חילוני, גם אצלי במחלקה הודיעו על המשחק גמד וענק.. היה לי ברור שאני לא משתתפת במשחק חברה עם אחים ערבים, אבל לא ידעתי איך להתחמק באלגנטיות בלי לפגוע בצוות.

אחרי הכל, ביום יום השיח בינינו מאד ענייני ונוגע רק לטיפול בחולים, וסיגלתי את הסייגים שלי כגון שאין ישיבה בחדר צוות כשאחים נמצאים שם ואפילו בעמדת מחשב אני משתדלת להתיישב לבד..

אבל לבוא ולהצהיר בפרוש שאני לא חלק מהחגיגה חששתי שלא יהיה לי אומץ… ואז אמרתי לעצמי: אני חלק ממשהו גדול וחזק… יש מאחורי גב חזק… יש את שמורה מאחורי! ושלחתי מייל קצר וענייני "אשמח אם לא תכללו אותי במשחק. תודה על ההבנה"

התגובה שהגיעה היתה מכבדת ונעימה.. ובשבילי זה היה סימן משמיים שראו אותי עומדת בעוד ניסיון שמקום העבודה מזמן לי… תודה רבה לשמורה על האומץ שיש לי בזכותכם

וכך גם בשביל להחזיר בתשובה צריך שנהיה ”רותחים” ממש! ביראת שמיים ועם הכלים הנכונים מה לומר ומתי למי שאינו שומר תורה ומצוות. וכל עוד אנחנו לא, זה לא תפקידינו להחזיר בתשובה אלא להפנות אותם לסמינרים…

יופי של סיפור! וכל כך נכון!

שמעתי פעם שהרב ארלנגר סיפר על איש פשוט שהיה אחראי לחמם את מי המקווה והכניס למים הקרים בבוקר מים פושרים, וכך כל המים נשארו קרים כי הקור השתלט על הפושר… והיה צריך להכניס מים רותחים ממש בשביל לחמם את המים.

אשרייך! גאה בך כל כך! הניסיון מתגמד עם הזמן כשעושים את הדבר הנכון.. אבל כשלא עושים את הדבר הנכון, וכן נכשלים עם החברה הזאת, המצפון רק גדל ונהיה ענק. רצון עז לחזור אחורה… ולא להיכנס לשם בכלל.

תודה לשמורה! ויישר כח על השיתוף בקו למען אמהות. נהניתי מאוד והתרגשתי להיות מחוברת למיזם הענק הזה.

אחרי שאלות ותירוצים שונים אמרתי לה "עזבי רגע הכל בצד, בסדר אם אני אלך לאירוע שנוגד את העקרונות שלי, אני לא איהנה אז למה?" לא היה לה מה להגיד…

התרגשתי ממש מהסיפור שכתבה עמידה על עקרונות!

רציתי לשתף בסיפור שקרה לי. אני אחמשי"ית במוקד טלפוני, לפני יומיים ניגשה אלי המנהלת ועידכנה באירוע של מנהלי כל החברה שהולך להתרחש. כמובן שהאירוע מעורב, הבהרתי לה שאין על מה לדבר, לא משנה כמה חרדיות יש שם ורק אני קשוחה. הסברת לה את ההבדל בין אירוע מקצועי לסתם אירוע חברי, חשוב ככל שיהיה.

אחרי שאלות ותירוצים שונים אמרתי לה "עזבי רגע הכל בצד, בסדר אם אני אלך לאירוע שנוגד את העקרונות שלי, אני לא איהנה אז למה?" לא היה לה מה להגיד.

ברוך ד' בזכות ההתעקשות שלנו הוחלט לעשות אירוע במקום שיש שם מרפסת קטנה ושם נוכל להיות מוצנעות בעזרת נשים.

הפיתוי "להחזיר בתשובה" גדול ביותר (אחד מק"ן טעמים) ובכל מקרה שטיפת מח של שנים בתקשורת לא נעלמת ברגע אחד של התנחמדות…

צודקת ב100%! העולם שלהם מרוחק מכל דבר שחונכנו עליו ולכל רוח היהדות ובשביל לשמר את מה שנשאר עדיין חייב להתרחק ממנו כמה שיותר.

הפיתוי "להחזיר בתשובה" גדול ביותר (אחד מק"ן טעמים) ובכל מקרה שטיפת מח של שנים בתקשורת לא נעלמת ברגע אחד של התנחמדות. (להיפך) מי שלא שומר על ההבדלים האלו – בסוף נגרר לעוד מקומות (יש מלא מקרים של בנות שרק התחברו עם החילוניות בעבודה ו…)

במקרה הזה זה גם ענין של מראית עין – החילונים לא יודעים שאתם לא משתתפים במשחק מעורב – מבחינתם אתם כן ובמזל יצא שרק קיבלתם נשים. כל הכבוד על האומץ!

אבל ההבדל הוא שכשאת מתנדבת בארגון והיא פנתה בשביל ללמוד יהדות – את "דמות" בשבילה לשמוע ממך אבל כשאת חברה לעבודה, את עלולה להיות מושפעת חלילה ולא רק משפיעה… וד"ל..

אהבתי את התוספת עם משתה אחשוורוש:)

מי שמחפשת קשר בשביל לתרום ולתת מעצמה- אפשר לפנות לארגון "קשר יהודי" —לקבל פרטים של אישהבת חילונית שפנתה לארגון בשביל להתקרב ולהיות איתה בקשר בהדרכת הארגון. הם ישמחו מאד עם מתנדבות נוספות kesher@kesher-yehudi.com

בדיוק זה מה שכתוב שכשיבוא המשיח ה' ישחט את היצה"ר- צדיקים נדמה להם כהר גבוה ובוכים- איך הצלחנו לעמוד בניסיון, ורשעים נדמה להם כחוט השערה ובוכים- למה לא עמדנו בניסיון???

הניסיונות לא נגמרים….. אבל בדיוק זה מה שכתוב שכשיבוא המשיח ה' ישחט את היצה"ר- צדיקים נדמה להם כהר גבוה ובוכים- איך הצלחנו לעמוד בניסיון, ורשעים נדמה להם כחוט השערה ובוכים- למה לא עמדנו בניסיון???

הסיפור הזה ועוד הרבה סיפורים בדיוק ממחישים את זה- בשעת הניסיון הכל נראה קשה מאוד- ואח"כ כבר לא…. המון תודות לשמורה שעוזרות לנו לעמוד בנסיונות הלא פשוטים!! ותודה על התכנית המרתקת בחמישי האחרון בקו למען אמהות!!!

בדיוק אז הגיע המייל על הגמד והענק ופתר את כל הספיקות, זה היה פשוט ענק!!!

המייל הגיע בהשגחה פרטית בדיוק ברגע הנכון! גם במשרד שלנו שלחו מייל על משחק הגמד והענק, כמובן בהפרדה בין נשים לגברים, אך עדיין הרגשתי שזה לא מתאים, הראש צוות מאד לחצה להשתתף וטענה כמובן שזה לא עושה רושם טוב על החרדיות שהן משתמטות ולא משתתפות במשחקי גיבוש, במיוחד שמשתדלים בשבילן, זה יהיה בהפרדה.

בדיוק אז הגיע המייל על הגמד והענק ופתר את כל הספיקות, זה היה פשוט ענק!!!

זה מאוד נכון ומאוד קשה לקחת אחריות ולהתחבר עם ציבור חילוני בלי להתקלקל. צריך לזה הרבה ניסיון לעבוד איתם והרבה עוצמה רוחנית פנימית…

זה מאוד נכון ומאוד קשה לקחת אחריות ולהתחבר עם ציבור חילוני בלי להתקלקל. צריך לזה הרבה ניסיון לעבוד איתם והרבה עוצמה רוחנית פנימית.

אין לי כל כך ניסיון בזה כי אני עובדת ברוך ה' רק עם חרדיות, אבל מנקודת המבט שלי זה התגובה שלי. עדיף להתרחק כמה שאפשר, כי אם מתחילים לדבר אפשר להתקרר ומספיק שנמצאים איתם בעבודה הרבה שעות..

הדבר שהכי בולט לי היום זה כמה העמידה על הערכים שלנו משפיעה על היחס הכולל של האחרים אלינו. כי במהלך התהליך הזה שבו המנהל שלי היה צריך לוותר על כך שיהיה לנו גיבוש ביחד איתו ותאמינו לי שהוא ניסה הכל…

קראתי בשקיקה את הסיפור והתגובות. עברתי סיפור משלי שהזכיר באחוזים גבוהים את הסיפור כאן. אני מזדהה איתו מאוד מאוד! אצלי היה מדובר בתהליך ארוך שלשמחתי הסתיים כמו כאן.

