חברות, לו הייתי מנסה לייצר תסריט ל'פרומו' לכנס, לא הייתי יכולה לייצר סיטואציה יותר קולעת מכל מה שמתרחש לנו כאן, ועכשיו - אצלנו ממש… אז כך זה היה נראה: רקע: שירה או דינה או חגית או בת שבע, עשתה הכל כדי לעבוד בסביבה מוגנת היא ויתרה על משכורת שמנה במשרד הייטק מפונפן וגם על משרד קטן - דקה וחצי מהבית היא בחרה לעבוד במשרד העבודה/האוצר/הבריאות כי העיקר זה הבריאות. בריאות הנפש והנשמה כמובן

ואז זה מגיע: יום אחד, בלי שום התרעה מוקדמת - היא מוצאת עצמה ללא הגנה. מתקפת סייבר על אתרוג - ומערך הדיגיטל הלאומי מנתק את השרת מהחמצן, סליחה, מהסינון… הסצנה: בסך הכל בת טובה מבית טוב רוצה להיות טובה . באמת! ואיך זה שהיא שוב תחת איום ובמלחמת קיום???..... חברות, על זה בדיוק הכנס על הקונפליקטים האלו שמגיעים לנו כל הזמן ומחייבים אותנו ל… ל… ל-???? אז אם גם את רוצה ערב חיבור עוצמתי שיתן לך בעז"ה כח לשנה שלמה של אתגרים… ולמי שבתוך הסיפור הזה, הנה עוד שני פרקים: פרקים בסיפור הזה שכותבות אלפי עובדות ה' המצויות ב'בעית הסינון' סיפור בלייב… מתמצית הלב - ממש בימים אלו:

פרק 1: כותבת עובדת צעירה במשרד ממשלתי: הגעתי לעבודה המקום הזה משום שהתנאים יחסית הרבה יותר מוגנים ממקומות אחרים. הצוות שלי רובו נשים, משרד סולידי והכי חשוב: אינטרנט מוגן. השבוע, ביטלו לנו את חסימת האינטרנט ואני רועדת מפחד. היה לי פעם סיפור של נפילה באינטרנט פתוח לפני כמה שנים, לא רוצה להיזכר אפילו במקומות הגרועים שהגעתי אליהם. הרגשתי איך הנשמה שלי נהיית מלוכלכת ממש… ב"ה יצאתי מזה. לקח לי המון זמן לעבור מהשלב של "עזיבת החטא" לטהרה המיוחלת… לא יודעת אם עד היום הצלחתי להסיר הכל… אבל אני יודעת שאינטרנט פתוח עבורי - זה אסון. כשהבנתי שאין סינון במשרד ושמעתי ממכם את האופציה של הניתוק - רווח לי ידעתי שאני לא הולכת ליפול את הנפילה האיומה של לפני שנתיים… כי אני פשוט אשאר מנותקת מהאינטרנט וזהו. אבל אז גיליתי לצערי הרב שאני קצת בודדה הרבה מצאו התרים: זה זמני, זה עם מישהי לידי, זה רק לצורך עבודה. עבודה בעיניים כי אינטרנט פרוץ הוא פרוץ וזה מה שיש לנו היום במשרד ועליו אמר הגר"ח קנייבסקי זצ"ל "ייהרג ובל יעבור" לא!? אני מתחננת אליך שתשלחו לכולם שגם אם הן חושבות משום מה שלהן מותר (ואני שואלת אותך, תגידי, הן נורמליות, הרי רובן מחוברות גם מהבית????) אולי תעירו את תשומת ליבן, שאם לא למענן, לפחות למען אלו שרוצות לא לחטוא… וקצת קשה להם להיות מהיחידות 'שעושות שרירים' במשרד…. אין לי ספק שאם כל החרדיות יתנתקו מהרשת החיצונית, ימצאו פתרון אבל אם כל אחת נשארת לעצמה בשקט… אז מי ישאר להילחם? אני???

אז זהו, שלבד אני לא יכולה!

