את האמת? אני דומעת…

אנו גם יחידים בין בודדים במשפחתי שלא מחזיקים סמארטפון, ואני חווה בכל מפגש משפחתי את ההרגשה הזאת ”איזה שונה אני” ולא בקטע טוב כל כך… כולם צוחקים ומביני עניין חוץ ממני ובעלי ה”צולים”.. גם הילדים שלי עומדים בפער בין הבני דודים- האחיינים שלי…

בעלי אף פעם לא נהנה מהמפגשים האלה. יוצא לא פעם שנהיה בשולחן פשוט שקט שכולם במסכים ורק עינינו מצטלבות.. הנורמלים האחרונים.. וזה לא כי אין לנו כסף להשתדרג, אנחנו בוחרים בדרך הזאת! באהבה! בשלימות ובהבנה שאין טוב מזה.

כשאני חושבת על מה אנחנו כן מרוויחים, ואפילו עם לשים בצד את הטוהר והשמירה- שזה העיקר: גם את התקשורת שהיא כל כך הרבה יותר טובה, עם דיבורים אמיתיים בזמן אמת, החיים הפרטיים שלנו לא מסתובבים אצל כל אנשי הקשר שלנו.. לא צריך להחביא מהילדים כלום וגם לא מהמוסדות… וכשאנחנו בבית… אנחנו באמת פשוט בבית.

נהנית מהחיים האלה ומרוויחה כל כך המון מעבר. את העבודה והסביבה את עוד יכולה להחליף, אבל משפחה אי אפשר ואני גם לא רוצה לשנות אותם. הם מיוחדים ומקסימים ועובדים את השם בדרך שלהם. אבל אם אני בצד הזה- לפחות שאהנה מכל רגע! ”להתענג על (דרך) השם.” מלא נחת!!!

קראתי את הסיפור ועלו לי דמעות, אני עבדתי במקום חרדי לגמרי, במשך כמה וכמה שנים.

התחלתי שם בתור בחורה (קצת מבוגרת) וב"ה התחתנתי וילדתי שם יותר מפעם אחת. רוב הנשים היו כמו שמתואר בסיפור- חרדיות ועם סמארטפונים. וכולן מבוגרות בהרבה ממני, מחתנות ילדים/ רושמות לישיבות ולסמינרים וכו'. הייתי כמעט יחידה צעירה וכמעט יחידה עם טלפון כשר. ויחידה עם סינון על המחשב…

אבל- עם זאת, עם כל הענווה, הייתי הכי "בחברה" מכולן, אני זאת שהייתי מארגנת מסיבות וטיולים, ארוחות משותפות, הפתעה ליומולדת של אחת ועזרה לשבע ברכות של השניה. החדר שלי היה מקום עליה לרגל, כמעט בכל שעות העבודה היה שמח ותוסס אצלי. אחרי כמה שנים שעבדתי במקום הזה, והצלחתי בס"ד להכניס עוד כמה צעירות ו"כשרות" ו"חסומות" לעבודה, ביקשתי בתמימות מכשיר טלפון במקום מכשיר שהתקלקל.

כשהתחלתי לעבוד ובמהלך השנים שעבדתי הנושא עלה מס' פעמים- הבוס (החרדי!) היה ממש מתחנן שאקח את המכשיר שקנה לי ויהיה לי יותר נוח לעבוד וכו' ואני הייתי מסרבת בעדינות ואומרת שזה לא מתאים לי. (מנגד, הייתי יושבת בחדרי ושומעת את הניסיונות שלו להכניס את ביתו לסמינר ו"מסביר" מדוע הוא מחזיק בטלפון חכם…) קיבלתי תשובה כל כך פוגעת על הבקשה שלי למכשיר חדש, אני לא זוכרת את עצמי מסמיקה כל כך מול מחשב… נס שזה היה במייל ולא בע"פ…

אחרי הסירוב הגס שמעתי שהיו עוד כאלה שביקשו מכשיר ובסוף קיבלו. אחת העובדות סיפרה לי שאני 'קיררתי את האמבטיה'. הם לא חלמו שמישהו יבקש מכשיר כשר- הרי זה חייב להיות מישהו שסירב קודם לכך למכשיר חכם… אז לא האמינו ש"יעזו" לבקש. אבל התרגלו ועכשיו זה חלק מהתנאים בעבודה.

אני בינתיים כבר לא עובדת שם בחסדי השם. אבל הסיפור שלך החזיר אותי לרגע לשניה הזאת שהרגשתי סטירת לחי- מאנשים שמגדירים את עצמם כחרדים…

ולעניין הסיפור- בתור אחת שהיתה בחברה כזאת, אני מחזיקה לך אצבעות (הן לא מחליקות על מסך כזה או אחר מן הסתם…)! מאמינה שבטח לפעמים מגיעות הודעות חשובות שמשום מה לא טורחים לעדכן אותך כי זה מטריח ומפריע.. אין עליך את גיבורה!

זה ניסיון לא קל וקיים היום כמעט בכל משפחה חרדית- יש את אלה שעם פלאפון חכם מוגן מסונן כמובן, אבל חכם ואלה שלא. והניסיון קשה.

לי זה לא ניסיון באם יהיה לי כזה או לא. אני לא שם. ההרגשה הזו של הבדידות של שכחו להגיד לי כי הודיעו בווצאפ, מה לא ידעת שיש איקס/וואי/זד? כתבו בווצאפ. זה עבר להיות כמו עולם הדממה וזה מאתגר, מאתגר אבל מעצים את החבל אמונה האחרון שצריך לאחוז בו חזק חזק.