אבל מעבר לזה. הדבר שהכי בולט לי היום זה כמה העמידה על הערכים שלנו משפיעה על היחס הכולל של האחרים אלינו. כי במהלך התהליך הזה שבו המנהל שלי היה צריך לוותר על כך שיהיה לנו גיבוש ביחד איתו ותאמינו לי שהוא ניסה הכל.

אחרי שיחה ועוד ושיחה עם משאבי אנוש (לא היה קל להוריד אותם ממני) הוא הבין שזה בנפשי שהדיבור איתו יהיה נטו מקצועי וקשור לעבודה. וכך באמת זה מתנהל לרוב. גם בעבודה השוטפת ומה משמח אותי? שגם עם העובדות האחרות שהן לא כמוני ופחות זהירות הוא נזהר מאוד מלפתח שיחה סתם. כי אני הייתי הראשונה והרף שאני קבעתי משמש גם את הצוות שהצטרף אחרי.

רציתי להוסיף גם בנוגע לדיון שהתפתח, אני לא זוכרת איפה ראיתי את זה ובשם מי, אבל ישנה אמרה כזאת שהמטאטא תמיד נשאר מלוכלך, גם אם יש לנו מטרה נעלה בקשר עם חברות צוות שאינן שומרות תורה ומצוות, והן יכולות להיתרם מן המקום הרוחני שלנו, צריך לזכור שבהרבה מקרים אנחנו אולי "ננקה" אותן אבל מה יקרה לנו? איך יראו המושגים שלנו אחרי זה? רמת השיח? טוהר המחשבה והמידות? חייך קודמים!!

אני רוצה לשתף אתכן בדוג' קטנה. היום ניגשתי לאחת המחלקות אצלינו כדי להעביר להן משהו. והיתה בינינו שיחה קטנה בנושא פסח. תוך כדי מישהי שם ציינה "אנחנו בבית אוכלים לחם.. לא אכפת לנו (ד' ישמור) אבל אצל ההורים שלי ממש מקפידים על חמץ וכו')

כ"כ הצטערתי שהייתי עדה לזה. למה הייתי צריכה את השיחה הזאת? לשמוע איך אישה יהודיה מחללת את כבוד ד'? כאב לי עליה כ"כ וממש התפללתי אח"כ בליבי שתזכה לשוב בתשובה שלמה, אבל זה רק חיזק אצלי שוב כמה כדאי לנו לשמור על עצמנו ולבדוק כל הזמן בתוך העולם הלא פשוט הזה.

צריך לעמוד על המשמר וליצור גבולות בריאים שישמרו עלינו! אני מרגישה שבנושא הזה אני חייבת לכן הרבה הכרת הטוב היות והמודעות שלי לנושא הזה התחזקה אחרי הסיפור ששיתפתן על שבי פלאי, המון תודות על פועלכן העצום!

כאן, המקום שלנו להתחזק באהבת ישראל, בבין אדם לחברו. כאן המקום שלנו לעשות קידוש השם, להיות "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו"

רוצה להוסיף עוד משהו,

מורה אמרה פעם "אין מצווה להיות נחמד" בהקשר לדיבור עם גברים וזה משפט שיכול להנחות גם בקשרים עם נשים, כל קשר שאמור להיות ענייני ולהיזהר לא להידרדר ליותר מזה. "אין מצווה להיות נחמד". יש מצווה להיות בסדר, לכבד, להיות עם דרך ארץ, להיזהר לא לפגוע ולא להיות בוטים. וזהו… מה שמעבר כבר לא חלק מהמצווה.

ואם אנחנו אנשים שהמצוות מדריכות אותנו (אהבת ישראל וקירוב רחוקים ובין אדם לחברו) אז נעצור איפה שזו לא מצווה…

הרבה יותר קל, נעים ופוטוגני להיות ידידותית לסביבה כשהיא בעבודה, כשאלו אנשים רחוקים מדת, כשאלו אנשים שנחמדים אלינו ואנחנו אליהם וכל טוב סלה.

אבל המבחן האמיתי הוא פנימה. להכיל את השונה (בעלי שכל הזמן שוכח דברים חשובים למרות שאני מזכירה לו מיליון פעם) את החריג (הילד השובב שעושה לי פדיחות במשפחה) לקבל את האדם כמות שהוא, בלי קשר למעשים שלו (המתבגרת המעצבנת), לשתוק כשהמעשים שלו נוגדים את העקרונות שלי אבל לא פוגעים בי ישירות (השכנה שמשאירה למטה את העגלה של משנת יוסף עד הבוקר, ומעצבן אותי לראות את זה), להבין שיש כל מיני גורמים לא גלויים להתנהגות אנטיפתיתhttps://www.jumbomail.me/he/ ובלתי מתחשבת (אחותי שוב השאירה את הבגדים שלה על המיטה שלי!)

כאן, המקום שלנו להתחזק באהבת ישראל, בבין אדם לחברו. כאן המקום שלנו לעשות קידוש השם, להיות "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" – השמש יוצאת ומאירה עוד פעם ועוד פעם כי ככה השם אמר, וזה קידוש השם "השמים מספרים כבוד ק-ל". כאן המקום לוותר, לשתוק, להכיל, לקבל, להבין.

זה פשוט יותר קשה, כי גם היצר הרע יודע שזה התפקיד העיקרי שלנו. שווה לו שיהיה לנו כיף להתנחמד במקום העבודה, העיקר שלא נעשה את זה במקום הנכון והאמיתי. בהצלחה לכולנו!

אני רואה שהרבה הגיבו שלמה הקו של השמורה הוא קיצוני ובדלני כל כך. ואני רוצה לומר – כן. זאת המטרה! הקו של השמורה אמור להיות קיצוני ובדלני.

רוצה להגיב על התגובות לסיפור 'ענק עלי'.

תחשבו לרגע על משמעות המילים – קיצוני זה הרחוק ביותר מהצד הלא טוב, זה בקצה. את לא רוצה להיות בקצה הרחוק ביותר בחילוניות? זה תמיד מתקשר לנו ללבוש מסוים ומעורר לנו סטיגמות. אבל תחשבו שנייה לעומק – קיצוני זה אומר שהיראת שמיים שלך תהיה מאד עמוקה, ששמירת התורה ומצוות שלך תהיה כמה שאפשר ללא רבב, את לא רוצה???

את רוצה להיות איפשהו באמצע? לשמור מצוות בערך? לירוא מהשם, לאהוב אותו, אבל לא ממש לגמרי???

קיצוני זה לא ללכת קודר עם איזה קמט של רצינות במצח וללבוש שאלים – קיצוני זה מאוד מאוד לא להיות אפילו עם שמץ של חילוניות. מי לא רוצה את זה???? ובדלני – עוד מילה לא חביבה ולא מחמיאה. בדלני זה אומר שאתה מובדל, מופרד.

גם את את רוצה להשפיע, ואשרייך שאת רוצה להשפיע. עדיין את רוצה שזה יבוא לגמרי ממקום שאת מאה אחוז במקום השמור והטהור וממנו את משפיעה. ולכן להיות נחמדה, מחייכת, שמחה, מאירת פנים, עוזרת למי שמבקש (בדגש על מבקש, לא צריך להתחנף ולהציע עזרה איפה שלא ביקשו), מדברת בנחת, בלשון נקייה (אנא שימו לב לא להכניס ללשונכן את הסלנג!), ובמקום שזה מתאים כמו ראש צוות וכדומה – אולי אפילו לתת משלוח מנות (בהתייעצות עם רב כמובן) אבל מכאן ועד למשחק משותף?? ברור שיש הבדל בין פתק חביב, כמה מילים טובות, ואפילו משלוח מנות לבין משחק הגמד והענק. ‫

אני לא חושבת שבנות חילוניות מגיעות לעבודה בשביל לנסות להתקרב, אם הן היו רוצות הן היו יכולות בלחיצת כפתור להגיע לאתר של הידברות, ערכים ועוד עשרות ארגונים שרק מחכים להם!

שלום לשמורה היקרות, קראתי את התגובות ששלחו וחייבת לציין שממש צרם לי וכאב לי ההסתייגויות האלו של אלו שמחפשות קירבה או קירוב, יכול להיות שהם קצת מנותקות מהמציאות, אבל אני גם נמצאת בעבודה מעורבת ממש (עם חילונים ערבים ונוצרים..) ואין מצב כזה שאני אדבר עם חילונית שיחה הכי פשוטה וטכנית לעבודה, בלי שהיא תזרוק מילים מידי פעם ששורפות לי את האוזניים והנשמה!!! אז לשבת ולשוחח איתם ולנסות לקרב??

