כיכר היונים

סיפור אישי

גם אני בשמורה

אולי לא תפרסמו את הסיפור שלי…

אולי אני בכלל לא מתאימה ל“שמורה”.

ואחרי שתקראו – אולי עוד יותר תחשבו ככה.

אני עובדת בחברת הייטק במרכז.

יש אצלנו קבוצה של בנות חרדיות מאוד שמורות – בודקות תוכנה.

אני התקבלתי כמפתחת, ומהר מאוד התקדמתי והפכתי למובילת פיתוח.

וכל הזמן הרגשתי… שאני לא כמוהן.

לא ישבתי איתן.

כן – רק עם נשים, גם דתיות, אבל לא עם הקבוצה היותר שמורה.

השתדלתי להיראות טוב: פאה יפה, בגדים עדכניים, איפור עדין.

אני מגיעה עם רכב.

ובאיזשהו מקום הרגשתי שאני יותר “מודרנית”, יותר פתוחה, יותר זורמת.

חשוב לי להדגיש – לא עשיתי שום דבר אסור.

התלבשתי בצניעות.

הייתי נעימה, מתעניינת, בגבולות.

אבל בפנים – סימנתי את עצמי קצת אחרת.

יום אחד הבוס שלי ניגש אליי עם עובד אחר, שלא ממש הכרתי, ושאל אותו:

“אתה מכיר אותה?”

והוא ענה:

“היא לא מהדוסיות של הבודקות תוכנה?”

זו הייתה כמו סטירה. זה זעזע אותי.

כן – אני דוסית. ובעיניים שלהם –  אני דוסית.

לא משנה מה אלבש, איך אדבר, או איפה אשב.

שבוע אחרי זה ביקשתי לעבור לחדר של ה“דוסיות”.

לא כי השתניתי. כי הפסקתי לנסות לזגזג. ופתאום הרגשתי… שלמה.

שקטה יותר. אמיתית יותר.

אני יודעת שיש כאן סיפורים של נשים גיבורות – 

שנלחמו, שוויתרו, שעשו צעדים גדולים.

אני עוד לא שם. אבל אני כן בכיוון.

***

אביטל יקרה

וואו!

כמה מרגש לראות את הסיפור שלך:)

בדיוק היום היתה לנו התכתבות פנימית על תגובה שמישהי שלחה שהשמורה מידי 'דוסית'

והגיע איזה סיפור נוסף, על אחת שלא נותנת שיקראו לה בשמה הפרטי…

ברגע הראשון חשבתי "אויש… זה עוד יותר יתייג אותנו כזן נכחד…"

אבל אז שמתי לב שאני בעצם מכירה אותה

היא לוסטיגית בנראות  מהזן הכי לא 'קיצוני'

כזה שלא היינו בטוחים עליהם אם כן או לא בשמורה…

אבל היא צדיקה! והכי רוצה להישאר שמורה!

וזה מה שמתוק בשמורה, שזה לא כל כך משנה איך את נראית

העיקר שיש לך כאן מקום.

מקום שאת מרגישה שאת יכולה לדבר על הקב"ה בערגה ובחיבה – בלי להתבייש

המקום הזה שאנחנו 'מפרגנות לעצמנו' להרגיש מתוק לאהוב את ה' ולהישאר שמורות ומחוברות…

מקום שכל אחת, מכל מקום, יודעת שאם היא רוצה להיות היום יותר טובה מאתמול – אז מקומה איתנו…

ניסיתי לכתוב על זה משהו, אבל הסיפור שלך מנוסח הרבה יותר מוצלח!!!

שתדעי שבשבילי את המייל שלך הוא מסר שמיימי לגמרי…

אז תודה רבה לך:))

תמשיכי לעשות חיל!

לאה

נ.ב. כשאת פעם בכנס או משהו – תקפצי להגיד שלום ולהזכיר לי שאת את:))

זו הייתה כמו סטירה. זה זעזע אותי. בעיניים שלהם - אני דוסית. לא משנה מה אלבש, איך אדבר, או איפה אשב.

תגובות השמורות לסיפור

הסיפור שלך כל כך נוגע. הוא אמיתי ומשקף הבנה שלדעתי היא מאד בסיסית…

הסיפור שלך כל כך נוגע. הוא אמיתי ומשקף הבנה שלדעתי היא מאד בסיסית, וכמה שהיא בסיסית, היא לא מובנת מאליה למי שנכנסת לעולם העבודה המעורב. 

גם אני כמוך, נכנסתי לעולם ההייטק, והרגשתי שאני כמו כולם. נכון, אני חרדית ושמורה מאד, אבל אני עוד עובדת - כמו כולם. אחרי תקופה היה לי משהו שהייתי צריכה לבקש מההנהלה מתוקף היותי אישה חרדית. הייתי לחוצה מאד מהבקשה. וכמה שהייתי לחוצה ככה התשובה היתה חלקה. 

ואמרתי לעצמי - רגע, אם הכל היה חלק, על מה היה הלחץ? - ואז הבנתי משהו מאד חשוב - לא הבקשה שלי יצרה את השוני, אלא השוני כבר קיים מראש! בהסתכלות שלי אני שונה, וגם בהסתכלות שלהם אני שונה! וממילא זה משפיע על כל ההתנהלות ועל כל התקשורת וצורת הבקשות הקשורות לעצם היותי חרדית. 

