רק מציינת שהתקבלו הערות על הסיפור הנ"ל.אני מודה למגיבות שהאירו את עיננו וחדדו נושאים חשובים.העברנו את ההערות לעיונה של הרבנית ולדמן,עדיין לא הספקנו לקבל ממנה אישור על הניסוח הסופי של התשובות החשובות שקיבלנו ממנה-מקוות בעזרת ה' לפרסם כבר בשבוע הבא. תודה לכותבת,ולכל המגיבות!לאה

ריגשת אותי באמת, עברה לי צמרמורת כשקראתי את הסיפור שלך. את גיבורה אמיתית!!!

כל כך בקלות יכולת להתעלם, למצוא תרוצים, אבל בכל זאת שאלת וכשקיבלת תשובה לא היו מבחינתך שתי אופציות איך לפעול, הייתה רק דרך אחת: הלכה זו הלכה, בלי לדעת מה יהיו ההשלכות של זה. מקנאה בגבורה שלך!

ועוד משהו שרציתי להוסיף, שמעתי אותו מאחת המורות בסמינר שלנו היא אמרה אותו בשם אחד הגדולים:

כאשר אדם יעלה לבית דין של מעלה אחת השאלות שישאלו אותו זה מי אתה, יענה אותו אדם: אני פלוני עבדתי כפקיד בבנק, הרווחתי כך וכך, יאמרו לו: לא שאלנו מה עשית, שאלנו מי אתה, הוא יענה: הייתי כשרוני, ידעתי לעשות כך וכך, יענו לו: לא שאלנו באילו כישרונות חנן אותך הבורא, אלא מי אתה.

אז מי זה באמת אני? אני זה מה שהיה לי קשה והתגברתי. כל פעם שאדם מתגבר ועומד בניסיון ה"אני" שלו גדל.

לעיתים קשה לאנשים במשהו אז הם פשוט מדלגים על אותו משהו, קשה להם בכיבוד הורים, אז הולכים להקפיד על הלכות ברכות, קשה להם במלאכת בורר אז מחליטים להקפיד על מלאכה אחרת, אנשים אלה נשארים עם "אני" קטן, אנשים אמיתיים לוקחים ניסיון, אתגר והופכים אותו לדבר מקדם, הניסיונות הם אלה שבונים אותנו. מהם אנחנו גדלים.

אשריך שזכית!

אפרת את מיוחדת! איזה זכות אדירה! תחשבי שאולי בפעם הבאה שהמנהלת תאכל שוקולד אולי היא תיזכר שוב שהיא יודעת את הברכה…

כל הזמן יש כאן סיפורים של נשים שעשו מעשה אמיץ ובסוף הכל היה בסדר. הייתי שמחה לשמוע על ההתמודדות של אלו שלא כ"כ היה בסדר אצלן… שכולן אולי צחקו והיה לא נעים… אולי זה לא נשמע סיפור מהסיפורים אבל בהחלט סיפור מהחיים… כי הרבה פעמים זה מה שקורה.

הייתי שמחה לשמוע על מישהי שביקשה שהבוס לא יקרא לה בשם פרטי כלל אבל מה לעשות ויש לו זיכרון לא אי אי אי…מה היא עשתה אז?! כי זה הסיפור של הבוס שלי עם עובדת יותר ותיקה ממני וזה לקח לי את כל האומץ אפילו לבקש ממנו לא לקרוא לי בשם פרטי- כי זה לא יועיל….

זה קורה רק אצלי?

וואווווו!!

שאלתן מה מחזק את החוסן האישי – ניסיתי לענות ולא ידעתי להגדיר את העוצמות שאני מרגישה – שמחזקות ומונעות ערעורים,

עכשיו יש לי תשובה – דברים כאלה בדיוק!!!! הראייה עד כמה האמת נהדרת:) ומציצה אם רק מסתכלים עליה:)

ההרגשות האלה שהרגישה השמורה היקרה שבסיפור נותנות כ"כ המון כח שכמה שנתחזק יותר נרגיש אותו יותר:) והלוואי ותמצאו את הדרך להעביר את הראיה הנכונה למי שלא חווה את הרגשות האלה אולי כי הוא לא מסתכל עליהם נכון…

תודה רבה!!!