עניתם בצורה כל כך יפה ונכונה ובאמת חשוב להביא דעת תורה שסוגרת את הנושא בצורה ברורה וסדורה מבלי לנסות למצוא פרצות!! אני חושבת שהבין אדם לחברו האמיתי זה קודם לדאוג לנשמה שלי ואז לדאוג לנשמות של אחרים! וד"ל…

אז יישר כוח!!! תמשיכו בפעילות המדהימה שלכם שרק נותנת כוח ותזכורת באמת איפה המקום הנכון והבטוח שלנו להיות!!!

חיכיתי ממש לתגובות על הסיפור של הגמד והענק – תודה עצומה על כל ההשקעה!

אני עובדת בצוות שכולן חרדיות איכותיות, אך המנהלת חילונית והרבה שאלתי את עצמי לגבי צורת ההתנהלות, במיוחד לאור העובדה שאני מתנהלת בו זמנית מול חברותי ומולה… אז במיוחד תודה על הסדר שהשכנתם בליבי וספקותי:)

במילים: – "אין ספק, שכאשר מדובר בגברים- הדברים קלים יותר להגדרה ולהפרדה ברורה: מה שנצרך לענייני עבודה- אפשר (באופן הענייני והנכון). כל השאר- מחוץ לתחום. ואילו לגבי נשים המצב שונה. מותר בהחלט לומר להן שלום, להאיר פנים בחיוך, להחמיא מדי פעם, להיות חביבות ומכבדות ולשמור על תקשורת נעימה במקום העבודה. אבל להיות חברות? זה כבר לא… "

נתקלתי במציאות הזו בכמה מקרים – לא פעם היו כאלה ששפכו את ליבן לפני או כאלו שכן הוזמנו לאירוע חברתי שארגנו החרדיות – וכמה אור זה עשה להן בעיניים, כמה הן הודו!

אני הרבה זמן מתלבטת בנושא הזה, ורוצה לדעת מה דעת תורה בעניין.

המציאות היא, שהנשים החילוניות (והדתיות, ובעלות התשובה/העולות החדשות שהן בעצם חרדיות אבל לא מתלבשות/מתנהגות לפי הקודים החרדיים ומקוטלגות אוטומטית כשונות) נפגעות מאד מהיחס המתבדל הזה, שבעיניהן מתפרש כמתנשא.

נתקלתי במציאות הזו בכמה מקרים – לא פעם היו כאלה ששפכו את ליבן לפני או כאלו שכן הוזמנו לאירוע חברתי שארגנו החרדיות – וכמה אור זה עשה להן בעיניים, כמה הן הודו! וזה לא במקום אחד – אני מדברת על ארבעה משרדים שונים שבהם אני אישית נתקלתי בתופעות הללו.

לשמחתי, לא עברתי עוד עבודות:) ואני לא מכירה משרדים נוספים אבל אני חושבת שזה מאד מייצג. (תחשבו רגע על משרד ממשלתי קלאסי: כ70% עובדות חרדיות 20% גברים ועוד 10% נשים משאר גווני הקשת. ה10% האלו הרבה פעמים מרגישות כמו ילדים דחויים בכיתה לכל דבר ועניין)

שאלתי: האם באמת כל כך נורא לתת להן להיות חלק מההווי שלנו? (אני מדגישה – אני לא מדברת על מצב שבו חרדית אחת או שתיים משתתפות באירוע חילוני אפילו כולו נשים. מדובר במצב שהחרדיות הן הרוב, הן נותנות את הטון, הן החברה'מניות והן רק נותנות לאחרות יחס שווה ומוכנות לראות אותן כבני אדם)

האם ההתעלמות לא גורמת חילול ה' נורא? האם זה באמת כל כך נורא לקרב נשים לבוראן ע"י שהן רואות שהחרדיות הן נחמדות וטובות וסופגות קצת תוכן ערכי רק בגלל שזה אירע במסגרת העבודה? תודה רבה על הכל

תגובת המערכת:

תודה על תגובתך! אכן לחגוג לאנשים "מול הפנים" ולא לשתף אותם- יכול להיות פתח לקנאה או לפגיעה מיותרת וחבל. הגישה המומלצת בכאלו מקרים, היא הימנעות מהשתתפות באירועים כלליים, ואם רוצים לארגן מסיבות ומפגשי הווי לחברות- אפשר לקיים אותם רק כשכולם לא נמצאים, או מחוץ למשרד או בשעות הערב, בלי "פרסומי ניסא" מיותרים. כל עוד נתייחס לכולן בנימוס, כבוד וחביבות, ולא נעשה צעדים בולטים ומתריסים, עצם חוסר החברות אינו פוגע. כל אדם מתחבר באופן טבעי עם מי שדומה לו.

הערה חשובה!! לגבי התוספת שהזכרת בשאלתך, על בעלות תשובה או עולות חדשות – כמובן אין קשר בינן לבין הדיון על אלו שמחוץ לגבולות שלנו.

כל מי שברוח 'בית יעקב' – אנחנו איתה לגמרי,

ואם היא בעלת תשובה או עולה חדשה – היא ראויה לתוספת הערכה רבה, וכאן השאיפה צריכה להיות דווקא הרבה יותר לקרב ולהקל!!!

בהצלחה!

בנושא של הגמד והענק, עלה הרבה הקטע של חברה חילונית. בתור אחת שעובדת כבר מעל עשור (רוב הזמן בחברה חרדית ורק לאחרונה בסביבה חילונית) ראיתי שלא מחייב שבחברה חרדית לא יהיו ניסיונות, יתכן שיש שם ואפילו יותר קשים בגלל הקרבה.

שלום וברכה, אני מאלה שקוראות כל יום שלישי בשקיקה את המיילים היפים והמחזקים, אך לא מוצאת זמן להגיב למרות שהנושאים בוערים וחשובים ממש.

עם חילונים- החיים שלהם ושלנו כ"כ שונים שאין מקום להשוואה, לתחרות ולשיח משותף, אני יושבת בצד מנותקת מהם ותוכ"ד שומעת מושגים שב"ה אני לא מכירה ולא מבינה, טיסות כל יומיים והבילויים בסופי שבוע (כדבריהם) ואני רק חושבת על השבתות והחגים שלנו, על היום יום ופשוט מרחמת עליהם שאין להם את החיים שלנו שכ"כ מלאים בתוכן וסיפוק.

בצד השני שעבדתי בחברה החרדית (ובלי להכליל כמובן!! החוויה שלי עם מקום ספציפי), הייתי פשוט בלחץ מהחברה, התחרות של החברות גרם לסחף ממש, בעיני ראיתי איך אחת התחילה עם פלאפון לא כשר ולאט לאט כמה המשיכו אחריה.. וניסיונות בלה"ר (אני זוכרת שהתפללתי לה' שיעזור לי לא לשמוע רכילות!!!)

לא רק מבחינה רוחנית, כל בוקר היינו משתפות בחוויות אישיות וכו', שברור לי שזה לא היה מלכתחילה.. בקיצור צריך להישמר תמיד, תודה על הכל!

הצטרפתי רק עכשיו לקבוצה הזו ואני שמחה על נקודת המבט החדשה…

בזכות הפוסט לא השתתפתי בהגרלת משלוח המנות…. לא פשוט, מחזק לקרוא את המאמרים ונותן כח… אני עו"ד בכירה שעובדת כיום במשרד גדול (חרדית יחידה) הן בגברים והן בנשים. יש כיפות סרוגות ומסורתיות… אבל אין עוד אחת כמוני) למעט מתמחה שדי מתביישת..

כשמנהלת המשרד מזמינה לנו כיבודים או אוכל ומזמינה לי בנפרד בהתאם לכשרות שלי, אז מצטרפים להזמנה שלי גם את אותה מתמחה… בזכות בקשתי ולא בגלל המתמחה שכנראה מתביישת לבקש הזמנה מיוחדת. יישר כח

השבוע הרגשתי ממש לפני 3000 שנה בימי פרעה במצרים, האנשים עובדים בעבודת נשים והנשים בעבודת אנשים…

שמורה שלום! לא יודעת לאיזו פלטפורמה של שמורה זה מתאים, או סתם לשפוך הגיגים.

השבוע הרגשתי ממש לפני 3000 שנה בימי פרעה במצרים, האנשים עובדים בעבודת נשים והנשים בעבודת אנשים. בעלי הולך לקופ"ח עם הילדה לבקש הפניה למשטח גרון, עושה צמות לילדות ואני בדרך לעבודה מנפחת גלגלים לרכב..