אני אבוא לדבר ממקום מאד רגוע וברור. כמו שמישהו שמאלי יבוא לבקש לא לשבת ליד הקיר השמאלי כי הוא נתקע בקיר.. ואם הבקשה מגיעה ממקום כזה, אז קודם כל ההרגשה שלי טובה יותר, וממילא התקשורת נכונה יותר, וכמובן - התוצאה תהיה טובה יותר. 

ואת יודעת מה הכי מרגש בסיפור שלך - מה שעשית אחרי שהבנת שאת בכל מקרה שונה. יכולת לשמוע ולהתעלם, יכולת גם לנסות להיות עוד יותר שונה מהדוסיות.. בחרת להתחבר. כל כך יפה ומיוחד.. כל כך מתאים לשמורה... 

אביטל הגיבורה את היית בסיטואציה ממש לא נעימה- במקום להרגיש זלזול ולרצות להוכיח כמה את לא "דוסית מהבודקות" עשית סוויצ'...

אחד הסיפורים המרגשים!!! 

אביטל הגיבורה את היית בסיטואציה ממש לא נעימה- במקום להרגיש זלזול ולרצות להוכיח כמה את לא "דוסית מהבודקות" עשית סוויצ' והלכת לשבת עם אותן בנות, את מרגשת! אני מתפעלת ממך ממש! קבלי חיבוק ענק מרחוק! הסיפור הזה פשוט מעיד עליך! 

את יודעת מה זה הזכיר לי? לפני 7 שנים בעבודתי במשרד רואה חשבון. ישבתי באופן זמני בעמדת הקבלה לידי ישבה מזכירה, חרדית, אבל הלבוש שלה אפילו לא היה קרוב להלכה. לא מדברת על רגישויות, מדברת על הלכה מינימלית. "חננה" כמוני לא עניינה אותה במיוחד. יום אחד, לקוח נכנס למשרד, ותוך כדי שמחליף כמה בדיחות לא מצחיקות עם המנהלת החילונית- הוא עושה לה כזה "בטח הדוסיות האלה לא מבינות מה שאני אומר" לא ידעתי אם להיעלב אם להתפרגן בשבילה שבשביל אותו חילוני- שתינו בכפיפה אחת, רק שהיא עוד ניסתה לענות לו בשפה של "לייקים" וכדומה לתקן את הרושם.... 

בחיים אנחנו עוברים טלטלות מה שיוצא מאיתנו זה מה שהיה חבוי בנו קודם. את קיבלת טלטלה-שהוציאה ממך את הטוב שתמיד היה בך, ממש מעריצה אותך!!! 

אני עובדת חרדית ראשונה בחברה, ככה שבעצם יוצרת "סוג של" את ההתנהגות של החרדיות…

ממש נהנתי מהסיפור!!! אני עובדת חרדית ראשונה בחברה, ככה שבעצם יוצרת "סוג של" את ההתנהגות של החרדיות. לפני שהתחלתי לעבוד נזכרתי ב-2 סיפורים ישנים של שמורה- אחד על בת שהייתה סמינריסטית בבית ספר של קירוב והמנהלת של הבית ספר אמרה להם: "תזכרו שלא משנה מה הסגנון שלכן, כמה אתן חושבות שאתן מתלבשות יפה ויש לכן ראש פתוח – תמיד התלמידות יסתכלו עליכן כמו שאתן מסתכלות על אשת שאלים ממאה שערים. והן לעולם לא ירצו להיות כמוכן (להוציא מקרים נדירים מאוד של בנות שכן רצו בתיכון לעבור לחינוך חרדי). אבל, אם תהיו אמיתיות וחזקות מבפנים, הן יזהו את זה וירצו לקבל מכן". 

וגם סיפור על עובדת חרדית שנמנעה תמיד מלהגיע לכינוסים שלא 100% מקצועיים בעבודה ופעם אחת היא הגיעה והיה גרוע וכשיצאה ראתה את העובד (הרוסי כפי שהיה בדוגמא) השתקן שלא מגיע וזה אפילו לא מפריע לו שיש כאן חגיגות... אז החלטתי שגם אני, 100% בעבודה, עושה מה שצריך. אבל כל מה שמעבר למקצועיות ועבודה- אני העובדת השתקנית והחרוצה. 

אמת היא אחת והיא אבסולוטית וגם אם אני עוד לא ברמה הזאת זה לא משנה את האמת…

נכון 100% שמורה וכל ארגון בכיוון הזה היום הוא בעל סקאלה רחבה של סגנונות ולאף אחת זה לא מידי קיצוני או צול. אמת היא אחת והיא אבסולוטית וגם אם אני עוד לא ברמה הזאת זה לא משנה את האמת (למשל שצריך שיקראו לי בשם משפחה.) 

אני כותבת את זה וחושבת לעצמי בטח יחשבו שגם אני איזו קיצונית וכד' אבל זה לא נכון אני בחורה פתוחה מאד שרוצה לשמור יותר על עצמי בעידן ההזוי הזה של ימינו, אני בשאיפה להיות יותר טובה כמו כל הסיפורים כאן… ולך אביטל כל הכבוד שכתבת את הסיפור הזה על אף שלא הרגשת שאת שייכת כי בכך גרמת לכולן להבין את זה. אין כאן סגנון אחד וזהו- כי גם אין כזה דבר היום הציבור החרדי הוא כבר לא משהו אחד. זה המצב, ולכן כולנו כאן כי אנו יהודיות בכל הרמות ששואפות להתקדם..