הרבה הצלחה לכולן.

נקודה חשובה שלימדתי את עצמי בנושא- פעם כל מי שעם פלאפון חכם הייתי באופן טבעי קצת מסמנת אותו כפחות מקפיד, פחות שמרן. עם השנים והתרבות הפלאפונים לימדתי את עצמי לדון לכף זכות את כל מי שמשתמש בזה. יש היום המון צרכים ועבודות שמחייבות סמארטפון ויש המון בעלי עסקים עצמאיים שקיבלו היתר מרב לצורכי עבודה.

מה בפועל כל אחד עושה זה ענינו כלפי שמיא- אז ברור שאנחנו שאוחזים בפשוט והכשר נמצאים בזה בדרגה אחרת, אבל עדיין יש מקום לכף זכות בהמון נקודות.

שנזכה למשיח ברחמים מהרה אמן

בוודאי שיש לך מה להזדקף! ותדעי לך, שלא משנה אילו פרצופים עושים לך כשאת היחידה עם הטלפון הכשר-תדעי שזה מהערכה כשרואים אדם עם עקרונות, ואדם בוחר בדרך הקשה- הוא מעורר התפעלות.

אני גאה להוציא מכשיר כשר, ולא צריכה שיעודדו אותי ושידרבנו אותי. כפי אני גאה להיות לבושה לפי כל גדרי הצניעות.

תשמעו משהו, בעלי ואני רצינו להעביר את הבן שלנו לחיידר אחר (לאלול). החיידר שאנחנו רוצים הוא מ-א-ו-ד מבוקש, איך אמרו לי? לחיידר הזה צריך פרוטקציות עד להודעה חדשה, אין סיכוי להתקבל, בטח לא עכשיו בסוף שנה.

ביום שישי האחרון דיברתי עם המנהל של החיידר, ואני מצטטת את דבריו: "אתם משפחה מצוינת, זו תהיה זכות לנו שאנשים כמוכם ילמדו אצלנו בחיידר, אנחנו רוצים אתכם. המזכירה תהיה איתך בקשר ברגע שנראה בדיוק מה קורה לגבי ה XXX "(עניין לוגיסטי כלשהו שמעכב)

באותו רגע הבנתי כמה ה"הקרבות" הקטנות בסגנון, בטכנולוגיה, הן אלו שעושות את ההבדל בין למצוא חן בעיניי לקוחות/קולגות/בוסים לבין למצוא חן בעיני הדברים החשובים לי באמת. אז כן, שווה לי. שווה מאוד.

מעריכה אותך שאת מבינה שלהיות בעניינים עם כמה חברות-זה לא ה-מטרה בחיים. מאחלת לך להיות בחברה שתרומם אותך ולהצליח בעבודת החיים, וגם בעבודה

וואו!!!! אשרייך!!!!

באמת הניסיון הקשה מכולם הוא דווקא לעמוד מול החברה שלך(החרדית) ולהיות חזקה!!! תכלס כשמדובר בניסיון מול חילונים יש משהו פנימי שעוצר אותנו- "כי ה' ישמור הם חילונים" אבל כשזה מול אנשים מ"שלנו" שם מתחילה המלחמה… שם יש לנו נקודת בחירה…

אני אישית עובדת בסביבה חילונית עם בנות חרדיות, וגם לא כולן זוכרות לעמוד על העקרונות, וקיים חילוקי דעות ביננו אם זה בנושאי גברים או אינטרנט וכו'. לפעמים אנחנו חושבות שקידוש ה'- זה בעיקר מה יאמר או יחשוב החילוני…. אבל לא! יש מקום גדול לקידוש ה' שאת עושה דווקא בתוך החברה שלך… 

אני חושבת שבסופו של יום, מעשים מהסוג הזה משדרים גם לסביבה בחוץ- שכן, אנחנו במלחמה האחרונה, ויצר הרע קיים אצל כולם. לא נולדנו מלאכים- וכדי להגיע לשם, כדי להגיע להיות אנשים של צורה, אנחנו כל רגע ורגע עושים עבודה, עבודה עם עצמנו ועם החיים שלנו. הם קולטים גם את מה שבין השורות, לא רק את מה שאמרת או לא אמרת. ואז אם את עובדת בכזו סביבה מעורבת יצאת עם רווח כפול, קידוש ה' אמיתי שבה מתוך אמת פנימית ועבודה עם עצמך בכל החזיתות- מבית ומחוץ!!!!!!

וואו! אני מתרגשת!!

מזדהה עם הסיפור, אצלי הסיפור דומה אך שונה, לאחרונה עברתי למקום עבודה חדש. מקום העבודה הקודם היה עם בנות חרדיות איכותיות ויראות שמים, וגם המקום החדש עונה על אותה הגדרה בשינוי קל… במקום הקודם השימוש באינטרנט שלא לצרכי עבודה היה די מחוץ לתחום, בעיקר לא דיברו עליו בריש גלי…

עכשיו במקום החדש בנות באמת מצוינות, אבל כאב לי לראות בערב שבועות את כל הקישורים בצ'אט לעוגות גבינה… לשמוע אותן מספרות על צפיה בהלוויה של מרן הרב גרשון אדלשטיין… חיפושים שערכו בענייני רפואה… לא יודעת אם להגיד שזה אסור או לא.. ובכל אופן לא כדאי- כי גדולי ישראל התירו אינטרנט מסונן לצרכי עבודה בלבד….. קצת קשה לי במיוחד כי אני חדשה..:)

אמרתי בדיוק אתמול לעצמי שאני צריכה לחזק את עצמי ב"ויגבה ליבו בדרכי ה'…" והנה בהשגחה פרטית מופלאה שלחתם את הסיפור הזה דווקא היום…. תודה רבה!!! מחזק אותי בהחלטה… חזקי ואמצי!!

