שלום שמורה :) אולי אתן מכירות אותי, מהטורים על ההפטרה ב'חלקינו', ואולי אתן לא ממש קוראות 'חלקינו' עד לשם:)... אולי אתן זוכרות את הפרק הראשון שלי - ואולי גם זה לא, בכל מקרה, ממש בקצרה,לפני 4 שנים עזבתי את עבודתי כמעצבת מוצרי יודאיקה רק כי רציתי להישאר מי שאני, אותה ילדה טובה ותמימה. עזבתי מחוף מבטחים רגוע כלכלית וסערה ומבול רוחנית- למקום הרבה בטוח רוחנית. ו... כלכלית? אני עדיין ממשיכה ומבקשת בכל יום מחדש... רוצה לשתף אתכם בנקודת ציון מיוחדת שאני עומדת בה בימים האלו. אני מקווה שגם עבורכם ועבור הילדים שלכם, היא תהיה כזאת, בדיוק כמו של כל מי שחווה אותה - מרגשת! אז ככה, כשאני בין לבין, בין עבודה אחת לחיפוש עבודה אחרת, התחלתי לעבוד על שולי- משחק שתמיד היה ברשימת המשאלות להגשמה. כשאחי היו קטנים היה להם משחק מרתק, כזה שליווה אותם במשך שנים כל שבת אחה"צ- בית כנסת. גלילי עץ נמוכים, היו המתפללים וגלגלי עץ היו השטריימל'אך. טישו'ס שימשו כטליתות וכפיסי עץ צרים התאימו בדיוק לספסלים ושולחנות. מפה ומשם שמעתי שיש לא מעט ילדים שחווית בית הכנסת בוערת בהם והם מבטאים זאת במשחק סימבולי. חשבתי שאפשר להקל עליהם, במקום שינסו להעמיד פקקי שעם כמתפללים וקופסאות ביסקוויט ריקות לארון קודש. שיהיה להם ריהוט בית כנסת אנושי יותר. כמו שיש בית בובות מיניאטורי, יהיה בית כנסת קטנטן. יצאתי לדרך. שנה וחצי של עמל- תכנון, שרטוט, דיוק, חיתוך ושוב דיוק היתה לי תיקיה מסודרת של קבצים לחיתוך. אחרי המלצות הגעתי ליבואן שמתמחה בתחום, העברתי מקדמה ונסעתי לכותל וקבר רחל להתפלל שהיבוא יעבור בשלום. התפללתי שהסינים ייצרו בדיוק לפי התוכנית, שהלו"ז יתקתק, שהאוניה לא תיטבע, שלא ישתלטו עליה שודדי ים. על דבר אחד לא חשבתי להתפלל: שבועיים לפני התאריך בו הסחורה היתה אמורה להגיע לארץ ועדיין לא קיבלתי דוגמה. מרדף קצר אחרי היבואן שבחר לסנן אותי ואני מבינה שהוא בכלל לא התחיל בייצור. מה כן? הוא נעלם. עם הכסף של המקדמה (!) התארגנתי ליבוא עצמאי. חצי שנה של התכתבויות מתישות עד מוזרות עם הסינים, המון כאב ראש ולב רגעים שכבר חשבתי לנסות למכור תכריכים, לפחות שאנשים לא ימותו. בסוף ירדתי מהרעיון אחרי שהבנתי שאנשים ימשיכו למות ויקנו ממישהו אחר. אני רק אתקע עם קונטיינר מלא תכריכים... אחרי תפילות, תחנונים ורחמי שמים מרובים, הסחורה יצאה לנמל, תודה לה'.