הזכרת לי מכתב שכתבתי לחברה הכי טובה שלי, כשהיינו נערות. זו הייתה תקופה שהיא התחילה להתרחק מהשייכות למגזר החרדי…

וואו מדהימה! הזכרת לי מכתב שכתבתי לחברה הכי טובה שלי, כשהיינו נערות. זו הייתה תקופה שהיא התחילה להתרחק מהשייכות למגזר החרדי. היא התביישה להשתייך אליו. כתבתי לה את המכתב הבא (ועד היום כשאנחנו בנות 30 היא זוכרת אותו...) 

לא יודעת למה המחשבות שלי נעצרו בשיחה שדיברנו קודם. אני חושבת על זה שאיפה שאדם מרגיש בנוח - זו החברה אליה הוא שייך. לא, לא מסתדר לי. את לא שייכת לחברה שם. אולי כלפי חוץ כן, אבל מבפנים? בפנים את משהו אחר. את כן אוהבת את ה', כן אכפת לך אם הוא עצוב או שמח מהמעשים שלנו. 

שתינו למדנו את אותם שיעורים עם אותן מורות, עברנו באותן כיתות גדלנו יחד. האנשים יכולים לקרוא להם בשם הלא נעים - "דוסים". אבל אם המשמעות של המילה "דוס"- היא אנשים שמוכנים להקריב מעצמם ולתת את כל הכיף וההנאות שלהם בעולם הזה - יופי, כבוד וכסף - לדבר שהם מאמינים בו - לה', אז אני גאה להיקרא דוסית, הלוואי ואני אקרא דוסית. 

את בטח שואלת את עצמך מה 'נפלתי' עליך פתאום ומה אני רוצה ממך בכלל - אז התשובה היא שאני לא רוצה שום דבר. בעצם כן, אני מאוד רוצה שאת ואני וכולם - כשנסתכל על אישה ברחוב, לובשת מטפחת, עם שישה זאטוטים סביבה - נדע להעריך אותה ואת הבחירות שלה - זה מגיע לה. 

אני ואת גדלנו שם - בשכונה החרדית. היסודות שלנו זהים. את לא כמו כל שאר הבנות מהשירות לאומי. את שונה, את הרבה יותר מכירה, את יודעת את האמת, יש לך חוסן פנימי. ההורים שלך חינכו אותך לדבר האמיתי. 

אז גם אם לא נעים לך להיות בחברה (החרדית) הזו - את צריכה- חייבת לזכור- שהמאמץ הגדול שלך- שבסופו את לא מקבלת הערכה מאף אחד, חשוב ומוערך בעיני ה' פי כמה וכמה מהישג שאת רואה אצל אחרים שבא להם בקלות בלי כל מאמץ. אוהבת אותך מאוד

ממש ממש הזדהיתי, אבל מכיוון קצת שונה. סליחה על ההשוואה אבל זה אמיתי לגמרי...

ממש ממש הזדהיתי, אבל מכיוון קצת שונה. סליחה על ההשוואה אבל זה אמיתי לגמרי... 

אני מגיעה מרקע חילוני לגמרי, דווקא מאד מכבד ושומר מסורת וכו' אבל בלי מושגים מידי (כמו רוב החילונים). 

ברוך השם, חזרתי בתשובה בגיל 17 ונדהמתי לגלות שיש הבדלים בין.... דתי לאומי וחרדי... מבייש? הם כולם היו מבחינתי "דוסים" שאין מה להתקרב אליהם ועל מה לדבר איתם, אולי בנימוס כזה לסיים הכי מהר שיש. כולם גם היו מבחינתי נציגים של אלוקים לכל עניני חילול השם ו"איך אדם עם כיפה עושה כזה דבר..."- בלי תתי איפיון ובלי מחיצות פנימיות... 

אחרי שנכנסתי לבפנים ולא הצלחתי לקבל את ה"סלט" שלהם, היתה לי כל הזמן הרגשה... על מה ולמה אתם כ"כ מתאמצים לרצות את החילונים? לא חבל על האנרגיה? הם גם ככה לא "סופרים" אתכם... 

דוסית, כן ממש כך, גרסה דינקותא זה לא עוזב לא משנה מה נעשה, איך נתלבש…

דוסית, כן ממש כך, גרסה דינקותא זה לא עוזב לא משנה מה נעשה, איך נתלבש, ואם חלילה ננסה להראות פחות שמורות כלפי כולם אנחנו דוסיות - בואו נהיה גאות בכך!!! 

בחור מתמודד ממשפחתי לפני כמה שנים שלצערינו התגלגל הרבה, סיפר לי שהוא רגע לפני הוצאת פטור מהצבא ובסוף החליט כן לעשות צבא, לא נכנסת ללמה עושה צבא, כן רוצה לספר ששאלתי אותו לאיזה פלוגה- הוא אמר נחל חרדי שאלתי אותו למה, הרי מזמן הוא אפילו לא דתי. אמר לי דוס נולדתי, דוס אשאר, רק הדוסים מבינים אחד את שני… בקיצור אי אפשר לברוח... 

אז בואו נשאר בגאון!!! כשאנחנו מנסות לזלוג החוצה אנחנו רק מעוררות שאלות... בהצלחה 

בעיניים שלהם - אוהו משנה איך אדבר ואיפה אשב ואיך אתנהג…

סיפור מתוק מדבש! אבל חייבת לסייג בקשר למשפט שכתוב בו: "ובעיניים שלהם - אני דוסית. לא משנה מה אלבש, איך אדבר, או איפה אשב." 