ההאא הצלחתי להתחמק מהגמד והענק, ממש ראיתי את יד ד'. פורים שמח!! ונהפוך הוא נחזור לעבודתנו המקורית-יעודית .‫

הדיון האם להשתתף זה מקרב אותי לעולם החילוני או להיפך מחזיר אותם בתשובה, או כל דיון כמו כמה צריך לשמור מרחק וכדו' נכון…

שלום, אני רוצה להוסיף חידוד חשוב בשם בעלי לסיפור, ואצטט אותו:

"יש כאן איזו נקודה שאולי הרבה לא נותנים עליה את הדעת, והיא משמעותית מאד.

הדיון האם להשתתף זה מקרב אותי לעולם החילוני או להיפך מחזיר אותם בתשובה, או כל דיון כמו כמה צריך לשמור מרחק וכדו' נכון.
אבל לפעמים יש עוד מרכיב שמחמיר מהרחקה שהיא חשובה ונכונה לאיסורים ממש.

בסיפור הנזכר, המשחק הוא משחק שמערב מעבר על סעיפים מפורשים בשולחן ערוך, מובא בשו"ע שלא לשלוח מנות מאיש לאישה ולהיפך. במקרה כזה להשתתף במשחק גם אם אני ספציפית לא עוברת על ההלכה המפורשת בשו"ע, בהשתתפותי אני נותנת יד והסכמה למעשים אלו. ייתכן שזה אסור הלכתית, כי גם אם אני במצב שאני לא יכולה למחות, אבל לתת לזה הסכמה?! (הרי אף אחד לא יודע שהאחראית סידרה שבדיוק להם יצא נשים)

האם לא נצטרך אחרי זה ביו"כ להכות על חטא שחטאנו ב"ועידת" זנות? ואם לא הלכתית- רגשית ודאי לא מובן איך יהודיה יכולה לתת לתועבה הזאת להתרחש מול עיניה ולא להזדעזע, ואם היו עושים משחק שגובל בחילול שבת ולחרדיות היו מסכימים לעשות את זה ביום ראשון, גם אז היו משתתפות כי אין בזה איסור, וחז"ל אמרו שמי שמנוהו חבריו לדבר מצווה ולא נמנה עמהם נקרא "מעות לא יוכל לתקון" מה היו אומרים על מי שנמנה לעוברי עברה?

אולי זו נקודה שלא שמים לב אליה, כאילו לחילונים מותר לעבור עברות, וכל השאלה מה אני כלפיהם. וזו טעות כואבת..

דיברו על משלוח מנות לקולגות חילוניות וכו'. צריך לבדוק את העניין של לתת מוצרי מזון לאנשים שלא יברכו על האוכל…

דיברו על משלוח מנות לקולגות חילוניות וכו'. צריך לבדוק את העניין של לתת מוצרי מזון לאנשים שלא יברכו על האוכל.

כשהמנהלת שלי הייתה חולה בקורונה, קניתי לתומי מארז פרלינים מכובד ותכננתי לשלוח לה (גרה בקרבת מקום). בעלי עורר את הבעיה, ואחרי שחשבתי שאולי הוא מחמיר, וזה עלה יקר.. וזה יעשה רושם כזה טוב שנשלח וכו' וכו' התקשרתי ל-2 רבנים ושניהם אסרו את הדבר.

לתשומת לב יש דעות שונות בעניין, שכל אחת תתייעץ עם הרב שלה.

היו הרבה דיונים בתגובות לסיפור הקודם

היו הרבה דיונים בתגובות לסיפור הקודם, שמותר לשלוח למשהו קטן ומתוק לאישה שלא שומרת תורה ומצוות. אני ביררתי את העניין ורב אמר לי שם אני יודעת שהיא לא תברך על האוכל זה בעיה. שכל אחד ישאל את הרב שלו. תודה רבה רבה ‫

גם הצורך של להיות נחמדה ובסדר מגיע מאותו מקום של מה הם יגידו ונחיתות מהחילונים….

לגבי הסיפור "ענק עלי? גמד" אף אחת לא העלתה את הנקודה שאסור לתת אוכל למישהו שיודעים שלא יברך…

גם הצורך של להיות נחמדה ובסדר מגיע מאותו מקום של מה הם יגידו ונחיתות מהחילונים. מה זה מעניין אותך מה יגידו, את צריכה לשמור על עצמך. בהחלט מספיק להיות חביבה ונחמדה במטבח ולדבר קצת מעבר לענייני עבודה כי לא מדובר בגברים, אבל להיות חברות?!

בקצרה

ממש מפעים לקרוא את הסיפורים האלה שלא שזורה בהם נימה של קושי עצב או בכיינות, אלא להפך גאווה ביטחון ושמחה שאנחנו מהאנשים שרוצים ובוחרים ומאושרים להיות מאלה החפצים ללכת בדרך השם בלי לחפש הקלות ולהיות מהיחידה המובחרת!! הרבה זה בגלל החיזוק השבועי הזה! שאני ממש מחכה לו מידי שבוע! תודה!

***

כל הכבוד לך! בהתחלה התעצבנתי קצת. מה הבעייה לשלוח לאישה? אבל אחר כך כשהמשכתי לקרוא הרגשתי בהירות שנושבת בין השורות. איזו אמת ברורה שהרגשת אותה והצלחת להעבירה בנועם. אבא שלי היה מגדיר את זה: "בקשס הואמס"= בקשת אמת. מושג שאבא שלי תמיד העריך והרגישו את זה בדברייך. אשרייך!!

***

נתת לי כוח!! התמודדנו עם משהו דומה מאוד, היה לנו קשה לסרב להתיישב לארוחת צהרים רק עם הנשים החילוניות שבצוות, שכמו אצלך- הן באו לקראתנו, אבל במבט לאחור- הבנות שהצטרפו- בהצעות הבאות הן הסתבכו הרבה יותר, ומי שסירבה- העמדה שלה היתה הרבה יותר ברורה מאז…

***

כל הכבוד לכותבת הסיפור ולכל חברותיה מהמשרד על העמידה האיתנה והמכובדת. גם טוב מאוד שהן מתאמות ביניהן לפני שהן פונות לאחראית כדי לגבש דעה אחת, ולא ליצור חוסר הבנה של האחראית למה חלק נוהגות כך וחלק אחרת…

***

ענקיות! ענק מצידכן לגמד ככה את ההתלבטות. עשיתן לי סדר ברור בספק שהיה גם לי. אגב, אני חושבת שזה גם מתאים לתקופה – שבה אנו מוחים את זכר עמלק שכידוע בגימטריה = ספק. כך גימדתן לכולנו את הספק. אשריכן.

***

מדהים!!! נתת כאן טיפ על התובנה של הפרספקטיבה של הזמן צריכה להביא אותנו לדמיין כבר בפנים איך זה יראה בעוד שנה וההיקש מסעודת אחשורוש, בבחינת מעשה אבות סימן לבנים כח לדורות יישר כח גדול! ‫

***

מדהים. כל הכבוד על הראיה של הפרטים שלפעמים בחוסר נעימות רגעי מבלבל וגורם להתפתות לאמר כן. המקום החזק הזה, והעמידה העיקשת במקום הנכון היא זו שתביא את הגאולה במהרה.

***

מדהים!! זה פשוט מפחיד לשמוע את הגבורה והעוצמה שיש לנשים כאלו, פשוטות ויהודיות כמוני… מקווה אי פעם להרגיש ולהיות כמוך! תודה על החיזוק!

***

וואו תודה רבה! הארתם לי נקודה שלא היתה לי ברורה. ממש שמתם אותי באור. תודה רבה!

***

אלופה! את ממש 'אסתר המלכה' של ימינו.. שנזכה תמיד שד' יאיר לנו את הדרך בתוך החושך ונדע מה הדבר הנכון..

***

תודה שמובאים סיפורים על הקשר עם הבנות הלא דתיות כי זה פחות ברור וכמובן גם בעייתי

***

מדהימה!! יודעת מה נכון לעשות בלי חוכמות!! הלוואי וכולנו נלמד ממך…

***

ענקיות שכמותכן! ותודה ששיתפתן, נותן המון כח:)

שו"ת בעקבות הסיפור

שו"ת בעקבות הסיפור

***

שלום וברכה, קודם כל בהערכה רבה לגיבורות המדהימות בכל הסיפורים המחזקים שלכם, שמצליחות לרגש אותי בכל פעם מחדש!

