כיכר היונים

סיפור אישי

הכל כולל

במשך שבע שנים עבדתי במשרת פיתוח בת שבע שעות יומיות. היה לי טוב בעבודה, והיקף המשרה היה חלומי. שבע השנים הטובות, קראתי להן.

דברים התגלגלו, עניינים השתנו, ויום אחד מצאתי את עצמי בחוץ. החברה נסגרה.

בלית ברירה נאלצתי לחתום על חוזה עבודה בן תשע שעות, משהו שלא הכרתי מעולם. באמת לא מצליחה להבין איך שורדים מרוץ כזה, אבל זו הברירה שהיתה לי.

במוסדות לימוד של הילדים שלי אין מסגרת צהרון וגם לא הסעה. תמיד אהבתי את זה, ושמחתי בזה. בעלי היה אוסף אותם, ונמצא איתם עד שלוש. כל הצדדים היו מרוצים מההסדר.

עכשיו, עם השינוי הדרמטי בהיקף העבודה שלי, הוא נשאר איתם עד ארבע, אני מגיעה טרופת נשימה להחלפת משמרות, הוא מיד יוצא, ואני מיד קורסת, אבל אין לי הרבה זמן כי הבית דורש את שלו והילדים עוד יותר.

יום אחד בעלי מגיע עם הצעה למסגרת חדשה עליה שמע, כולל שמתחיל כבר בשעות הצהרים. מאד מעניין אותו ללמוד את המסכת שלומדים שם, וגם הרכב הקבוצה מוצא חן בעיניו.

הדבר הראשון שעלה לי לראש – העבודה שלי לא תהיה זאת שתפריע לו.

אני יוצאת לעבודה בשביל התורה, מה עשינו אם הפכתי אותו להיות בייביסיטר? האמת, שגם בלי קשר לחשבון הפשוט הזה, אם זה מה שטוב לו – היינו מחשבים מסלול מחדש, אבל כשמדובר בתוכניות הלימוד שלו – ודאי שהכל זז הצידה.

החלטנו שהוא שם. זה קודם כל.

מה יהיה? ה' יעזור.

חג הפסח חלף עבר, הפסקת האש החזירה את כולם ללימודים סדירים, ימים אחרונים לבין הזמנים, וסידור לילדים עוד לא נמצא.

פניתי לבחורות, נשים מבוגרות, נשים צעירות, נשים בינוניות – הכל ניסיתי, לא השגתי אף בייביסיטר. שיבואו אלי, שיבואו אליהם, שיפגשו ברחוב. כלום. אפס תוצאות.

סעיף נוסף חשוב שהיה עלינו להסדיר הוא מי יאסוף את הילדים? אין מקום בהסעה, ולא

מצאתי אף הורה שיכול לצרף את הילדים שלי.

פחות משבוע לתחילת הזמן, ותפילות הם הדבר היחיד שנשאר לי, כי כל שאר הרעיונות שחשבתי עליהם התבררו כלא רלוונטיים.

טלפון מפתיע מגיע מהמזכירות – "זו את שהתעניינת על מקום בהסעה? נוספו ילדות לבית הספר, החלטנו להוסיף הסעה, תוכלו להצרף". וואו, איזה יופי!

פתאום הבריק לי רעיון לשאול משפחה שהם ידידים שלנו, אם הילדים שלנו יוכלו להיות אצלם כל צהרים בתשלום. התאים להם! הם שמחו מאד על תוספת ההכנסה, והתרגשו לשמוע שבזכותם בעלי יוכל לצאת ללמוד. שמחתי מאד על ההסדר הזה, וסמכתי מאד על האישה הזאת. משפחה ערכית וחמה, בעיני עדיף מצהרון.

עוד לא ממש זהו, יש עוד נישות פתוחות לכאן ולכאן, החיים דינאמיים והצרכים משתנים,

אבל אחרי כזה פאזל מושלם איך אפשר לדאוג?

כשהתורה מעל הכל, אני יודעת שבחרתי נכון,

ורגועה בשיטת הכל 'כולל'.

