כולם עובדים בשביל תלוש המשכורת בסוף החודש, אני מאותם אלו שעובדים עליו. ימי העבודה שלי מלאים בטורים, מספרים ודוחות, שמתבקשים להסתדר יפה יפה לסכום הנטו בחשבון הבנק של עובדי הלקוחות השונים. אני עובדת במשרד רו"ח כיועצת מס. הבנות איתי כולן חרדיות, אך המעסיק לא. האינטרנט מסונן, ואופי המקום נושא התחשבות בצביון החיים שלנו. יום אחד הגיע אלי תיק של לקוח חדש: בית קפה. מה יותר מתאים מללגום קפה תוך כדי? אבל תוך כדי אני מגלה משהו שהחסיר בי פעימה. בית הקפה פתוח בשבת. קודם כל נצבט לי הלב, אפילו שלא חשבתי שכל בתי העסק שומרים שבת פה במדינה, למרבה הצער, לראות זאת במוחש מול העיניים כאב לי. אבל מה שממש לא הייתי מסוגלת לעשות, זה לחשב את משכורות העובדים, בעוד חלק מהשכר מגיע להם בעוון חילול שבת. איך אתן יד לרמיסת כבוד השבת? אני אהיה זאת שקשורה למעשה החמור? מעבר לכאב העצום שחשתי, גם לא ידעתי אם מותר בכלל הלכתית לעשות דבר כזה. בעלי ניגש לשאול רב, ופסק ההלכה היה כזה: יש פה גם שאלה הלכתית מעיקר הדין, של מסייע לדבר עברה. בנוגע לנידון זה ניתן למצוא היתר בשעת הדחק, אם ממש אין ברירה אחרת. אך יש פה בנוסף נושא של חלול ה'. חובה למחות ביהודים שמחללים שבת בפרהסיה, וכל שכן לא לסייע להם. הרב הוסיף וחיזק שבזכות שמירת השבת ישראל נגאלין, אנחנו איתנים בחיזוק כבוד השבת, ולא נרתעים מתגובות של אנשים שעדין לא זכו להבין את ערכה של השבת. תשובתו הבהירה של הרב חיזקה את רגשות הכאב שלי, ואת הרתיעה מלעבוד על התיק המדובר. למחרת שלחתי מייל מכובד ומסביר למעסיק, בו כתבתי שלאחר שהתייעצתי עם הרב שלנו, הוא הורה לי לא לעבוד על תיק של עסק הפתוח בשבת. המעסיק ממש לא אהב את הרעיון, ואפילו די כעס עלי. הוא ענה לי: כבודו של הרב במקומו, ואני לא נכנס לדיון בנושא! במידה ואת מוצאת לנכון מסיבותיך האישיות לא לעשות את העבודה, את יכולה להחליט שהמשרד לא מתאים לך! המשרד עושה מאמצים מירביים להתאים לאורח החיים החרדי, אולם במקביל, איננו כופים על הלקוחות שלנו את צורת העבודה שלהם ואת אופי חייהם, ואיננו מבדילים בין דת / גזע / מין. אנו לא מסננים את הלקוחות! זה המצב מהיום הראשון שהגעת לעבודה. אבקש שתחשבי על הנושא ותגיעי להחלטה. הדבר לא נתון לדיון. הטון החריף שנשב בין השורות הבהיר לי, שאם אני ממשיכה להתעקש אמצא את הדרך החוצה. ההחלטה לא לעבוד על התיק נעשתה משמעותית יותר, עכשיו ניצבת על כף המאזניים שאלת פיטורין. חזרנו לרב עם תגובת המעסיק. הוא שוב אמר שבדיעבד ניתן למצוא היתר דחוק. ולגבי השאלה של חילול ה' – יתכן שלא חייבים להפסיד עבודה בגלל זה. אבל לא רצינו להתפרנס בדיעבד, ולא ללכת על עבודה שמעורב בה חילול ה'. המטרה שלי ביציאה לעבודה היא השתדלות לפרנס בית של תורה, אבל מעל הכל – לעשות רצון ה'. לא רוצה לקחת חלק בעשיה שמסייעת לדבר עברה, גם אם אפשר לאתר היתר כלשהו. ועזבתי. ההורים תמכו בנו מאד על הצעד הזה, וההדים החמים שקיבלתי מהסביבה נתנו לנו הרבה חיזוק. זו היתה הדרך שלי להביע את הכאב העצום על חילולה של השבת, וזו היתה הצורה שמחיתי על כבודה. גוט שאאאבעעעעעס.