הפעם אני מרגישה לשם שינוי שאני מצדדת בצד השני….. נשים חילוניות דווקא היום בתקופה מורכבת זו, צמאות לשמוע ולדעת, מסוקרנות ומאד פתוחות לקבל. כמישהי שלומדת חברותא עם אישה חילונית, אני חושבת שזו בהחלט ההזדמנות שלנו לקירוב וליחס חם.

תמיד אפשר להסתייג באופן מכובד מדברים שלא מתאימים לי בקשר, אבל הקשר הזה בעבודה (שכמובן נשמר בגבולות העבודה בלבד, אא"כ היא רוצה לבוא לראות אצלך שבת…) יכול להיות בשבילה גלגל ההצלה להוציא אותה מעולם שהיא בעצמה היתה אולי רוצה לצאת ממנו למקום טוב יותר.

לפעמים צריך לראות את הנשמה שמעבר לכיסויים ולדבר ישירות אליה. ודווקא הקשר הזה, כשהבסיס שלו הוא רוחני והם רואים בך דמות תורנית, הקשר הזה נראה אחרת והן יודעות בדיוק על מה לשוחח איתך ועל מה לא….

יש כ"כ הרבה סיפורים של בעלי תשובה שחזרו רק בזכות קשר אקראי שנוצר להם עם מישהו בעבודה שפתח להם את העיניים, ובעקבותיו התחילו תהליך שכל הזכויות שלהם ושל בניהם לכל הדורות שמורות לו. וכשיש הזדמנות כזו ולא ניצלנו אותה- מי ערב לנו שלא ניתבע על כך?

נראה לי שלפעמים כחלק מהערבות ההדדית שלנו בעם הזה, צריך לדאוג גם לרוחניות של אחרים ולא רק שלנו. כמובן שזה לא יבוא על חשבון הרוחניות שלנו, אבל אני חושבת שעם קצת מאמץ ורצון טוב אפשר לשלב את שני הדברים. "ומי יודע אם לא לעת כזו הגענו למלכות"…

זו דעתי- אשמח לראות בשבוע הבא דעות נוספות…. ושנזכה לעשות תמיד את הטוב- לנו ולכלל ישראל! אמן!

תגובת המערכת:

כאמור, אהבת ישראל, אכפתיות לכל יהודי ורצון לקרב- הם ערכים יקרים ומבורכים מאד! אך חשוב לא פחות לדעת היטב איפה נכון לממש אותם, מבלי לפגוע בשמירה הרוחנית על עצמנו ובגבולות הראויים. כמה טוב שיש לנו דעת תורה שמנחה אותנו בצורה מאירה וברורה, מבלי צורך להיכנס לספקות.

***

שלום וברכה, אני רוצה להגיב לא לכותבת הסיפור, אלא לנשים היקרות שעומדות מאחורי שליחת הסיפור, כחיזוק לנשים אחרות.

יש כאן סיפור, שגם בתוכו הוזכרו דעות לכאן ולכאן, אך נלקח צד מאוד ברור, ובסוף הסיפור אפילו ברור ש"אין צד שני". יש הרבה גבורה בשמירה על בדלנות במקומות מעורבים, אבל הסיפור הזה צרם לי מאוד.

בהרבה מהסיפורים ששלחתן היו בעיקר התמודדויות של "סיכון הכסא" במקום העבודה, או של בעיית ה"לא נעים", אבל דווקא בסיפור הזה יש דילמות ערכיות מעבר ל"לא נעים" ולשמירה על מקור הפרנסה. דווקא כאן הייתי מצפה לדיון מורחב בצדדים ולא לגישה חד צדדית וברורה לכיוון אחד (האם יש דמות רבנית שהכריעה לשם את הכף?).

אז לשאלה "מה לי ולהן"? בעיקרון, אתן (אנחנו) אחיות. "יש פה ערבוב עם עולם שאנחנו רוצים להיות הכי רחוקים ממנו"- אבל התקרבנו, בכל זאת, נכון – מטעמי פרנסה, אבל בשורה התחתונה אנחנו כבר שם. אכן לא לכולם מתאים להחזיר בתשובה ולקרב. אבל מה עם- לא להרחיק?

ובכלל, איפה חז"ל אמרו שצריך לקרב רק את הלבבות של מי שדומה לך? כשר' אריה לוין הלך לאסירי המחתרות הוא לא בדק את הציציות שלהם, כך גדולי ישראל התייחסו לעמך ישראל למרות שהם היו רוצים להיות רחוקים מהעולם שלהם.

אם מטרת הקבוצה והתפוצה היא לחזק בעניין של מצווה/עניין אחד שהוא שמירת החומות- אני מבינה. ואם המטרה היא בחיזוק הנשים החרדיות העובדות במקומות מעורבים, ראוי ונכון בעיני לתת מקום לקיומן של מצוות נוספות שאנחנו מחוייבים בהן, מצוות שבין אדם לחברו. לתת מקום לתמונה היותר עגולה.

תגובת המערכת:

תודה על התגובה! לגבי השאלה על הדמות הרבנית- הקו המוביל אותנו לאורך כל הדרך, וגם בנושא המדובר, הוא רק על פי הנחייתם של גדו"י איתם אנחנו מתייעצים בכל עניין, ולא השקפה שאנחנו באופן אישי ממציאות:). נקווה כי הציטוט המדויק אותו הבאנו הפעם מהרה"ג כהן שליט"א, וכפי ששמענו רבות באותה רוח מגדו"י- נותן מענה לספקות.

אנחנו אחיות- בוודאי. ועדיין, אין הדבר סותר את האחריות הרבה המוטלת עלינו, לבחור במחשבה רבה את החברה המשפיעה עלינו ואת הקשרים שאנחנו יוצרות, כפי שהבאנו מדברי הרמב"ם בהקדמה.

המציאות בה חלק מעמנו רחוק מאד משמירת התורה היא עצובה וכואבת, הערבוב שנוצר בינינו הוא לא פשוט- את צודקת לגמרי. התקרבנו מאילוצי פרנסה – דווקא לכן הזהירות והבהירות נדרשות כאן בצורה כפולה ומכופלת, כדי להיות רשאיות להיכנס לניסיון הלא פשוט הזה, ולעמוד בו בלי פגע מבחינה רוחנית.

האם אנחנו יכולות להשוות את עצמנו למדרגה התורנית הטהורה והמרוממת של ר' אריה לוין? האם אפשר להשוות עמדה של קירוב וחסד, בה מאד ברור מי משפיע על מי, למקום שיוויוני (או נמוך) של עובדת המנסה להשתלב במערכת קיימת, חזקה, בולענית, מטשטשת זהות ונגועה בהרבה תערובת וחוסר צניעות, ואולי מתפתה להוכיח ש"נכון, שאני חרדית אבל…"?

הרצון להתקדם מבחינת בין אדם לחברו הוא חשוב ונפלא- בואו ונהיה הכי מתוקנות במידות שאפשר, הלוואי! הלוואי וכל הסובבים אותנו יראו את המכובדות, האצילות והמוסריות בהן אנו נוהגות, יקבלו מושגים חדשים על "האדם השלם" ויאמרו "אשרי אביו שלימדו תורה, אשרי רבו שלימדו תורה.." אך הדרך לכך היא אך ורק על פי הליכה בדרכה של תורה ולפי הנחיית גדולי תורה בלי להתפשר על אף עניין אחר. יש לזכור כי לא תמיד חסד הוא הדבר הנכון- יש מקומות בהם התורה מכנה ג"ע בשם חסד.. וד"ל…

***

למערכת שמורה שלום רב, אני מהמנויות הראשונות ממש, ראיתי ברכה גדולה בארגון הזה שהקמתם מאפס, כ"כ היה חסר המצפן הזה כשאני יצאתי לשוק העבודה.

לאורך כל הדרך היו לי השגות פה ושם על דברים ששלחתם, ככה זה למרות שכולנו חרדיות, אנחנו לא מקשה אחת ויש דעות לכאן ולכאן, אבל הרגשתי שהחיבור הזה לשמורה נותן לי כיוון והוא כמו חממה וירטואלית מעלי.

לסיפור הזה ששלחתם היום, אני לא בטוחה שהוא מהווה עבורי מצפן ואופק יהודי ומוסרי שאני יכולה לחיות איתו בשלום, למרות אם אני לא מסכימה איתו לגמרי.

זו אהבת ישראל? שימו לב למשפטים שנשזרו: "אם אני אומרת להן בוקר טוב נחמד במטבחון, זה לא אומר שאני רוצה לשלוח להן מארז מפנק וגם לא לקבל מהן פתק לבבי. לא רוצה קשרים איתם." אני הצטמררתי מזה, האם יש בעיה כלשהי לשלוח ליהודיה, גם אם היא רחוקה ואינה שומרת מצוות פתק לבבי? מילה חמה? משלוח מתוק?