הדבר הראשון שעלה לי לראש - העבודה שלי לא תהיה זאת שתפריע לו. אני יוצאת לעבודה בשביל התורה, מה עשינו אם הפכתי אותו להיות בייביסיטר?

תגובות השמורות לסיפור

חמש שנים עבדתי מהבית ולא ידעתי מה זה לצאת באישון לילה בלי לראות את הילדים לפני שהם יוצאים ללימודים…

הסיפור הזה בא לי ישר לפנים. חמש שנים עבדתי מהבית ולא ידעתי מה זה לצאת באישון לילה בלי לראות את הילדים לפני שהם יוצאים ללימודים, ולחזור טרופת נשימה ישר כדי להחליף את בעלי. 

פוטרתי מעבודתי הנוחה ונזרקתי גם אני כמו האישה בסיפור למשרה של תשע שעות 4 ימים בשבוע מחוץ לבית. בתקופה הראשונה יצאתי כל בוקר עם דמעות בעיניים, לא הצלחתי להשלים עם הפרידה הכואבת. החיים התבלגנו, בקושי פגשתי את בעלי, את שעות אחה"צ העברתי סחוטה מעייפות והבית ירד לשליש תפקוד. 

אבל אתמול היה משהו חזק שנתן לי תזכורת על מה ולמה עליתי על הקרוסלה התובענית הזאת - היה סיום מסכת בכולל של בעלי, שלזכותם יאמר לא שוכחים את הנשים שנושאות את כל העול הכבד הזה בגבורה. עמדתי מעבר למחיצה וראיתי את הסיום מול עיני ואח"כ את השירה האדירה והריקודים בשמחת התורה שיצא בדיוק בערב שבועות וירדו לי דמעות. ראיתי את בעלי שכל כך אוהב ללמוד רוקד ושמח. 

אין לי מה להגיד, העול הוא כבד והרבה פעמים אני שואלת את עצמי איך ממשיכים ככה ואיזה מין חיים אלה בריצה חסרת מעצורים, וכל הדברים שמוותרים עליהם כי אין זמן לכלום. לפעמים להשתמש במצפן ולהזכיר לעצמינו למה בכלל כל זה, יכול לתת כח.

וואו! כ"כ מזדהה איתך! הסידור בצהרים, החזרה המאוחרת והנקיפות מצפון...

וואו! כ"כ מזדהה איתך! הסידור בצהרים, החזרה המאוחרת והנקיפות מצפון... 

בתור אחת שמס' ימים בשבוע מסיימת מאחור + נסיעה מחוץ לעיר אפילו שאני מורה :) בחנ"מ, והכולל שמתחיל ב15:00 ב"ה, והמעון שאין, והבייביסיטר שבעיקרון יכולה בד"כ חוץ מהיום שיש לה מבחן/טיול/נסיעה דחופה/ חתונה של אחות וכו'... זה בהחלט אתגר ושעות נוספות בלמצוא סידור לילדים בצהרים. 

אבל, כשאני יודעת שאת השיקול עשיתי ביישוב הדעת, והילדים שלנו צריכים מה לאכול וללבוש, וההורים שלהם צריכים לדעת שיש לכסף מאיפה להיכנס לחשבון ע"פ חובת ההשתדלות שלהם, לי זה ממש עוזר גם בימים שאני מרגישה מזניחה, והצהרונית בכלל לא יודעת איך אני נראית... 

מחזקת את ידייך, ומאחלת לך למצוא עבודה קרובה לבית, קצת שעות ומספיק כסף, ושיהיה לך טוב בה, ושתמשיכי להיות אישה טובה ואמא מסורה כמו שאת נשמעת... הצלחות!! 

מזדהה עם התחושות הקשות, שלפעמים העבודה שלי גורמת לי להוציא את בעלי מהכולל…

מזדהה עם התחושות הקשות, שלפעמים העבודה שלי גורמת לי להוציא את בעלי מהכולל. 

בעבודה שלי דורשים פעם בשבוע לנסוע לסניף מרוחק יותר מהסניף הקרוב לבית. ובאותו יום אני חוזרת ממש מאוחר (אזור 6 בערב) בדר"כ אני דואגת לבייביסיטר שתשמור בזמן שבו אני בדרך חזור ובעלי לומד (בערך שעתיים) השבוע לא מצאתי. כל הקבועות לא יכלו. 