חודשיים שלוש והמכולה איננה. איפה היא? ירדה בסינגפור. ת'אמת? צודקת! זאת נראית ארץ שמרתק להכיר מקרוב. רק שאותי הטיול העצמאי של החבילה פחות ריתק... אחרי כל מה שעברתי ולא עברתי. כל העמל, ההשקעה, האנרגיה, הזמן, הכסף (!) אחרי הכל החבילה ירדה באמצע הדרך?! ובכלל, ממתי חבילות מתגלצ'ות מהאוניה שלא בנמל היעד? זהו, כאן עצרתי. הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר, הרמתי עיניים לשמים ודיברתי עם בורא עולם. אמרתי לו שאני מבינה שזה נסיון ואין, שום דבר לא יעזור, אני אמשיך להאמין שהכל משמים ולמרות שאני לגמרי לא מבינה למה הכל נתקע ומסתבך ו--- אמשיך להתחזק שאין רע יורד מלמעלה. לקח קצת זמן והרבה כאב ראש והקרטונים ירדו בשלום בנמל אשדוד. וולקאם טו יזראל. המשכתי להתקדם- ארגנתי במרץ דבק, השקעתי בצבע עץ, מקצועי. כזה שהוא גם בטיחותי לשימוש לילדים וגם משאיר את העץ מבריק ונעים למגע. עיצבתי קופסאות חמודות ומתוקות, מלאות תמימות ואנרגיה ושלחתי לייצור ברש"פ. שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים, מתי הקופסאות תהינה מוכנות? מחר. לא, מחר של מחר של מחרתיים. מילה של ערבי... ערב פסח, רגע לפני בדיקת חמץ, הנה באו הקופסאות. שני משטחים גדושים ומשאית גבוהה מדי שלא מאפשרת פריקה ישירות למחסן. והסצנה שסביבי, חבל שלא השכלתי לתעד... רחוב שוקק כמו שרק ערב פסח יכול לייצר, אנשים שגולשים מהמדרכה לכביש ונהגים שאיכשהו מתמרנים בין הולכי רגל, עגלות קניות ותפוחי אדמה מתגלגלים... אני עומדת לצד משאית שמנסה לחנות הכי קרוב למדרכה אבל חוסמת בכישרון חצי עיר וגוררת צפירות מכאן ועד ניידת משטרה שמגיעה לבדוק מי בחר לחסום את העיר הצפופה ביותר בישראל ביום העמוס ביותר בשנה. כל זה בתוספת שמש קופחת ונהג מבין-רק-ערבית, מותש, שרוצה לחזור הביתה כמה שיותר מהר... איכשהו גררתי את המשטחים למחסן ופסח פרש את כנפיו, כשר ושמח. היו עוד כמה וכמה עוגמות נפש, המון רגעים קטנים וגדולים של אמונה וסוף סוף סוף, הקופסאות עם ערכה מתוקה, מעץ צפצפה איכותי בדרך לצאת לחנויות. מרגישה שאני חייבת הכרת הטוב גדולה לכל אחת ואחת מהחברות כאן. כל אחת מאלו שעמדה מאחורי, כקהילה, גם בזמנים הקשים. שנתנה לי גב חזק להמשיך לעבור מעבודה לעבודה, להישאר בלי כלום ובכל זאת- להאמין, לקוות, לנסות ולרגע לא לוותר על הנשמה שלי... כן, את שקראת עד הסוף, תטפחי לעצמך על השכם! לא בגלל שקראת את כל האורך הזה ;) בגלל שאת חלק מהשמורה, אותה קהילה ענקית שעומדת מאחורי כל אחת ואחת ונותנת עוצמות גם ברגעים הפחות קלים והיותר מתמודדים! תודה. ורגע לפני שהקופסאות בחנויות (והמשווק מכתיב מחיר מינימום וכו') כהכרת הטוב עצומה בא לי לפנק את חברות השמורה בהנחה שווה. הסליקה עדיין לא מסודרת עד הסוף ויש עוד כמה אתגרים פרוצדורליים אבל חבל לי שתפספסו את ההנחה (כי ברגע שאני סוגרת חוזה עם המשווק אני לא יכולה לרדת מהמחיר שהוא קובע) אז תזמינו כאן, ב-99 שח במקום ב-150, בלי לשלם וברגע שיעלה הקישור, תשלמו. העיקר שלא תפספסו...