אם יתנו לי פעם לענות על סקר שביעות רצון בעבודה הסך הכללי של התשובות יהיה: בינוני. ככה זה כשעובדים בתחום שלא ממש רוצים, אבל אין ברירה כי לא מוצאים משהו אחר. אני עובדת עם קבוצה חרדית בתוך חברה חילונית גדולה. אחרי הרבה זמן שחיפושי העבודה לא הניבו חוזה חתום באף מקום, התפשרתי על הכיוון הזה, תחת הכותרת של "בינתיים, עדיף מכלום". רק שה'בינתיים' הזה די בקלות זולג לקבוע, כי אין הרבה דחיפה לחפש עבודה כשיש משהו מסודר ואיכשהו מתרגלים אליו. ואז הגיעה ההזדמנות. בלי לרוץ לחפש בחוץ, בלי לרדוף אחרי מעסיקים, בלי להתייגע עם שליחת קורות חיים – פתחו אצלנו במשרד מכרז למשרה במחלקה אחרת – משרה מקצועית שממש מתאימה לי. תמיד יותר קל להגיע מבפנים, כך שלא ארך התהליך עד שזומנתי לראיון. האמת, שעם כל ה'מבפנים' שהגעתי איתו, לא נתתי הרבה סיכוי שיצא מזה משהו מעשי. מדובר היה בתפקיד ענק עם אחריות בסדר גודל. משרה חלומית ומעניינת. לכן הייתי בהלם כשהודיעו לי ש- התקבלתי! אני שם! מכיוון שאחוזי הסיכוי להתקבל היו כל כך נמוכים, לא עשיתי עבודת שטח ובדיקה מעמיקה מה ומי הולך שם, אבל הנה עכשיו זה מעשי ואני עולה שתי קומות למחלקה המדוברת לבדוק את טיבה של הסביבה החרדית שם. הסתכלתי סביב סביב על כל הסביבה. סביבה יש, חרדית לא. התייעצתי עם בעלי, והחלטנו פה אחד שמקום עבודה כזה הוא לא אופציונאלי בכלל. ואת כל החלום הוורוד שהיה נראה כמעט מוגשם, ואת כל הדמיונות המלבבים על מקום שסוף סוף יתאים לתחום שלי, ארזתי לכמה משפטים בהם הודעתי לראש הצוות שלי שחשוב לי לעבוד עם בנות חרדיות, ולכן לא אוכל לעבור לתפקיד המדובר. הוא היה בהלם. "את בטוחה???" שאל בחוסר אמון, עם סימני שאלה מהדהדים, "אולי בכל זאת תשקלי שוב... תשני על זה לילה...". לא התפתיתי למרוח זמן עם ההחלטה והודעתי לו שהעניין סגור. ידעתי שלעבוד בסביבה שאינה חרדית פירושו השפעה איטית, מחלחלת והרסנית של דעות, מושגים, הווי חיים נגד רצון ה', וכל מה שאני לא רוצה שיחדור אלי. ולא משנה מה התמורה שתעמוד מנגד. הוא לא האמין למשמע אוזניו, והיה אחוז התפעלות. הוא אמר משהו בנוסח: כזאת אמונה – הלוואי עלי ועל הילדים שלי... איזה אומץ... אדם חילוני ממש! למחרת קיבלתי ד"ש מאחת שיושבת באזור שלו. היא ניגשה אלי ואמרה – הבנתי שהציעו לך איזה תפקיד ולא רצית, אחרי שהוא דיבר איתך הוא היה ממש נסער, וסיפר לכל מי שהיה לידו: היא וויתרה על משרה בשביל דת... הייתי יכולה לכתוב שזו היתה החלטה קשה וקורעת, אבל היא לא היתה כזאת. מכיוון שהיה ברור לי כל כך שלעבוד בסביבה כזאת זה לא אופציה, פשוט לא היה מקום לרגשות של צער והחמצה להיכנס אל ליבי. התרגשתי כל כך מקידוש ה' שזכיתי לעשות. לא צריך לישון לילה, כשהכל ברור כשמש. איזה אור!