כל שנה פסח זה זמן של ניקיון יסודי ועזרה רבה בבית. שנה שעברה התווסף אצלי עוד משהו: חיפוש עבודה.

לקראת סיום שנת הלימודים של כיתה י"ד הציעו לי לנסות להתקבל לעבוד בצבא. אמרו לי שיש שם תנאים טובים לחרדיות, ניסיון מעולה ומשכורת גבוהה ומפתה. מלמעלה זה היה נשמע לי מצוין והתחלתי את תהליך הקבלה הארוך.

הסיכויים היו נראים לי אפסיים, להתקבל ליחידת 8200? לחיל המודיעין של הצבא?? אני, ג'ונרית שסיימה עכשיו לימודים?? באותו זמן חשבתי שזה מופקע מבחינה מקצועית, ורק מאוחר יותר התברר לי שזה מופקע מבחינה דתית, מקום שלא מתאים להשתייך אליו משום כיוון... כאמור, לא ידעתי את גודל הסכנה, ורתמתי את מלוא המאמצים להצלחת המשימה. ניגשתי למבחני מיון מאד קשים, ובמקביל המשכתי בחיפושי העבודה, כי הצד לעבור את המבחנים היה כל כך רחוק, שאפילו לא הסתכלתי על זה כאופציה ממשית. בהמשך קיבלתי תשובה שעברתי את המבחנים, ועכשיו נדרשתי להגיש פרויקט מורכב במיוחד. "עצרתי את החיים" לשבוע והשקעתי בו את כל האנרגיות הקיימות, כולל אלו שלא ידעתי על קיומן. ישבתי עליו ברצף שעות על גבי שעות, עמוק אל תוך הלילה, ובלי להשלים שעות שינה ביום המחרת, כי גם הוא והבאים אחריו הוקדשו לטובת המטרה. הפרויקט הוגש בהצלחה, וזומנתי לראיון, שגרר אחריו ראיון נוסף. בסופם של ארבעה חודשים מלאי אתגר הבלתי יאומן קרה: הגיעה שיחת טלפון חגיגית ובה הודיעו לי שהתקבלתי. בעודי לא יודעת איך לעכל את הבשורה המרגשת, בעיני, שתביא עימה הכנסה יפה מאד, תקנה לי ניסיון מצוין, וגם... אם אומר בכנות, תוסיף לי הרבה כבוד..., זרקה לי חברה שכדאי לברר על מהות העבודה שם. נכון שזו עבודה בזירה הממוחשבת, אבל אחרי הכל זה צבא, ואיך חרדית יכולה לראות את עצמה קשורה לכזה מקום?? מבחינת המשפחה שלי לא ראו בזה בעיה, אני מגיעה מסגנון אחר, ונאלצתי בכוחות עצמי לחפש תשובה. ניגשתי לשאול רב, שכנראה לא הכיר מספיק את השטח והנתונים. הוא שמע מה שיש לי לומר, ואמר שזה לא נשמע טוב. היה לי מאד קשה להסתפק בתשובה הזאת, הייתי צריכה דחיפה של מישהו שיגיד לי בצורה מפורשת לעשות ביטול על כל התהליך המתיש וסוחט הכוחות שעברתי. דיברתי עם כאלו שמתמצאים בנושא ואמרו לי שזה מקום בעייתי ממש. המשכתי עוד לברר, ומצאתי את ההכרעה החד משמעית: מישהי הראתה לי מכתב שכתב הגר"ד לנדו שליט"א, ובו נכתב במילים ברורות, כי לעבוד ביחידת 8200 זו פריצת גדר חמורה מאד מאד, וזה כדברי החזו"א. מכתב נוסף הראו לי, ובו כתב הגר"מ קסלר שליט"א בשם הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל שהמרות הצבאית מסוכנת מאד, והתנגד מכל וכל לכל עבודה במסגרת צבאית. בנוסף, קיבלתי תשובה ממוקד הייעוץ של שמורה. אמרו לי באופן הכי ברור לא להתקרב למקום הזה. הם גם שיתפו אותי בדיווח שקיבלו ממישהי שעבדה שם: היא סיפרה עובדות נוראיות על אווירה פיקודית, הלקוחות הם אנשי צבא על כל המשתמע, הם מסתובבים שם ומתחככים איתם, ואי אפשר לומר שהתרבות הצה"לית לא מחלחלת... כל כך שמחתי שנמנעתי ברגע האחרון מלהיכנס למקום הגרוע הזה! בתמימותי, לא הבנתי איזו בעיה חמורה להשתייך לשם, גם תחת מסווה של עבודה מקצועית. הודעתי לכולם בצורה מכובדת, אך שאינה משתמעת לשני פנים, שאני פורשת מהתהליך. לא עובדת בצבא, לא ביחידת 8200, אין לי ספק שהוויתור הזה הוא ההגנה האמיתית. בינתיים אני בבית, ממשיכה לחפש עבודה. עוד לא הגיע שום טלפון מפתיע על משרה נוצצת אחרת, ועדיין לא הגיעה לידי סיום אף הצעת עבודה שפיצתה אותי על הוויתור, אבל כן הגיע משהו הרבה יותר משתלם... ההרגשה המתוקה של כניעה מוחלטת לרצון הבורא, בלי לחפש "בעד מה". עדיין ממשיכה ומצפה, מקווה ומתפללת למצוא מקור פרנסה כשר. וגם כשאקבל, ברחמי הבורא עלי, לא יהיה זה תשלום לוויתור. זאת תהיה מתנה בפני עצמה. הגעתי למקום כזה טוב – אני עושה את מה שהקב"ה רוצה בלי לצפות לתמורה. יש תמורה גדולה מזו?...

נ.ב. מאחר והמספרת הדגישה שקיבלה את הכח ממכתבו של הגאון רבי מאיר קסלר שליט"א, העברנו לו את הסיפור. משתפות אתכן בדברי החיזוק: בטוחה שזה יחזק גם אתכן, כל אחת וחזית ההתמודדות שלה.... אין לשער גודל מעלת הבוטח ובמיוחד כשהדבר מלווה במסי"נ לוותר על הכנסה מכובדת ועל כגון דא נאמר הפסוק בישעי' (נ"ט, ה') "ביצי צפעוני בקעו וקורי עכביש יארוגו האוכל מביציהם ימות והזורה תבקע אפעה". ומבאר הבית הלוי "דימה השתדלותם למאסף ביצים למאכלו ומחמם אותם כדי שיצאו מהם תרנגולים למאכלו, ואחר כל יגיעתן נמצאו הביצים שהיו של נחש ואפעה, ויצא מהם נחש להזיקו", ועל כך נאמר "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב" (תהילים מ. ה) ואין אלא לקוות אל ה' חזק ויאמץ ליבו וקווה אל ה' ולדעת כי ישועת ה' כהרף עין, ובקשתנו שכשתבוא הישועה יודיעונו ונצטרף אל ההודאה להשי"ת על גודל חסדו ואמתו.

חברות יקרות, אביגיל תחי' עושה עבודה מסורה אשר כוללת גם עיבוד תגובות 'לוהטות' והנמכת גובה להבות... קחנה בחשבון שהיא בחופשת לידה:)

אנא: לפני שאתן מגיבות, חשובנה על החברה, גיבורת הסיפור, השתדלנה להגיב בכבוד ובמתינות דברי חכמים בנחת נשמעים!!! מודה לכן מראש לאה