שלום חברות, אני עובדת ותיקה בחברה ציבורית גדולה, עם אופי חברותי ותוסס, שאוהב להצחיק, לזרוק הערות שנונות, ולדבר ולדבר ולדבר... מכירות את אלו שמבחינתם החיים הם במה? אני. למזלי הרב עבדתי כל השנים במחלקה מאד שקטה. הייתי עושה את העבודה די עם עצמי והקירות הסובבים אותי, כך שלא נתקלתי כמעט בהתמודדויות מול אנשים מהעולם הכללי. לפני כשנתיים העבירו אותי מחלקה. למרות שניסיתי מאד לפעול מאחורי הקלעים שזה לא יקרה, זה קרה. מצאתי את עצמי מגיעה יום יום לזירת התמודדות מאתגרת במיוחד. זו מחלקה שוקקת חיים, מלאת אנשים והווי, עם סיבות למסיבות כל שני וחמישי ושלישי ורביעי... ב"ה שהיה לי אומץ לבקש מהתחלה מראש המחלקה אישור לא להשתתף במסיבות החברתיות, וכך חסכתי מעצמי להתפתל כל פעם מחדש בתירוצים שונים ותואנות משונות. המרקם החברתי מאד מגובש ומעורבב. יושבים ביחד לארוחות צהרים, מפטפטים, משתפים, שואלים, צוחקים. ואני רק בענייני עבודה. היה לי מאד קשה בהתחלה להיות כל כך חריגה בנוף, אבל למדתי להיות גאה בדרך בה אני צועדת, ועם הזמן הם למדו לכבד ולהעריך. לפני כמה ימים אני שומעת את כולם מדברים על החתונה. מתי באים, למי יש מקום פנוי, מה לכתוב בוויז... ואני? לא מבינה על מה מדברים. מי מתחתן שהפך להיות נושא השיחה פה? התברר לי שאחד העובדים בא בברית הנישואין, שלח הזמנות לכ-ו-ל-ם חוץ ממני. לחלקיק שניה הייתי בהלם. רק לי לא שלחו הזמנה? איפה הייתי לא בסדר? אבל מיד הבנתי כמה הייתי הכי בסדר, וההזמנה שלא נתנו לי היא הקומפלימנט המחמיא בעולם. קיבלתי ציון ראוי לשבח, בהזמנה.