לתגובות הקוראות
שלום, שמי מיכל.
אמא לשישה במשפחה הגרעינית, ועובדת הייטק במרחב הציבורי.
חוץ משפה חדשה ומושגי יסוד שהקנתה לנו הקורונה,
ומלבד מבחני האמונה ובטחון, החוסן הנפשי והתפקוד ההורי שהיא מעמידה אותנו,
היא מזמנת לפתחנו דילמות מאתגרות.
הייתי שמחה לשמוע את חוות דעתכן בנוגע לאחת מאלו –
עם פרוץ ימי ההגבלות שהובילו לסגירת הלימודים ולסגירה בבית בכלל, עברנו לעבוד מהבית.
ברוך ה', לאורך כל התקופה לא יצאנו לחל"ת, ושולחן העבודה שלי הכיל, בין היתר, צבעים ולורדים, דפי עבודה ומחברות, קליקסים ופליימוביל, וגם מחשב.
הימים היו אתגר לא קטן, והשמירה על סבלנות ומורל גבוה היו אתגר ממש גדול, אבל גם אחרי השקלול של שעמום שמביא למריבות, ועוד כל מיני תסמינים פחות נחמדים שקורים בכל מיני משפחות בהסגר – אחרי הכל היתה תקופה נפלאה.
אמא בבית, עם הילדים. השוקו של הבוקר, הארוחה של הצהרים, והתנהלות חיים בהילוך רגוע. כמעט פסטורלי, אם לא נתחשב בנסיבות.
כל זה היה מכורח המציאות.
מהיום בו הודיעו על פתיחת שערי מוסדות הלימוד והחזרת התחבורה הציבורית, היה ברור לי ולבעלי שמקומו של האינטרנט אינו בבית.
חשוב לנו לשמור על איכות חיים, וזה תנאי בסיסי מבחינתו להגיע לכך. לא מדברת על אסור-מותר-ראוי-כדאי, זה ענין של רוגע, שלווה, אוויר נקי, בית שמור יותר ומוגן. פשוט איכות חיים.
אני יודעת שהכלי הזה מושך מאד, ובפרט בימים כאלו שכל חנות שמכבדת את עצמה פותחת סניף בפורמט וירטואלי, ויש ב'זום' המון הרצאות על שלום בית וחינוך מותאמי-תקופה, וגם שיעורי התעמלות, ורעיונות לתעסוקה, ורעיונות ליצר הרע לפתות אותי להשתמש בזה… בקיצור, לא רציתי את הדבר הזה בבית. נקודה.
אז חזרתי למשרד, למרות שאישרו להמשיך מהבית.
למרות שהכי מהר להגיע לעבודה כשהיא ממוקמת בסלון ולא מרחק נסיעה בין עירוני,
וזה ממש כיף שאפשר לקום יותר מאוחר ולתמרן עם השעות איך שנח,
העדפתי לשמור על גבולות, ולא לתת לפגעי הזמן ולתהפוכות שעוברות עלינו לתעתע בהם.
אלא שעכשיו אנחנו בעיצומו של פרק מרתק בהיסטוריה, ואין לדעת אם רגעי השיא מאחורינו, או שזה רק ההתחלה… התרגלנו כבר לא לתכנן את המחר, בטח לא את חופשת הקיץ או את שנת הלימודים הבאה. לא חושבים על ברית מילה לפני שנגמר ה"קרישמע-ליינען", וגם אלו שמפרסמים הזמנות לחתונה בעיתון השכונתי, מתכוונים יותר מתמיד לשלושת המילים "אם ירצה ה'".
אבל דבר אחד חשוב לי מאד לתכנן, לא רוצה לפגוש אותו ברגע האמת ולהחליט לגביו "בשטח", לא רוצה לזרום איתו, כי יש לו סיכוי טוב להגליש אותי.
אם חלילה נאלץ לחזור שוב לסגר ולמתכונת עבודה מהבית, אני רוצה לשרטט לי גבולות ברורים של שימוש באינטרנט. כמה שהכלי הזה מסוכן בעבודה – בבית הוא יכול להיות אסון. סוחף או ממכר או סתם פשוט מרגיל ש"אפשר" ומשכיח שהוא יכול לטרוף.
באופן אישי החלטתי שגם אתרים "טכניים" שאני כן פותחת בעבודה – בבית הם מחוץ לתחום.
סייג מיוחד לבית.
אשמח מאד לשמוע עוד רעיונות ועצות, חיזוקים וכלים על זו הדרך.
כקבוצה, יש לנו כח אדיר לקבוע מסוכמות ולעזור אחת לשניה לעמוד בהם.
ואם מדברים על מלחמה בנגיף הקורונה, זו המלחמה האמיתית. יחד ננצח.
בואי לשתף בתובנות ובעצות שלך!
היכנסי ועני על שאלות הסקר המצורף (חסומה? שלחי בהשב, השאלות בקובץ מצורף)
אפשר מילה אישית?
קראתי (כמו תמיד, התגובות מגיעות אלי לבקרה אחרונה…) והתרגשתי במיוחד!
אין על הקהילה המדהימה הזו…
אתן פשוט ענקיות!!!
בואי לקרוא בעצמך, להתרגש ולשאוב כח…
לאה
