שלום, אני גילי, מה"חדשות" בשמורה.
חולצות התלבושת עוד לא מצאו את דרכן החוצה ממדף הבגדים שלי, והררי קלסרים וסיכומים עודם מונחים אחר כבוד על הכוננית בחדר. לפי חודשיים סיימתי את הלימודים, ואני מגלגלת את המשפט הזה על הלשון בחוסר אמון. ז-ה-ו. ארבע עשרה שנות לימוד מאחורי.
ברוכה הבאה לחיים:)
את השטיח האדום פרסה בפני חברה ששלחה לי מייל היכרות עם שמורה. הצצתי והוקסמתי. התחלתי לקרוא כל שבוע, והיה לי נפלא להרגיש חלק מקבוצת נשים איכותית ושמורה.
לפני כשבועיים התקבלתי לעבודה זמנית. בימים טרופים אלו גם זו מציאה של ממש, והייתי מאושרת בה. המשרד אליו התקבלתי משתרע על פני כמה קומות, שמחולקות לאגפים פנימיים. בחלק משעות העבודה אני נשארת לבד בקומה, אם לא נספור את אלו המשתתפים, מידי פעם, בפגישות עבודה ב"זום", שנמצאים על המסך שלי. אה, ויש גם את המנקה הערבי.
לא הייתי מתעניינת בשיטת העבודה שלו, אם לא שיום אחד גיליתי להפתעתי, שהוא נועל את דלת הקומה עד לייבוש הרצפה… וואו. ייחוד.
מיד היצר הרע התחיל לשכנע אותי שאולי זה לא וודאי, ויתכן שיש פתח להיתר, ומאד הגיוני שאפשר להקל, ויש מצב שבעלי (העתידי:)) נמצא פה בעיר, וכנראה שהמקום מצולם והמנהל, מסתבר, יושב וצופה במצלמות, ובכלל – עם כל האיכון של הקורונה עוקבים אחרי כולם כל הזמן…
מאד התחשק לי לחשוב שמכל המלל הזה לפחות חלק נכון, אז בהסתברות פשוטה יש אחוזים גבוהים שאפשר לעבור על זה לסדר היום, כי מה לי, חדשה-בעבודה-זמנית, לעורר בלאגן?
ואז עלתה למול עיני השמורה.
ואז צפו להם הסיפורים.
ההתמודדויות.
הגבורה.
נזכרתי בכל אותן נשים יקרות שעמדו בצומת דרכים ובחרו בטוב.
שעמדה לפתחן דילמה לא פשוטה והן יכלו לה.
הרגשתי חלק מקבוצה שהערכים יקרים לה מכל הון שבעולם, וגם מכל אי נעימות וחוסר נוחות, הססנות וגרעון של אומץ.
לפני שאספיק לנפול שוב ברעיונותיו של היצר וברשת תירוציו, שיתפתי את אבא שלי. הוא בדק את כל הנתונים והמסקנה היתה שעלי לבקש מהבוס שהדלת תישאר פתוחה לאורך כל שעות העבודה.
היה ברור לי מה עלי לעשות, אבל חומה ענקית עמדה בין מה שידעתי למה שהעזתי.
רעדו לי הידיים לפני שהרמתי טלפון, וגם תוך כדי שיחה. ביקשתי בצורה יפה ועניינית שדלת הקומה לא תינעל גם בזמן הניקיון. הבוס קיבל את הדברים בהבנה והם אכן התבצעו לפי המסוכם.
אם תשאלו אותי – בחיים לא הייתי מעיזה לעשות את הצעד הזה, חדשה- בעבודה- זמנית.
רק בזכות השמורה,
בזכות אותות הגבורה באותיות הסיפורים, בזכות כל אחת שמשתפת וכל מגיבה שמחזקת,
רק בזכותכן, קל לנו להיות ה"חדשות הטובות".
תודה לכן!!
כתיבה וחתימה טובה,
גילי