זה לא נכון!!! בעיניים שלהם - אוהו משנה איך אדבר ואיפה אשב ואיך אתנהג. הם קולטים את זה מצוין! אנחנו 4 חרדיות בצוות. כולן 100% חרדיות. אך כל אחת מתנהגת מדברת ויושבת באופן אחר. 

"הם" אמרו לאחרות בצוות שלי- עלי: "זאתי... בתוך אקווריום!". הם לא מטומטמים. הם שמים לב בדיוק מי זורמת איתם ומי לא. אולי פחות משמעותי (מבחינה זו כמובן) איך אתלבש, אבל ההתנהגות חד משמעית מגדירה אותי אם אני "דוסית" או לא. לא הסכמתי עם המשפט הזה מהסיפור:( 

גם אם חשבת שלא, או שיש לך תחושה שאת לא כזאת גיבורה נאצלת, או צדיקה או שמורה וותיקה, בטח שגם את שייכת. שמורה היא לכולנו, לכל בנות ישראל!

סיפור חזק! התרגשתי לקרוא. בטח שגם את! 

גם אם חשבת שלא, או שיש לך תחושה שאת לא כזאת גיבורה נאצלת, או צדיקה או שמורה וותיקה, בטח שגם את שייכת. שמורה היא לכולנו, לכל בנות ישראל! 

אני זוכרת שכאשר הכירו לי אחיותיי את שמורה גם לא הייתי בטוחה שאני ראויה להיות "שמורה" הבנות היו נראות לי צדיקות ונשגבות יותר ממני. ואפילו אחיותיי השמורות הוותיקות היו נראות לי יותר צדיקות. אני הייתי אז עובדת במקום חילוני אמנם בסביבה נשית אך היו לי קשרים טובים עם העובדות. ובכל זאת התחברתי לשמורה. 

אני זוכרת את עצמי בכנס הראשון שהשתתפתי בשמורה. זוכרת את המפגש הראשון שלי עם לאה. זוכרת איך הסתכלה לי בעיניים כאילו היא מכירה אותי מאיזה מקום. בעצם היא הכירה אותי הכרה מתוך הנשמה. הכירה את נשמתי היהודייה הצמאה ומייחלת לאמת. וכיום אני מסתכלת לאחור ורואה איזו דרך עשיתי מאז שהתחברתי לשמורה! כמה התעליתי והתקדמתי! כמה התגברויות "קטנות" עשיתי, פה זה לא לכתוב תגובה לתכנית רדיו, ושם זה לחסום את השימוש בAI או לא להצטרף ללימודים שלא משלנו. 

כל פעם שיש לי ניסיון אני עוצמת את העיניים ורואה בעיני רוחי קבוצה של בנות ישראל חינניות וכשרות. ואז אני אומרת לעצמי שאתגבר הפעם ומיד שולחת מייל ל"אישי" (נראה לי שמכירים אותי כבר לפי כמות המיילים ששלחתי) כל פעם זה עוזר לי להתגבר ולעשות את המעשה הנכון. 

ואז אני אומרת לך, יקרה ואהובה, בטח שאת ב"שמורה" שמורה היא בדיוק המקום בשבילך! ואני גם אומרת לעצמי שגם אני. כן גם אני "שמורה" בת ישראל שרוצה לעשות נחת רוח לה' וצמאה לאמת, חיבור וקדושה! 

אני עובדת במעבדה, עד לאחרונה היחידה החרדית, שלא לדבר על דתייה היחידה במחלקה. ואני מאד אוהבת לאתגר את עצמי באתגרים של שמורה…

וואו! אני כל כך מזדהה עם מה שאביטל כתבה! אני עובדת במעבדה, עד לאחרונה היחידה החרדית, שלא לדבר על דתייה היחידה במחלקה. ואני מאד אוהבת לאתגר את עצמי באתגרים של שמורה, אבל היה לי קשה בד"כ לקרוא את הסיפורים כי אני לא מרגישה "שם" - אבל בתכלס מה שאביטל כתבה ממש נכון - בכל מקרה מתייגים אותי כחרדית ולפחות להרגיש שלמה עם זה. 

זה נותן כוח כשאני היחידה שלא משתתפת בכנסים או ימי גיבוש, או שאני היחידה שעומדת בצד כשיש איזה בופה חלבי לכבוד חנוכה או שבועות או סתם באמצע היום... 

פעם אחת יצאנו יחד לכיוון האוטובוס ואחד מהצוות שלה גם יצא לכיוון האוטובוס וניסה ללכת איתנו ולפטפט איתה…

תודה רבה על הסיפורים המחזקים! אותי מלווה סיטואציה שקרתה לחברה שלי במשרד בעבודה, לצערנו היא לפעמים נסחפת וצוחקת עם חברי הצוות ומשתפת בסיפורים מהווי החיים, ילדים וכו'. 

פעם אחת יצאנו יחד לכיוון האוטובוס ואחד מהצוות שלה גם יצא לכיוון האוטובוס וניסה ללכת איתנו ולפטפט איתה, החברה אמרה לי "מה הוא לא מבין שרק במשרד?" ואני חשבתי לעצמי "אם לא מתאים באוטובוס, אז למה במשרד זה מתאים?! " 

סיפור מרגש!!! לא יודעת למה גיבורת(!!) הסיפור מקטינה מערך עצמה....

