על רקע האזעקות, הבלבול והפחד, והנחיות פיקוד העורף שנשלחות ומשתנות מיום ליום, הופעל עלינו לחץ גדול מההנהלה לעבור לווטסאפ.
אני מורה באולפנה דתית, יחד עם עוד כמה מורות חרדיות, ומקבלת את הודעות ההנהלה דרך המייל. לאור המצב והצורך שנוצר בהודעות תכופות ודחופות, ביקשו מאד שנעבור לתקשר בערוץ הוואטסאפי כדי להקל על העברת המסרים לצוות.
התלבטתי מאד. הבנתי את הדרישה, המתח מסביב והמצב הלחוץ בלבלו אותי, והתחלתי לשכנע את עצמי שאולי אין ברירה…
ואז שמעתי הרצאה חזקה מאד של הרה"ג אריה לייב שפירא שליט"א. הוא דיבר, בין היתר, על הצורך והחשוב דווקא עכשיו, בימים טרופים אלו, לא להתחיל דברים שאחר כך נתחרט עליהם.
הוספתי וחשבתי לעצמי: מה יקרה, אוטוטו המשיח מגיע, הלוואי, ואני אקבל הודעה על כך בוואטסאפ??…
אני יודעת שהלכתי רחוק במחשבה שלי, אבל אני באמת רוצה ללכת רחוק. להתרחק מכל מה שמקשר אותי ופותח פתח להתמכרות ותלות בטכנולוגיה.
אימצתי בחום את דבריו שיצאו מן הלב, והחזרתי הודעה להנהלה, שאין לי אפשרות להתחבר לקבוצה במקום הודעות במייל. אם לא תהיה ברירה אבקש ממורה אחרת לעדכן אותי בהודעות החשובות.
שלחתי בלב הולם מחד, ושלם עם עצמו מאידך.
התשובה לא איחרה לבוא, היא פשוט לא הגיעה בכלל. לא יודעת מה הם חשבו, איך הם קיבלו את דברי ומה הם החליטו סופית, רק רואה שהם ממשיכים לשלוח עדכונים במייל, ונושא הוואטסאפ לא עלה שוב.
חייבים להיות עכשיו חזקים, באמת שאין ברירה.