בעלי הצטער שהוא לא יוכל ללמוד כי הוא כבר הפסיד בבוקר כי ביתי לא הרגישה טוב. החלטתי לעשות מאמץ יותר גדול בחיפוש ולחשוב יותר גדול ומחוץ לקופסא. ואחרי 2 טלפונים הצלחתי למצוא מישהי שאף פעם לא חשבתי לשאול אותה. 

הרגשתי שה' עזר לי כי הוא רוצה את הלימוד שלו. ולפעמים צריך לעשות טיפה יותר בשביל שילמד, לא הרבה יותר. רק להראות לה' שזה חשוב גם לנו. ולא ויתרנו מיד. ואז באמת יש ישועת ה'.

אני ממש מעריצה את הנכונות שלך להשקיע כל כך הרבה למען התורה של בעלך…

אני ממש מעריצה את הנכונות שלך להשקיע כל כך הרבה למען התורה של בעלך. דבר כזה חייב להגיע ממקום פנימי עמוק של הערכה אמיתית לתורה ובהירות בכך ששווה להשקיע. 

כי יש נתינה לתורה שהיא בתוך המקובלות החברתית ולפעמים משקיעים בתורה מתוך הרגל (שזה גם חיובי ומתוך שלא לשמה בא לשמה. אני מאמינה שכל השקעה בתורה היא חשובה וגם אם היא לא באה ממקום 100% נקי). 

אך הנתינה שלך היא מעל ומעבר למקובלות, יכלת כבר מזמן להגיד "אני את שלי כבר עושה ובגדול, אל תפילו עלי עוד חזיתות מעבר לזה". אך לך היה אכפת, אכפת באמת! הלוואי ותעבירי לי קצת מהאכפתיות הזו, מההערכה האמיתית הזו לתורה. זה מופלא. 

יום שלישי הגיע, הייתי עייפה במיוחד. הייתי אחרי ישב"צ ארוכות ויום עמוס מאד בעבודה…

כמה כוח הסיפור שלך הביא לי!! אני ב"ה ממתינה לבשורות טובות וכבר מתקרבת לסוף וכבד לי, מעייף ומתיש. יום יום אני חוזרת מהעבודה, מחליפה לנעלי בית וצונחת לצהרים עמוסים וגדושים. 

יום שלישי הגיע, הייתי עייפה במיוחד. הייתי אחרי ישב"צ ארוכות ויום עמוס מאד בעבודה. רק רציתי לישון. חזרתי הביתה ב15:30 ובעלי יצא לאסוף את הילדים. אחרי 10 דקות חזר ואני עייפה!! ב10 דקות הללו אני קוראת את הסיפור שלך ועם כל מילה ומילה מתחזקת ומחליטה בכל פה - אני לא מבקשת מבעלי להישאר. שילך ללמוד! 

אז תודה גדולה לך!! ואני בטוחה שהזכויות של עמל התורה של בעלי היקר, יעמדו לך לזכות. 

את אישה גדולה תדעי לך שעליך העולם עומד…

וואוואוו את אלופה דבר ראשון אהבתי את הפתיחות שבשיתוף של הסיפור כ"כ כנה וישיר ו------ אמיתי כן אני עובדת בשביל התורה שלו!!!! ולכן אם זה מזיק לתורה אני אקטין את העבודה ולא הוא את הלימוד. 

את אישה גדולה תדעי לך שעליך העולם עומד! איזה זכות רק תחשבי כמה אסונות או פיגועים מנעת מעמ"י ע"י התורה של בעלך (אמיתי - רק על זה העולם עומד) הלוואי על כל נשות ישראל. כ"כ מתאים בערב שבועות חג שמח! 

 

אישה בדור של 2026, מפתחת בהייטק, וכמו כולנו בקלחת החיים המסחררת…

וואו, סיפור מרגש! כמה פשוט ככה עוצמתי! אישה בדור של 2026, מפתחת בהייטק, וכמו כולנו בקלחת החיים המסחררת של בית -עבודה-ילדים ולא! לא מתבלבלת בין עיקר לטפל. סדר עדיפויות כל כך בהיר צלול וטהור! 