וואו! ממש התרגשתי ממך!

אני עובדת בצוות שכולם חילונים, הרוב נשים אבל יש גם גברים. חוץ ממני יש רק עוד אחת חרדית. אבל היא שונה ממני מאוד בהתנהלות בצוות. היא מדברת עם כולם, גם עם הגברים, צוחקת בקול, זורמת בדיבורים שלהם, קוראת להם בשם, וכו'.

אני מרגישה שהיא כביכול היתה מעדיפה להיות לא חרדית. היא מתחנפת אליהם וכו'. מבחינת הלבוש היא נראית מאוד צדיקה, אבל בהתנהגות לצערי לא. לעומתה, אני מאוד שומרת על עצמי. לא קוראת לגברים בשם, לא מדברת, לא מתערבת ולא מתרועעת איתם. אין ביני לבין החרדית השניה שום קשר. למרות ששתינו החרדיות היחידות בצוות. אני מרגישה שלא נאה לה להיות איתי בקשר, כי אני מתנהגת בצורה שמורה יותר. ולי לא נעים להיות איתה בקשר כי מאוד מפריעה לי ההתנהגות שלה, החנופה שלה אליהם וכו'.

בסופו של דבר יוצא שאני מאוד בודדה בצוות. ולכן אני כל כך מבינה אותך ומעריכה אותך!!!

וואו זה כ"כ עצוב….. ממש קראתי את זה עם דמעות בעיניים…. לפעמים אפילו עוד יותר קשה מול נשים חרדיות, כי מישהי חילונית אני יודעת שאנחנו שונות ויש לנו דרך חיים שונה. אבל כשזה נהיה מישהי שהיא כביכול הולכת בדרך חיים כמו שלי(ובאמת כל כך לא!!) זה מאוד מאוד מבלבל….

תהיי גאה בך שאת משתדלת בכל מאודך לעבוד את ה' ולהיות הכי שאת יכולה- חרדייה, חרדה לדבר ה', ושומעת לקול גדולי ישראל שמזהירים כמה זה מסוכן וכמה קלקול זה מביא. שלא לדבר על איכות החיים ושלוות הנפש. (בתור אחת שזכתה לצאת מזה והיום מחזיקה טלפון כשר ומאושרת בזה (בכל המובנים:)) ממש מעריכה אותך….

מדהימה שאת! מזדהה עם מילותיך, זו הגאווה שלנו להיות בחלק השפוי של החיים האלה, זו גאווה של ממש!

לא מזמן שמעתי הרצאה של הרב פ. ארלנגר שאמר- כי היום עיקר העבודה שלנו היא לעבוד את ה' בגאווה יהודית, כי אנחנו שפויים ונורמלים, שזו גאווה מותרת ואפילו חייבת.

לדוגמא אצלי -מי שלא בעניינים היא דווקא לצד החילוני, ואני מרגישה גאווה לומר- אני לא מכירה/לא ראיתי/ צפיתי/אין לי בבית וכו'… הדברים מתקבלים בהבנה מלאה כי הם יודעים שיש הבדל- היא חרדית ולכן חייה שונים,

מבינה את המקום שלך לגמרי, כלפיי חוץ תחת הכותרת "חרדים" יש כל כך הרבה סוגים וגוונים, ובדיוק שם לתפוס עמדה וקו חזק זה הרבה יותר קשה. ה' איתך, חיזקת אותנו מאוד!

סיפור מרגש ויפה! כמה טוב לשמוע על מישהי שברור לה שלא!! מחזיקים את הדבר הזה!

האמת היא שגם בעיניים של עולם הזה המתבונן רואה כמה מאושר האדם שחי בלי זה, וכמה מי שכן מחזיק את זה, בד"כ לאט לאט עובר שינוי סמוי: מאבד אחוזים בפרטיות, יכולת קשב, ריכוז וסבלנות, רוגע וחיות ועוד ועוד.

ברור שלעבוד בסביבה שכמעט כולן כאלה זה אכן ניסיון, ואשרייך שהשכלת להבין ולהרגיש שאת יותר!! וכמו שאמרת זה הקרין על הסביבה! ככה עושים קידוש ה'! תודה לשמורה על החיזוק!

אהבתי את שלוש שורות ה'סלשים' שלך… פשוט הגדרות קולעות (והוסף את היותר גרוע מהמיותר…)

לפעמים אנחנו כבר כל כך מבולבלים. ברור לנו שדרך החיים שלנו, כלומר, של התורה, היא הדרך הנכונה והאמיתית. הבעיה היא שאותם אלה שחושבים אחרת מצליחים ליצור סביבנו אווירה של פחות, על אף שזה צריך להיות בדיוק הפוך. והם רבים, ואנחנו מעטים.

אמנם לא חנוכה עכשיו אבל משום מה זה מה שהסיפור הזה הזכיר לי. מעטים מול רבים, חלשים מול חזקים… הניצחון שלנו הוא הלב. כשננצח את ההרגשה המזויפת שיוצרים סביבנו, נרגיש כמה אנחנו באמת שווים בעיני ה' (וגם בעיני עצמינו), נדע שהמעטים נצחו. על הגבורות. ועל המלחמות. בזמן הזה.

