המשכנתא החונקת והחובות לאין ספור לא היו סיבה לעגל פינות בכל הנוגע למקום עבודה כשר, אותו אני מחפשת כבר במשך כשנה. הקווים האדומים של אינטרנט מסונן ומקום ישיבה בסביבה נשית חרדית היו תנאי בסיס, ולכן כל כך שמחתי שהתקבלתי למקום עבודה שענה על הדרישות. היתה שם קומה שלמה של חרדיות, בנות טובות שעשו רושם איכותי. לאכזבתי, השמחה היתה מוקדמת מידי – ראש הצוות ביקש שאשב סמוך אליו, בקומה למעלה, המעורבת. מראש וודאי לא הייתי הולכת על דבר כזה, אבל עכשיו, כשאני כמעט בפנים, אחרי כל הראיונות והמבחנים... החלטנו להתייעץ עם רב. התקשרתי, ושטחתי את פרטי המקרה. "אם תעשי משהו נגד רצון ה', את חושבת שתהיה לך סייעתא דשמיא?" קיבלתי תשובה בנועם ובחן. הבהירות הזאת נתנה לי כח להתנות את החתימה על החוזה בישיבה ב'קומה הכשרה'. אישרו לי, וחתימתי שורבטה על הקו המיועד בסוף סעיפי החוזה. לאחר מעשה התברר כי היתה פה אי הבנה בין בקשתו של ראש הצוות להסכם שלי מול המגייסת. הוא בכל זאת מתעקש שאשב בקומה שלו. ניסיתי לבחון את האפשרויות: אולי עמדה נפרדת עם מחיצה, אולי אשב בסוף המשרד בפינה צדדית, וכל מיני פתרונות מאולתרים. שאלנו שוב את הרב לדעתו, והוא אמר שאולי חלק מהאופציות שהצעתי הם כן אפשריות בלית ברירה. הרגשתי רע מאד עם המצב הזה. לא אשכח את השיחה הזאת, בה אמרתי לבעלי בכאב עמוק: גם אם נמצא איזה צד להקל ולהתיר, אני לא רוצה לשבת במקום שייקח ממני קניינים רוחניים! מי יערב לי שהאווירה הבלתי מתאימה והישיבה במקום מעורב כזה, לא יקררו את יראת השמים שלי, וכפועל יוצא - של הילדים?? החלטנו לחשוב על זה שוב. למחרת ההצעה, כשהבנתי שהסיפור לא עומד להיגמר לשביעות רצוני, פגשתי חברה ושיתפתי אותה בפלונטר שנקלעתי אליו. הוספתי לספר לה, בעיקר כדי לעודד את עצמי, סיפור מדהים על סבא שלי, הרה"צ ר' יצחק יוסף זילבר זצ"ל, מרבני יהדות רוסיה: חג פורים, אי אז בשנות מסך הברזל, בכפור הסיבירי הנוראי. ר' יצחק זילבר קורא את מגילת אסתר בהתרגשות רבה. אחד האסירים היהודים ניגש אליו בהתרסה: "אתה מודה ומהלל על ניסים שקרו לפני אלפי שנים, אני מדבר איתך על סטאלין שחזק כפלדה! הוא הכין את הכיכר האדומה לתליית הרופאים היהודיים, ורכבות השמדה ל-3 מיליון יהודים בסיביר. על מה יש להודות?" סבא ענה לו מתוך בטחון מוחלט בבורא עולם: "אין לדעת מה יהיה בעוד חצי שעה". לאחר מספר ימים, התברר שכחצי שעה לאחר חילופי הדברים האלו, סטאלין חטף שבץ מוחי! המנהיג רב העוצמה שהילך אימים על מיליוני אנשים נעשה פגר מת. לא יודעת למה סיפרתי לה את הסיפור, כנראה מצאתי נוחם ועידוד בעובדה שה' הוא כל יכול. (ובכלל... במציאות הסוערת של ימינו... מי לא חשה על בשרה שאין לדעת מה יקרה עוד חצי שעה!) תאמינו או לא, חצי שעה אחרי אותה שיחה, בעוד אני מכינה ניסוחים איך לבקש ולהסביר כמה חשוב לי לשבת דווקא בקומה של החרדיות, קורא לי ראש הצוות. עוד לפני שאני מוציאה מהפה את המשפטים שעמלתי לתכנן, הוא משחרר את התוצאה שכל כך קיוויתי לה: "הבנתי שמשמעותי עבורך לשבת למטה. בסדר, אני זורם עם הבקשה שלך". לקח לי חצי שעה להתאושש מהתפנית המשמחת... בדיוק מה שרציתי! כנגד כל הסיכויים! הרגשתי שהכוחות של סבא שלי זורמים לי בעורקים. הרקע אחר לגמרי, הנסיונות – אין בכלל מה להשוות, הקושי – לא מגרד את אותו קנה מידה, אבל המטרה זהה – להישאר יהודיה, להישאר שמורה. במקום להתפשר ולעגל פינות, זכיתי להתעקש ולשמור על עצמי בסביבה נקיה ומוגנת יותר. יש קונה עולמו בשעה אחת, אפילו בחצי שעה...