סיפור מרגש!!! לא יודעת למה גיבורת(!!) הסיפור מקטינה מערך עצמה.... זו אחת ההתמודדויות שלנו, כל הנראות והחנפנות לצד שמנגד (ה' יעזור!) התגברות קטנה ומסר חזק: הגאווה היהודית! השייכות לעם נבחר! שנזכה תמיד ל "ואל יתבייש מפני המלעיגים עליו בעבודת ה'" 

אגב, אני תמיד אוהבת לכנות את עצמי "דוסית", שלא יהיו להן ציפיות....(יש כאלה נעלבות שמכנים אותן כך...) והם יודעים לראות שאני מאושרת בדרך שלי...:) שמורה, תמשיכו לחזק אותנו! יישר כח

האמת שחושבת שלא יצא לי כמה חודשים לקרוא את הפינה הזו וה' זימן לי את הסיפור שלך…

אהבתי! האמת שחושבת שלא יצא לי כמה חודשים לקרוא את הפינה הזו וה' זימן לי את הסיפור שלך, קודם כל, את מהממת!! איך שאת! ותודה על הכנות שבך והפתיחות לשתף. וזה שהרגשת שאת לא כמוהן לא עושה אותך פחות חזקה/קרובה לה'! 

עצם החיפוש שלך ושמירת הערכים שאת מתארת רק מעידים על כמה את מיוחדת, איזה יופי פנימי טהור וכמה אכפת לך לעשות את רצונו יתברך, כל אחד בדרכו/בתהליכו, אשרייך!! חיזקת!

מזדהה מאוד עם הסיפור, למרות שהוא לא כ"כ דרמטי…

שלום תודה על התכנים אני בוגרת סמינר נחשב בירושלים ומאז נרשמתי לרשימת תפוצה. 

כיום אני עובדת כאחות בבית חולים. הצוות שלי הוא ברובו גברים ערבים, כך שאין הרבה יהודים ובטח לא חרדים. 

מזדהה מאוד עם הסיפור, למרות שהוא לא כ"כ דרמטי. תכלס, עם זה אני נפגשת ביום יום לזכור שבכל מקרה אני אחשב לדוסית, לא משנה אם בעיני אתלבש יותר מודרני או עדכני אז אני דוסית גאה. תודה על התזכורת:) 

שתדעי שבשבילי המייל שלך הוא מסר שמיימי לגמרי...

שתדעי שבשבילי המייל שלך הוא מסר שמיימי לגמרי... אני אמנם לא עובדת במחשבים, אני בסך הכל גננת. אבל אני עובדת עם המגזר הדתי. ויש מדי פעם קונפליקטים של בחירה באיזה צד להיות, על איזה אידיאולוגיה להסכים, התחלתי להתבלבל באיזה צד אני עומדת. 

כן - אני דוסית. ובעיניים שלהם - אני דוסית. לא משנה מה אלבש, איך אדבר, או מה אעשה. אז תודה שהיית שליחה משמים, תמשיכי להיות כך חזקה! 

ממליצה לכל הבנות בשיעורים- את מסיימת סמינר? את לא לבד…

לאה ונעמי, רק רוצה לספר לכן שהשתמשתי כמה פעמים בסיפורים ודוגמאות מתוך אישי לשלישי לבנות י"ד כדי להכין אותן לנסיונות בעולם העבודה. זה עדכני ומציאותי ונותן המון כח. 

ממליצה לכל הבנות בשיעורים- את מסיימת סמינר? את לא לבד. תצטרפי לקהילה של שמורה. תהיי שייכת. תשמרי על המצפן הרוחני שלך. אתן באמת עושות דברים גדולים!! תמשיכו. תמשיכו עד יבא גואל... 

היתה בעבר איזו תגובה שהתרעמה על נשים שמגיעות "מוזנחות" לעבודה…

היה בעבר תגובות שמתאימות לסיפור הזה היתה בעבר איזו תגובה שהתרעמה על נשים שמגיעות "מוזנחות" לעבודה - עם מטפחת וכו (זו היתה הדוגמא) 

אז ענתה לה שבוע אחרי - בעלת תשובה, תגובה שלא יוצאת לי מהראש, שהזנחה פרושו אחד מהשלוש: בגד לא מתאים למידה, לא מתאים לעונה, או לא נקי. ובתור בעלת תשובה היא כתבה שלחילוני קלאסי כולן נראות אותו דבר... "דוסיות"... 

אני גם מרגישה לפעמים שהשמורה הפכה להיות יותר "דוסית", סיפורי גבורה שמביאים שם מיוחדים אבל מאד שונים מהתמודדות שלי ושל הרבה מחברותי…

היי, אני חושבת שלא הגבתי מעולם אבל הסיפור הקליל הזה גרם לי להגיב.. 

אני גם מרגישה לפעמים שהשמורה הפכה להיות יותר "דוסית", סיפורי גבורה שמביאים שם מיוחדים אבל מאד שונים מהתמודדות שלי ושל הרבה מחברותי כל אחת בדרכה היא, אבל אחרי שיצא לי לשוחח עם עם כמה חברות בנושא הרגשנו שאף על פי שהסיפורים באמת חזקים מאיתנו, אנחנו עדיין מתחזקות מזה וזה מזכיר לנו את הדרך למעלה. מחדד לנו הרבה נקודות ובעיקר משייך אותנו לקהילה (לא מוותרת על אף כנס!) 

