אני יודעת שאתן פותחות את הסיפור בציפיה למצוא בו משהו בניחוח פורים, משלוח מנות, מסיבות, תחפושות וכו' אבל הפעם אני רוצה לשתף אתכן דווקא במשהו מאד לא מחופש…. במי האני הכי אמיתי שלי:)
אני עובדת בחברת הייטק גדולה. כחלק מתחום עליו אני אחראית, היתה לי פגישה עם מנכ"לית וראש צוות של חברה שנותנת לנו שירותים. הפגישה התנהלה ממש טוב, היה חשוב מאד למנכל"ית שנהיה מרוצים מהשירות שלהם, ולעמוד במפרט הדרישות הגבוה שהצבנו להם.
בסיום הפגישה ליוותי אותן לכניסה לבנין החברה, ובמעלית דיברנו על העבודה הרבה בפרוייקט. המנכל"ית אמרה לי: "בטח את חוזרת הביתה וכל הזמן חושבת על העבודה, ומה אפשר עוד לשנות ולקדם".
תתפלאי לשמוע, אמרתי לה, אבל ממש לא. אני באה הביתה, שוכחת מהעבודה. זה הזמן שלי עם הילדים והבית. נכון שלפעמים אני עובדת שוב בערבים לאחר שהם ישנים ובעלי יוצא, אבל בזמן שאני איתם אני איתם.
ואני אסביר לך גם איך זה, הסולם ערכים שלי פשוט שונה. בסולם הערכים שלי יש קודם תורה, אחר כך משפחה, ואחר כך עבודה. וגם העבודה לא עומדת בפני עצמה, אלא היא אמצעי לתורה ולמשפחה.
הן הסתכלו עלי בפה פתוח ולא הצליחו להגיב, הן לחלוטין לא ציפו לכזאת תשובה. בעינהן הייתי נראית להן קרייריסטית, שאפתנית. לשמוע ממני שהעבודה היא לא מקום ראשון, גם לא שני והמקום השלישי גם הוא בחסד, לא עומד בפני עצמו… המעלית הגיעה אל הפתח ונפרדנו לשלום.
כעבור שבועיים מתקשרת אלי המנכ"לית להתעניין בשינויים שנעשו בעקבות הפגישה, ואז היא מוסיפה: עכשיו אני אצל הבן שלי, שומרת על הנכדה. היא לא מרגישה טוב וכלתי צריכה עזרה. את יודעת, המשפט שאמרת לי במעלית לא עוזב אותי: קודם תורה, אחר כך משפחה, ואחר כך עבודה.
הפעם נשארתי אני עם פה פתוח…
האמת, שממש אין לי קשר חברי איתה. לא רואה בכלל את התפקיד שלי לחזק אותה, בפרט לאור המשפט החזק שהבאתם מהרה"ג ר' דוד כהן שליט"א: בעבודה רק קשרי עבודה, גם לא לעסוק בקירוב. אבל פה נדהמתי לראות כמה השפיעה עליה התגובה הספונטנית שלי, בלי לפתח שיחת עומק או דיון עקרוני.
את הקרדיט של הסיפור אני חייבת לכן, שמורה. לסיפורים השבועיים, לעיתון החודשי המרתק שממלא אותי בכל כך הרבה תובנות וכוחות, וגם ליקיר לי, שדייק ומיקם את הלב שלי בסולם הערכים.
וכל מעשי תוקפה וגבורתה של שמורה, ופרשת נשותיה המושפעות ממנה, הלא הם כתובים על ספר דברי הימים לסוף האלף השישי.
אז תודה לכל אחת שהיא חלק מהקהילה החזקה והמעצימה הזאת!
