שלום יקרות זה המייל שקיבלתי שבוע שעבר, דרך אביגיל - רכזת 'אישי לשלישי': שלום אביגיל, תוכלי לברר מול לאה אם היא לא רוצה את הבמה של יום שלישי הבא בשביל לכתוב משהו על החג עצמו? לדעתי מיותר ומכביד לשלוח 2 מסרים ביום, ויום שלישי יוצא היום שהכי מתאים לכתוב על סוכות במדור של מעגל השנה. אשמח לעדכון, תודה רבה נעמי כשראיתי את השאלה, רגע לפני ששלחתי תשובה: "לא, לא חשבתי לכתוב משהו וחבל לא לכתוב סיפור" עצרתי שניה, וחשבתי: בעצם לא לא? אם כבר שיתפתי את הקהילה (בכנסים. עכשיו גם בקו…) על החוויות הקשות שעברתי לפני חג הפסח - למה שלא אשתף קצת במה שקורה לקראת חג הסוכות? השלמת פרטים למי שלא שמעה, סיפרתי אז על פעילות משמעותית שעשינו בשמורה שהיתה אמורה גם לזכות בתקציב ממשלתי נאה. לצערינו, ולמרות שלפי כל דין, התקציב אכן היה אמור להגיע בגלל סיבות ''שאכמ"ל וד"ל :)" (ולא לשאול אותי מה זה. המבינה - מבינה) התקציב נשלל. מהעובדה הבאה תוכלו להבין עד כמה העול היה קשה, קשה מנשוא - פשוטו כמשמעו, משהו לדוגמא שלא אמרתי בהסרטה: ביום ההגשה: כשהייתי צריכה להתמודד גם עם משימות ההגשה המאד מסובכות, וגם עם מערך ביקורות נוקשה, טרחני ומלא בדרישות שכל תכליתן למוטט אותי…, אכן התמוטטתי פיזית. באמצע הלילה שלפני סיום ההגשה - ביליתי בטרם, ואת הערב שאחרי סיום מטלות ההגשה - חתמתי בבית חולים. רמזתי לכן על זה במיילים, אבל לא היה לי את כוחות הנפש לפרט. הכל היה קשה. האמת, לא רק זה היה קשה. ניהול שמורה באופן כללי היה עלי לעול. הכנסים המדהימים שהוציאו אלפי נשים ברוממות רוח, הותירו אותי מפורקת… מרטיבה בלילה כריות מדמעות… מאות אלפי שקלים של עלויות שאיני יודעת איך נצליח לעמוד בהם. לחץ. ואז- כמו שאמרתי בכנס הגיע חג הפסח אז זכיתי לקרוא בספר של 'הרב רובשקין' על הכוח הרב שהוא שאב מלימוד מתמיד בספר 'חובת הלבבות'. החלטנו, כזכור, לאמץ את ההנהגה היפה הזאת - ויצאנו לדרך. ועל הדרך הזאת רציתי לכתוב לכן כמה מילים שכוחן יפה לתמיד, ובמיוחד לכבוד חג הסוכות, כי זה באמת היה מפנה. סוג של 'טוויסט דרמטי בעלילה':

אני יכולה להעיד על עצמי, שבמבט לאחור, בחצי שנה האחרונה חל אצלי מהפך של ממש. לא, אין בחשבון שמורה בבנק מליונים, או איזה פילנטרופיה חדשה שלקחה את עול שמורה על כתפיה… אולי אפילו במבט גשמי - שום דבר מהותי עדיין לא השתנה… אבל הכל נהיה אחרת! פתאום אין לי כבר עול לוחץ של 'להחזיק את הארגון על כתפי'. ולא… גם לא 'להחזיק את פרנסת המשפחה'. משהו כל כך רגוע ואחר מנשב ברקע… בלי ששמתי לב, בלי שאני יכולה להגדיר איך ומתי זה קרה, אבל פתאום החיים נהיו הרבה יותר יפים ורגועים. אפילו דברים שרציתי שייקרו כבר המון שנים - פשוט פתאום קרו. ועוד כהנה וכהנה… בשמורה, למרות שאני עדיין לא יכולה לחשוף את כל מה שקורה- זאת כן אוכל להגיד, שבחסדי שמים - חוץ ממה שאתן רואות, יש כמה וכמה תהליכים שנרקמים ונראים שאכן נצליח בעז"ה לעשות הרבה חיזוק ופעילות מגוונת וטובה. וברמה האישית, עצם העובדה שנבנה מהלך של ההפרדה בין פעילות 'שמורה' ברמה הערכית, לבין 'שמור לך' - הפעילות המקצועית של שמורה. והפריוולגיה שיש לי - שעלי מוטל ניהולה של 'שמורה' על היבטיה הערכיים - ומסייעים מאד בניהול ה'צד המקצועי של המטבע', זאת כבר מתנה יקרה וחביבה עד מאד בעבורי:) הרבה התלבטתי עם לשתף אתכן בכל זה היו לי שתי סיבות להימנע מהשיתוף. האחד: גם אם זכיתי והגעתי לדרגה רוחנית טובה, למה לנפנף בה? לא עדיף להשאיר את זה ביני לבין קוני? על זה זכיתי וראיתי בחובת הלבבות שמביא בדבריו (בפרק של עשר התועלות שיש לבעל הביטחון יותר מבעל האלכימיה (ה'היי טק' של דורינו:): כי בעל האלכימיה אינו מאמין על סודו זולתו מיראתו על נפשו. והבוטח באלוקים איננו ירא משום אדם בביטחונו, אבל הוא מתפאר בו. והשני: גם אם נניח יש תועלת בשיתוף הזה - האם אני יכולה אכן לומר שזכיתי ואני בדרגת 'בעלת ביטחון'??? מי כמוני יודעת שאומנם אני מרגישה ב"ה רוגע ושלווה נפלאה, אבל… אבל יש רגעים קשים. יש נפילות. וכי אני יכולה להגיד שמאז סוכות 'הכל מצליח'??? וגם לזה יש לי תשובה,ציטוט מספר קהלת (ה' ז'): "לא לחכמים לחם ולא לנבונים עושר… כי עת ופגע יקרה את כולם" זאת התשובה! ביטחון זאת לא הבטחה שלא יקרה לנו שום פגע! שלמה המלך כבר אומר "עת ופגע יקרה לכולם''! מה בכל זאת המתנה שבעל הביטחון זוכה לה? זו אכן אחד המתנות הגדולות שמאיר את עיננו בעל חובות הלבבות, בתחילת הפרק הראשון: אך מהות הביטחון היא מנוחת נפש הבוטח! ומנוחת הנפש הזאת, היא המתנה הכי גדולה שאפשר לקבל בחיים. ובזה אני רוצה לשתף אתכן… כי אני יודעת כמה הרבה מאיתנו נמצאות בלחצים, פשוט בגלל שאנחנו לוקחות על עצמנו - יותר מידי… לא כי צריך ואי אפשר להסתדר בלעדינו, אלא כי העולם מושך אותנו לעודף אחריות עלובה:( כאילו ומבלעדינו יתמוטט העולם… ואם נצליח להשתחרר מזה, נוכל לחיות הרבה יותר טוב!!!