שלא תבינו לא נכון- אני באה מסמינר שמור מאד, בעלי ב"ה אברך ירא שמיים ואני עובדת בחברה גדולה במרכז עם ישיבה מופרדת (רק חרדיות עם אינטרנט מסונן). ועדיין יש לנו מלא מלא דקויות ועניניים (שלא יישמע שאני מסגנון פתוח, ממש לא) שצריך להתמודד איתם אז רק מחזקת את ידכם... ומידעת שיש עוד סגנונות בקהל.. 

 

אכן, איכשהו נהייתה חוויה כאילו שמורה היא מהסוג של אין מזרזין אלא למזורזין...

שמורה יקרה, הסיפור השבוע ממש מעולה וההערה שקיבלת, מורגשת אכן, איכשהו נהייתה חוויה כאילו שמורה היא מהסוג של אין מזרזין אלא למזורזין... ובשטח ההתמודדות בעולם ההייטק הרבה פחות פוטוגניות--- 

אולי יש שיקול של לא לתת מושגים וכו', אבל בנות שהן לא מזורזות במיוחד, נפלטות מהמערכת מחוסר התאמה...  יש מה לעשות עם זה?

 

תגובת מערכת:

נשמח לשמוע מכן - מה לדעתכן הדרך הנכונה להביא חיזוק קהילתי?
פתחו פיכן ויאירו דבריכן:))

אני לא חושבת שנכון להדיר מהשמורה את הנשים שאינן עובדות במקום מעורב. בכל מקום ולכל אחת ישנם ניסיונות…

האמת היא שעברתי עכשיו על הטיוטות במייל, וראיתי טיוטה ישנה מאוד שעדיין לא נשלחה. בתחילה חשבתי למחוק אותה - כבר לא רלוונטי. אבל אחר כך חשבתי בכל אופן לשלוח, אני חושבת שתמיד נחמד לשמוע עד כמה השמורה עוזרת לכל אחת בכל מקום בו היא נמצאת. 

אני לא זוכרת כבר על איזו הצעת עבודה כתבתי אז, אבל בהחלט אני זוכרת לא מעט אפיזודות קטנטנות שהמסרים החזקים עזרו לי להחליט נכון. 

תגובה לפולמוס האחרון: אני לא חושבת שנכון להדיר מהשמורה את הנשים שאינן עובדות במקום מעורב. בכל מקום ולכל אחת ישנם ניסיונות, ואף פעם אי אפשר לדעת לאן יגלגלו החיים. 

כעובדת במקום שמור מאוד קיבלתי הצעה לעבודה נוספת במקום שמור פחות. הסיפורים, התגובות והמסרים של שמורה, עזרו לי לראות גם את הצדדים הפחות נוצצים במכלול הנתונים, ועזרו לי ולבעלי להגיע להחלטה מושכלת. בוודאי שחשוב מאוד לכבד כל אחת, כמו בכל מסגרת חברתית. 

בדיוק חשבתי על תגובה אחת שקראתי ורציתי לקרוא שוב, אבל לא היה לי מושג על איזה סיפור זה…

אני לא יודעת אם בכוונה צירפתם את התגובות של "רעיון פצצה" הפעם, כי נראה לי שכבר שלחתם את זה פעם (אני זוכרת שקראתי משהו משם), אבל זה ממש ממש משמים!! 

בדיוק חשבתי על תגובה אחת שקראתי ורציתי לקרוא שוב, אבל לא היה לי מושג על איזה סיפור זה. ואז אני פותחת את התגובות וזו התגובה הראשונה לסיפור!!! הייתם שליחים טובים לגילוי מתוק של השגחה פרטית.... תודה!! מגלגלין זכות על ידי זכאי. אשריכן!! 

רציתי לכתוב לאותה שמורה שלא כל כך הרגישה שמורה. בטח שגם את שמורה…

רציתי לכתוב לאותה שמורה שלא כל כך הרגישה שמורה. בטח שגם את שמורה! 

כתבתי על הסיפור של החיבור שלי. הנה מתקרב לו חג השבועות. החג שבו קיבלנו את התורה הקדושה לאחר שהקב"ה בחר בנו מכל האומות ונעשינו לעם ה'. מתרגשת מהפסוק בחומש שמות: "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים"(שמות ו' ז') ואני מסתכלת על עצמי ומרגישה איך הקב"ה לקח אותי ביד ובחר בי. 

נזכרת איך סיימתי לפני שש שנים את התואר הראשון שלי באנגלית במכללה. איך הסתובבתי בין אולמות המכללה ותמהתי על עצמי, בת בית יעקב שאיבדה את התואר הטהור הזה שלה. איזו אבדה! דמעות לא היו לי לבכות על עצמי בתקופה צחיחה זו של מדבר רוחני. 

מתביישת להיזכר איך עבדתי במקום חילוני והייתי מתחנפת לעובדות החילוניות שעבדו איתי. ואיך הייתי חוזרת בלילה מאוחר מהעבודה לילדים שאין לי מילה אחרת לכתוב מאשר המילה המצערת- מוזנחים. כן הילדים היו מוזנחים לעומת העבודה שתפסה את כל כולי וליבי. 