פרק 2 סיפור מהקצה השני לגמרי… על זאת שכתבה לי את מה שציטטתי במייל הראשון, שנשלח לעובדות הרשומות אצלנו בממשלתי/ציבורי, וסיפרנו על עובדת בכירה שכתבה לנו: "התקשרתי למנמ"רית, אמרתי לה: מעולם לא פניתי אלייך בבקשה אישית… אבל הפעם הנושא הזה קריטי עבורי… בבקשה - עזרי לנו!" ובכן, הסיפור הוא יפה, אבל ההמשך שלו היה פחות מלהיב היא שולחת לי את התגובה מהמנמ"רית (מנהלת מערכות מידע): הי …, צוות תשתיות עמוס במשימות אנחנו לא נוכל לאפשר התעסקות נוספת שלהם בנושא וגם לא נפתח במשרד מסננים דמוי אינטרנט רימון האפשרות היא עם גלישה או בלי גלישה האמת… לי זה עשה לא טוב בלב… הייתי בטוחה שפניה כל כך אנושית ונוגעת, ודאי תניב פירות… אבל ההיא לא הניחה לייאוש להשתלט עליה, ומיד הציעה כיוון נוסף: "תשלחי מייל למנכ"ל שלנו בשם שמורה שאת מבקשת עבור הבנות… וכו'" שלחתי, בשם שלושים אלף עובדות חרדיות המבקשות שיעזרו להן בנושא החשוב הזה… אחרי הצהרים היא מתקשרת אלי, נרגשת ממש: תקשיבי, לא עבר חצי שעה מהמייל ששלחת ופתאום אני רואה את המספר של המנמ"רית על הצג היא בחופש… מה היא רוצה ממני?... הלב שלי התחיל לדפוק… זה לא אופייני לה בכלל… אני עונה והיא מתחילה 'לירות את מילותיה' תקשיבי, תכיני לי עכשיו, בהקדם, רשימה מסודרת, של כל האתרים שאתן זקוקות להן בעבודה. לא נקסט וYNET (ה' ישמור…) רק מה שצריך לצורך עבודה…

אז הנה לנו סיפור על עובדת שמשתמשת במקום הבכיר שלה, להציל את כל החברות באגף… הרשימה הלבנה שלה כבר נשלחה לכל 'נציגות המשרדים' שבעז"ה מתקשרות מול אבט"מ… הלוואי ובעז"ה יהיה פתרון - בנתיים…

ובנימה אישית, האזעקות הבוקר תפסו אותי במשרד נכון, זה היה רק 5 בבוקר, אבל שמעתי שהגיע עוד חומר ליצירת המופת הנשלמת והולכת לקראת הכנס שלא יכולתי לחכות… פתאום היתה אזעקה לקח לי שניה להבין שזה אכן זה והחלטתי לטוס הביתה אחרי הכל… הם בכלל לא יודעים שחמקתי המשרדה… אולי יחשבו שאיזה טיל שאב אותי לתימן… הסתובבתי ברחוב השמם, סירנות האזעקה מהדהדות ברקע ופתאום אני רואה בעיני רוחי משפחה יושבת בחדר ממ"ד רגע, הם עברו לשם לפני חודש… השקיעו המון בשביל שיהיה להם דירה עם ממ"ד… יושבים שם אבא צדיק, אמא צדקת ועשרה ילדים ישנונים טהורי עיניים ואז… יחד עם הסירנות… פתאום מתמוסס הממ"ד ונעלם… הם נשארים ככה, יושבים עם פיג'מות, מנומנמים וחשופים…

כך בדיוק הרגיש לי המצב של אלפי עובדות המדינה פתאום ממקום מוגן למקום סכנה גדולה ו'יהרג ובל יעבור'... תגידו, זה לא מצמרר???

הם לא התכוונו להיות לא מוגנים ואולי בכלל הם יתרגלו לאויר הנעים שבשעת אשמורת זו… ולא יבינו למה בכלל קנו ממ"ד? אולי כח ההרגל ברשת הפרוצה (והנוחה!) יגבר על השפיות… ויהיה קשה להם לחזור? בואו לא נפקיר את נשמותינו, נשמות משפחתינו ונשמות הדורות הבאים… אלול. הזמן להשקיע בהתנתקות…

הרבה הצלחה, לאה