רוצה לשתף בעוד משהו אישי: לפני תשע שנים (אולי אפילו בדיוק בערב סוכות של אז…) בתקופה הקשה בה בעלי היה מאושפז, קיבלה המשפחה מכתב חיזוק מאחד המשגיחים שליט"א. רוח הדברים היה שיש מצוות שעלינו לקיים רק בהינתן תנאים מסויימים, כמו: מצוות של כהנים - רק למי שכהן, או מצוות השבת אבדה-למי שמוצא אחת כזאת. אבל יש מצוות שכל אחד מישראל מחוייב בהם תמיד - כמו למשל, הביטחון בבורא יתברך. רק מה? לא תמיד זה פשוט… כשהחיים מצליחים, נראה כאילו 'אנחנו' יוצרים, מקדמים, מפתחים - קשה באמת, בכל הלב, לבטוח בבורא העולם. אבל, רגעים קשים של צרה - הם הזדמנות מצויינת לתרגל את הביטחון בה'. סוג של 'חדר כושר' לנשמה… זה נכון. אבל קשה. מה? בשביל לבטוח בה' באמת אנחנו חייבות לעבור במנהרה של צרה? אני חושבת שהעידוד הזה נכון ויקר וחשוב - למי שאכן בכזה מצב ולצערינו הרב, בשנה האחרונה כל כך הרבה מאיתנו במצב כזה… אבל- הימים הגדולים הללו של חג הסוכות, זה הזמן המסוגל לתוספת גדלות בענייני הביטחון - דרך זמן שמחה!!! בורא עולם, הטוב והמטיב נותן לנו ימים מיוחדים המסוגלים לדבקות הבורא ולחיזוק בביטחון! ימים בהם אנחנו נכנסים, לא למנהרה של צרה, אבל לסוכה שכולה תחת 'כנפי השכינה' שבוע שלם של עזיבת הבית, עזיבת אזור הנוחות וה'ביטחון', בלי הספות והמיטה הנוחה שבבית, בלי ההגנה והמחסה של קירות ביטון - רק קורות של עץ וגג של עלים או קנים… זה הזמן שלנו להידבק בבורא עולם ולחזק עצמנו בביטחון בו!!! והיציאה הזאת, ההשלכה של כל הבלי העולם הזה והדבקות בה'- זה המתכון הכי מושלם לשמחה אמיתית! ככל שנבין כמה הבל הבלים העולם ומנעמיו, כך נוכל להיות יותר בשמחה אמיתית ושלמה. שמחה של "מנוחת נפש הבוטח"! מאחלת לכל אחת ואחת לחוש במתיקות הזאת, בכל רגע ורגע מחדש. מתוך שמחה, הרחבה וגבהות הנפש! רוצות עוד? יש בתגובות תגובות מרתקות ומעשירות - ובהכל פתוח - הרבה חיזוקי ביטחון משלכן וכן-בקו שמועה יש סדרה מרתקת - בנושאי ביטחון מאת לאה קרלינסקי, בשלוחת המבזקים. מומלץ!!! בברכת: "והשיאנו ה' אלוהינו את ברכת מועדיך, לחיים ולשלום לשמחה ולששון כאשר רצית ואמרת לברכינו"

חג שמח ומועדים לשמחה,

לאה