אשרייך! מעריכה מאד מאד! המשיכו לפרסם סיפורים מחזקים שכאלו. זה המצפן שלנו- כן, זה מתאים בדיוק לערב שבועות... 

המסר הנכון הוא: התורה מעל הכל וכל רגע ורגע נהפוך את העולם כדי לעשות את רצון השם…

חשוב לי לומר שצריך לקחת מהסיפור הזה את המסר הנכון. 

המסר לא צריך להיות: התורה מעל הכל ונהפוך את כל העולם בשביל שאפשר יהיה ללמוד בכל דרך שהיא. המסר הנכון הוא: התורה מעל הכל וכל רגע ורגע נהפוך את העולם כדי לעשות את רצון השם. ביומיום מה שצריך להוביל אותנו זה מה השם רוצה ממני עכשיו. 

נכון, באופן כללי הוא רוצה שבעלי ילמד ואני אעבוד, אבל בפרטי יותר לא כל דבר מתאים לכל אחד/ אחת בכל זמן. רק בשביל הדוגמא, בלי לפגוע בסיפור היפה - אולי לפעמים השם רוצה מאיתנו שהבעל ילמד בשעות אחרות והילדים יוכלו לחזור הביתה מיד אחרי הלימודים? לא תמיד נכון לוותר על הכל. 

אני כותבת את זה בלי קשר לסיפור הספציפי. הם יודעים מה נכון להם. רק שלא נעתיק פתרונות באופן חיצוני בלי חשיבה והתאמה למציאות שלנו. צריך להבין שאנחנו עושות הכל בשביל לימוד התורה הקדושה - אבל בצורה שהשם רוצה מאיתנו. 

יש מקרים ומציאויות (שאפשר לברר אותם היטב ביחד וכמובן מול רב) בהם באותה מידה שבעל ואישה יקבלו שכר על הלימוד שלו, כך הם גם יקבלו שכר על שלא הלך ללמוד באופן זה או אחר כי זה מה שהשם רצה מהם באותו זמן. ואחרי הכל, מי שבאמת מאוד אוהב את התורה ורוצה לעשות למענה כל מה שהוא יכול- לא פלא שיש לו סיעתא דשמיא ודברים מסתדרים לו בדרך פלא. אשריו!  

רוצה להעיר שלא בטוח, צריך לשאול דעת תורה ולהכליל בזה בהחלט את טובת הילדים…

היה קשה לי מאד עם המשפט- "פניתי לבחורות, נשים מבוגרות, נשים צעירות, נשים בינוניות - הכל ניסיתי, לא השגתי אף בייביסיטר. שיבואו אלי, שיבואו אליהם, שיפגשו ברחוב." 

מאמינה שכתבתם את המשפט הזה לצורך המליצה, אבל בכ"א זה לא נשמע טוב… 

"אם זה מה שטוב לו - היינו מחשבים מסלול מחדש, אבל כשמדובר בתוכניות הלימוד שלו - ודאי שהכל זז הצידה". רוצה להעיר שלא בטוח, צריך לשאול דעת תורה ולהכליל בזה בהחלט את טובת הילדים- שיהיה להם סידור מלכתחילה ולא משהו דחוק שאולי לא עונה לצרכיהם.

יתכן שבכזה מקרה הנכון הוא לעזוב את העבודה ולחפש משהו מצומצם יותר או להוריד שעות, ולא שיבוא על חשבון הילדים. 

פחות כסף נזיל, יותר ביטחון על ה' שמפתיע בכל פעם מחדש…

תגובה לסיפור... אני ממש לא אוהבת את סגנון התגובות המטיף הזה, אבל בכל זאת אוסיף מילה לסיפור, ומי שתרצה שתקבל ומי שלא תתעלם (ולא תתרגז בבקשה): 

אולי כדאי לחשב מסלול מחדש, לא לכולן 9 שעות עבודה זה בריא לך ולמשפחה… מדברת מניסיון, כאחת שעזבה עבודה מסודרת לטובת עבודה פחות רווחית, אבל הרבה יותר שעות אמא ומודה לה' בכל פעם שאני מבינה את המשמעות של זה. 

