בהמשך לדיון: מצורפת החוברת 'זהירות בדרכים' - תלקיט התגובות שלכן בנושא בעקבות דיון דומה קפסולת כח, לחדשות ולוותיקות שהספיקו לשכוח:)

הרשינה לי לקחת את במת הסיפור השבועי, אחרי הכל, גם אני אישה חרדית עובדת… שלום, אני אולי לא 'העובדת הקלאסית' המצויה, עובדת במקום שמור++ ודאי יחסית לכל המקומות שהתמודדתי בהם בעבודותיי הקודמות. אבל גם לעבודות הכי שמורות יש התמודדויות, ועל אחת מהן אני רוצה לספר היום. אני מנהלת עמותה, יש לנו הרבה פעילות ב"ה, ופעם בשנה אנחנו משתדלים לעשות כנסים גדולים לחברות הקהילה. ניחשתם נכון - באלול. השנה השקנו כנס גדול ומושקע בבנייני האומה, ורציתי לספר עליו קצת מאחורי הקלעים. כנס בסדר גודל רציני - זולל תקציב, והרבה. מה שאומר שחייבים לעשות חיבורים עסקיים וחסויות. חזית נוספת של התמודדות זה מול ההפקה, בארגון שלנו יש סטנדרט מאד גבוה, ב"ה. הכנס מיועד לאוכלוסיה מאאאד עסוקה, אינטליגנטית ובררנית. המפיקות יודעות שהן צריכות להגיש את המיטב, בכל פינה ופינה של הכנס. מול שני הנושאים הללו של תקציב והפקה אני נכנסת לתמונה, וכאן מתחילות הדילמות. בדיוק כמו שאתן, חברות קהילה יקרות, מרבות לתאר… יש דברים שהם ודאי "לא" גורמים שגם אם הם יממנו את הכנס כולו במזומן - לא ניקח מהם שקל, ויש גם אמנים ודמויות שודאי הם "לא משלנו" אבל… אבל… בימינו העולם הוא לא 'שחור לבן' הוא מרוח בהמון המון אפור. וזה הקושי הגדול. לדעת מה לעשות עם גלריית האפורים שעל הפרק. אני לא רוצה להיכנס לפרטים, בעיקר משום שזה פשוט לא משנה. לכל אחת יש בארגז הכלים והנסיונות שלה, את האפורים שלה, ואתן בודאי מבינות למה אני מתכוונת. וזהו, גם לי כמנהלת הכנס הזה היו המון צמתים משמעותיים מאד בהם נדרשתי לקבל החלטות. כאן. ועכשיו. וכאלו שכולם יהיו מרוצים מהם:) וזה לא היה פשוט… פעם אחת משמעותית אני זוכרת בשבת האחרונה. קיבלנו החלטה מסוימת שלא הייתי שלמה איתה. התקשיתי לישון בלילה. היו לה הרבה מחירים, אבל מצד שני, ההרגשה שלי היתה ש'זה לא זה' ברוך ה' סייעו לי משמים לקבל את ההחלטה הנכונה, היותר מזוקקת. וזה מה שרציתי לשתף אתכן: הכנס שהיה גדול ומושקע בהיקפים שגדולים עלי בכמה מידות הצליח ברמה מפתיעה… איך אמרה לי מישהי: הכשל היחיד היה שלא חילקתן טישואים :) הכל תקתק כאילו אנחנו בהסרטה, לא באירוע שהוא פאזל… עשרות אפיזודות של יד ה' שהיא ורק היא יכולים להוביל אירוע מורכב שכזה - להצלחה גדולה שכזו. אבל זה רק החלק הקטן: הדבר האמיתי שהרגשתי - היה הרוח! הרגישו בחוש איך שבמקום יש אווירה מיוחדת… כח הציבור ורוח של קדושה נכחו במקום בעוצמות גבוהות כל כך, שאין אחת שהיתה שם לא מרגישה שזה אמיתי לגמרי וזה בעיני הסיפור הגדול, לדעת שאמנם יש מחירים בדרך, אבל המוצר המופלא שקונים תמורת המחירים הללו - שווה ובגדול! כששיחזרתי לעצמי את האירועים, נזכרתי שוב במה שלמדתי בשנות הסמינר, שיעורי רבי מילר זצ"ל, בעניין 'מבט האמת' של הרב דסלר: הרבה פעמים קשה לנו לדעת מה הדבר הנכון לעשות… אבל אנחנו כן מרגישות על דברים שזה 'לא זה'... אם אנחנו נדע להגיד "לא" לכל דבר שליבנו אומר לנו שהוא "לא" הקב"ה ימציא לנו את הדבר הזה שהוא "כן" הלא כן?