במשך שבע שנים עבדתי במשרת פיתוח בת שבע שעות יומיות. היה לי טוב בעבודה, והיקף המשרה היה חלומי. שבע השנים הטובות, קראתי להן.
דברים התגלגלו, עניינים השתנו, ויום אחד מצאתי את עצמי בחוץ. החברה נסגרה.
בלית ברירה נאלצתי לחתום על חוזה עבודה בן תשע שעות, משהו שלא הכרתי מעולם. באמת לא מצליחה להבין איך שורדים מרוץ כזה, אבל זו הברירה שהיתה לי.
במוסדות לימוד של הילדים שלי אין מסגרת צהרון וגם לא הסעה. תמיד אהבתי את זה, ושמחתי בזה. בעלי היה אוסף אותם, ונמצא איתם עד שלוש. כל הצדדים היו מרוצים מההסדר.
עכשיו, עם השינוי הדרמטי בהיקף העבודה שלי, הוא נשאר איתם עד ארבע, אני מגיעה טרופת נשימה להחלפת משמרות, הוא מיד יוצא, ואני מיד קורסת, אבל אין לי הרבה זמן כי הבית דורש את שלו והילדים עוד יותר.
יום אחד בעלי מגיע עם הצעה למסגרת חדשה עליה שמע, כולל שמתחיל כבר בשעות הצהרים. מאד מעניין אותו ללמוד את המסכת שלומדים שם, וגם הרכב הקבוצה מוצא חן בעיניו.
הדבר הראשון שעלה לי לראש – העבודה שלי לא תהיה זאת שתפריע לו.
אני יוצאת לעבודה בשביל התורה, מה עשינו אם הפכתי אותו להיות בייביסיטר? האמת, שגם בלי קשר לחשבון הפשוט הזה, אם זה מה שטוב לו – היינו מחשבים מסלול מחדש, אבל כשמדובר בתוכניות הלימוד שלו – ודאי שהכל זז הצידה.
החלטנו שהוא שם. זה קודם כל.
מה יהיה? ה' יעזור.
חג הפסח חלף עבר, הפסקת האש החזירה את כולם ללימודים סדירים, ימים אחרונים לבין הזמנים, וסידור לילדים עוד לא נמצא.
פניתי לבחורות, נשים מבוגרות, נשים צעירות, נשים בינוניות – הכל ניסיתי, לא השגתי אף בייביסיטר. שיבואו אלי, שיבואו אליהם, שיפגשו ברחוב. כלום. אפס תוצאות.
סעיף נוסף חשוב שהיה עלינו להסדיר הוא מי יאסוף את הילדים? אין מקום בהסעה, ולא
מצאתי אף הורה שיכול לצרף את הילדים שלי.
פחות משבוע לתחילת הזמן, ותפילות הם הדבר היחיד שנשאר לי, כי כל שאר הרעיונות שחשבתי עליהם התבררו כלא רלוונטיים.
טלפון מפתיע מגיע מהמזכירות – "זו את שהתעניינת על מקום בהסעה? נוספו ילדות לבית הספר, החלטנו להוסיף הסעה, תוכלו להצרף". וואו, איזה יופי!
פתאום הבריק לי רעיון לשאול משפחה שהם ידידים שלנו, אם הילדים שלנו יוכלו להיות אצלם כל צהרים בתשלום. התאים להם! הם שמחו מאד על תוספת ההכנסה, והתרגשו לשמוע שבזכותם בעלי יוכל לצאת ללמוד. שמחתי מאד על ההסדר הזה, וסמכתי מאד על האישה הזאת. משפחה ערכית וחמה, בעיני עדיף מצהרון.
עוד לא ממש זהו, יש עוד נישות פתוחות לכאן ולכאן, החיים דינאמיים והצרכים משתנים,
אבל אחרי כזה פאזל מושלם איך אפשר לדאוג?
כשהתורה מעל הכל, אני יודעת שבחרתי נכון,
ורגועה בשיטת הכל 'כולל'.