פחות כסף נזיל, יותר ביטחון על ה' שמפתיע בכל פעם מחדש, והרבה יותר שלוות נפש ואימהות שלעולם לא הייתי מוותרת עליה! השנים עוברות ולילדים לא תהיה ילדות אחרת... ולי לא תהייה חוית אימהות איתם נוספת... 

אחת שמכוונת (כמעט) בכל בוקר "שלא עשני עבד" על שליטה במינון העבודה הנכון בעבורי ובעבור משפחתי עד כאן ההטפה:ו והעיקר, חזקי ואמצי בדרך שהכי נכונה לך והתמידי בה בלב שלם! 

עבודה בת תשע שעות מגיע לא רק על חשבון התורה בעיקר היא על חשבון הילדים…

ב"ה שהכל הסתדר על הצד הטוב ביותר, אבל השאלה נשארה מה עם הילדים? עבודה בת תשע שעות מגיע לא רק על חשבון התורה בעיקר היא על חשבון הילדים, זה מקום לעצמנו לעשות חשיבה מחדש- האם זה נכון?

נכון שב"ה הכל הסתדר הבעל יכול לשבת וללמוד ואישה יכולה להמשיך לעבוד, אבל הילדים שחוזרים הביתה ומבלים אצל בייביסיטר עד מאוחר האם זה פתרון אידיאלי?? 

מבינה שהיום הרבה יותר קשה, ויש כ"כ הרבה אילוצים לא פשוטים. אבל חשוב לזכור שתשע שעות לאמא זה מוגזם! כואב שקצת אבדנו היום את התפקיד הבסיסי של אמא יהודיה לגדל את הילדים האם זה שווה? מקווה שהובנתי

כואב לי על ילדים ש'מישהו' אוסף אותם מידי יום ומעביר אותם לעוד איזה משפחה עד שאמא תבוא לקחת...

אני בטוחה שלא מדובר במקרה הספציפי, ובודאי האמא הזו דואגת לילדיה לסידור הכי בטוח ונכון

אבל אני רואה סביבי אנשים שמחפשים פתרונות דחק מרוב מצוקת הפרנסה - ולעיתים לא בטוחה שזה נכון. 

כותבת את הדברים כמקום להפנית תשומת לב כללית:

כואב לי על ילדים ש'מישהו' אוסף אותם מידי יום ומעביר אותם לעוד איזה משפחה עד שאמא תבוא לקחת... העיקר שיהיה סידור, הסידור לא יכול להיות מקרי ודחוק אלא הטוב ביותר לגידולם של הילדים מכל הבחינות- אחרת זה נושא לא פחות חשוב מהשקעה בלימוד התורה.

זה סיפור כביכול רגיל אבל כל כך מיוחדד…

וואו אני עם דמעות. זה סיפור כביכול רגיל אבל כל כך מיוחדד מזדהה מאד כי יש לי סיפור דומה -שבעלי בצהרים לא בבית ואני כמובן בעבודה:) וכל כך הרבה תגובות היו לי שאולי הוא יעזוב את המסגרת הזו ויחפש אחרת- משהו שאפילו לא היה לנו בשיקולים ברוך ד'. 

אלא אולי אני אצא מהעבודה, כי למה אני הולכת לעבוד??? שלא נשכח ונתבלבל מהעולם ההזוי שלנו, כי התגובות הם לא מהרחוב, אלא מהחברות והסביבה הקרובה שנזכה תמיד להארות והצלחות בהכללל 

יש מציאות שגויה של נשים ששוחקות את עצמן עד העצם, שמות אותן במקום האחרון וזה עצוב כשדור צומח על אמהות מחוקות וחנוקות עד צוואר…

המשפט הזה צרם לי "הדבר הראשון שעלה לי לראש – העבודה שלי לא תהיה זאת שתפריע לו. אני יוצאת לעבודה בשביל התורה, מה עשינו אם הפכתי אותו להיות בייביסיטר?"