חזקי ואמצי! מעריכה מאוד את השיתוף והאומץ!

צריכים להיות חזקים מאוד מבפנים בשביל לכתוב ולשדר את מה שכתבת כאן ויחד עם זה להמשיך לחזק את עצמנו כל יום מחדש.

אצלנו המשרד עבר לאחרונה למגדל משרדים על כל המשתמע מכך. אני עולה במעליות ונכנסת לבנין ואומרת לעצמי- אני כאן, נראית כמו שאני ולבושה כמו שאני- מקדשת שם ה' בכל רגע. משפט שראיתי לאחרונה ודיבר אלי: מעלה גדולה למות על קידוש ה', אבל עוד יותר חשוב ויקר זה לחיות על קידוש ה'.

כואב לי על כל החולין מסביב… ויחד עם זה מתפללת לביאת משיח צדקנו "למען יכירו וידעו כל באי עולם"…. הלוואי שכבר יבוא

וואו, אני אף פעם לא מגיבה, הפעם לא התאפקתי. זה כל כך אני!!! הנקודה הזו שלהיות היחידה ללא מכשיר. מצד אחד לא להתנשא, הן כולן כביכול כמוני, ומצד שני להבהיר שאני לא שם.

חושבת שזה אפילו מעצבן אותן, במה את יותר מאיתנו? וטורחים להדגיש לי על פרויקטים שלא קיבלתי כי לא שייך ללא ווטסאפ (גם על המחשב אני לא מעוניינת). לפעמים אני חושבת להישבר שאולי אני באמת קיצונית מידי, אבל כשאני רואה את מה שקורה מסביב- כ"כ ברור לי שזה לא אני. תודה על החיזוק!!! הגיע בדיוק בזמן

וואוו ממש מחזק כי גם אני באותו מצב. גם אצלי במחלקה כולם עם ווצאפ ומעודכנים אונליין בכל מה שזז חוץ ממני! אמנם הם לא מכריחים אותי להחזיק מכשיר לא כשר אבל… הם הרבה פעמים מנסים לשכנע אותי לעשות ווצאפ וזורקים משפטים כמו "מה הבעיה בזה" או "איך תהיי מעודכנת?"

זה נורא קשה להרגיש מחוץ לעניינים. נתן לי הרבה כח להמשיך במצב בקיים ולא להתייאש כי כמו שהסתדרתי עד עכשיו (שנה אני שם), ככה אני אמשיך להסתדר ותמיד לזכור שה' זוכר אותנו ומקבלים על הכל שכר. תודה רבה על השיתוף

כ"כ נכון, אני גם עובדת בסביבה דומה, אצלנו הסיפור עם חסימה, אני ועוד אחת ב"ה עם חסימה לעומת האחרות…

הפריע לי שמצאתי את עצמי מרגישה נחיתית לידן. היו כבר כמה פעמים שנתקלנו במלא בעיות, במיוחד בהתחלה, ובטכנולוגיות חדשות, וכמובן שהכי קל להאשים את הסינון… הסיפוק מגיע כשמגלים שלא כל הבעיות קורות בגלל החסימה:)

מחזיק אותי במיוחד "ואל יבוש מפני המלעיגים עליו בעבודת השם יתברך" ואני מרגישה זכות עצומה שאני שמורה ומוגנת!! תודה על השיתוף והחיזוק!

מזדהה איתך המון!!! ואפילו אותי שואלים: מה, אין לך ווצאפ? בפליאה, ואני עונה להן.. לא!

מה אני צריכה את כאבי הראש האלו אחרי צהריים מהורי התלמידות. וכל יום יש להם סיפור חדש- איך ההורים ענו להם ודיברו בצורה כזו או אחרת… ואני מאושרת! אין לי אף אחד על הראש אחרי צהריים- מי שצריך, שיתקשר. שידבר כמו בן אדם, ואז גם השיחות נראות אחרת ומגיעות להבנה!!!

שיהיה לכן המון כח לכולן!!!! תתגאו בזה תמיד.. ואל תתבישו, תענו עם כל הגאוה כמוני, ב"ה אין לי!!!!

וואו כל הכבוד! כמה צריך לחזק את עצמנו על החיזוק הפנימי שאנחנו הגאות שלא בעניינים… ולפעמים זה קשה מאד… במיוחד אם זה במשפחה… ורק אנחנו לא מעודכנים מה קרה, ומה נעשה… (דברים מאד משמעותיים מתקשרים /שולחים במייל…אבל אז כשמדברים בחזרה שומעים שהדברים השתנו עוד 10 פעמים…)

זה קשה.. אבל ההרגשה הפנימית שאנחנו אלה שעדין מחזיקים בחבל חזק חזק….. מחזקת את ידי כל מי שמחזיקה בחבל והסביבה שלה קצת פחות….

יישר כח כל החיזוקים!

רציתי לשתף שגם אני במצב דומה. התחלתי יחד עם קבוצה חרדית במקום עבודה חילוני לפני 13 שנים. במהלך הזמן חלו כל מיני שינויים ותכל'ס היום אני בצוות שלי היחידה עם טלפון כשר. (רמות דת שונות אבל כולן חוץ ממני עם סמארטפון).

כל העדכונים בצוות- גם הטכניים, נעשים דרך הווטסאפ. הרבה פעמים אני מפספסת דברים חשובים. (כמובן גם מרויחה התנתקות מכל שאר השטויות כל היום.) אז באמת לא תמיד זה קל ויש בהחלט תחושה של בדידות ונטע זר. אבל אני חושבת שזו צריכה להיות השאיפה, ואם אני ארגיש שם מידי היימיש זה כבר מראה על בעיה!!

