לתגובות הקוראות
האמת, לא קל לבחור סיפור מבין שלל הסיפורים המגיעים ל'שמורה' (וזו אגב, עוד סיבה מדוע אנחנו מפרסמות את הסקר 'נושאים קדימה' שיאפשר לנו להבין טוב יותר, מהם הדברים שאתן מתעניינות בהם יותר ומה פחות) בכל זאת, הסיפור הזה הבהב לי לפרסום… לא רק בגלל שבאמת מדובר פה בדרמה של ממש, אלא, גם מרגיש לי שיש כאן משהו מאד סימבולי:
עכבר קטן ולא מזיק (למי היום אין לפחות אחד כזה…?) שגורר בעקבותיו….
טוב, בואו נקרא מסודר:
שלום וברכה
אני בטוחה שיש חברות שללא ספק יזהו את הסיפור שלי. טוב, הן לא יודעות את הפרק הראשון, שלא סופר באותה התרגשות של הנס בעצמו… אבל לכן, חברותי מה'שמורה' שחלק מהקרדיט הוא וודאי גם שלכן, אני מתגברת על נטייתי הטבעית ומשתפת אתכן גם בו:
כפי ששלחתי כאן במייל אחרי הכנס, כשחזרתי הביתה מהכנס בירושלים הרגשתי שאני חייבת לקבל משהו, כשהלב עוד היה חם ומרוגש. הרגשתי שהקב"ה קורא לי… יחד עם בעלי ישבנו וחשבנו במה אפשר להתקדם, וקיבלנו כמה החלטות עוד באותו לילה. קבלות מסוימות בענייני תקשורת….
זה לא היה קל אבל הרגשתי שאם אני רוצה לקבל מהקב"ה, (ויש לי המון מה לרצות לקבל…), אני חייבת גם לתת…
ההארה הראשונה התקבל מיד, בדמות 'צ'ק' מכובד שהתקבל מהכולל של בעלי אחרי חצי שנה של עיכוב במלגות… לשלם בבת אחת תשלומים של חצי שנה, זה משהו שלא קרה מעולם, ואנחנו שמחנו והרגשנו שקבלתינו רצויה…
בעצם הסיפור היה יכול להסתיים כאן, אבל ההמשך הרבה יותר דרמטי:
בחול המועד סוכות, ככה כשאנחנו יושבים ומתכננים את מי נזמין ומתי, אנחנו מגלים פתאום אורח שצץ במתחם הבייתי שלנו , בלי שום התרעה מראש: קטן, אפור, פרוותי ו… דוחה – עכבר!!!
מפני כבודכן אני מדלגת על תיאורי ההסטריה והחלחלה, רק אסכם שבעלי הצליח להשיג למרות החג והחנויות הסגורות, מלכודת עכברים לטיפול במפגע. העכבר נלכד וחשבנו שנגמר הסיפור, אבל השארנו מלכודת דבק פתוחה מתחת לארון על כל צרה שלא תבוא.
ביום שישי האחרון כששטפנו גם מתחת לארון בעלי מוציא את המלכודת ולא, לא היה שם עכבר.
היה שם עקרב – ועקרב צהוב!
הצילו… אני לא מצליחה לחשוב מה היה יכול חלילה לקראת, אם הדבר הזה היה עושה עוד קפיצה אחת לכיווני של בני התינוק שמבלה על הרצפה שעות רבות כל כך… האמת, לא נראה לי שאני או אפילו בעלי, היינו יכולים לשרוד מהעקרב הארסי הזה. מדובר בעקרב מזן ארסי במיוחד, שההלכה אומרת שאם הוא נלכד בשבת, מותר להרוג אותו משום פיקוח נפש…
אני עדיין לא מעכלת את גודל הנס שקרה בביתנו ורועדת כל פעם שאני חושבת על זה.
הארה גדולה מזו לא יכולתי לקבל. חבל שאין לי תמונה של המלכודת לשלוח.
וואו… כמה ארס יכול להיכנס הביתה, בעקבות עכבר תמים…
ואם כבר קיבלתי את הבמה, אני רוצה להוסיף עוד מילה קטנה:
כל כך התעצבנתי כשגיליתי עכברים – כאמור, אני לא נכנסת לתיאורים:)… אבל לפעמים הקב"ה שולח לנו קושי כרפואה למכה גדולה יותר.
נקודה למחשבה.
תודה רבה על החיזוקים המדהימים – אני ממש מחכה כל שבוע לסיפורים!!!
תזכו למצוות ושבת שלום.