יש מציאות שגויה של נשים ששוחקות את עצמן עד העצם, שמות אותן במקום האחרון וזה עצוב כשדור צומח על אמהות מחוקות וחנוקות עד צוואר. 

הרבנית נוישטאט דיברה על זה המון ושמעתי אישית מרב ליטאי מכובד על קריסות שקורות ואף אחד מבחוץ לא יודע. 

דרכיה דרכי נועם, אברכית יקרה את לא קרבן עולה, הרווחה שלך חשובה לא פחות משל בעלך והילדים.ᐧ ‫

***

צריך לזכור שגם הוא אבא של הילדים ונושא באחריות לגידולם, כל הכבוד על ההשקעה בלימוד התורה אך רווחת הילדים חשובה ומוטלת על שני בני הזוג, וצריך להשקיע בפתרון טוב גם בשבילם. בהצלחה לכולם

אחרי כמעט חצי שנה שישבתי בבית, הציעו לי עבודה בתחום שלא חשבתי עליו בכלל…

אני בחורה, למדתי הוראה, יצאתי מהסמינר ובס"ד קיבלתי עבודה בדיוק כמו שרציתי, אמנם מ"מ, אבל כל מה שחלמתי. אחרי שהתחלתי ראיתי שאני לא בדיוק נהנית, איכשהו גמרתי את המ"מ, והיה לי ברור שכרגע אני לא ממשיכה, משהו אחר לא היה, לא ידעתי מאיפה להתחיל לחפש, אפילו לא ידעתי באיזה תחום אני רוצה. 

אחרי כמעט חצי שנה שישבתי בבית, הציעו לי עבודה בתחום שלא חשבתי עליו בכלל, אבל למעשה זו משרה שנראתה כאילו נתפרה רק בשבילי, הכל היה נראה מושלם, מלבד פרט אחד, הייתי צריכה לעבור איזו השתלמות קצרה של כמה מפגשים בודדים, בהשתלמות הזו יש את כל עמ"י ולא רק, ערבים, חילונים, גברים, נשים וד' יודע מה עוד. 

היה לי ברור שלשם אני לא הולכת. לשבחם ייאמר שהם מאד הבינו ואפילו העריכו, אבל לקבל את העבודה לא יכולתי. בעיקרון פה נגמר הסיפור, ויתרתי על עבודה טובה, כשאין באופק משהו אחר, ואפילו לא כיוון. כבר בשלב הזה תכננתי לשלוח אותו. 

הקב"ה רצה אחרת, לא שלחתי, ויש המשך- חודשיים אחרי הסיפור הזה הקב"ה שלח לי עבודה הכי מושלמת שיש, הרבה יותר סיפוק, הרבה יותר כיף, קרוב לבית, אני אוהבת שם, הם מאד מרוצים ואוהבים אותי, במבט לאחור, אני מסתכלת ולא מבינה מי חשב ששם הייתי נהנית?? 

בקצרצרה

מדהימה! ממש אני מרגישה שהסיפור מתאים לשבועות ממחיש את ה"נעשה ונשמע", פשוט לקפוץ לים בלי חשבונות. זה כ"כ מדהים לראות איך מי שמתנהל בחיים בצורה כזאת יש לו סייעתא דשמיא מעל הטבע ממש, והוא נמצא מעל כללי ההשתדלות שאנחנו מכירים פשוט להעלות את כל החיים והילדים והבית למקום הרבה יותר גבוה, ליד הקב"ה.
***

סיפור מתוק מרגש ומחזק. אני ממש מזדהה עם הסיפור, אצלי זה מכיוון אחר, אני כבר 7 שנים בשוק העבודה, וברוך ד' תמיד הצלחתי להסתדר עם ילדים חולים שבעלי לא יצטרך לשמור עליהם. אני רואה בזה ברכה ניסית, וזו סיעתא דשמיא בזכות לימוד התורה. 