תגובת המערכת:

תודה על המילים הטובות! מסכימה איתך שיש להסתכל על הנושא בהקשרו. אם השאלה היא "האם מותר לשלוח ליהודיה משלוח מתוק עם כמה מילים טובות"- התשובה מן הסתם תהיה כן.

אך כאן בסיפור השאלה המדויקת יותר היא "האם מותר להשתתף במשחק מעורב במקום העבודה שלי, להיות חלק ממערכת שמעודדת פריצות וקירוב דעת (במיוחד במשחק הספציפי זה, כפי שיודעת מי שהתנסתה), וליצור קשרים שאינם מקצועיים עם נשים שמוטב שלא תשפענה עלי". כאשר מעמידים את השאלה בהקשר הנכון, גם התשובה נשמעת הרבה יותר הגיונית ומתאימה:)

***

האם תמיד נכון להתכנס? ברור שחשוב לשמור על גבולות ולא ליצור קשרים חברתיים עם נשים חילוניות.

אני עובדת ברוך ד' בסביבה נשית ועדיין מקשה עלי מאד הבדידות, כי אני בשום אופן לא חברה של נשים כאלו. אבל האם אין מקום גם לצד השני? כן, לחייך גם ולהיות נחמדה, וכאמור פעילות כזאת שאין דרך להסביר מה רע בה- האם היא לא יצרה תחושה של בדלנות וחוסר נחמדות מצד החרדיות?

אני עוסקת גם מעט בקירוב, מטבע הדברים, יוצא לי לשמוע לא מעט מנשים חילוניות על כך ש'חרדיות – אינן נחמדות' (אני עוסקת רק עם נשים, כמובן, אז לא יודעת מה חושבים על כך הגברים החילונים).

האם זו התדמית שמגיע לציבור שלנו, שעסוק כל כך הרבה בלראות את השני, להיות אכפתי, נעים, אני חושבת על עצמי בתור חילוניה- יש פעילות במשרד, ויש, בתוך 30 עובדות, 5 שלא משתתפות. זה לא עניין של כשרות, לא ענין של הפרדה, לא ענין של דת (הרי זה אפילו תוכנית לפורים!)

כמובן, כל משרד לגופו וכל סביבת עבודה כמו שהיא. ומי שיודעת שאצלן זה לא כדאי- בוודאי ישולם לה משמיים.

אבל חשוב גם לזכור שאנחנו בנות של ד' ומייצגות את איך צריכות הבנות שלו להתנהג. בכבוד, בנימוס, לא בחבריות קולניות, היי ביי צחוקים ושיתוף. לא בקירוב לבבות, כן בתחושה נעימה. זו דעתי..

תגובת המערכת:

תודה לך על הדברים. אכן, יתכן שלא יזיק לנו לשמוע את ההערה המדוברת, לבחון במה אנו פועלים כשורה עם סביבתנו ובמה אפשר לתקן. אך צריך לעשות את ההפרדה הנכונה: "להיות נחמדות" נטו לכשעצמו- אינו ערך. להיות כרצון ה'- הוא הערך הנכון.

התורה מבטיחה לנו שמי שמקדש שם שמים בכל הליכותיו (וצריך להבין מה בדיוק הכוונה קידוש ה')- שם שמים מתאהב על ידו. אם רב מורה לנו להתבדל מפעילות מסוימת, ובכך יווצר רושם פחות נחמד משרצינו ליצור- אל לנו לחשוש לכך, משום שאנחנו פועלות לפי התורה.

מה שכן, בהחלט יש דרך לשמור על הערכים החשובים לנו מתוך נימוס, כבוד, הכרת טובה, הידברות תקינה ומתן הסבר קצר ומתאים היכן שצריך. כאשר מעבירים את המסרים הנכונים בשפה הנכונה והמכבדת, הדבר גורם גם לשיתוף פעולה של הסובבים וכבוד רב מצידם גם כאשר הם רחוקים מאד, ועל כך תוכלנה להעיד שמורות רבות.

(ואגב, המציאות בשטח מוכיחה שלמרות "חוסר הנחמדות והזרימה" שלנו והדרישות המיוחדות וה"מעצבנות", העובדות החרדיות הן מצרך מבוקש מאד!! והשילוב שלהן בכל מקומות העבודה -אף הגדולים והנחשבים ביותר- רק עולה ועולה, אולי אף יותר משהיינו רוצים:(.)
לגבי הבדידות- את צודקת מאד… זה קשה! אכן, מומלץ וראוי שתהיה לנו במקומות העבודה מינימום של חברה המתאימה לנו, איתה נוכל לממש את הצרכים החברתיים שלנו ביום יום ולהרגיש טוב ונעים. כאשר מוקפים כל העת רק בחברה לא מתאימה- הניסיון לעמוד מולה כחומה בצורה הוא קשה מאד ולפעמים בלתי אפשרי. חשוב לשים לב לצורך החברתי ולהקדיש לו זמן ומשאבים מיוחדים גם אחרי שעות העבודה, על מנת שנוכל לעמוד בניסיון כיאות לאורך זמן. בהצלחה!

***

קראתי את הסיפור. מאוד יפה העמידה על העקרונות, אבל בכלל לא בטוח שזה היה הדבר הנכון במקרה הספציפי הזה.

אני מעיזה לרשום את התגובה הזאת, למרות שבפורום הזה יותר מקובל לכתוב בסגנון הכי קיצוני. אם אין בעיה הלכתית לשלוח משלוח מנות לאישה חילונית, אז למה?

מבינה שללכת לימי גיבוש או אפילו להדרכות זה יותר בעיה, אבל משהו קטן כמו משלוח מנות זה עדיין ברמה של "מקדים בשלום כל אדם" אני שולחת משלוח מנות למנהלת שלי למרות שהיא גם לא חרדית, ובעצם לא "למרות". אין לזה קשר.

אני מכבדת את דעתה של הכותבת אבל לא אהבתי שכאן בפורום לא נותנים במה גם לפתרונות של לבוא לקראת (כשאפשרי כמובן! לא בניגוד להלכה ולהשקפה הנכונה!) אלא רק כמה שיותר קיצוניות והתבדלות.

האם הכותבת נהגה כך לפי הוראת רב? אשמח לקבל תגובה על המייל הזה

תגובת המערכת:

כאמור, אין השאלה אם מותר לשלוח למנהלת או לכל אישה חילונית שהיא משלוח מנות לכבוד פורים (מסתבר שכן). השאלה היא האם מותר להיות חלק מפעילות חברתית מעורבת במקום העבודה. שמחנו לחזור ולברר בשבילכן שוב את השאלה על פי דעת תורה כדי שיהיו הדברים ברורים ומאירים לכולן. בהצלחה!

***

הייתי רוצה מאד לדעת אם זה באמת דעת ההלכה? צריך להתנתק לגמרי? לא לדבר בצורה חברית בכלל? לא לצחוק בכלל?

הן יהודיות כמוני, יש להן הרבה משותף כמוני, אני מחמירה יותר מהן בשמירת תורה ומצוות, אז בגלל זה אסור לי להיות איתן בקשר?

השאלה שלי באמת תמימה, זה מה שהתורה רוצה, ליצור ריחוק מוחלט? הרי ברור שחוסר יחס אליהן יוצר הרבה מאד רגשות שליליים באופן טבעי. כך התורה רוצה, שיהיה ריחוק וחוסר יחס בינינו? שיתעצבנו על החרדיות שתקועות עם עצמן?

(כך אני מרגישה מול מגזרים אחרים סגורים שלא נאה להן איתי. הרבה מאד רגש שלילי עלבון וקצת כעס) אני באמת שואלת ממקום תמים כי אני נתקלת בשאלה הזו המון בעבודה (לא רק אני, כל הבנות שאיתי, בנות מצוינות מסמינרים הכי טובים בארץ) ואשמח לתשובה.

הסיפור הזה ממש הציף אותי כרגע. תודה. וחודש טוב!

תגובת המערכת:

השתדלנו לפרט בהקדמה על החוט הדק הזה עליו צריך להלך (באומנות!) בקשר עם נשים בעבודה. נחמדות וחביבות מחד- כן, להיות חברה שלהן – לא… האם יווצרו כאן בהכרח רגשות שליליים? ממש לא מחייב. האם כל אדם בעבודה יוצר קשרי חברות עם כל אחד? האם כל אדם פגוע מכל אלו שאינם מנסים להתחבר איתו אישית? לא.