משתדלת למלא את עצמי בחברה במשפחה, בקהילה, בשכנות- בקשרים עם נשים כמוני וכו'.

אני רוצה גם לציין שלמרות שלמנהלת שלי אין לה בכלל קשר לדת, וזה מקשה עליה שהיא צריכה לזכור לעדכן אותי בנפרד בדברים חשובים, מעולם! לא נאמרה לי מילה או רמז על רצונה שאעבור לטלפון עם וואצאפ! אני יודעת שהיא בחלט מיוחדת ונדירה ומודה לה' שחסך לי את ההתמודדות מולה.

תהיי חזקה מבפנים, ולבסוף זה ישדר החוצה.

בהצלחה לכולן- זה הניסיון האחרון לפני ביאת המשיח ולשמורה יש חלק גדול בכח שניתן לעמוד בניסיון הזה!!

סיפור מתוק!! ומחזק! תודה!!!

שיתוף קטן: מאז שיצאתי לשוק העבודה, יוצא לי הרבה לרצות להיות מדויקת… לבחור נכון ומדויק, להרגיש גם דברים עדינים, לדייק את התגובות והרצונות שלי… אתן יודעות למה הכוונה:)

אחד התחומים שאני צריכה בלי סוף 'לדייק לעצמי' זה מול עובדות או חברות שאינן כמוני בעניין כזה או אחר – זה להרגיש שבחרתי באיכות חיים אמיתית (ציטוט מהסיפור…) ובהחלט להיות גאה בה!

ומצד שני לא ליפול לתחושת עליונות (אוי כמה שהיא ממכרת…) 

לפעמים זה ממש לאחוז חבל בשני קצותיו..

חיזקת עד שיורדות לי דמעות! כ"כ מזדהה עם התחושה, הרגשות שמלוות אותי יום יום שעה שעה. אני עובדת בצוות של מעל 30 איש, רובם לא יהודים…אבל יש 2 חרדיות ולא עם נייד כשר… לצערי…

מרגישה כ"כ מחוץ לתמונה, לא מחוברת ולא קשורה למחלקה…. אבל משתדלת כל יום מחדש להרגיש מחוברת לד' ועושה את רצונו באהבה הרבה בזכות החיזוקים של השמורה….

אז תודה תודה רבה תמשיכו לתת כח ועוצמה להיות יהודיה כשרה עם עוצמה ‫

וואו. מדויק ומתאר את ההתמודדות שלי. ממש כך, כל החרדיות סביבי מתנהלות כך.

הדבר היחיד שקשה לי זאת התחושה שאני לא מקודמת או לא מעיזה להתקדם לתפקידים בכירים יותר רק מהפחד ש… ידרשו ממני להיות מחוברת ומכותבת (וברור שידרשו כחלק מדרישת התפקיד)

זאת התמודדות קשה אף יותר מאשר ההתמודדות עם החרדיות… הן כבר התרגלו (אה.. אין לך… לא ראית…) תודה על העלאת נושא חשוב זה. המשיכו ועשו חיל!!

יפה מאד. כל הכבוד. תמשיכי כך! אנחנו איתך. חשוב לשמור על זה.

אצלי בעבודה גם לא מבינים למה אני בפלאפון הקטן וה"לא חכם", כי ביקשתי מהם שמה ששולחים בווטסאפ הקבוצתי למתכנתים שישלחו לי במייל.

"את גדולה, את לא ילדה קטנה ו"את יכולה לבחור" מה לראות ומה לא," כך אומרים לי. אמרתי להם – אני בוחרת לא להשתמש..

מחזקות את ידייך ושבמהרה נזכה לגאולה השלימה בחסד וברחמים.

לי יש מכשיר חכם, כמובן מוגן (של נתיב). גם כי אני לקוית ראיה וגם לצרכי עבודתי. אבל עדיין הרגשתי הרגשה של קנאה. באחת שעומדת על עקרונותיה.

למרות ששבוע שעבר זכיתי בגבורה לפרוש מקבוצה משפחתית בווצאפ. וב"ה אין לי קבוצות. אבל עדיין, זו זכות להיות בלי הדבר הזה. יישר כוח על החוזק. בזכות הסיפור מורידה 15 דקות ביום בלי נדר.

אני מרגישה בדיוק את אותו הדבר: איך יכול להיות שאני חרדית, מרגישה הרגשה לא נעימה בזה שאני מחזיקה פלאפון לא כשר, בעוד שרוב חברותיי החרדיות עם סמארטפונים ווצאפים ותמונות?

תהיי גאה בעצמך, את אלופה!!! אשרייך ואשרי מי שזוכה להחזיק פלאפון כזה, זה מראה בדיוק את היראת שלנו כלפי בורא עולם היקר שלנו שהוא הבוס של כולם!!!!

לגבי הסיפור בקומה זקופה. חייבת לשתף שכל ענין הווטסאפ ממש לא פשוט ולעיתים 'שמורה' נותנת לי הרגשת נחיתות ממש….

אני כיום בעבודתי זקוקה למכשיר (או טאבלט בשביל הנראות). הרי כיום, בתפקידים מסוימים בעמדות מפתח, הוואטסאפ הוא כלי עבודה לכל דבר ועניין. וכשאני קוראת סיפורים על גבורה שלא משתמשים זה לפעמים כ"כ מרפה…. אז לקחתי טאבלט בשביל הנראות, והוא כמובן לא יוצא מהתיק ברחוב, ולא שם אני עונה לשיחות….

