3 בנות נחמדות חולקות איתי את המטרים הרבועים של החדר בעבודה, חרדיות כולן. אבל הרכב הצוות איתו אני עובדת - רובו חילוני. התקשרות בתוך הצוות היתה עניינית ותכליתית, והתרחשה בעיקר בישיבת הדיילי מידי בוקר. הקשרים החברתיים והשיח היומיומי היה כמובן עם חברות החדר, אשר זהותן היא הדבר המשמעותי המשפיע על סביבת העבודה. ויהי היום, ראש צוות חדשה הגיעה, ועימה רוח רעננות והתייעלות. עם אפס רגישות והבנה לצרכי דת היא החליטה לפצל את הצוות שלנו, שמנה 10 אנשים, לכמה צוותים קטנים. כבר מראש הרחתי את הבעיות שעלולות לצוץ על רקע השינוי. אני ועוד עובד נוסף, טיפוס נחמד וחברותי במיוחד, הוגדרנו כצוות אחד. קיוויתי מאד שהמעבר לצורת עבודה החדשה לא ישנה את סגנון העבודה הענייני שהיה עד עכשיו. הסגנון הענייני אכן נשאר, לרווחתי, אך הישיבות שהיו אמורות להיות דקות בודדות בכל יום – התארכו לשעה שעתיים, ולפעמים אפילו ישבנו חצי יום יחד. הסיבה לזמן הארוך לא היתה קשורה ישירות לעבודה השוטפת, הוא פשוט רצה להכיר את התחום שאני נמצאת בו, וללמוד אותו יותר טוב. הכל היה במסגרת מקצועית, אבל הפכתי להיות יותר מורה פרטית מאשר עובדת נוספת בצוות. מצד אחד זה היה נושאי עבודה, אך מצד שני – ישבנו יותר מידי ביחד, והרגשתי עם זה לא טוב. אחרי שבוע הרגשתי שאני לא מסוגלת להמשיך ככה, וביקשתי מבעלי שילך להיוועץ בדעת תורה. הרב שמע היטב את פרטי המקרה, ויעץ לי לבקש לעבור צוות. הוא הוסיף וברך אותי שהכל יסתדר מהר ועל הצד הטוב ביותר. למחרת הגעתי לעבודה נחושה להסביר לראש צוות שקשה לי להתנהל ככה, ולבקש ממנה לעבור לצוות אחר, עוד לפני שמתחילה ישיבת הדיילי. אך לא הספקתי להחליף איתה מילה, כי היא הגיעה באיחור, והישיבה התחילה מיד. "החלטתי לעשות שוב שינוי קטנטן", היא פתחה ואמרה, "הצוות שלכם יתפרק", היא הצביעה עלי ועל העובד השני, "וכל אחד ינהל את המשימות שלו בעצמו". מושלם! ואפילו יותר טוב ממה שרציתי לבקש... עוד לפני שעשיתי את ההשתדלות, כבר דאג לי ה' לפתרון הטוב ביותר, וברכתו של הרב התקיימה. בישיבה של מעלה סידרו לי ישיבה של מטה.