...באמת לא רק שהם לא כועסים ומסתכלים מוזר אלא הם מכבדים ואף נהנים!

וואו איזה סיפור מרגש!!

לפעמים אנחנו מסתכלים שאם הם חילונים הם יהיו נגדנו ויתעצבנו (למרות שזה בצדק כדי להשקיט את נקיפות המצפון שיש להם…..) אבל באמת לא רק שהם לא כועסים ומסתכלים מוזר אלא הם מכבדים ואף נהנים…..

פשוט עשית קידוש ה', אשריך!!

(לא שההתנהגות וההסתכלות שלהם תגרום לנו ותוביל אותנו איך להתנהג, איך אנחנו בכל זאת בנ"א ורוצים להיות אהובים ומקובלים…..)

יישר כח!! נתת לנו הרבה כח!

כל הכבוד שבעולם! הפעם התפעלתי באמת. מתוך הרבה סיפורי גבורה ואומץ יהודי שנשלחו לכאן אני חושבת שכאן נדרשה גבורה אמיתית

בדורנו הדמוקרטי כ"כ לא נעים וכ"כ לא מקובל "להכתיב" כביכול לאחרים איך להתנהג. ובמיוחד בנושאים של דת.

אני עצמי כשנקלעתי למצבים דומים התחמקתי מלהיות זו שהגישה, אבל ממש לא מצאתי את הכוח לעשות את הדבר הנכון, מה שאת עשית!

כל הכבוד לך!

האמת שגם אני עמדתי פעם במצב שלך ונורא התלבטתי מה לעשות כי באמת היה לי לא נעים לכתב לברך ופחדתי שאולי יצחקו על זה קצת, ממש הזדהתי עם הקושי. בסוף במקום שוקולדים הבאתי קפה, נס קפה ותה (הרב ששאלנו אמר שזה בסדר כי זה לא אוכל מוכן וממילא ישתו את הקפה…)

אבל כל הכבוד לך שלמרות הבושה התגברת ופעלת לפי ההלכה ובסוף באמת הרווחת ברכות ואמנים!

מעריצה בכל ליבי וגאה להיות חלק מהקהילה האדירה הזו! תודה על השיתוף, תמשיכו לתת לנו מושגים! תמשיכו לתת לנו שאיפות!

כ-ל ה-כ-ב-ו-ד!!!

גם אני אף פעם לא הבאתי כיבוד, לא כשהתארסתי ולא אחרי לידות, בדיוק בגלל הנקודה הזו. לא מצליחה לדמיין את עצמי עושה את המעשה הזה, כל מי שעובדת במקום מעורב מבינה את גודל הגבורה.

מעריצה בכל ליבי וגאה להיות חלק מהקהילה האדירה הזו! תודה על השיתוף, תמשיכו לתת לנו מושגים! תמשיכו לתת לנו שאיפות!

מקסים!!!!!!!! איזה אומץ!!! אשרייך!!!!! פשוט קידוש ה' גדול!

סיפור מרגש עד דמעות! סיפור שמחזק את הכוח שלנו על השפעת הסביבה.

לקלוט כמה אין לנו מה להתבייש, להיפך, הם אלו שצריכים להתבייש.. רואים הרבה פעמים שכשאת שואלת מישהיא האם היא למשל שומרת שבת, את היא עונה לך:ברורררר! כשהם רואים שלנו חשובים ערכי היהדות, אז הם רוצים להראות לנו שגם להם יש חלק.

אין לי מילה אחרת מ'ואוו'.. זה פשוט סיפור מתוק ומחמם את הלב. איזה כיף לקבל כאלו דשי"ם מתוקים מלמעלה.

כל הכבוד לך שעשית את מה שצריך, והעלית נקודה למחשבה:)..

שיהיה המון מזל"ט על התינוקת. ותודה על הסיפור השוקולדי שלך, מתוק מדבש!

