משרד בגודל בינוני, בוס די מתחשב וצוות מעורב – הם סביבת העבודה שלי. באופן כללי אני די מרוצה,התנאים טובים, ובגדול - מכירים בחרדיות ובצרכים שלהם. יום אחד נקראתי לחדרו של הבוס. בתור החרדית הוותיקה במשרד הוא שמח לבשר לי שהוא מארגן יום מיוחד שמתאים גם לחרדיות. המסעדה תהיה כשרה, כך פרט בהתלהבות. אחר כך מתוכנן סיור במנהרות הכותל – ציוד נדרש: סידור ותהילים, הוא נהנה מהבדיחה של עצמו. אני עומדת ומתחלחלת... בקושי מצליחה להקשיב – כל כך לא נעים... בן אדם מתאמץ לארגן משהו שנראה בעיניו מושלם, אבל אין סיכוי שאני משתתפת בכזה דבר. לא מתאים לחרדיות משום כיוון. איך אני מורידה אותו מזה? איך מסבירים שעם כל הכבוד לרצון הטוב והנסיון ליצור מתווה מתאים – יום גיבוש מעורב הוא לא מושג שמתאפשר בשום צורה ואופן, ולא משנה איזה חותמת כשרות תתנוסס, ולא יעזור גם אם ישמיעו כל הדרך שירים חסידיים. לא משנה מה המסלול ומה היעד, גיבוש מעורב הוא מחוץ לתחום. החרדית הנוספת שהוא הזמין לחדר דווקא נענתה להצעה. לצערי היא לא בשמורה, ולא הבינה מה כל כך בעייתי בזה. או שלא היו לה את הכוחות שמרים נתנה לי. כן, מרים – זאת המתוקה שעמדה על הבמה בבנייני האומה בכנס אלול וסיפרה בכזה חן איך אמרה "לא" ליום טיול שממש התעקשו להתאים בשבילה. נזכרתי בה ובעוצמה ששידרה, וקיבלתי כל כך הרבה אומץ וכח לומר: "באמת תודה על ההתחשבות והשקעת המאמצים, אני מאד מעריכה, אבל לצאת בקבוצה מעורבת זה דבר שנוגד את הערכים שלנו". הלב שלי פעם חזק חזק, והתפללתי בלי מילים שהדברים יתיישבו על ליבו. "למה רק את ישר שוללת?", הוא שאל בתמיהה ומיד הוסיף: "אל תדאגי – בסיור ילכו הגברים מקדימה והנשים מאחורה, ובמסעדה – ישבו בשולחן נפרד". אם לא הפוזה שהייתי בה, זה יכול היה להיות מצחיק. הוא ממש ניסה למצוא איך לקמבן עם כל העקרונות שלנו, ואני ניסיתי להסביר בצורה יפה ומכובדת ששום רעיון מבריק או הצעה גאונית לא תהפוך את יום הגיבוש למשהו אפשרי. אז תודה לך מרים על הכח שנסכת בי, ותודה גם ללאה שעמדה מול עיני עם החיוך המתחנן: "תהיו שמורות!!", ותודה לכל הקהילה הענקית והמקסימה הזאת, שממש בזכותכן נשארתי לעמוד על שלי. אחרי חצי שעה הוא קרא לי שוב לחדר, ואני מגייסת את כל כוחות הנפש ויכולות ההסברה – לאן עכשיו הוא ינסה למשוך? אבל אז ציפתה לי הפתעה: "האמת אצלך צועקת", כך הוא אמר, "אני מבין שאירוע מעורב לא תואם לאורח החיים שלכם, החלטנו לבטל". לבטל!!! איזו בשורה נהדרת! כמה זכויות יש לכם!! אם לא שמורה – איפה הייתי? איפה האמת הייתה אצלי? אם הייתה... אחרי כל הלחץ והמתח – עכשיו אני נותנת פורקן לדמעות, ופשוט בוכה מהתרגשות. מי אמר שבוכים רק בכותל?