שלום חברות, אני בחורה שאוהבת ליזום, להפיק ולתכנן אירועים. כשפניתי לעבוד כמנהלת עסק של הפקת אירועים ידעתי שזה תחום מאתגר מבחינה מקצועית, ויחד עם זאת החלטתי שאני לא הולכת להתפשר מבחינה עקרונית, מה שהופך את האתגר לגדול הרבה יותר. אני כבר שנה וחצי בתחום ומתעקשת שלא להחזיק ווטסאפ, גם לא על המחשב. מצליחה לתקשר עם ספקים ולקוחות באמצעים אחרים, וזה בהחלט מחזיק מעמד רק כשיש רצון בוער. ויש לי, ברוך ה'. כמו כמעט כל עסק, גם שלי יודע ימי עומס וזמנים משמימים. בתקופה די ריקה שהיתה אצלי, פנו אלי מאחד הארגונים הגדולים בארץ, בבקשה שאפיק להם אירוע משמעותי מאד. חוץ מהכנסה יפה מדובר גם בכבוד גדול! בחלום הכי וורוד לא דמיינתי שגוף כזה מפורסם וחשוב ייצור איתי קשר. הפרויקט היה משהו בסדר גודל רציני, ואחת הדרישות היתה שאהיה פנויה מכל עבודה אחרת ואהיה צמודה אליהם בלבד. הכל משתלם בשביל לחבור לאירוע מנצנץ שכזה, והודעתי על חופשה בת שבועיים ללקוחות איתם אני עובדת באופן קבוע. קבענו פגישת עבודה לתיאום דרישות וציפיות, ולהתחיל לתקתק עבודה. זרחתי מאושר. שעה וחצי לפני מועד הפגישה המתוכנן, המזכירה מתקשרת אלי: "שמענו שאין לך ווטסאפ, זה נכון?" אישרתי את העובדה, והיא המשיכה לשאול: "תסכימי לקחת טלפון עם ווטסאפ רק לשבועיים של הפרויקט?" לא רציתי לשבור את העקרון שקבעתי לי, ועניתי בשלילה. לא, אני לא עובדת עם ווטסאפ. "אז איך תתנהלי מול הספקים?" היא המשיכה לשאול, "כולם עובדים רק עם ווטסאפ". עניתי לה שגם היום אני מתנהלת מול ספקים, ומסתדרת מצוין בלי. "אתם רוצים שאחזיק ווטסאפ בשביל הנוחות שלכם או של הספקים? אני מכבדת כל תשובה שלכם, אבל --" וכאן נשמתי עמוק... "אני לא רוצה להחזיק ווטסאפ גם לא רק להפקה הזאת". חייבת לציין, כי הרבה מהכח להישאר חזקה ועקרונית קיבלתי משמורה. היא הבטיחה להעביר את הדברים להנהלה ולחזור אלי עם תשובה. לא חלף זמן רב והיא מתקשרת לעדכן שחבל להם מאד, אבל כרגע הפגישה מבוטלת.

זהו. הכל נגמר. החלומות, הרצון להתקדם, האפשרות הממשית לחבור לארגון ענק ולהקפיץ את השם שלי... הכל נגנז. היו אלו ימים קשים עבורי. בכיתי, ואפילו הרבה. שוחחתי המון עם ה' באותם ימים. לא סיפרתי על זה כמעט לאף אחד. החלטתי להשאיר את ימי החופשה עליהם כבר הודעתי לארגונים איתם אני עובדת בקביעות. לא מודיעה שבסוף אין. אין הפקה. אין כלום. עברו יומיים-שלושה, ושום דבר מקדים לא הכין אותי למייל שנחת אצלי בתיבה באותו בוקר. פנתה אלי מנהלת הארגון ההוא... היא כתבה שם שחשבה המון על הבחירה שלי, והחליטה בכל זאת לעבוד איתי בשיתוף פעולה, למרות ועל אף. המייל היה ארוך, מצטטת כמה שורות מתוכו: אחרי חשיבה, הגעתי למסקנה שאם מדובר בך - אני מוכנה לעבוד ללא וואטסאפ בכלל. הגעתי למסקנה הזאת כי ביררתי על הפרויקטים שיצא לך להרים, על ההתנהלות שלך בתוכם, והתוצאות שהבאת. כל מי ששוחחתי איתו עליך גמר את ההלל. לא רק על התוצאה, ואני מדגישה... בעיקר על הדרך. כשאני שמה על כף המאזניים וואטסאפ (עם כל התועלת שיש בו) או את (עם כל הברכה שיש בך) - אני בוחרת בך. ובענק. ואוו! איזו תפנית משמחת ומדהימה. יצאנו לדרך. נפגשנו, דיברנו, תיאמנו, תכננו, ולאורך כל הפרויקט התכתובות היו במייל בלבד. ראיתי סייעתא דשמיא מיוחדת בכל התהליך, והלקוחה היתה מרוצה מאד, ברוך ה'! במהלך ימי ההפקה שהיו לי איתה, שמעתי שהיא מחפשת מפיקות נוספות שיעבדו תחתיה עבור פרויקט אחר. גם הפעם היה מדובר בהפקה חלומית בסדר גודל. אבל היה לה תנאי אחד: ווטסאפ. מפיקות רבות שבאו בחשבון ירדו בגלל הסעיף הזה, היו גם כאלו שלא עמדו בפיתוי ורכשו ווטסאפ רק בשביל להתאים לדרישות ההפקה המדוברת. יום לאחר סיום ההפקה הגדולה שלי איתה, כשכולי הייתי באורות ועוד לא הצלחתי להתאושש מהעומס ולנחות חזרה לשגרה, מנהלת הארגון שוב מתקשרת אלי. "מה נשמע? נחתת?" היא בררה כשלא שוכחת להרעיף במחמאות כמה היתה מרוצה מהעבודה שלי, "האמת שעוד לא" עניתי לה, "אני עדיין באוויר..." "אז תישארי שם בבקשה. אני רוצה אותך להפקה נוספת", היא זרקה פצצה חדשה ומפתיעה. לא הבנתי איך היא רוצה אותי, כשאני שומעת שתנאי סף זה ווטסאפ, הרבה ירדו בגלל זה, והיא יודעת שאין לי. "כן, אני יודעת שאת בלי ווטסאפ. בכל אופן אני רוצה אותך, רק תבואי" ובאתי. באתי לומר תודה לשמורה על הכח העצום שהיא נותנת לכולנו, ובאתי לומר שאפשר, אפשר גם בלי ווטסאפ!