באיזשהו שלב הכירה לי אחותי את "שמורה". היא אמרה לי אז בגאווה: "כן, אני שמורה!" הלכתי לכנס של שמורה. התרגשתי מאוד לראות אלפי בנות ישראל צדיקות שנעמדות ומתפללות מנחה. אך עדיין הייתי רחוקה. ואיך לקח אותי הקב"ה, כן ממש לקח אותי ביד, שלב אחר שלב, צעד אחר צעד, וקרב אותי. 

מאז עזבתי את העבודה במקום החילוני והיום אני עובדת בחברה חרדית עם נשים בלבד! זכיתי וחזרתי בתשובה שלמה על אותן שנים שלמדתי באקדמיה הארורה שבה למדתי כפירה, ספק, וערכים חדשים. ושוב דמעות של חיבור זוהרות בעיניי על כל דבר שבקדושה. 

אני זוכרת איך הייתי מסתכלת בהערצה על אותן שמורות גיבורות שהתגברו, וויתרו. זה היה נראה לי רחוק מהשגתי. ממש לבחור בטוב ולוותר. זה היה נראה לי שמור לשמורות אחרות. לא אליי. אבל כל יום חמישי אני קוראת את "חלקינו בתורתך" אוי! המילים שלך לאה, כל פעם מעלות בי דמעות חמות לעיניים. זאת האמת שלך שיוצאת מלב רותח וטהור ונכנסות לי ישר ללב. 

והנה גם אני זכיתי להתגבר כמו כל אותן שמורות יקרות! זכיתי וחסמתי את הAI!!!!! זה היה וויתור! שוויתרתי לכבוד ה"ריבונו של עולם" הגיע ערב ראש חודש סיוון. ושוב קראתי את המילים שלך. כתבת: "בזכות אותם דמעות ותפילות שבכו עלי אימות אימותי" ופתאום הרגשתי כל כך מחוברת. כל כך במקום הנכון ממשיכה את הדרך של אימות אימותיי! פתחתי את ספר התחינות שלי ובדמעות חמות התפללתי את תפילת השל"ה. וכשאני מסתכלת אחורה על השנים האחרונות שעברתי, ההרגשה היא שבורא העולם בחר בי ולקח אותי לו להיות חלק מהעם שלו ולזכות בתואר היקר הזה: "בת ישראל כשרה" 

בקצרצרה

התרגשתי ברמות!!! אני עם דמעות בעיניים להרגיש את זה כך מוחש מחבר מקשר שייכת!! קרה לי כמה פעמים ש"זיהו" אותי, לא דווקא בעבודה... ואחרי שהיה לי קשה או רגש זילזול הבנתי שאיזה יופי נשארתי שייכת מחוברת ולא עוזבת וכן-איזה אושר שזיהו אותי שאני קשורה למקום יותר גבוה תודה על השיתוף נותן כח ומרץ להמשיך בדרך בהצלחה ענקית 

***

וואו! מרגש! איזו חמודה את! גם אם מישהי לא נראית מאוד "שמורה", זה לא אומר שהיא לא מאוד מכוונת לשם, ואף פעם איננו יודעים מה מתחולל בלב הזולת, ואילו מלחמות... ואילו התגברויות.... אשרינו שהתורה נר לרגלינו ודברי חז"ל! תמיד צריך להיזהר ב "לדון לכף זכות", וב "אל תדון את חברך עד... למקומו"....! אשרייך!
***

האמת היא שיש משהו שאני קצת לא מבינה לגבי מה שכתבת לאה כי גם אני בצוות עם חרדיות שרובן יותר שמורות ממני מבחינות כמו לבוש תפילות הכשרים וכזה, בפועל יש כל מיני ניואנסים בסיסיים שהם לא מבינות כמו לא להתחפש, לא להצטרף למסיבות שלהן וכזה... מעניין מה ההסבר (אגב הן לא מכירות את שמורה, אולי זה ההסבר…) 

***

ואווו וואוו וואו! זה סיפור כל כך מטלטל, כל כך חזק!!! כי גם מישהי שכמעט ולא חרדית, שמורה זה המקום הטוב בשבילה!!! דוקא כי זה וירטואלי, ולא משנה איך נראים ומה הסגנון, דוקא לכן זה לכל אחת ששומרת תורה ומצוות לא משנה באיזה רמה, תמשיכו גם עם כאלה סיפורים! 

***

איזה סיפור מדהים!!! בעיני, אחד הסיפורים החשובים לכל אלה שהם לא "צוליות" אבל עדיין רוצות ושואפות וצדיקות בדרכן תודה!!! 

***

סיפור יפה, מדגיש את המקום שלנו שמחייב לבחור כל פעם מחדש. אני מרגישה על עצמי ששוב ושוב באפור שבו אני חיה אני צריכה לבחור וזה לא תמיד קל ולא תמיד הבחירות הן בחירות שהשם שמח בהם וביחד עם זאת אני בדרך... באמת הרגשתי שהסיפורים לאחרונה היו "גדולים" עלי. 

***

מתרגשת ממש! עשית צעד ע-נ-ק!!! זה הרבה יותר עמוק מלעבור חדר, זה צעד בכלל לא טכני זה צעד שאומר- אני גאה בלהיות מהשגרירות שלך כאן, ה' שבשמים!!! ובנימה אישית- את מרגיעה אותי! כבר פחדתי שהתנודות הן רק לצד השני.... 

***

לאה יקרה, התרגשתי עד דמעות מהתגובה שלך לסיפור. גם אני הרבה פעמים מרגישה שאני לא ממש שם ושיש כאן סיפורי גבורה שרחוקים ממני מאד. אבל תמיד אני רוצה יותר להתחבר והמילים שלך נתנו לי הרבה כח. התרגשתי ממש!

