לפעמים מקום עבודה חדש כולל יחד איתו עמידה מחדש על העקרונות. נכון שבררתי מראש שיש חסימה מצויינת ואמרו לי שכן, ונכון שלבנות האחרות הסינון מותקן ועובד חלק, אבל הגעתי לעמדה חדשה שאין בה עוד כלום, וחוץ מתוכנות הנחוצות לעבודה השוטפת שהיו צריכים להתקין לי, ניצב לו ענין נוסף בפני עצמו – התקנת הסינון. איש המחשבים סיים לסדר את ההתקנות הנדרשות, וביקשתי בעדינות שיטפל גם בסינון. הוא המהם הסכמה כלשהי ואמר שמאוחר יותר יפנה לטפל בזה. פניתי לראש הצוות ואמרתי שאני לא יכולה להתחיל לעבוד כי המחשב עוד ללא סינון. כשהיא ביקשה - הדברים התחילו לזוז. לזוז, אבל לא לגמרי בכיוון הרצוי. הסינון הותקן, אבל פתאום אין רשת. התקשרתי לשירות לקוחות של הסינון, היו ביננו דיבורים הלוך ושוב עד שהם החליטו שצריך להעביר אותי לדרגים הגבוהים. במשך כל הזמן הטכנאי לא פסק מלגדף ולחרף את תוכנת הסינון ואת מי שיצר אותה. הרגשתי שהלחיים שלי בוערות. זה היה לא נעים בכלל, בפרט שאנחנו חברה ביטחונית והכל מאד מורכב. כמעט לא יכלתי לעבוד בלי הרשת. הטכנאי המשיך לשפוך את זעמו ועצביו על חברת הסינון. "אוף!" הוא אמר לחבר שלו, "הם פשוט נבלים החבר'ה האלו, הרשת שלנו מזהה את זה כתוכנה חיצונית שנכנסת עמוק לקרביים של המחשב". הצטנפתי לי בצד על הכסא, ורק רציתי להתמזג עם השטיח שמחפה את הרצפה. ניסיתי לחזק את עצמי שזה חלק מהנסיון, כדי לבדוק אותי עד כמה אני חזקה, ואיך אני מרגישה כשהדברים לא הולכים חלק. במקום העבודה הקודם כמעט לא היתה חסימה, ולצערי הרב הגעתי למקומות ממש ממש גרועים... רק בגלל זה עזבתי! אבל דווקא החבר שלו הבין את הצורך שלי וענה לטכנאי: "מה אתה רוצה? זה האמונה שלה. היא מאמינה בזה שהיא צריכה חסימה כמו שאתה מאמין בזה שאתה צריך סיגריה וכדורגל"... וואו! התרגשתי. לשמוע כזה משפט מאדם רחוק מתורה ומצוות... אמנם ההשוואה פה קצת רחוקה, אך אכן זה צורך הכרחי בשבילי! ההסתכלות הזאת נתנה לי הרבה כח. ברוך ה' אחרי שבוע של הלוך חזור בין הגורמים המקצועיים, הסינון שריר וקיים על המחשב בלי לפגוע ביעילות העבודה. נשמתי לרווחה, כמה רוגע נכנס לי ללב. לא קופצות לי חדשות כל רגע, ובכל לחיצה על קישור אין תמונות גרועות שמאיימות למלא את המסך ומשם לטמא את הנפש שלי. אחרי הימים המאתגרים האלו חשבתי לעצמי – למה זה קרה דווקא אצלי? לכולם הסינון הותקן בלי בעיות, אני לא הראשונה שבאתי עם הרעיון הזה, למה כל התקלות האפשריות צצו במחשב שלי? הרי התשתית הארגונית כבר יודעת להתמודד עם זה. החלטתי לקחת את כל תלאות הפרשיה הזאת כמחמאה – כנראה הקב"ה מנסה רק את מי שיכול לעמוד בכזאת התמודדות, עם כל אי הנעימות הגדולה שמתלווה אליה, והצורך להתעקש בצורה עדינה אך החלטית, ועוד ממקום של עובדת חדשה שהדבר האחרון שמתחשק לה זה לעורר בעיות. אולי כשיש בעיות בדרך, זה רק מראה שה' סומך עלי שאצליח להתמודד עם זה בלי בעיות.