***

וואו מרגישה שמישהי כתבה את הסיפור שלי, הורי גרים בצפון, עברתי למרכז כדי שבעלי יוכל לשבת וללמוד בכולל שאותו רצה יום אחד הציעו לו לעבור לכולל רצוף מהבוקר עד הערב, כולל יותר רציני וטוב, וכך גם לי הפאזל הסתדר ומשמים סידרו לנו את כל הפינות, כך שעבודתי לא תפגע חלילה בכולל 

***

בואי נוסיף שצריכים גם את הבטחון בהקב"ה כתוב בספר תהילים פרק לז "גול על השם דרכך ובטח עליו והוא יעשה.. את רוצה לעשות רצונו עשי מה שאת יכולה ותשאירי לו את הכל... שתזכי תמיד להיות שותפה פעילה בתורה של בעלך ונחת מכל הילדים בבריאות הנפש והגוף 

***

מדהימה! התרגשתי שהיה ברור לך שאם הוא רוצה את הכולל - ברור שילך לשם! אצלינו בעלי לא חוזר בצהריים. בינתיים אני מסתדרת עם זה, אבל כל הזמן יש לי בראש מחשבה שנראה כמה זמן נחזיק מעמד... חיזקת אותי מאד!!! ישר כוחך!!! 

***

מדהים! גם אני יכולה לספר שאני כל הזמן רואה ניסים, בייביסיטר קבועה לצהריים, קייטנות מוצלחות לאיסרו חג, בין הזמנים וכו' ב"ה למרות שאני עובדת כמעט כל יום בשנה, בעלי יכול ללמוד כל בוקר! תודה לד' 

***

מיוחד!!!!! אהבתי מאוד את הסיפור מזדהה מאוד עם ההחלטה המהירה שברור שהכולל קודם ואחר כך נסתדר.. 

***

איזה סיפור יפה ונוגע! ממש מתאים לשבועות 

***

חיזקת לגמרי ונתת לי המון המון המון!! 

***

מרגש כל כך! מחזק. אישה גדולה... 

***

וואו, זה מרגש וממש מדבר אלי 

***

תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פגישת אסטרטגיה לתכנון פרסום

מתנת: מרקר

עיצוב פרסומת מדויקת

מתנת: טליה טל

שדרוג של דף נחיתה, ניסוח מייל שיווקי או קופי למודעה

מתנת: d.front

הנפשת לוגו

מתנת: שירה נחמה כהן

סדר וארגון אחת ולתמיד בתיבת המייל של העסק- פגישה של שעה וחצי

מתנת: ציפורה סובל

כתיבת תוכן שיווקי לדף נחיתה בשווי 1000 ש"ח.

מתנת: אוריגמי

הדס קורלנסקי

שיחת ייעוץ עיסקי או דוח שנתי בשווי של 1500 + מעמ

מתנת: הדס קורלנסקי

סדר וארגון אחת ולתמיד בתיבת המייל של העסק- פגישה של שעה וחצי

מתנת: ציפורה סובל

מודעת פרסום קופי + עיצוב

מתנת: נחמה שוכמן

הנפשת לוגו

מתנת: שירה נחמה כהן

בוט לאתר בשווי 5000 שח

מתנת: פייגי פיוטרקובסקי-

סדר וארגון אחת ולתמיד בתיבת המייל של העסק- פגישה של שעה וחצי

מתנת: ציפורה סובל

בניית תהליך אוטומטי מותאם אישית לייעול וקידום העסק- בשווי עד 3,000 ש"ח

מתנת: ציפורה סובל

הגשת דוח שנתי לעצמאית / דוח החזר מס לשכירה

מתנת: רחל קירשבוים יועצת מס 0534166459

נתינת שם, סלוגן וקופי למודעה

מתנת: מירי ריזל. קופירייטרית לפרסום שמכיר לקהל היעד שלכם את העסק שלכם בגירסא הטובה ביותר מייל: m0548474619@gmail.com פל': 0548474619

יצירת קונספט, בניית לוגו, ושפה עיצובית, עיצוב ניירת וכרטיס ביקור. וחתימת מייל

מתנת: אילה כחלון

עיצוב פרסומת מדוייקת

מתנת: טליה טל

הנפשת לוגו

מתנת: שירה נחמה כהן

הוראות הפעלה

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה. 

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. 

לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.