נותן כח, תודה רבה על השיתוף. לפעמים קשה לנו כל כך לנהוג עפ"י ההלכה בסביבה שלא מעריכה זאת עדיין לצערנו.

זה מזכיר לי את התפילה שמתפללים בימים הנוראים- ""ובכן תן כבוד ה' לעמך, תהילה ליראיך ותקווה טובה לדורשיך ופתחון פה למיחלים לך". אנחנו מתפללים ומצפים להתגשמות של התפילה הזו, אבל יש כמובן חלק שנמצא בידינו ובאחריותנו, כמו שעשתה כותבת הסיפור. "ויגבה ליבו בדרכי השם"

תודה רבה על החיזוק!

ממש נהניתי מהסיפור! עמ"י קדוש וזה מדהים לגלות את זה כל פעם מחדש… איך יש בכל יהודי נשמה חמה פועמת, רק לעיתים היא מכוסה בהרבה שכבות… או אולי השכבות שעל עינינו מונעות מאיתנו לראות אותה אצלם??

הייתי עדה לסיפור דומה – עמדתי עם חברה בפינת קפה במשרד, וכשהיא באה להחזיר את החלב למקרר – אחת שעמדה לידה ביקשה ממנה להשאיר אותו בחוץ בשבילה. חברה שלי נענתה באדיבות, אבל רגע אחרי התלבטה – אולי היא "סייעה" לה להכין קפה שלא יזכה לברכה… אני מיד רמזתי לה שלדעתי זה בסדר ושתעזוב ו"בלי נערוים מיותרים"… אבל היא יותר אמיצה ממני, וכנראה יותר אכפת לה – ולא מההרגשה שלה עצמה – כי היא לא ויתרה ופנתה לההיא שכבר סיימה להכין את הקפה ואמרה לה: "תקשיבי, לא נעים לי אבל יש לי בקשה ממך… בגלל שעזרתי לך אולי את יכולה לברך על הקפה?"… ולהפתעתי הרבה, ה"היא" (שלא היתה נראית כמי שיודעת ברכה מה היא… בושתי ונכלמתי מעצמי באותו רגע) נענתה בחיוך: "בטח! שהכל נהיה בדברו, נכון?"…

סתם מזכיר לי אפיזודה משעשעת על אחת שעבדה איתי כשהיתה רגע לפני לידה… בקושי זזה… תל-אביבית שלא יודעת כ-ל-ו-ם מיהדות:(

היא הגיע לפגישה מהמרכז (אני בירושלים) וכל שניה אמרה לי כמה היא צמאה.
הרגשתי שאני חייבת להגיש לה שתיה, ולא ידעתי איך אני עושה את זה בלי הכשלה בעניין ברכות (בעלי אמר לי שהגאון ר' שלמה זלמן אוירבך זצ"ל מאד הקפיד בעניין)
יצאתי, הבאתי שתי כוסות ואמרתי לה: "אני אברך ואת תצאי"
היא מסתכלת עלי המומה ואומרת:
אני לא יכולה לזוז… עד שהבאת לי שתיה לכאן – למה שאצא????

בקיצור, פתאום קלטתי ש'לצאת בברכות' זה קוד פנימי שלנו:))

בקצרצרה

איזה סיפור מתוק!!!! סיפור שלא רק עושה מצפון:(:(

את גיבורה אמיתית ואמיצה אמיתית ורק השם ישלם שכרך….. תדעי לך! היכולת להיות הצדיקה שכותבת איזו ברכה לברך -גיבורה אמיתית!!!

***

את פשוט מתוקה!!!! מעשים "קטנים" שכאלה הם הכי גדולים שרק יש דווקא בגלל שהם כאלה ולא עטופים במסביב. אשריך!!!

אין על שמורה אתם עושים כ"כ הרבה טוב!!!

***

גם אני נתקלת מדי יום ביומו עם ההתלבטות הזו. מצד אחד, אי אפשר לתת למישהו שלא יברך דבר מאכל/שתיה, מצד שני, לא נעים להיות "קמצנית" ולא להציע.

תודה על הרעיון!