כולנו שואפים לקשר מכבד מהסובבים לנו, וכך עלינו לנהוג על פי כללי בין אדם לחברו. "כמים הפנים לפנים כך לב האדם לאדם"- כל עוד יש בינינו כבוד (אמיתי!) אך אין צורך מצידנו לרַצות ואין רצון להדק את הקשרים, הם יחושו בשדר הנעים והמכבד, יחושו גם במרחק הסמוי אך הקיים בינינו (כן! חשוב מאד!), ויתנהלו מולנו בהתאם. במקצועיות, בכבוד – אך מבלי לצפות ולהיפגע. בהצלחה!

***

אני לא חושבת שיש בעיה להשתתף במשחק. נכון שבתור חרדיות אנו לא אמורות להתערבב יותר מדי. אבל מכאן ולהפוך חילוניות- למוקצה מחמת מיאוס. עוד רחוקה הדרך….

קצת למידה מעמיקה על המגילה הייתה מגלה לכן שאחשוורוש עשה הכל עמ"נ להחטיא את ישראל- אין כאן שום מקום להשוות. אין כאן כל מטרה לחלן את החרדיות או דברים בסגנון. ההנהלה סה"כ חשבה על משהו חוויתי לאנשי המשרד ללא שימת לב שאולי לחלק מהאוכלוסייה זה לא יתאים.

העובדה שהוצעה הצעה שתוגרל הגרלה נוספת של רק בנות- מעידה כי החברה מעוניינת בטובת העובדים – ולא מנסה להסיט אף אחד מדרכו ואמונתו. ואם אתן דואגות לגבי כשרות המצרכים במשלוח- תמיד ניתן לחייך, לומר תודה ולשים בפח כשמגיעים הביתה. (זה גם חינוך לילדים).

תגובת המערכת:

תודה על תגובתך! מסכימות איתך- לחלק מהאוכלוסיה זה לא מתאים.. ייתכן בהחלט שהם פועלים מכוונות טובות, אך אין הדבר מחייב מצד אותו חלק להשתתף במה שלא מתאים.. ואולי אדרבה יש כאן מקום להסביר את העמדה העקרונית והבלתי אישית, ולזכות בהבנה ופטור מהשתתפות גם להבא. כשרות המצרכים אינה הנקודה עליה רצו לעורר בסיפור זה דוקא, כי אם כשרות הקשר וההקשר:)

***

החילונים הם אחים שלנו. אנחנו שונים מהם, מאמינים בדברים שונים, חיים אחרת, חושבים אחרת, מתלבשים אחרת, ובכל זאת, הם אחים…

אם אחותי היתה יורדת מהדרך, חלילה, הייתי מגיבה ככה? זורקת אותה החוצה מהמשפחה? קצת אהבת ישראל. נכון זה מאתגר יותר כשאני מצד אחד מנסה להתקרב ומצד שני צריכה לזכור לשמור על עצמי טוב טוב שלא להיות מושפעת מתפיסות העולם, אבל בגלל זה לא לאהוב אחים שהם שונים מאיתנו? כואב לשמוע את זה… חבל שרק כשיש צרות אנחנו נזכרים להתאחד

תגובת המערכת:

אנחנו אוהבים מאד כל אחד מעמ"י כמו אח. יש בינינו קשר וחיבור נצחי, אנו גוף אחד גדול גם בעיתות צרה וגם בעיתות שלווה, ויש דוגמאות רבות מספור לאכפתיות הגדולה שלנו כלפיהם ולמפעלים רבים בהם אנו שותפים למענם. ואם יש משהו נוסף שאפשר לפעול- אדרבה, זה מקום לכל אחת לחשוב מה היא יכולה להועיל למצב הכאוב הזה בתפילה, בארגוני קירוב או חסד, בתרומה, בקבלה טובה לקירוב הגאולה וכו'- ותבוא עליה הברכה.

אכן, כואב מאד כשאחים שלנו רחוקים ועלינו להתרחק מהם כדי לא להתקרר. כואב ביתר שאת כשיש אח/ות רחוק/ה במסגרת המשפחתית. אם כי ברור כי אין שום השוואה בין צורת ההתנהגות ההולמת קשרי עבודה עם אנשים הרחוקים מתורה ומצוות, לבין התפקיד והאחריות המוטלת על בן משפחה עם קרוב שסר מהדרך. כאן וגם כאן הנכון הוא להתייעץ עם רב גדול ולפעול לפי הנחייתו. בשמורה אנו מתמקדות בקשרי העבודה השוטפים ובזהירות הנדרשת בהם. בתקווה ובתפילה חמה לקירוב כל הרחוקים במהרה ממש!

***

שלום לכולן, אז בד"כ אני לא מהמגיבות אבל הפעם הייתי חייבת.

אני לא מביעה דעה בנושא אם היה נכון להשתתף או לא, זו שאלה שמפנים לדעת תורה. מעירה את תשומת ליבכן, שלא חוכמה לסרב כל היום ולהחמיר, צריך פשוט לשאול ולקבל תשובה. כל שאלה דורשת התייחסות בנפרד ואין אחת שעונה לשניה, בדיוק בשביל זה יש את שמורה…

אבל אני חולקת עלייך במשפט- מקום העבודה אינו סמינר ערכים, מי אמר שלא? אני חושבת שלפעמים זה קצת כן.. אני בחורה בת 21 עובדת במשרד רו"ח כבר במשך שנה וחצי. יש אותי ואישה חסידה, יש חילוניות, נוצריות, בקיצור הכל…

אני יכולה לספר לכן שבזכותי יש עובדות שמתחזקות. שלא תחשבו שאני מסוג הבנות שהולכות ומדברות כל היום פוליטיקה וחושבות שמייצגות את הדת והמסורת, להפך בוויכוחים מסוג זה מעולם לא נטלתי חלק, אבל ההתנהגות שלך, המכובדות, העדינות, אפילו זה שירדתי להתפלל מנחה בשעת ההפסקה במקום לאכול, זה הרבה מעבר לסמינר ערכים זה סמינר חי בעצם קיומו!

אני יכולה לספר מנסיוני האישי, שבצורה הזאת הם מעריכים ומכבדים פי כמה וכמה וזה מקל מאוד מבחינת ההתנהלות עם כל הדברים שלא מתאימים במקום העבודה.

תגובת המערכת:

אכן, צריך לשאול… מסכימות עם הנקודה האחרונה שכתבת – דוגמא אישית חיובית ואצילית (ללא ניסיון אקטיבי לקרב) היא המשפיעה ביותר!!

***

יפה שכל אחת שומרת את הגבול שמרגיש לה שאם היא עוברת אותו היא נמצאת במקום אחר.

בלי להכנס לוויכוח האם זה מה שהיה נכון ונצרך הלכתית, החכמה היא לדעת לעצור ולחשוב האם הצעד הבא מקרב אותך לה' משאיר אותך באותו מקום, או חלילה מרחיק אותך.

נשמע לי שזאת החשיבה שהנחתה אותך ומעריכה אותך למרות שבעיני זאת חומרה. (כמובן שהייתי שואלת רב אבל צריך גם לחשוב על ההרגשה של שאר העובדות.)

תגובת המערכת:

תודה לך! אכן – הגדרה מצוינת. אך יש לנו אמת מידה לדעת מה מקרב או מרחיק אותנו מהקב"ה. לפעול לפי הנחיות התורה מקרב אותנו לקב"ה, וכן להיפך. ומה שאיננו בטוחים מה התורה מנחה, אפשר לשאול גדולי תורה הבקיאים בחכמתה, ויש להם ניסיון וס"ד מיוחדת. שנזכה לזכור זאת תמיד בכל צעד, ולהתקרב. בהצלחה!

תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח

אני יודעת שזה לא לכתחילה, אך מחוסר ברירה ברוב הימים אני נוסעת עם אחד המורים ובד"כ לא לבד אלא עם עוד מורה או שתיים. ברוך ד' אני מקפידה לא לדבר מילה מיותרת, וכך גם אותו מורה..

תגובה למגיבה המספרת על הנסיעה עם המנהל-

מזדהה איתך, קרה לי מקרה דומה מאד. אני מורה בבי"ס לבנים של החינוך העצמאי שממוקם באיזה "חור" ומאד קשה ההגעה עם תחבורה ציבורית מכל הבחינות. (הדרך הארוכה והקשה, הפריצות וכו'.)