הרי אם נחשוב רגע מה הבעיה עם מכשיר כזה? או יותר נכון, הבעיה היא איתנו….. אנחנו מרחיבות את השימוש בו לדברים שאינם עבודה וממילא הוא מחריב…. הרי זה בדיוק אותו דבר עם האינטרנט- הוא כלי עבודה כל עוד השימוש בו הוא לעבודה. ברגע שהוא מקום לקניות, לבילוי, למשחק- אז הוא פסול.

לא רוצה לקרר חלילה, אבל אם אנחנו לא מצטרפות לקבוצות ועדכונים, אם סרטון שנשלח לא נפתח ולא מקבל יחס- מנסיון! אנשים לא שולחים למי שלא משתף פעולה וממילא הכלי חוזר למקומו ולגודלו הראוי לו.

אולי אפשר להביא סיפורים שמחזקים את המקום הכ"כ עדין של אילוץ להשתמש ושמירה על גבולות יראת שמים…. ואגב, ברור שמי שזוכה ולא צריכה להתלכלך בנגיעה במכשיר כזה- היא גדולה מכולנו…. זה פשוט. תמשיכי להצליח!! ולהיות ענקית!!

אז באמת מה שאני עושה זה השתדלות מקסימלית בעניין העבודה, לעשות את כ-ל השעות! זה מאוד מאוד קשה לי כי לא הייתי רגילה לזה לעשות את כל השעות...

קשה לי לשמוע ניסוחים כאלו. מישהי מאיתנו יכולה להחליט מי שווה יותר ומי פחות?? יש כל כך הרבה מדרשי חז"ל על אנשים שנראו כפחותים והתגלו (לעיתים רק לאחר פטירתם) כגדולים שבגדולים..

רוצה להגיב על משפט שממש צרם לי: "נכון שאני שונה, אבל שווה יותר! עקרונית יותר, חרדית יותר."

קשה לי לשמוע ניסוחים כאלו. מישהי מאיתנו יכולה להחליט מי שווה יותר ומי פחות?? יש כל כך הרבה מדרשי חז"ל על אנשים שנראו כפחותים והתגלו (לעיתים רק לאחר פטירתם) כגדולים שבגדולים (למשל בזכות כיבוד אב ואם, שמחת חתן וכלה וכו' וכו'), כך שלהכריז- אפילו בעיני עצמי- שאני שווה יותר, ולא משנה למה- זה פשוט לא יהודי, לא תורני ובוודאי לא מראה על איכות יתירה.

יש משהו די שטחי ורדוד דווקא בלהחליט, על סמך מעשה מסוים, שאני שווה יותר מאחרים, כשאין לי מושג מאיזה מקום הם באו, מה ההתגברויות וההתמודדויות שלהם, ובמילים אחרות- מהי נקודת הבחירה שלהם.

עם זאת!! כמובן שגאוות יחידה היא חשובה ונצרכת, ממש ברמת ההישרדות הרוחנית שלנו. ולכן, אני רוצה להציע גישה קצת יותר מורכבת, קצת פחות שחור ולבן- להפריד בין המעשה לבין העושה. כלומר: ברור ומובן מאליו שיש דברים שאני עושה, שהם איכותיים ונעלים יותר ממה שאחרים עושים. אני בהחלט יכולה להתגאות ולשמוח בדרך החיים שלי, שהיא שמורה ומהודרת יותר, וכו'.

עם זאת, האם זה הופך אותי בכללותי לאדם איכותי וטוב יותר מאחרים?? בכלל לא בטוח….. חשבונות כאלו- הם פשוט לא התפקיד שלי!!! בואו נשאיר קצת עבודה לריבונו של עולם… בתקווה שהועלתי…. ‫
***

ו….. ממש סליחה אם הייתי חריפה מדי. ודאי שלא התכוונתן לכל המשמעויות שייחסתי לכן מתוך סערת רגשות. רק רציתי להעיר/ להאיר על התכנים שעלולים להשתמע, שלא בכוונה תחילה.

קראתי תגובה אחת שנגעה אליי. "לא יודעת אם זו הפלטפורמה, אבל הזדהיתי מעט עם אחת התגובות: “תרשי לי לשתף אותך דווקא ממי שהיא לא שם. תודה לה’ ביתנו בית של תורה ועבודת ה’ אך בעלי לא יושב ולומד בכולל, למרות שכמוך, זה היה חלום חיי…”אמנם בעלי לא יצא לעבוד ב”ה, אבל יש נקודות השקה בין התגובה שלה אלי. הייתי שמחה אם תהיה במה, של כאלה ששאפו כל חייהן לבעל שקדן ושטייגניסט שישב וילמד כל חייו, ויחיה רק בעולמות עליונים… אבל בסוף זה לא כך. "

אני גם מרגישה ככה. כן, בעלי ברוך השם יושב ולומד בכולל, אבל זה בינתיים. כמו כולם חלמתי על בעל שכל מטרתו ושאיפתו וחלומו הגדול, זה להיות יום שלם סביב לימוד התורה. הקב"ה מנהל את הדברים כמו שנכון לנו, גם כשבעיניים שלנו קשה לראות את זה. אבל זו אמונה שחייבת חיזוק. זה קושי יומיומי לקבל את המציאות האחרת, כמו חלום שהתרסק.

