עוגן, רשת ובית
לאישה החרדית העובדת

כעובדת הייטק בעצמי, כאם לבנות לומדות ועובדות, ובעיקר כאישה חרדית אשר כמו רבות אחרות חשה שהשאלות הנוגעות לתעסוקת הנשים הן גורליות מכדי להניח להן. עסקתי בהן רבות בין לבין או במסגרת חברתית מצומצמת, אך אבן הפינה של 'שמורה' הונחה דווקא בנקודת שבר אישית, עם פציעתו הקשה של בעלי שליט"א, בשלהי תשע"ה.

בערב ראש השנה תשע"ו שלחתי לכמניין חברות פנייה שמהותה הצעת התאגדות לנשים העובדות. בתזמון מדויק, בעת שיגור הודעת האימייל, קיבלתי שיחת טלפון נרגשת מטיפול נמרץ, והתבשרתי על הטבה דרמטית במצבו הרפואי המורכב של בעלי.

הייתה זו הארה ניסית. התחושה כי 'רצה ה' את מנחתי' פיעמה בי בעוז וממשיכה ללוות אותי עד היום, נוכח הסייעתא דשמיא המיוחדת לה 'שמורה' זוכה.

העובדה שלמעלה מ-300 עובדות נענו כבר באותו יום ליוזמה, הפתיעה גם אותי. היא הוכיחה לי מעל ומעבר לכל ספק כי אכן, היוזמה הזו היא צורך שעה חיוני. אני מזמינה אתכן להכיר מקרוב את שמורה, את החזון, הפעילות והמענים המיוחדים שהיא מספקת, ולהפוך לשותפות בבניין התיבה ששמורה מעניקה לכל עובדת חרדית המבקשת מנוח לנפשה.

בברכת הצלחה בכל מעשה ידיכן ובתפילה שנזכה במהרה לימים שבהם "מלאה דעה את ד' הארץ".

— לאה ראם