צלצול הטלפון בבוקר אחד מקסים של חופשת לידה הודיע לי שהבוסית מתקשרת. הדמות שעומדת מאחורי ההגדרה "הבוסית שלי" היא מאד נעימה ומכבדת, והשם שלה על הצג הזכיר לי שאוטוטו החופשה החלומית מגיעה אל קיצה.
היא רק רצתה לברר מה הכתובת המדויקת שלי, מתכנתת לשלוח משהו לשבת. סתם לפנק, ולהזכיר שמחכים לי שאחזור. בוסית נהדרת, כבר אמרתי?
הגיע ערב שבת ושום דפיקה של נער שליחויות לא נשמעה על הדלת. גם לא המתינה לי אף חבילה או שקית מתנה. כנראה לא הספיקה השבוע, אמרתי לעצמי ושכחתי מהעניין.
ביום שלישי התקשרתי אליה בשביל לסדר טופס כלשהו לביטוח לאומי, והופתעתי מאד לשמוע שהיא מתעניינת איך היה המשלוח. מה? על איזה משלוח היא מדברת? מאחורי הדלת המתין לי בנאמנות רק השטיחון הקבוע. שום צלופן ולא סרט מתנה.
בחוסר נעימות רב אני מגמגמת לה שלא קיבלתי כלום, ואז הגיע תורה להיות ממש המומה – "איך זה יכול להיות? שילמתי בכסף מלא על מגש פירות וירקות מעוצב! אני מיד שולחת לך קבלה למייל. באמת התפלאתי שלא שמעתי ממך כלום…" היא אומרת.
שחור על גבי לבן מבריק אני רואה שהאשראי שלה חויב בסך 400 שקלים מחנות עיצובים שלא הכרתי. הנה הכתובת שלי, אליה המשלוח ממוען, אפילו ראיתי את טקסט הברכה שצרפה, אבל כל הדבר המקסים הזה נשאר רק בתיעוד על גבי החשבונית…
הרבה כעס ועצבים נשפכו בשיחה בין הבוסית לחנות ההיא, כך עודכנתי מאוחר יותר, הם התנצלו על הטעות והבטיחו לשלוח מגש חדש ביום שישי הקרוב.
לפני שיגיע "יום שישי הקרוב" מיהרתי להתקשר למספר הטלפון שהופיע בראש הקבלה, ובררתי איזו כשרות יש להם. תמיד יש להם כשרות שמקובלת עלינו, כך הבנתי מהמוכר, "והשנה החלפנו, ויש לנו תעודת כשרות X של היתר מכירה" הוא סיים. לא בטוחה שהוא הבין שדווקא המסמך הזה מסמן בשבילי איקס אחד גדול על כל התוצרת שברשותם…
וואו, מה אני עושה עם המשלוח הזה? ממש לא נעים שהטלפון בענייני המחווה היפה יהיה בהקשר של תלונות וביקורת, במקום להודות ולהכיר טובה… אולי פשוט אזרוק לפח ורק אומר כמה שזה היה מוצלח ומשמח?
מצד שני גם חבל על הכסף (הרב!) שהיא משקיעה פה, כך היא גם לא תצטער על העיכוב שקרה, ומי יודע אם לא יזדמנו עוד מקרים כאלו – עדיף להסביר לה עכשיו, לגמור עם זה, וזהו.
ישבתי כמה דקות טובות עם הפלאפון ביד, כשברשימת אנשי הקשר מסומן השם שלה, ולא היה לי אומץ ללחוץ על מקש החיוג… כל כך מביכה כל הסיטואציה הזאת…
בסוף היא ענתה, אז כנראה שחייגתי. הקדמתי והודיתי לה מאד על הרצון הטוב ועל ההשקעה המרובה, כמה זה מחמם את הלב ואיך כיף לראות שזוכרים אותי.
שוב שמעתי ממנה איזה חוסר אחריות של החנות הזאת, וכמה היא כועסת עליהם… "אבל את יודעת" החלטתי להגיע בנימה אופטימית, "ממש טוב שקרתה הטעות הזאת, כי בררתי על הכשרות שלהם – בשמיטה הם החליפו להכשר של היתר מכירה, ואנחנו לא אוכלים את זה". לא יודעת מה היא יודעת על היתר מכירה ומה המילה "שמיטה" אומרת לה, אבל את המסקנה הסופית היא הבינה טוב מאד, ממש שמחה שעדכנתי אותה, והעריכה מאד.
"אז יצא לטובה הפשלה הזאת", היא התלהבה, "בואי תגידי לי את איפה אפשר להזמין לך מגש כזה. אני רוצה שתיהני ותאכלי בכיף" היא חזרה לדבר במרץ.
נתתי לה פרטים של מעצבת פירות חרדית, וכל כך שמחתי שעשיתי את השיחה הזאת.
הנה לי זכות להתרחק מגידולים אסורים, ולקדש שם שמים בנושא השמיטה.
יצאתי מרוצה עד השמים, ועד האדמה.