אני מנסה לחזק את עצמי שהתורה היא חשובה, גם כשהיא רק חלק מהיום, וגם כשהיא משולבת בעבודה. ולכל בית יש את הדרך בעבודת השם שלו. ממש חיזק אותי המשפט שכתבה אחת הנשים בתגובות, בשם הרב שטינמן: "תגיד לבת שלך שכל דקת לימוד שווה נצח נצחים, כמה שהבחור ילמד זה שווה לאין שיעור." כי במסלול חיים כזה צריך לזכור את הערך והעוצמה של לימוד התורה, גם כשהוא נמדד בדקות.

אני חושבת, בגלל ההבנה שיש עוד נשים שהקב"ה ייעד להן כזה מסלול, שיהיה חכם שמישהי תרים את היוזמה, ליצור איזו פלטפורמת חיזוק, לנשים שהן אברכיות בנשמה, שמעריכות את הבעל על התורה שבו, גם אם היא לא תופסת את כל היום כמו שהן היו רוצות. להבין מה זה בית של תורה אמיתי, ומה האחריות שלה בסיפור הזה.

שלום לכולן, ראשית חייבת להודות על התוכן המיוחד בכל הפלטפורמות.

לעניין מסלולי הלכה בקרן פנסיה, כדאי מאד לכל אחת לבדוק באופן אישי מול רב מוסמך לעניין. (אני אישית בדקתי עם הרב שפרן שידוע כמומחה בדיני ממונות), לפעמים הלחץ נובע מחוסר ידיעה, דברים השתנו ונבדקו מאז נפתח "מסלול הלכה". יש הרבה מאד קופות בכל חברה שקיבלו חותמת הכשר, ממגוון גופי כשרות, ויש רבנים שפוסקים היתר באופנים מסוימים להשקיע גם בכל המסלולים הכלליים.

לכן באמת חשוב לבדוק מול גופי הכשרות/ רב מוסמך שמתמחים בכל הדקויות, וכמובן מול קרן הפנסיה, ולא להיבהל רק מחוסר ידיעה…

לתשומת לב, יש להחתים את המעסיק על אישור להעברת כספי הפיצויים למסלול שאינו ברירת מחדל, לכן מי שמעוניינת להעביר מסלול צריכה לוודא שכל רכיבי הכספים עוברים כפי שביקשה. אם יש שאלות ספציפיות- אשמח לעזור.

לגבי התגובות על הטרמפים.

רציתי להוסיף עוד כיוון להסתכל על הדברים (גם בתור אישה שלא נוהגת): החסד שאישה עושה כשלוקחת טרמפ הוא לא ברור מאליו. גם לבית האישי שלנו אנחנו לא נותנים לאנשים להיכנס תמיד.

כדאי לזכור- רכב, כמו כל רכוש אישי הוא חפץ שאדם שילם עליו. יש לו בלאי, תוספת הכבדה ועצירות עולות בדלק. שלא לדבר על טרחה וזמן, ועל נשים שמבקשות שיחכו להן. וכמובן כל זה לפני מי שרוצה להיות משוחררת ליסוע בפרטיות / לשנות מסלול באמצע הדרך.

מודה בחום לכל בעלות ברכבים שעושות איתי המון את החסד הזה, מפקירות את זמנן הפרטי לטובתי, מווותרות על הפרטיות של מראה הרכב שלהן, (מתנצלות על הטישו שהילד השאיר!), מוציאות למעני כיסא תינוק, עוצרות, מחכות, סבלניות, ועוד עוד. יודעת שלא מובן מאליו. אשריכן!

לגבי כל אלו שכתבו על קרנות פנסיה- זה נכון גם לגבי קרנות השתלמות, קופות גמל וחיסכון לכל ילד שצריך לבדוק שהם כשרות.

אבל שמנה לב- יש כיום הרבה מסלולים אחרים שיש להם כשרות מהודרת, לעיתים אפילו יותר מהמסלול שנקרא "מסלול הלכה" באותה חברה, (שכל אחת תברר על איזה גוף כשרות הם סומכים בנוגע למוצרים פיננסיים), והמסלולים האלה הרבה פעמים משתלמים יותר- תלוי כמובן למי ומתי וכו'

אפשר לראות רשימה לדוגמא כאן או לברר מול נותני הכשרות (גלאט הון, תשואה כהלכה, בד"ץ העדה החרדית)

לשדר חוזק ושלמות פנימית, כי יותר ממך- הן יודעות שאת נוהגת כראוי! גם אני ביקשתי בעבודה (הנהלה חרדית לגמרי, במקרה) פלאפון כשר לטובת זמינות עם העובדים שלי. וכאשר עובדות נוספות מסתובבות עם האישי הכשר והשני הלא בדיוק… (של העבודה, אלא מה) אני גאה להסתובב עם 2 פלאפונים כשרים לבית ולעבודה..!!
***

לחזק מחזיקות מכשיר כשר ואולי כדאי שעוד ינהגו כך: כשאני מבקשת למצוא נותנת שרות (מאפרת, צלמת אדריכלית וכו') מתוך הציבור שלנו אני מחפשת דווקא בעלת מס' כשר. לא מדברת על מקצועות שלוקחים מבחוץ, אבל אם אני לוקחת חרדי- שמחה לתמוך כשיש לי אפשרות.
***

מדהים! מכירה את התחושה הזאת שמסביב כולם "בעניינים" מנסיון- ככל שברור לי שאני לא יעשה את זה. ואני חיה חיים יותר איכותיים ומחוברים אלי ולמשפחה. יותר קל לי מיום ליום גם כשאומרים לי "מה אין לך וואטסאפ? אין לך סטטוסים? איך את מנהלת ככה עסק?" ‫

***

משקף התמודדות של כל אחת עם טלפון כשר כשסביבתה החרדית עם שאינו כשר. לא חייבים את הסוף הנחמד- מספיק החיזוק העצמי מבפנים שאני טיפוס יציב שומר על עקרונות ולא מפסיד, הרי המכשיר הזה לא מביא אושר לבעליו אלא ההיפך, גם אם זה נראה חיובי כלפי חוץ.

