אני עובדת בעבודה שאינה מעורבת, אם תשאלו מגדרית, אך כן מעורבת, אם תשאלו מגזרית. כולן במשרד נשים, אך ברמות שונות של קרבה לדת, אם בכלל. החברה ה'חברית' שלי הן כמה נשים חרדיות שיש פה, עם כל השאר היחס מרוחק יותר. לפני תקופה הגיעה חדשה לצוות, אחת לא דתיה, וממש התחילה להתחבר איתי. ניסיתי מצידי להיות קרירה יותר, לא לפתוח מעצמי נושאי שיחה שאינם קשורים לעבודה, ולא להתכתב איתה על דברים כללים בצ'אט, אבל לא כל כך הצלחתי. היא כן ראתה בי מישהי נחמדה לשיתוף ופטפוט, והקשר די נגרר לכיוון חברי. יום אחד בתפילת שחרית פשוט פניתי לקב"ה וביקשתי עזרה. ה', אתה הכל יכול, אני ממש מבקשת שתעזור לי. לא רוצה קשרים קרובים עם מי שרחוקה מתורה ומצוות, ולא מצליחה למנוע את זה. כמה ימים אחרי, היא מגיעה בהתרגשות ואומרת: יש לי משהו חשוב לספר לך. אנחנו עוברים דירה, ואני אעבור לסניף השני. ואוו! ביקשתי-קיבלתי. היא שמחה מאד שאני מתרגשת איתה, ולא הבינה עד כמה. היא גם לא ידעה שלא מבינה באמת למה... איזה יופי שהיא עוברת דירה, זו בשורה א-דירה! עולות לי דמעות בעיניים, כשאני נזכרת בהרגשה המתוקה והמפעימה שהיתה לי. אמנם הקשר ביננו לא נותק לחלוטין, אבל הוא פחת משמעותית והפך להרבה יותר סביב העבודה. הודיתי לה' על המענה המיידי של הבקשה, ונוכחתי לראות שוב כמה גדול כוחה של תפילה. המעבר הזה היה בשבילי הקלה גדולה. משנה מקום, משנה מזל. לפעמים גם של אחרים.