אני רגילה להרבה ישיבות וכינוסים, אבל הזמנה לכזו הרצאה די היממה אותי, בפרט שביקשו ממני לאייש את תפקיד מסירת התוכן. בתפקידי אני מנהלת פרויקטים ומנחה ישיבות רבות. יש לי נסיון רב בתחום, כושר רטורי ויכולת הסברה וניהול. אבל הפעם הנושא היה קצת שונה והפתיע אותי מאד. המנהל החליט להוציא לאור תוכנית מגירה שכבר זמן רב התרקמה במוחו, שכותרתה: כנס עובדים בנושא חזון החברה וערכיה. הוא רוצה להמריץ את העובדים לתת את מיטב היכולת, לעבוד במסירות ובנחישות, תוך סיוע הדדי וקידום המטרות המשותפות. הוא בחר בי למרצה, כך הסביר לי, כי הוא רואה בי סמל ודוגמא לעובדת שמממשת את הערכים האלו... האמת שזה ממש החמיא לי, למרות שאין משהו מיוחד בהתנהלות שלי. אני כמו עוד הרבה חרדיות שאני מכירה... פשוט עובדות ביושר, שמגיע מסולם ערכים גבוה הרבה יותר מ'חזון העבודה וערכיה'. אבל בלי קשר למחמאה – קרץ לי מאד להיענות להצעה. מכיוון שעמוק בלב לא הייתי שלמה עם הרעיון, פניתי לשאול רב – והתשובה היתה "ממש ממש לא", דווקא בגלל שאני טובה בזה. כל כך שמחתי ששאלתי, כי החשק הגדול שהיה לי לקבל את התפקיד די סינוור אותי. את תשובת הסירוב שהחזרתי למחרת למנהל, עשיתי עם המון כוחות שקיבלתי משמורה, עליה אני מנויה כמעט מיום היווסדה. הסברתי לו, שמאותו מקום ערכי שאני עובדת ביושר ובנקיות, גם לא מתאים לי לנאום בפני ציבור לאור הזרקורים בכנס החגיגי המתוכנן. לא יודעת כמה הוא הבין אותי עד הסוף, אבל הבין שזה חשוב לי וקיבל את הדברים. הרגשתי שהסירוב הזה היה קידוש ה' גדול. בדיוק באותו שבוע נשלח מייל כל כך מחזק ביום חמישי, עם מילים מתוקות מפרשת השבוע דאז, פרשת פנחס, שדיברו על כוחה של האישה המובילה. וכך נכתב שם, בסיכומם של דברים: והאמת, שלאישה בטבעה יש את הכח והכלים כן להוביל… אבל השאלה היא את מה ולהיכן היא מובילה. האם היא מובילה את משפחתה למקום טוב יותר, טהור יותר, מזוכך יותר? או שמא…חלילה, יוצאת החוצה מתוך בלבול ומנסה לתרגם את הכוחות והכלים שלה - למקומות זרים…. אני לא יכולה לתאר כמה זה חיזק אותי, והיה ממש במקום. הרגשתי שהקב"ה מדבר אלי דרך המילים של שמורה. שטף החיים כל כך זורם ומטעה, החושים קהים והאצבע פחות על הדופק. כמה חשוב להישאר קרובות לעוגן יציב, כזה שנותן מענה וחיזוק בשעה של בלבול. אישה מובילה? כמה גדול להיות אישה, שערכים של אמת מובילים אותה.