***

וואו!! את גדולה וחזקה!!!! להיות חזקה, עקרונית, גאה מול חברה רדודה שהיא חרדית זה קושי גדול מאד!!!! קל לנו להיות חזקים ועקרוניים כשמדובר בחילוניות שלא מבינות וכו'… כשההתמודדות היא מול חרדיות לכאורה כאן הקושי מתעצם!

***

את לא יודעת למה כל אחת מחזיקה טלפון, ואיזה סינון יש לה בהוראת רבותיה ומה היא עושה עם המכשיר. הניסוח של הסיפור היה מוקצן. זה כמו לכתוב שכל בעלת טלפון כשר כל היום רק מדברת לשון הרע ורכילות עם המכשיר.

***

הרעיון יפה אבל אופן הצגת כל מי שלא עונה להגדרות "הצדיקות" (ק בשורוק) של הכותבת- לא ראויה בעיני וחוטאת למסר ‫

***

סיפור מיוחד ממש חיזקת אותי, (התמודדתי עם סביבה קודמת בעבודה הקודמת שלי והיה ממש לא קל) היום השטח הזה כל כך אפור שצריך הרבה חיזוקים בנושא ולהבין שאנחנו באמת גדולות מהחיים אפילו שמסתכלים עלינו ההיפך ‫

***

וואוו, מדהים! מחזק מחזק מחזק!!!! ממש העצים בי את הידיעה החשובה שאנחנו במקום הטוב, הטהור, השמור והכשר- המקום הכי טוב בעולם!!! למרות שפעמים רבות זה לא נראה כך… העצמת הידיעה גורמת לי לזקוף קומה!

***

אני נהנית כל שבוע מחדש מהסיפור, סיפורים מרגשים במיוחד:)

***

וואו כמה שאני מזדהה איתך, אומנם לא במקום העבודה אלא בחברה ובסביבת המגורים. בתחילה היה קשה, אבל כפי שכתבת פיתחתי את הגאוות יחידה שלי וב"ה זה עובד. אשרינו מה טוב חלקינו

***

אשריך!! נתת לכולנו כוח!! רוצה להגיב גם לסיפור שהרב גרשון אדלשטיין אמר "תגיד לה שאנחנו מעריכים" זה נתן לי המון כוחות פיזיים ונפשיים בנושא מסוים בעבודה, אשריכם!!

***

את גיבורה!!! זה הרבה יותר קשה לעבוד עם כזאת סביבה מאשר לעבוד עם חילונים… אני ממש מעריכה אותך! וזה כ"כ נכון לחזק את עצמנו מבפנים- כי אם אין אני לי… אשריך!!!

***

ממש מחזק וגם כל כך נכון, כשאת בסביבה שונה ממך את מרגישה פחות, ובאמת צריך חיזוק פנימי ומומלץ שיעור קבוע- אפילו בשמיעה בטלפון, וגם קריאת ספרים למלא את העולם הרוחני

***

סיפור מחזק ומרגש. נותן כח ומלמד, לעצור ולא להיסחף אחרי כולם! אפילו שלצערנו את מרגישה שונה, אזרי עוז, והמשיכי בדרכך, מחיל אל חיל! בהערכה.

***

השבוע נהניתי מהסיפור במיוחד!! כ"כ הרבה פעמים יש התמודדויות דווקא בין החרדיות על צניעות וכו' ואז קשה שבעתיים תודה על החיזוק!

***

כל הכבוד, באמת לא פשוט ההרגשה הזאת, שתמיד נזכה להיות מוקפים בחברה כמונו..:)

***

מרגשת את!!! הרבה כח וסיעתא דשמיא!

***

איזה יפה!!! וואו מחזק! איזו גדולה!!!

***

כל הכבוד לך עלי והצליחי, גאה בך!

***

סיפור מאד יפה ומתאים בדיוק לי

***

מרגש!!! כל הכבוד!!! מזדהה

***

ממש מרגש, אשריך!

***

מדהים וממש מרגש

***

גאה בך!!!!

מצטרפת לאלו שביקשו במה למי שהבעלים שלהן לא לומדים כמו שהן חלמו והיו רוצות… לא יודעת כמה והאם בכלל אפשרי במסגרת הזו של שמורה, אבל אני מניחה שזה רלוונטי להרבה מאד בנות. אז אם תמצאו בכל זאת איזו דרך זה יכול ממש להועיל, כי זה נושא שלא מדברים עליו כמעט. תודה רבה על כל הפעילות ובעיקר על הסיפורים! ‫

***

בעקבות הסיפור על הרב אדלשטיין בבקשה תחזקו גם נשים שאין להן מישהו במשפחה שאומר מילים כאלו… וצריכות להעריך ולחזק את עצמן ע"מ לשרוד בעבודה

***

הסיפור מיוחד! מרגש לראות איך כל אחת מהמקום שלה מתחזקת ומחזקת את כולנו. אשרייך!!

העריכה – מדהימה! כיף לקרוא את הסיפורים בכזה ניסוח מתוק… תודה