***

זה סיפור מדהים! זה אומץ, וכל כך כיף שרואים את זה גם בעוה"ז, זה נותן כח.

זה סיפור ראשון שאני מגיבה עליו, וכולם כבר כתבו את זה לפני;) אבל מגיע לך לדעת שלא יכולתי להתאפק. התלהבתי!

***

שמעתי פעם ששאלו רב גדול האם מותר להביא משלוח מנות למשל לשכנים חילונים (משפחה הגרה בבניין מעורב) אם השכנים לא יברכו על המאכלים, ענה הרב-בוודאי שמותר, ושימו שם כמה שיותר מאכלים, כדי שלפחות כמה שיותר הם יאכלו כשר…

***

איזה סיפור מרגש! דמעתי ממש.

איזה לימוד זכות זה על עם ישראל. אם רבי לוי יצחק מברדיטשוב היה כאן ועכשיו, איזה מטעמים נפלאים הוא היה עושה מזה!

***

תודה לאפרת שולחת הסיפור, חיזקת!

האמת היא שהיה לי קצת קשה להתרגש מהסיפור ולא כי הוא לא מרגש… אלא בגלל שכבר ראיתי אותו מתגשם כל כך הרבה פעמים בווריאציות שונות ומגוונות… כשיהודי עושה את המעשה הנכון מתוך הרצון הנכון, הוא מקבל בחזרה הערכה והצלחה.

***

איך זיכית אותן! אשרייך! בזכותך יהודיות, בנות של אבא נתנו לו אולי לראשונה בחייהן ברכה!

מקנא בכך על הזכות ועל האומץ!

***

כל הכבוד! אשריך!

תודה לך שאת מחזקת אותנו ונותנת גם לנו אומץ לעשות כאלה מעשים גדולים, לעשות את רצון ד' בלי להתבייש מפני המלעיגים עלינו (או העלולים להלעיג עלינו…).

***

יישר כח כל הכבוד לך על האומץ וההתגברות! אשריך! מחזק מאד

***

מרגשששש! וואוו! אני עם דמעותתת

***

איזה סיפור מתוק…. מביא רוח רעננה ומשמחת!

***

יישר כח ! מרגש ומתוק במיוחד!!!!!!

***

סיפור מרגש ומקסים. מי כעמך ישראל!

***

ממש התרגשתי! אשרייך!!

***

סיפור יפה ומשמח! יישר כח!

***

באמת סיפור מתוק שמשאיר טעם טוב בפה…

***

להגיד לך? ?!!! איזה אומץ!!! גיבורה ממש!!! הלוואי שגם אני אגיע לדרגה שלך!

אשריך בעולם הזה ובעולם הבא! אמן

***

מחזק ביותר!!! איזה אומץ! יישר כח! ה' ישלם שכרך!

***

ועכשיו הסיפור של השבוע – אני עם דמעות – איזה עוצמה.

***

צמרמורות!!! אם היינו יודעים כמה מעשים שיכולנו לעשות לא נעשו והיו יכולים לגרום לכאלה דברים טובים!!!

***

מיוחד! מרגש מאד

***

איזה סיפור מתוק, התרגשתי.

***

מרגש מאד! תודה

***

מיוחד!! אשריך שזכית וזיכית!

***

מרגש!! אשריך

***

מתוקה ומקסימה! סיפור מרענן

***

סיפור מרגש! נפלא לראות את המגוון שלכן!!!

***

יוו, סיפור מתוק מדבש!

***

תודה רבה! כאלו סיפורים אני אוהבת, שיש בהם התגברות, והליכה עם התורה בלי פשרות, ואפילו זוכים לראות את הפירות המתוקים

***

איזו אישה מתוקה שאת!!! עושה טוב לשמוע כאלו סיפורים.

***

סיפור אכן מתוק ומלמד הרבה, גם על המנהלת שנראית רחוקה והיא כנראה לא כל כך…

***

אומץץץ!! זה מה שיש לי לומר. כל הכבוד!!! גאוות יחידה ולעשות את זה בדרך יפה…

***

חזק!!!