***

"ופתאום הרגשתי… שלמה. שקטה יותר. אמיתית יותר". הקב"ה רוצה שנבין לבד, וכשאנחנו בשלים, הוא מארגן לנו אירוע שמאפשר לנו לראות מי אנחנו באמת. עם מה אנחנו מרגישים שלמים ועם מי ועם מה אנחנו מזדהים. 

***

תגובה לתגובות לסיפור "קשקשת" על הצ'אטים: אני לא משתמשת בצ'אטים בכלל, ולפעמים מרגישה קצת מחוץ לעניינים, התרגשתי מאוד לשמוע על כ"כ הרבה שמורות שכתבו "גם אני" נותן המון כוח! תודה לשמורה על הכל!!‫

***

כל כך מרגש! חיזקת אותנו מאד מאד! אכן, בסוף לא משנה איך נראה, הם יקטלגו אותנו שונה מהם.... כמה חשוב לזכור לא לעשות רושם יותר מידי שאנו דומים להם ולנסות להצדיק את עצמנו, יישר כח גדול! 

***

מדהים ומרגש, כל אחת שרשומה לשמורה ורואה אפילו את הסיפור זה מראה שחשוב לה אשרייך!

***

אהבתי את הסיפור אבל בעיקר את התגובה של לאה!!! המשיכו הלאה להרוות את צמאונינו בשיח מפרה כמו זה ולעשות נחת רוח לבורא עולם אשריכם! 

***

אני חושבת שזה לא בעייתי ששמורה נועדה לקיצוניות. כי זה נועד למי שרוצה יותר ולהתבדל. ויכול להיות שצריך להיות קצת קיצוניות כדי להתבדל... 

***

וואו!!! התרגשתי מאוד!!! אשרייך שזכית להבין את זה ולהפנים, בטח לא היה לך מאוד קל עם התגובות והכל... חיזקת אותי! 

***

יואוו, איזה מרגשש כל הכבוד לך.. אלופה..!! זה שיא הקשה לעשות כזה שינוי פנימי, סוג של שינוי זהות.. ממש עוצמה!! 

***

וואווווווווווווו את אומרת שלא מתאים לשמורה??? כזה סיפור אני רוצה לשמוע!!! תודה 

***

מדהימה! העיקר שהבנת את המסר ולא ניסית להתחנחן אליהם. כל הכבוד לך מחזקת אותנו. 

***

וואו זה מסר אדיר שהרבה זמן מתבשל לי בלב, ועכשיו הוא מקבל שם.. תודה!!! 

***

תודה על התיוג של הלוסטיגית....מעורר זכרונות טובים 

***

וואו! את מדהימה! כנה, אמיתית ומחוברת. מעריכה... 

***

הסיפור הכי יפה ואמיתי שקראתי עד עכשיו 

***

מדהייםםםם אין מילים 

***

איזה סיפור מתוק! תודה! 

***

התרגשתי!!! 

***

מדהים,ממש גיבורה 

***

מדהיםםםםםםם 

***

תודה! 

***

אהבתי 

***

מלל

***

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פגישת אסטרטגיה לתכנון פרסום

מתנת: מרקר

עיצוב פרסומת מדויקת

מתנת: טליה טל

שדרוג של דף נחיתה, ניסוח מייל שיווקי או קופי למודעה

מתנת: d.front

הנפשת לוגו

מתנת: שירה נחמה כהן

סדר וארגון אחת ולתמיד בתיבת המייל של העסק- פגישה של שעה וחצי

מתנת: ציפורה סובל

כתיבת תוכן שיווקי לדף נחיתה בשווי 1000 ש"ח.

מתנת: אוריגמי

הדס קורלנסקי

שיחת ייעוץ עיסקי או דוח שנתי בשווי של 1500 + מעמ

מתנת: הדס קורלנסקי

סדר וארגון אחת ולתמיד בתיבת המייל של העסק- פגישה של שעה וחצי

מתנת: ציפורה סובל

מודעת פרסום קופי + עיצוב

מתנת: נחמה שוכמן

הנפשת לוגו

מתנת: שירה נחמה כהן

בוט לאתר בשווי 5000 שח

מתנת: פייגי פיוטרקובסקי-

סדר וארגון אחת ולתמיד בתיבת המייל של העסק- פגישה של שעה וחצי

מתנת: ציפורה סובל

בניית תהליך אוטומטי מותאם אישית לייעול וקידום העסק- בשווי עד 3,000 ש"ח

מתנת: ציפורה סובל

הגשת דוח שנתי לעצמאית / דוח החזר מס לשכירה

מתנת: רחל קירשבוים יועצת מס 0534166459

נתינת שם, סלוגן וקופי למודעה

מתנת: מירי ריזל. קופירייטרית לפרסום שמכיר לקהל היעד שלכם את העסק שלכם בגירסא הטובה ביותר מייל: m0548474619@gmail.com פל': 0548474619

יצירת קונספט, בניית לוגו, ושפה עיצובית, עיצוב ניירת וכרטיס ביקור. וחתימת מייל

מתנת: אילה כחלון

עיצוב פרסומת מדוייקת

מתנת: טליה טל

הנפשת לוגו

מתנת: שירה נחמה כהן

הוראות הפעלה

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה. 

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. 

לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.