תודה רבה על ימי ההשתלמות שארגנתם לנו, הגעתי בגלל הנושא המקצועי שהיה חשוב לי להשתלם בו ובאוירה 'שמורה', וגם… גם בגלל ההנאה, אוירת הביחד והפינוקים.
א-ב-ל…
ידעתי שאני לא אוכל לפרגן לעצמי את הכל.
יש לי חמישה ילדים קטנים, אמא שבעצמה עובדת במשרה תובענית ומאחר ואני הקטנה בבית, אין לי מאגר של ביביסיטריות במלאי…
בעלי ב"ה שקוע בלימוד, ואני יודעת שיציאה שלי בהכרח תשבש משהו במערכות. אני רוצה להדגיש, שגם אני מידי פעם יוצאת לחופש, ואני בהחלט מכירה בעובדה שאנחנו צריכות להקל על עצמינו ולפרגן את הפינוקים הקטנים על הדרך…
רק מה… הפעם, לא הרגשתי שזה מה שהייתי צריכה… יצאתי לא מזמן לנופש אחר ולא הרגשתי שהתאווררות משמעותית כזו באמת נחוצה לי.
עם כל זאת נופש הוא תמיד דבר מזמין ותוכניות הערב שלכן קרצו לי בהחלט….אבל עדיין לא הייתי שלמה עם היציאה.
לקח לי יומיים שלושה להרהר בדבר והחלטתי ש… כן, אני חוזרת מיד בסוף הקורס עצמו.
ברקע נשמעה המולה בריאה של נשים נהנות, צחוק, כיף וחוויה…
ואני עמדתי בחוץ והמתנתי להסעה שתגיע.
בצהרים איכשהו, בעומס היומי, בכלל לא הצלחתי לחשוב על כלום. אבל, בערב, ככה כשהכל היה שקט ואני תליתי לי כביסה על החבל, הרגשתי צביטה קטנה של… של… של מה בדיוק? לא יודעת, אולי קנאה? אולי החמצה? אולי סתם עיפות….
ואז סיימתי במרפסת השירות ונכנסתי לכיוון הסלון.
מהחדר בקעה מנגינה עריבה. מנגינה הכי ענוגה, הכי רכה, הכי מלטפת שיש…
מנגינה של בני הקטן לומד עם בעלי, יחד מנגנים את הסוגיה הראשונה בגמרא….
ופתאום, דווקא מתוך המקום ההוא בלב, הרגשתי איך האושר מציף אותי.
אני יודעת שלתנאים שלי הפעם, לא התאימה יציאה בת יומיים!
אני יודעת שלו לא הייתי בבית, לו לא הייתי מגישה היום ארוחת ערב, לו לא הייתי משכיבה ילדים, לו לא הייתי מארגנת את הבית… הערב הזה היה נראה אחרת.
עמדתי שם רגע מאחורי הדלת. הפלגתי בדמיוני אל הנשים היושבות על שפת הים ועורגות בשירתן לחיבור אלוקי טהור. נשמתי עמוק וחזרתי להתרפק אל המנגינה המופלאה שבקן האישי שלי.
הקשבתי רגע,
והרגשתי,
שאני שמחה בשבילן…
שמחה בשבילן.
ו… מאושרת…
בשבילנו!