***

איזו גדולה!!! כל הכבוד!! אשרייך!

***

יפה מאד מאד! חיזקי ואימצי! לא קל לקבל אומץ, אשריך שזכית ושזכית גם למשוב

***

מתוק! מתוק! הרבה יותר משוקולד. הרבה נחת מהמתוקונת שלך

***

סיפור מבורך!

***

סיפור מתוק ויפה! תודה לשולחת ולעורכת:)

***

איזה אומץ! רק מי שנמצא בכאלו מקומות מבינה שזה באמת אומץ! כל הכבוד!!!

***

וואו, אני גם עובדת בצוות מעורב, משתדלת מאד שלא להיתקל בעניני דינים, מדהים לראות שאולי הן פשוט יודעות במה מדובר! תודה

***

איזה אומץ מיוחד כל הכבוד! קיבלת ממש שוקולד מהשמים. התרגשתי

***

וואו וואו! כל הכבוד על האומץ! וכ"כ יפה לראות את עמ"י במיטבו

***

איזה סיפור מתוק!!!!!!!

***

סתם בקשר למי ששאלה מתי אפשר לקרוא- בדקתי שלוקח לי טיפה יותר מ10 דקות בקריאה מהירה.. (אני קוראת ממש מהר) שווה לי גם לעצור את ה"טיימר" של העבודה, בשביל לקרוא את שמורה, זה ממש משיב נפש!

***

הסיפור של השבוע היה מיוחד, מרגש, ובהקשר לזה של שבוע שעבר- התגובה הראשונה שכתבה נגד, אני ממש לא מסכימה.

אני רואה את זה שהאישה הצדיקה הזו עשתה מסירות נפש אמיתית להקב"ה, ומרגש לראות את ההארה שהיא זכתה, לא שכר, פשוט עולם הזה!!! איזה עולם הזה יכול להיות יותר מאשר מה שקרה?

תמשיכו לחזק

דבר ראשון, תודה רבה רבה, המשיכו לעשות חיל!!!

בנוסף, רשמתם גם השבוע וגם בשבוע קודם כי כל עובד זכאי לחצי שעת הפסקה ביום, אז רק לדייק שלא יצא מכשול תחת ידיכם,

רק מי שעובדת 9 שעות ביום 5 ימים בשבוע או 8 שעות ביום במשך 6 ימים בשבוע, זכאית ל1/2 שעת הפסקה מתוך ה-9 / 8 שעות. פחות מזה אין זכאות ע"פ החוק…:(

כמובן אם המעסיק מאפשר תהני:)

(אא"כ הוא עובד בעבודת כפיים ואז מעל 6 שעות היא כבר זכאית..)

שימו לב ששוב הגבתם לאחת המגיבות שלכל עובד זכאי לחצי שעה הפסקה ביום. זה לא נכון!! עפ"י החוק זה לא ככה. אלא אם כן התחייבו לכם אחרת בחוזה.

אנא היזהרו!! אתם מכשילים נשים בגזל. לא כולם ילכו לבדוק אח"כ מה הגדרת החוק בנושא ועלולות להיכשל בגזל, זה בוודאי לא מה שהתכוונתם.

עובד בעבודה שאינה עבודת כפיים (כל העבודות המשרדיות בוודאות נכללות בכך) זכאי לחצי שעה הפסקה רק אם הוא עובד 9 שעות ביום במשך 5 ימים בשבוע או 8 שעות ביום 6 ימים בשבוע.

שימו לב!!

חשוב:

בשבוע הקודם הסבו את תשומת ליבי שחצי שעה הפסקה זה לא משהו שהחוק מחייב עבור העובדים כולם. אולי בגלל שמאז ומתמיד עבדתי במשרדי ממשלה – שם זאת התנהלות מקובלת – היה נראה לי שככה זה.

עדיין נראה לי שכל מעסיק מאפשר לעובדות לרפרף תוך כדי הסנדוויץ' על חומר כתוב לניקוי ראש – אבל מי שמרגישה שאצלה זה לא כך, שתשאל…

מתנצלת מאד על התשובה הלא מדוייקת,

לאה