בשונה מכל החגים שיש בהם מאפיינים מיוחדים וחגיגיים, ט"ו בשבט חל ביום של חול. יש בו מנהגים, עניינים וסגולות רבות, אך מבחוץ הוא נראה כיום רגיל. גם הסיפור שלי מתחיל בסתם יום רגיל בעבודה, עם הודעה על גיבוש "שגרתי". אומר לכן את האמת- אני טיפוס חברותי מאד. אני אוהבת את זה, את היציאה מהשגרה, את ההווי והחוויה. כשקיבלתי את ההודעה - הרגשתי שדווקא מתחשק לי מאוד להשתתף בגיבוש… במקום עבודתי יש אמנם רוב מוחלט של נשים ואחוז נכבד של חרדיות. אך בכל זאת, הצוות שלי לא כולו חרדי, ויש גם מעט גברים. אופי המשתתפות והמשתתפים ביום הגיבוש המיועד, עורר שאלה. מה עושה יהודייה טובה כשמתעוררת אצלה שאלה? שואלת. בעלי תיאר לרב את התוכניה ואת אופי הכינוס המיועד, וקיבלתי תשובה חד משמעית: אסור. הרב הוסיף כדוגמא, כדי שהדברים יתקבלו על הלב: "הרי לו היתה זו עובדת מוסלמית שאינה יכולה להשתתף בדברים כאלה, על פי דתה, היו מקבלים זאת - נכון?" ובכל אופן, אני יהודייה. גם העובדות האחרות יהודיות, והן מרגישות שהן יכולות להתערב ב"מצפון היהודי" שלי ובקבלת ההחלטות שבעקבותיו… כאן נעוץ ההבדל, ולכן אני צריכה להיות חזקה. "כדאי לשתף את הבוסית בסיבה האמיתית, אחת ולתמיד" המליץ הרב. אמנם, אם אין שום אפשרות, כך הנחה- אז בלית ברירה יש להתחמק מהאירוע בתירוץ צדדי. בחרתי באופציה הראשונה. הרגשתי שיש בי כוחות לזה. גם בזכות קולגה במשרד שעודדה אותי, ובעיקר בזכותכן- בזכות כל השמורות, הסיפורים והשיתופים, המצטברים עם הזמן לגב חזק וכוח אדיר! "תגיעי?" ביררה הבוסית בשיחת טלפון סתמית. "לא מתאים לי" אמרתי. הסברתי את עצמי באופן ברור ופשוט, כמו שהרב אמר. "זה בסדר גמור" היא ענתה, ואני שפשפתי אוזניים. "אם זו 'תורתך אומנותך', תעשי מה שנוח לך!" הערבוב של המושגים היה חילוני לחלוטין, אבל התוצאה היתה יהודית למהדרין: פטור מלא מיום הגיבוש. "בדיוק שוחחתי עם יעל (עובדת במחלקה אחרת)" היא ענתה על השאלה שלא נשאלה, "ויעל הסבירה לי בדיוק את ההבדלים בין יום עיון מקצועי לבין יום גיבוש. היא אמרה לי מתי מותר לכן להשתתף ומתי אסור… זו היתה שיחה ארוכה, אך מחכימה". תודה, יעל. לא ידעת ואולי גם לא התכוונת, אבל את הכנת עבורי את הקרקע לתגובה נעימה כל כך ומבינה מהבוסית. בהזדמנות זו רציתי להודות גם לכולכן, חברות יקרות לדרך. אתן חורשות באדמה לא זרועה, ומכינות בשבילנו פירות מתוקים. אתן משקות את האווירה הציבורית במים זכים, נוטעות מוסכמות חדשות למנהלים, ומייצרות סטנדרט חדש ומכובד. הסיפור שלי, הבנאלי, משקף מציאות חדשה, מרשימה ומעוררת השתאות. לעולם לא תדעי מה תהיה ההשפעה שאת מותירה אחרייך. מה נותר עוד לאחל? שכל נטיעות שיטעו ממך, יהיו כמותך!