אני יודעת שזה לא לכתחילה, אך מחוסר ברירה ברוב הימים אני נוסעת עם אחד המורים ובד"כ לא לבד אלא עם עוד מורה או שתיים. ברוך ד' אני מקפידה לא לדבר מילה מיותרת, וכך גם אותו מורה.

מה שקרה שיום אחד המורה שלוקח אותנו תמיד בחזור לא הגיע, זה היה בהחלט מתסכל לחשוב בסוף יום מתיש על נסיעה ארוכה בתחבורה ציבורית עמוסה ובכבישים הפקוקים של גוש דן…

בצר לי פניתי לתחנת האוטובוס, ובדרכי מתקשרת אלי אחת המורות ובישרה לי שהמנהל מוכן לקחת אותנו טרמפ… אמרתי לה שבשום אופן אני לא מצטרפת., כי בעיני לנסוע עם מנהל זה בעייתי ביותר. (אם המנהל ידבר איתנו לא אוכל להתעלם… שלא כמו אצל מורים אחרים שאני לא חייבת להם דבר ובעבודה היומיומית אנו לא נפגשים כלל,)

היא לא כ"כ הבינה אך היא הצליחה לארגן שמורה אחר יקח אותנו. חזרתי בשמחה לבית הספר ונסענו, והמדהים היה שאותו מורה היה צריך באותו יום לעבור בדיוק מתחת לביתי, כך שהרווחתי טרמפ עד הבית!

לכן כשאני נדרשת לחתום על חוזה, אני עוברת עליו היטב ובמקרה הצורך מבקשת להשמיט סעיף זה או אחר, בד"כ הם מסכימים בלי בעיה..

תגובה לסיפור סעיף קטן:

גם אני נתקלת בזה הרבה פעמים בחתימה על חוזה התקשרות עם כל מיני חברות.

החוזים שלהם בד"כ מנוסחים היטב מבחינה משפטית ובד"כ כוללים גם סעיף בגין פניה לערכאות במקרה של דין ודברים. לפעמים יש גם בעיות של איסורי ריבית כגון על איחורים בתשלומים וכדו'.

לכן כשאני נדרשת לחתום על חוזה, אני עוברת עליו היטב ובמקרה הצורך מבקשת להשמיט סעיף זה או אחר, בד"כ הם מסכימים בלי בעיה, אך היו כאלו שהתעקשו ולא יכולנו להתקשר עמם, אז פנינו לחברה מקבילה.

יש חברות של מעליות שיש להם מלכתחילה חוזה כשר בלי ריבית (בזכות אנשים אכפתיים שהתקשרו איתם בעבר) כל אחת שמאירה את תשומת לב המעסיק/ החברה לענין זה, עוזרת להעלאת המודעות שלהם וסוללת את הדרך לבאות אחריה.

בהצלחה לכולן!

אני ממש מסכימה עם זה שהכוח הגדול ביותר של שמורה זה הסיפור של יום שלישי. זה נותן מושגים חדשים, מרחיב אופקים!

שמעתי את הראיון בקו למען אמהות ונהניתי מאד!

ואני רוצה לומר שאני ממש מסכימה עם זה שהכוח הגדול ביותר של שמורה זה הסיפור של יום שלישי. זה נותן מושגים חדשים, מרחיב אופקים!!

לדוגמה הסיפור של ההיא שויתרה על 11 אלף שקל של עובד מצטיין, זה משהו שלפני ששמעתי את הסיפור הזה לא היה עולה בדעתי רעיון כזה לוותר על הפרס. אבל אחרי ששמעתי את הסיפור ברור לי שאם אני אתקל בסיטואציה דומה יהיו לי כבר מושגים אחרים..

כנ"ל המון סיפורים בשמועה שנותנים המון רעיונות ומושגים בראש..

וגם – אני רוצה לשתף- שאחרי ששמעתי את הראיון החלטתי גם לחסום את האינטרנט לא בשעות העבודה, עכשיו אני מטפלת בזה..

יישר כוחכם ותזכו למצוות!!!

סיפרתי שם שניסיתי לארגן במשרד שאני עובדת יום גיבוש נפרד לבנות החרדיות שעובדות במערכות מידע, ואיך לאחר כל המאמצים ברגע האחרון ממש באותו היום של הכנס קיבלנו סירוב…

רציתי לסגור פינה בכנס אלול שהתקיים בבני ברק, ניצלתי את זכות אימהות (הקשר בין לאה ראם לאימי שתחי') וביקשתי רשות לעלות לבמה בלי שתוכנן.

סיפרתי שם שניסיתי לארגן במשרד שאני עובדת יום גיבוש נפרד לבנות החרדיות שעובדות במערכות מידע, ואיך לאחר כל המאמצים ברגע האחרון ממש באותו היום של הכנס קיבלנו סירוב. היו בנות מהחברה שלי שההודעה שהאירוע מבוטל נפלה עליהן כך מהבמה. ניצלתי את הפורום של עשרות נשים- ובקשתי שיתפללו שנצליח, כדי שעשרות נשים לא תיכשלנה בגיבוש הכללי. יצא לי לפגוש לאחר מכן נשים שאני מכירה והיו בכנס, והן התעניינו מה היה בסוף.

אז הנה הסוף: ביום למחרת דבר ראשון שלחתי מייל לכולן שהאירוע בוטל, היה לי חשוב לבקש מכולן לא להתלהם, ולא לעשות רעש, אני יודעת שאפשר להשיג הכל רק בדרכי נועם. מה שמעניין שמי שכן לקחה את הביטול בצורה קשה היא אחת המנהלות הבכירות שלא זכתה עדיין לשמור תורה ומצוות, והיא הבטיחה לנו שתעשה הכל שהאירוע יאושר.

כנראה שהתפילות שלנו בראש השנה התקבלו, ובעשרת ימי תשובה קיבלתי הודעה ממשאבי אנוש שהאירוע מאושר מחדש פרט לקבוצת בנות השייכות למנהלת אחת, כך ברגשות מעורבים, התנענו שוב את האירוע. ברוך ה' היציאה התקיימה בראש חודש חשוון, והקב"ה ראה עד כמה אכפת לנו על הבנות שלא אישרו להן, ושלח מנהלת שתחת המנהלת הבכירה שדיברה איתה וביום האחרון אושר גם ל-8 הבנות האחרונות להצטרף.

רק אני, כנראה הקב"ה רצה שאזכה את הבנות בהרפיה ובתפילה בכותל- שיהיה רק לשמה, לצערי נקעתי את הרגל יומיים לפני הגיבוש, הגעתי רק להתכנסות והכיבוד שבתחילת האירוע, זכיתי לראות את העוצמה של 50 נשים שבחרו שלא "להתגבש" בצורה שאינה מתאימה- חשוב לציין שבפרק הזמן של כשבועיים שבהם היה נראה שהאירוע לא יוצא לפועל, כמעט אף אחת מהעובדות לא התפתתה להירשם ולהצטרף לאירוע הכללי של הצוות שלה.

בעזרת ה' מקווים שהמסר שקיבלנו מהאחראי על מערכות מידע- פעם הבא אנחנו אלו שצריכים לדאוג לארגן את האירוע המותאם, ולא שאתן תצטרכנה לטרוח- אכן יתקיים, וגם אם לא נמשיך להתפלל ולעמוד על המשמר. בהזדמנות זו אודה על המדור המדהים

היה איזה גיבוש במקום הקודם שסירבנו להצטרף, ואח"כ הסכימו לארגן נפרד לחרדיות…

אני במקרה עברתי מלקוח אחד לאחר, ובמקום החדש, ב"ה יותר קל מבחינה רוחנית. אבל מה שכן, אני מרגישה שלא תמיד זה כזה פשוט מכל כיוון..

היה איזה גיבוש במקום הקודם שסירבנו להצטרף, ואח"כ הסכימו לארגן נפרד לחרדיות ב"ה. אבל יצאנו "חייזריות" ו"חסרות טקט", הסתכלו עלינו כמי שלא רוצות לתרום ולכבד, עבורי ההרגשה היתה קשה מנשוא.. הלוואי וכבר יבוא המשיח, והדברים יובנו, ויבואו על פתרונם המלא.

להוספת תגובה לסיפור

אדרבה, זו הזדמנות לקרב אותם לתורה ומצוות. אולי ככה הם יעריכו, וקצת תתמתן להם התמונה השחורה שהתקשורת מציגה אותנו. אולי יום יבוא והם ירצו להתחזק בזכות היחס החם שניתן להם,

תגובות השמורות לסיפור

לא נמצאו תגובות

להוספת תגובה לסיפור

מגזינים

חוזרת בתגובה

חלקינו בתורתך

מועדים

כיכר היונים

סיפור אישי